זנובייה הייתה מלכת תדמור בימי השלטון הרוֹמאי באזור. לאחר מות המלך היא החליטה למרוד באימפריה וכבשה שטחים נכבדים, מהנילוּס עד הפְּרת. אף שממלכתהּ החזיקה מעמד שנים לא רבות, היא הוכרה כאישה משכילה, שאפתנית ואמיצה מאוד
כתב: תום ביקין־אוחיון. מתוך: גליליאו צעיר, גיליון 198 יולי 2020
זֵנוֹבּייָה הייתה מלכה צעירה בעיר העתיקה תַּדְמוֹר (בשטח סוריה של היום) במאה השלישית לספירה. היא נולדה למשפחת אצולה אשוּרית והייתה צאצאית של מלכת שבא. עוד מצעירותה היה ברור שהיא נועדה לגדוּלוֹת: לא רק שהייתה אחת הנשים היפות בממלכה אלא שהיא הייתה גם חכמה ומלומדת וידעה שפות רבות. היא הייתה מיומנת גם בפעולות שהיו שמורות אז בעיקר לגברים, כמו רכיבה וציד.
זנובייה רוצה להצטרף למרד
זנובייה התחתנה עם האיש החשוב בתדמור – המלך ספטימוס אוֹדִיַנטוּס, שאומנם היה עשיר, אבל גם די פחדן. ממלכת תדמור, כמו רוב אירופה והמזרח התיכון, הייתה אז בשליטתה של האימפריה הרומאית. לפעמים היה נחמד להיות חלק מהאימפריה מכּיוון שבתמורה למיסים ששילמו לה, היא סיפקה לנתיניה הגנה מפולשים וגם חירות לקיום מסחר ודת חופשיים. אבל בימי זנובייה נשלטה האימפריה הרומאית בידי סִדרה של קיסרים אכזרים, שבּזבּזו את כל אוצר הממלכה במסיבות ראוותניוֹת ובמלחמות מיותרות. כאשר נגמרו להם הכספים הם הִכבּידו את עול המיסים על העמים הכפופים להם.
עמים רבים החלו להתקומם נגד הרומאים. בצפון היו אלה שבטי הגותים הגרמנים, ובמערב התאגדו העמים הגאלים למלחמה ברודנים האכזרים. זנובייה פנתה לבעלה המלך בבקשה להצטרף למרד: “זוֹ ההזדמנות שלנו להצטרף למאבק ולשחרר את עמנו מהשלטון הרומי”, אבל המלך אוֹדִיַנטוּס לא היה מוכן לשמוע על כך: “למה לעשות בעיות סתם? מה אִכפת לך שהם מעלים את המיסים? אנחנו עשירים, זה לא מפריע לנו”.
זנובייה ניסתה לשווא להסביר לבעלה שבתור מלך ומלכה הם אחראים לא רק לעצמם אלא גם לנתינים שלהם, ואלה כורעים תחת עול המיסים הכבד; אבל הוא היה פחדן מכּדי לעשות משהו בנדון.
זנובייה יוצאת למלחמה
זמן לא רב אחרי כן מת אוֹדִיַנטוּס בפתאומיות. איש אינו יודע מי הרג אותו: האם היו אלה הרומאים? התושבים המתוסכלים של תדמור? אולי זנובייה עצמה?
אחרי מותו של המלך השלטון עובר בירושה לבן, אך בנה של זנובייה עוד היה ילד. מאחר שכך, קיבלה עליה זנובייה את ניהול הממלכה. עם קבלת השלטון הִכריזה על מרד באימפריה הרומאית ויצאה למלחמה, היא הִנהיגה בעצמה את צבאותיה. תחילה קצת חששו החיילים להיות מונהגים בידי אישה, אבל כשראו אותה רכובה על סוסה, שועטת קדימה היישר לתוך שדה הקרב, הם היו גאים ללכת אחרי מנהיגה אמיצה כל כך.
במהרה הצליחה זנובייה לשחרר את כל שטח סוריה משלטון הרומאים. היא לא הסתפקה בזאת. היא הִנהיגה את צבאותיה הלאה, ויחד הם שחררו משלטון הרומאים גם את ארצות פלשתינה (ישראל של היום) ואת מצרים. לאחר מכן נעו צפונה אל אסיה הקטנה (טורקייה של היום). כך, בתוך פחות משנה, מצאה זנובייה את עצמה שולטת על ממלכה אדירה, שהשתרעה מנהר הנילוס בדרום-מערב עד נהר הפרת בצפון-מזרח.
תדמור נכנעת לרומאים
בינתיים ברומא עלה לשלטון קיסר חדש בשם אוֹרְלִיאָנוּס, שהחליט להשיב לממלכה את כבודה האבוד. הוא גייס צבא עצום, הצבא כבש בחזרה את אדמות הממלכה מהגאלים ומהגותים, והִמשיך לנוע מזרחה אל האדמות שכבשה ממלכת תדמור.
אומנם זנובייה הייתה מנהיגה אמיצה, אך צבאה לא היה יכול לעמוד נגד הליגיונרים הרומאים. אט־אט הִצליח אורליאנוס לכבוש בחזרה את אדמותיה. תחילה באסיה הקטנה, ולבסוף, לאחר קרבות רבים שחייליה של זנובייה לחמו בהם בעוז, הצליח להכניע אותם גם בסוריה ולכבוש בחזרה את תדמור.
זנובייה מובלת לרומא
כשתם הקרב קרא אורליאנוס למפקדי הצבא המורד להביא לפניו את המנהיג האמיץ שהעז למרוד באימפריה הרומאית. תארו לכם מה רבה הייתה הפתעתו כשבמקום לראות מנהיג מבוגר ניצבה לפניו אישה צעירה ויפהפייה. הוא ציווה לכלוא אותה בשלשלאות זהב ולהביא אותה לרומא הבירה.
על פי המסורת הרומאית, כאשר קיסר שב לעיר כמנצח מקיימים לכבודו מצעד ניצחון גדול: כל תושבי העיר היו נאספים בכניסה לעיר ומקבלים את פניו בקול תרועה ושמחה. מכּיוון שחלף זמן רב מאז היה מצעד ניצחון ברומא, היה אותו מצעד גדול ומכובד במיוחד.
גולת הכותרת של המצעד הייתה המלכה זנובייה; היא הובלה על בימה מיוחדת, כלואה בשלשלאות זהב שנצצו בשמש כמו תכשיטים יקרים.
בדרך כלל היה הקהל הרומאי צועק קריאות גנאי כלפי המורדים השבויים, ולעיתים אפילו קורא להוציאם להורג; אבל כאשר ראו את זנובייה היפה ניצבת גאה בראש מורם – במקום לקרוא קריאות גנאי, קראו לעברה הצעות נישואים.
זנובייה בילתה את שארית חייה בווילה גדולה בפאתי רומא. הקיסר השיא אותה לאחד הסנטורים, וכך היא זכתה לכבוד של אצילים, הוזמנה לאירועים ואירחה בביתה את אישי רומא, שבאו להתייעץ איתה בנושאים שונים – אפילו באסטרטגיות לחימה.
הכותב הוא מחבר הספר “אגדות אמיתיות” בהוצאת פנק
הצטרפו אלינו בפייסבוק https://www.facebook.com/YoungGalileo
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
תוך כדי כתיבת דיסרטציית המאסטר שלי על אודות קהילת יהודי העיר נהרדעא שבבבל/פרס, פרסמתי מאמר בכתה”ע ציון ל”ז תשל”ב עמ’ 117 ואילך, שכותרתו “מי החריב את נהרדעא”, ו ו ביקשתי להראות את עלייתה של פלמירה/תדמור כאחד המאורעות הבולטים והמרעישים בהיסטוריה של האימפריה הרומית והיא עשויה ללמד עדות ברורה למציאות המסובכת שנתהוותה במזרח לאחר התערבות השלטון הרומי במקום. להנחתי נהרדעא חרבה על ידי אחד ממשפחת המלוכה, הנסיך אדינת, או “נצור” וביוונית ” נאוסורוס”. המתיחותבין תדמור לנהרדעא היתה על בסיס מחרי. נהרדעא היתה תקועה כעצם בגרונה המסחרי של תדמור ועל כן הוחרבה. כוחה של בני מדפחת אדינת היה בהקמתם ובאירגונם של כוחות וגייסות דורסניים. אחד מהם היה מי שנקרא במקורות פפא בר נצר המופיע במדרש בראשית רבה ע”ו 5 על פי מהדורת תיאודור אלבק וכן באגרת רב שרירא גאון. מהדורת לוין, תרס”א.
אדינת לא היה פפא בר נצר ולא החריב את נהרדעא בין השנים 259-258 לספ’ למרות שברור כי טעם ההחרבה היה כלכלי/מסחרי ברור. ההקבלה בין אדינת לבין נצור, או פפא בר נצר היא אולי מגורה היסטורית אך אינה מתיישבת לאור המרחק הכרונולוגי בין אדינת לבין פפא בר נצר. בכל מקרה ברור כי נהרדעא חרבה על ידי מי ממשפחת אדינת , פעולה שכאמור נבעה ממניעים כלכליים.