התרופות החדשות נגד איידס של פרופ' גאלו

השבוע קיבל פרופ' רוברט גאלו, שהיה שותף לגילוי נגיף האיידס, תואר ד”ר כבוד מהאוניברסיטה העברית. בראיון עמו הוא מספר על ניסיונותיו לפתח חיסון

מרית סלוין

גאלו בירושלים, השבוע. מקים בניגריה תשתית למתן תרופות ולניסויים בתרכיבי חיסון לאיידס

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/galointerview.html

פרופ' רוברט גאלו אוהב לבוא לישראל. הוא מרגיש כאן בבית ותמיד מדגיש שמי שהשפיע על הקריירה המדעית שלו היה פרופ' ליאו זקס ממכון ויצמן. הקשר החם שלו לישראל גם הציל פעם את חייו, לאחר שב-1969, כשהיה בכנס מדעי בארץ, החליט לדחות את שובו כדי להישאר עם חבריו ולא עלה על מטוס טי-וו-אי שהיה אמור להביאו לרומא בדרכו לארה”ב והתרסק. פרופ' גאלו, שהיה שותף בגילוי נגיף האיידס ומחלוצי המחקר בתחום, קיבל ביום ראשון תואר דוקטור כבוד מהאוניברסיטה העברית. גאלו כבר קיבל 15 דוקטורים לשם כבוד באוניברסיטאות שונות. הוא עטור פרסים, פירסם יותר מ-800 מאמרים מדעיים וספרים רבים, והיה המדען המצוטט ביותר בעולם בשנות ה-80. כיום עומד גאלו בראש המרכז לווירולוגיה של האדם באוניברסיטת מרילנד.

איידס נחשבת היום למגיפה הגדולה בהיסטוריה. כ-40 מיליון אנשים נדבקו עד כה במחלה, כ-90% מהם חיים בעולם השלישי, ו-20 מיליון מתו ממנה בעשרים השנים האחרונות. מעריכים כי עד סוף העשור כ-20 מיליון איש נוספים עשויים להידבק באיידס – גורם התמותה מספר אחת בעולם ממחלות זיהומיות.

כמעט עשרים שנה מנסים לפתח תרכיב חיסון לאיידס, ללא הצלחה. “בשונה מתרכיבי החיסון נגד נגיפים אחרים, ידינו כבולות”, אומר גאלו, “אי אפשר להשתמש בנגיף חי לחיסון, כי הוא מסוכן מאוד. גם תרכובת של נגיפים מומתים אינה באה בחשבון, משום שגם זה מסוכן – נגיף אחד לא מומת יכול להדביק מחדש. גישות אחרות, כמו חיסון בחלקיקי נגיף, בחלבוני נגיף, או בחומר הגנטי שלו, עובדים בנגיפים אחרים אך לא בנגיף האיידס. גם אם מקבלים תגובה חיסונית נגד נגיף איידס אחד, היא לא עובדת נגד נגיף אחר, כי המבנה שלו שונה. נגיף האיידס משתנה ללא הרף”.

בהרצאה שנשא בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית סיפר גאלו על גישה חדשה שהוא מפתח, שבה הוא מייצר במעבדה מולקולה מלאכותית המורכבת מחלבון המעטפת של הנגיף ומהקולטן בקרום התא שאליו נקשר החלבון הזה. כשחלבונים נקשרים לקולטניהם הם עוברים שינויים במבנה שלהם. גאלו מקווה שהשינוי שעובר החלבון הנגיפי יגרום לו להפעיל את מערכת החיסון. בניסויים ראשונים שעשה בחיות נראה שהתגובה החיסונית המתקבלת היא רחבה יותר מזו המתקבלת בתרכיבי חיסון רגילים, והנוגדנים שנוצרים מנטרלים טווח רחב יותר של זני נגיף.

במעבדה של גאלו עוסקים גם בפיתוח תרופות חדשות. “התרופות הקיימות, המשמשות בקוקטייל הניתן לחולי איידס, מבוססות רובן ככולן על חומרים המעכבים את האנזים המרכזי שמשתתף בשכפול החומר הגנטי של הנגיף”, אומר גאלו. “במקרים רבים הנגיף מייצר מוטציות המקנות לו עמידות לתרופות, ואצל החולים האלה המחלה חוזרת. אנחנו מנסים לפתח גישה חדשה, המבוססת על פיתוח מעכבים שימנעו את כניסת הנגיף לתאים, באמצעות חסימת אתרי ההתקשרות של הנגיף הממוקמים בקרומי התאים. אנחנו חושבים שכאן טמון העתיד בתרופות החדשות נגד הנגיף”.

גאלו מדגיש שבד בבד יש לחתור לפתרון בעיית האיידס במדינות אפריקה ואסיה. “במדינות המערב הגענו כבר למצב שאיידס הופך למחלה כרונית. בארצות המתפתחות לא בכל מקום נעשות בדיקות דם, מגעים מיניים מתקיימים ללא אמצעי מניעה, ההתמכרות לסמים גדולה – כל אלה מביאים להדבקה עצומה”, הוא אומר. “יש לבנות בארצות האלה מערך של מרכזי מצוינות שבהם ילמדו מדענים מקומיים לבצע בדיקות דם, לעשות ניסויים אפידמיולוגיים, לעקוב אחר החולים, להכין תשתית למתן תרופות ולניסויים בתרכיבי חיסון”. ממשל הנשיא ג'ורג' בוש ייעד למטרה זו 15 מיליארד דולר. גאלו בונה בימים אלה תשתית כזאת בניגריה.

כילד החיים לא היטיבו עם גאלו. “כשהייתי בן 11 אחותי חלתה בלוקמיה”, מספר גאלו בראיון עמו. “הורי לא סיפרו לי במה חלתה. היא היתה מהראשונים שקיבלו טיפול כימותרפי, אבל זה לא עזר. לא אשכח איך נראתה לפני מותה”. למחלה נודעה השפעה קשה על המשפחה וגאלו נשלח לבית דודו. אביו, איטלקי במקורו, לא השלים עם מות בתו. “הוא היה בדפרסיה פסיכוטית”, מספר גאלו, “פעמיים ביום היה הולך לקברה, מניח תמונות שלה בכל חדר וסוגד להן. כשהייתי בן 17, ביום השנה למותה, נשברתי וזמן קצר אחר כך עזבתי את הבית והלכתי לקולג'”.

לאחר שסיים את בית הספר לרפואה החל גאלו לעבוד במרכז ללוקמיה של ילדים במכון הלאומי לבריאות (NIH) בבתזדה. “רציתי לעבוד דווקא בתחום של הפרעות מטבוליות ולא בלוקמיה, אבל לא קיבלתי מה שרציתי. זו היתה הפעם האחרונה שמצאתי את עצמי בין חולים. לא יכולתי לעמוד בממדי התמותה של הילדים החולים והחלטתי לנטוש את העבודה הקלינית ולעסוק בחקר תאי הדם”, הוא מספר. ההחלטה הזאת גמלה בלבו לאחר ששמע הרצאה שנשא פרופ' זקס ממכון ויצמן, שפיתח שיטות לגידול תאי דם והזניק בכך את המחקר בתחום. הוא גם הושפע מחבר וירולוג, שחקר את הקשר בין נגיפים למחלת הלוקמיה במודלים של בעלי חיים. כך החליט להתמסר למחקר שיחבר בין שני התחומים האלה.

ב-1981 התגלתה מחלת האיידס. “בתחילה איש לא התייחס למחלה. אני זוכר ששמענו הרצאה של אפידמיולוג שניסה לשכנע כי מדובר במחלה מידבקת, אבל אף אחד לא השתכנע. באותן שנים היה קונסנסוס שמחלות מידבקות כבר אינן סיכון והן נחלת העולם השלישי בלבד”, אומר גאלו.

בד בבד עם גילוי מחלת האיידס התברר שהיא מתפשטת באמצעות מגע מיני, אך גורם המחלה נותר בגדר נעלם. גאלו היה שקוע אז בחקר מחלת לוקמיה קטלנית בבעלי חיים, שנגרמת על ידי נגיף. בסוף שנות ה-70 התגלתה אותה מחלה בבני אדם, במשפחה שחיתה באי קטן בדרום יפאן, ומתוך תאי הלוקמיה של החולים בודדו נגיף ממשפחת הרטרו-וירוסים. “מהניסויים שלנו ושל היפאנים למדנו שהעברת הנגיף מתרחשת בכמה דרכים: מהאם לתינוק בלידה, או באמצעות מגע מיני, או דרך הדם באמצעות מחטים מזוהמות בהזרקות סמים”, מספר גאלו.

הדמיון הרב בין הרטרו-וירוסים גורמי הלוקמיה ובין הממצאים שהתקבלו מחולי איידס בתחילת שנות ה-80 הביאו את גאלו לחשוב שיש קשר בין השניים. “קיבלנו דגימות דם מאדם בן 23 שבילה את ירח הדבש שלו בהאיטי, נפצע בתאונת דרכים, קיבל עירוי דם ומת. ב-1983 מצאנו שאותו אדם נדבק בשני נגיפים שונים – נגיף שגורם ללוקמיה ונגיף נוסף. הנגיף הנוסף, כך התברר, היה אחראי למחלת האיידס. בתחילת 1984 הודענו שבודדנו את הגורם לאיידס”.

באותה שנה התגלה גורם המחלה כרטרו-וירוס על ידי המדען הצרפתי פרופ' לוק מונטנייה ממכון “פסטר” ובד בבד גאלו וצוות המחקר שלו פיתחו את בדיקת הדם הראשונה לאבחון הנגיף. גילוי נגיף האיידס סימן את ראשיתו של ויכוח סוער על זכות הראשונים בגילוי, שעירב תחומים של אתיקה מקצועית, פטנטים וזכויות יוצרים והרבה מאוד כסף. הפרשה הסעירה את העולם המדעי והתפתחה לעימות בין ממשלות ארה”ב וצרפת. בסופו של דבר הוחלט לחלק את הבכורה בין שני החוקרים, שהתיידדו מאז ועובדים בשיתוף פעולה.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~869719311~~~165&SiteName=hayadan