החשש: ינסו להפיצו בתוך קהלים גדולי עם על-ידי התעטשות או יריקה
אלכס דורון, מעריב
באחד מימי מארס 1947 נסע איש עסקים באוטובוס ממכסיקו לניו-יורק
ובגופו נגיף שמסוגל היה להרוג יותר אנשים מכפי שמתו ב”מגיפה
השחורה” (דבר), בימי הביניים החשוכים במאה ה-14 באירופה,
ובמלחמת העולם השניה (המאה ה-20) גם יחד. על זהות האיש הוטל
איפול, כדי לא לעורר “מהומת-אלהים” בעולם התרבותי.
כשהגיע לניו-יורק אושפז בבית חולים כי מיד הופיעו על פניו
פצעים אופייניים לחולי אבעבועות שחורות. ואז פרצה ההיסטריה
הגדולה. שלטונות ניו-יורק הורו לחסן בתוך חודש, 6 מיליון
בני-אדם – והמהלך הנמרץמנע התפרצות של מגיפה. הנוגעים בדבר
זכרו היטב כי בין 1900 ל-1929 חלו בה בארה”ב בלבד 1.25 מיליון
בני-אדם.
תוצאות אותו מבצע חיסון גם גבה מחיר: שני אנשים מתו מהידבקות
בנגיף (אותו איש עסקים ואדם נוסף) וששה מתו מסיבוכי התרכיב.
הפרשה ההסטורית העלומה הזאת מלמדת על הבעייתיות שבמבצע חיסון
המוני לאבעבועות שחורות – ובעיקר על תופעות הלוואי שלו. הן
כוללות גם מוות של מחוסנים ונזקי מוח.
מי שמכיר בכך דורש לנקוט שיטות יותר יעילות, יותר ממוקדות-מטרה
להגנה על אוכלוסיות גדולות – אם וכאשר יתברר שארגוני טירור
עושים שימו ש בנגיפי אבעבועות כנשק ביולוגי.
הדרישה היא לנקוט בהליכי בידוד מוחלט של אנשים שבאו במגע,
פנים-אל-פנים עם מי שנידבק מנושא הנגיף. יהיה צורך לקיים
“חיסון מעגלי” – כלומר בהדרגה, ליצור כמה שיותר מעגלי-מחוסנים
סביב הנגיף ופחות חיסון המוני.
בשיטה המעגלית השתמשו בשנות ה-60 וה-70 כשנתגלו המקרים
האחרונים בארה”ב וב-1975 בבנגלדש. שם, אותרה ילדה בת שנתיים
באזור נידח באי בהולה. 200 אפידימיולוגים הוטסו בבהילות מכל
העולם לכפרה. על הילדה ומשפחתה הוטל סגר ובידוד מוחלט. 18 אלף
איש – רק מי שחי ברדיוס 2 ק”מ מהכפר, קיבלו זריקות. כל בית
ברדיוס של כ-10 ק”מ נסרק ונבדק לאיתור “חשודים”. מתכון הפעולה
הזה עבד. הנגיף, שאיננו יכול לשרוד מחוץ לגוף אדם – “נכלא”
והתפשטותו נבלמה. ב-1977 חלה טבח של בית-חולים בסומליה – והוא
מתועד כחולה האחרון בעולם שלקה באבעבועות (מלבד עוד שני מקרים
שנדבקו מנגיף ש”ברח” ממעבדת ניסויים).
ב-1976 הוכרז רשמית על חיסול הנגיף מעל פני הגלובוס. דגימות
מוקפאות שלו נותרו במעבדות בארה”ב, רוסיה, וכנראה בעירק
וצפון-קוריאה. יתכן שמדענים מובטלים מבריה”מ-לשעבר, נטלו
דגימות כאלה ומכרו לעי רק. מכאן מקור החשש שארגוני טירור יניחו
ידם על הדגימות, לחימוש נשק ביולוגי.
קיים עתה גם חשש מ”מתאבדים נושאי מטעני נפץ ביולוגים” –
“ביו-מארטירים” – שידביקו עצמם בנגיף, ויגרמו להתפשטות המחלה.
בפצע (כיב) בתוך הפה אצל חולה אבעבועות שחורות עשויים “לדגור”
מיליוני נגיפים. די בהתעטשות, יריקה – כדי להפיצם בתוך קהל –
למשל מטוס, אוטובוס. זו דרך מהירה להפצת המחלה.
מחלת האבעבועות השחורות (Variola) נחשבת, הסטורית, כאחת
האיומות, המידבקות, הקטלניות (כ-%30 מהחולים מתו; כ-%80 נותרו
עם צלקות עמוקות) והמפחידות ביותר (במקרים קיצוניים – המוות
הוא בתוך 48 שעות) שידעה האנושות.
היא מוכרת יותר מ-3000 שנה. מוצאה בהודו או מצרים. הנגיף,
מחולל המחלה, עבר כנראה מוטציה מנגיף-קדום. במאה ה-18 כל תינוק
עשירי בצרפת ושבדיה מת מהמחלה; שליש מתושבי אירופה באותה
תקופה, התעוורו בגללה.
בין המפורסמים שחלו בה – פרעה רעממס ה-,5 מלכת בריטניה אליזבת
הראשונה, מארי מלכת הסקוטים, הנרי ה-,5 אדוארד ה-,6 וויליאם
ה-.3 בספרות מוזכרים גם בטהובן, מוצרט, קזנובה, מרכוס אורליוס,
הצאר הרוסי פטר ה-,2 נשיא ארה”ב ג'ורג' וושינגטון, ס ינגמן רי
נשיא דרום-קוריאה, ג'ומו קניאטה, פוקאהונטס, 2148673793
הנגיף חודר דרך דרכי הנשימה או העיניים, מתרבה בקשרי הלימפה
ומשם פורץ לדם – ובאמצעותו מגיע לאיברים פנימיים, לריריות
ולעור. הפגיעה בעור בצורת שלפוחיות. תחילת המחלה בהרגשה רעה של
הנפגע, חום, חולשה, כאבי-ראש. אחר-כך מופיעה הפריחה. סיבוך
אפשרי: דלקת ריאות או פגיעה במערכת העצבים המרכזית. החיסון
הראשון נוצר במאה ה-,18 בידי אדוארד ג'נר, כשנטל נוזל מתוך
שלפוחיות אבעבועות-בקר והזריק לילד. התסמינים שהופיעו היו קלים
– אולם בפעולה זאת הילד חוסן לאבעבועות שחורות, המחלה
היותר-קשה מבין השתיים.
ב-1994 הכריז ארגון הבריאות העולמי – שעכשיו מזהיר מפניה –
שהמחלה הודברה סופית. באורח סמלי, הודיעו מרכזי מחקר באטלנטה
ומוסקבה, על השמדת הדגימות האחרונות של הנגיף שהשתמרו אצלם
בהקפאה. אין בטחון שבכך חוסלו כל הדגימות. בעולם חדלו מאז שנות
ה-70 לחסן את כלל האוכלוסיה למחלה. עתה יש חוקרים בארה”ב (גם
בישראל) התוהים אם הנגיף הודבר באמת ואם החיסון שניתן בעבר
עודנו יעיל.
אם טירוריסטים גידלו את הנגיף במעבדה חשאית, לנשק ביולוגי,
וינסו להפיצו כמו את נבגי האנתרקס – יהיה צורך בחיסון המוני.
בארבעה מרכזים מדעיים, ביניהם אוניברסיטת מרילנד, החל השבוע
מחקר שהזמין בדחיפות המרכז לבקרה על מחלות (CDC) באטלנטה, כדי
לברר אם התרכיבים המדוללים והמאוחסנים מלפני 25 שנה, עודם
יעילים.
המתנגדים עתה למבצע חיסון המוני טוענים שבתרכיב מצויה מידה
מסויית של סיכון: במקרה קיצוני מאד הוא עלול לגרום לסיבוך כמו
דלקת מוח (אנציפליטיס). נתון סטטיסטי: בהנחה שכל 270 מיליון
האמריקנים, יחוסנו במבצע המוני – יותר מ-500 מהם עלולים למות
מהסיבוך הקיצוני.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~315174627~~~41&SiteName=hayadan
