הגברת פעילותו של חלבון בעכברים חיקתה את האפקט של התעמלות
מאת תמרה טראובמן
מדענים בריטים יצרו זן של עכברים הזוללים הרבה יותר מזון מהממוצע מבלי להשמין. מומחים להשמנה, שקראו את המחקר לפני פרסומו היום בכתב העת המדעי “Nature”, אמרו שתוצאותיו נראות כמעט יותר מדי טובות מכדי שיהיו נכונות. בניגוד לרוב התרופות הנמצאות בפיתוח, המדכאות את התיאבון, הטיפול גרם לעכברים דווקא לאכול הרבה יותר מחבריהם הרגילים, אך למרות שלא היו יותר פעילים – הם נשארו הרבה יותר רזים.
החוקרים, ד”ר ג'ון קלאפהם ועמיתיו מחברת התרופות הבריטית “SmithKline Beecham”, הוסיפו לעכברים גן האחראי בבני אדם על ייצור חלבון בשם UCP-3 וגרמו לעכברים לייצרו בכמויות גדולות במיוחד. הייצור המוגבר של החלבון, הפעיל בעיקר בשרירים, גרם לגופם של העכברים להגיב כאילו ביצע פעילות גופנית ולשרוף יותר אנרגיה.
העכברים המהונדסים צרכו %15-%28 יותר קלוריות מהעכברים הרגילים, אבל נשארו רזים מהם. כדי לעודד אותם לאכול יותר, קלאפהם הוסיף למזון שמן תירס, שהופך את המזון למעדן עבורם. כתוצאה, העכברים המהונדסים אכלו %33-%54 יותר מחבריהם, אבל מסת השומן שלהם ירדה ב-%44-%57.
ד”ר קלאפהם אמר אתמול בראיון שעדיין לא ברור לו מדוע העכברים נעשו זללנים. “הניחוש שלי הוא שקצב שריפת האנרגיה שלהם הוגבר כתוצאה מפעילות היתר של החלבון, ולכן הם היו צריכים לאכול יותר בכדי להתאים עצמם להוצאת האנרגיה הגדולה יותר”.
אם תפותח תרופה דומה שתטפל בבני אדם יהיה לה שוק עצום: אורח החיים המערבי, המשלב פעילות גופנית מועטה ואכילה ללא קשר לצרכי הגוף, גרם לכך שבעולם חיים היום כ-200 מיליון שמנים. על אף שברור לכל שבני אדם משמינים בגלל שהם אוכלים יותר מכמות הקלוריות שהם שורפים, המנגנונים השולטים בתהליך עדיין לא מוכרים ברובם. “ברור שיש פה מסלול הקשור לוויסות משקל הגוף, שעד כה לא היה מוכר. זה מראה כמה ידע עוד חסר לנו להבנת המסלולים הביו-כימיים של ההשמנה”, אמר קלאפהם.
פרופ' אליוט בארי מהמחלקה לתזונת האדם ומטבוליזם בביה”ס לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה, אומר כי “ייתכן שבטווח הארוך, אפקט ההרזיה של החלבון יבוטל משום שמנגנון אחר יבצע את תפקיד המנגנון הפגום”.
מספר מדענים אמרו שייתכן שטיפול בחלבון בבני אדם יתברר כבעייתי, משום שבמקום לאמץ הרגלי אכילה נכונים המטופלים יאכלו יותר ויהיה עליהם ליטול את התרופה כל חייהם. “לדעתי, לא זאת תהיה הבעיה”, אמר קלאפהם, “הדבר החשוב הוא שכששמנים יורדים במשקל, גם קצב חילוף החומרים שלהם יורד ולכן הם חשים דחף עצום לאכול. השיטה דווקא יכולה להעלות את קצב חילוף החומרים חזרה לנורמלי. בכל מקרה, הם יהיו חייבים לעשות דיאטה, משום שהחלבון לא מרזה, אלא מונע השמנה”.
קלאפהם הזהיר ש”המחקר רק בתחילתו”. זאת, לאחר שלפני שש שנים התגלה הורמון בשם לפטין. השפעתו על עכברים היתה מדהימה: הם איבדו תיאבון והפכו לדקיקים בזמן קצר. אבל מחקר שבדק בשנה שעברה איך הוא עובד בבני אדם, הראה שהוא לא תרופת הפלא המיוחלת – המשתתפים הורידו מעט ממשקלם, אם בכלל.
{הופיע בעיתון הארץ, 27/7/2000}
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~292420481~~~27&SiteName=hayadan
