פרס הנובל לכלכלה, שוק המניות ושימוש במידע מתחת לפני השטח
צוות אתר הידען
בשבת האחרונה הוענק פרס נובל לכלכלה לתומאס שלינג מאוניברסיטת מרילנד ולישראל (רוברט) אומן מהאוניברסיטה העברית, לקבלת פרס הנובל השנתי על עבודתם בתחום תורת המשחקים.
מעניין שכאשר חיפשנו מאמרים מדעיים פופולריים שמסבירים את התופעה שבעטיה זכה פרופ' אומן בפרס נובל, מצאנו באינטרנט רק מאמר אחד – פרי עטו של פרופ' ג'ון אלן פאולוס, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת טמפל שכותב כי אומן, למעשה, ייסד תת-רעיונות כה רבים בעלי יישום קביל במציאות, וברצוני לתאר אחד מהם, אשר לא הוזכר רבות במאמרי העיתונות. הרעיון מתייחס למושג "ידע ציבורי", ההכרחי להבנת שוק המניות ותופעות אחרות.
כל מי שמשחק בשוק המניות מכיר את המשפט "קונים בשמועות מוכרים בחדשות", כלומר שעיקר התנודה של המניה מתבצע כאשר ישנן שמועות בשוק, ואילו כאשר החדשות שעליהן מדברות השמועות מתרחשות (למשל הודעה של חברה על הפסדים גדולים יותר מהתחזית או שינוי של התחזית העסקית, בדרך כלל לרעה), התנודות מינוריות יחסית. פרופ' פאולוס, אומר, כי ניתן להסביר תופעה זו אם מסתמכים על מחקריו של פרופ' אומן.
תחילה הוא מגדיר את ההבדל בין מידע ציבורי למידע משותף. "פיסת מידע היא "ידע ציבורי" כאשר בתוך קבוצה, האינפורמציה ידועה לכולם, כולם יודעים שהיא ידועה לכולם, כולם יודעים שכולם יודעים שהיא ידועה לכולם, וכו'. המידע הוא הרבה יותר מאשר "מידע משותף", שם כל המשתתפים מכירים במידע, אך אינם מודעים למידע בו אחרים מחזיקים. כשם שהראה אומן, ניתן להוכיח תאורמה זו, אשר יכולה להיות מנוסחת בפשטות באופן הבא: שני אינדבידואלים אינם יכולים לעד להסכים שלא להסכים. ככל שאמונותיהם, אשר נוצרו כתגובה ראציונלית לפיסות מידע פרטיות שונות, בהדרגה נעשות ידע ציבורי, אמונותיהם משתנות ובסופו של דבר עולות בקנה אחד."
מדובר עניינים מופשטים ביותר, אך ישנה דוגמא מעניינת העשויה לעזור לנו להסביר בועות פתאומיות או קריסות פתאומיות בשוק המניות. שינויים אלו, אשר לפעמים נראים כמתרחשים ללא כל סיבה, עשויים להיות תוצר של "עיבוד מידע מתחת לפני השטח".
לדברי פרו'פ פאולוס, כאשר מידע פרטי הופך למידע ציבורי, אנשים משנים את עמדתם. יותר מכך, כל מי ששמע אי פעם באקראי רכילות בני נוער עם כל אותם נחשולי ההשערות המשתמעות, יכול להעיד- המעבר למידע ציבורי לעיתים נשען על השערות מפותלות באשר לאמונותיהם של אחרים. היינו הך לגבי סקנדלים פוליטיים המתפתחים בהדרגה או תמרון חברי כנסת בעלי השפעה.
סרגיו הארט, כלכלן נוסף מהאוניברסיטה העברית ואחד ממקבץ האנשים שהרחיבו את תוצאות אומן, ממחיש באמצעות דוגמא רלוונטית משוק המניות. אמנם על פניו זה נראה מסובך, אך בעצם הדבר לא דורש רקע מיוחד, מלבד היכולת להאזין ולהתבונן, ולאחר מכן להסיק מה אחרים באמת חושבים.
ההדגמה
הארט מבקש מאיתנו לדמות בעיני רוחנו חברת תקשורת קטנה החייבת לקבל החלטה, באם להשקיע בפיתוח מחשב כף יד או טלפון סלולרי בעל יחודיות תפקודית. נניח שהחברה אינה נוטה להעדיף את אחד המכשירים על משנהו, ונניח שבטווח הארוך הסיכוי של כל בחירה להצליח בשוק הוא של 50%. כעת ישנן 4 אפשרויות התפתחות שוות: מחשב+, מחשב-, טלפון+, טלפון- (כאשר "מחשב+" מסמל את בחירת החברה בהשקעה בפיתוח מחשב כף יד והיותה בחירה מוצלחת, "מחשב-" מסמל את בחירת המחשב לפיתוח אך היותה בחירה שגויה שלא הצליחה. כנ"ל לגבי "טלפון+" ו"טלפון-").
נאמר שישנם שני משקיעים רבי השפעה, אליס ובוב. שניהם מחליטים שבמחיר המניה הנוכחי, אם סיכויי ההצלחה של המוצר הם בברור יותר מ-50%, הם ימשיכו לקנות את המניות, ואם סיכויי ההצלחה של המוצר הם מ-50% ומטה, הם ימשיכו למכור את המניות.
נוסף לכך, כל אחד מהם יודע האם המשקיע השני מעוניין לקנות או למכור, ושניהם עושים שימוש במידע פנימי שונה לגבי החברה. בעזרת קשרים, אליס יודעת איזה מהמוצרים נבחר לפיתוח, המחשב או הטלפון, אך אינה יודעת האם המוצר יצליח או לא.
בשל עמדתו כלפי חברה אחרת, בוב עלול לקבל סירוב על פרויקט טלפוני משלו, ומכך להסיק שהחברה הראשונה נכשלה בפיתוח הטלפון שלה. כלומר, בוב יודע האם טלפון- או לא.
הבא נניח שמחשב כף היד נבחר לפיתוח. המצב החדש שהתפתח כעת הוא מחשב+ או מחשב-. אליס אי לכך יודעת מחשב+ או מחשב-, ובוב יודע שהמצב בטוח אינו טלפון- (אחרת הוא לא היה מקבל את הסירוב על הפרויקט שלו).
לאחר השבוע הראשון, אליס מוכרת מכיוון שמחשב+ ומחשב- הן שתיהן אפשרויות שוות, וכל משקיע הרי מוכר במצב שבו הוא או היא חושבים שהסיכוי הוא 50% או פחות. בוב קונה מאחר וההערכות שלו מעידות על סיכוי של 2/3 להצלחה. ברגע שאופציית הטלפון- יצאה ממאגר האפשרויות שלו, האפשרויות הנותרות היו מחשב+, מחשב-, טלפון+, ושתיים מן השלושה הן אפשרויות להצלחה.
לאחר השבוע השני, זהו ידע ציבורי שהמצב האמיתי אינו טלפון-, מאחר ואם היה אחרת בוב היה מוכר את המניה מלכתחילה. אלו אינן חדשות עבור אליס, שממשיכה למכור. בוב ממשיך לקנות.
לאחר השבוע השלישי, זהו ידע ציבורי שהמצב אינו טלפון+ או טלפון- מאחר ואם זה היה טלפון, אליס היתה קונה בשבוע השני (אם היא היתה יודעת שזה טלפון ולא טלפון-, זה היה חייב להיות טלפון+). ומכך שאפשרויות הן מחשב+ או מחשב-. שניהם, בוב ואליס, חושבים כעת שהאפשרות היא של 50% ולכן מוכרים, ומתרחש מיני-משבר בשוק המחיר (מכירה של שני משקיעים רבי עוצמה מביאה בעקבותיה מכירה כללית גדולה).
יש לציין שבתחילת התהליך גם אליס וגם בוב יודעים שהמצב האמיתי הוא אינו טלפון-, אך מידע זה היה משותף, לא ציבורי. אליס ידעה שבוב ידע שזה אינו טלפון-, אך בוב לא ידע שאליס ידעה זאת. מהנקודה שלו המצב האמיתי היה יכול להיות טלפון+, שבמקרה הזה, אליס היתה יודעת טלפון, אך לא היתה יכולה לדעת טלפון+ או טלפון-.
דוגמא זו יכולה להיות שונה במספר גורמים: לא חייבים לעבור שלושה שבועות לפני הקריסה, אלא מספר שרירותי של ימים, שבועות או חודשים; יכולה להיות תנודה (מוכרים פתאום הופכים להיות קונים) במקום קריסה; יכולים להיות מספר רב יותר של משקיעים או קבוצות משקיעים; או שיכולים להיות מספר קריטריונים לפיהם המשקיעים מחליטים האם לקנות או למכור.
בכל המקרים, מחיר המניה אינו משתנה בעקבות חדשות חיצוניות. ובכל זאת, תהליך עיבוד המידע שמתחת לפני השטח מוביל לידע ציבורי בין המשקיעים, ומוביל בסופו של דבר לתזוזה תלולה ובלתי צפויה במחיר המניה. אנליסטים יחושו מופתעים בנוגע לקריסה או לבועה משום ש"כלום לא קרה".
למאמר המקורי של פאולוס
המאמר של פרופ' סרג'יו הארט מהאוניברסיטה העברית
ידען פרסי נובל 2005
תודה ליעל פטר על התרגום
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~343271394~~~247&SiteName=hayadan
