חוקרים בחנו את התרגומים העבריים של “ספר היסודות” מאת אוקלידס והתחקו אחר מקורותיהם
“ספר היסודות” מאת אוקלידס, המתמטיקאי היווני הנחשב לאבי הגיאומטריה, נכתב במאה השלישית לפני הספירה באלכסנדריה. הוא נחשב לאחד הספרים הקנוניים של התרבות המערבית, להישג מדעי של היוונים, והיה אחד המקורות העיקריים ללימוד מתמטיקה כמעט עד ימינו אנו. בימי הביניים תורגם לערבית, עברית ולטינית.
הפצת תרבות יוון, וספר היסודות בפרט, הייתה תהליך ממושך. במאה השביעית כבשו הערבים את האימפריה הסאסאנית (האימפריה הפרסית הקדם-איסלמית) וחלק נרחב מהאימפריה הביזנטית (האימפריה הרומית המזרחית), והגיעו דרך צפון אפריקה גם לחצי האי האיברי בדרום מערב אירופה. מהמאה השמינית (בזמן שלטון בית עבאס) החל במזרח תהליך ניכוס התרבות היוונית; הערבים החלו לתרגם טקסטים יווניים שעסקו במתמטיקה, מדעי הטבע, רפואה ופילוסופיה. הכתבים שתירגמו לערבית נפוצו במזרח, בספרד המוסלמית, ובמהלך השנים נוספו להם תוספות מקוריות וספרי פרשנות בערבית. כך, גם היהודים שחיו בספרד וששפתם הייתה ערבית נחשפו לאוצר הידע היווני-ערבי.
כיצד מתפתח ידע מדעי? וכיצד הוא מועבר לאורך אלפי שנים?
במאה ה-12 (בעקבות הרקונקִיסטה, הכיבוש-מחדש של חצי האי האיברי על ידי הנוצרים ופלישת המוואחידון – שבטים ברבריים מוסלמיים – מצפון אפריקה), הופר שיווי המשקל החברתי והתרבותי והחלה הגירה מסיבית של יהודים מספרד לצפון אפריקה ולאירופה. רבים מהם הגיעו לדרום צרפת, מקום מושבן של קהילות יהודיות מסורתיות רבות. כך נחשפו קהילות אלו לתרבות היוונית-ערבית שהביאו עמם הפליטים, ונוצר ביקוש לתרגומים מערבית לעברית. תחילה תורגמו טקסטים שחיברו יהודים בערבית (רס״ג, רמב״ם, יהודה הלוי ועוד), אולם בהדרגה התרחב מפעל התרגומים ובמהלך המאה ה-13 וה-14, תורגמו טקסטים מדעיים רבים בתחומים כגון מתמטיקה, פילוסופיה, אסטרונומיה ורפואה. בטקסטים המתורגמים היה גם ספר היסודות.
התרגומים הלטיניים של ספר היסודות מימי הביניים נחקרו בהרחבה ומהדורות מדעיות שלהם זמינות לחוקרים. לא כך התרגומים הערביים והעבריים. נהגו להניח שהיו שני תרגומים ערביים, הראשון של אל־חג’ג’ אבן יוסוף אבן מטאר (786–833), והשני של חנין אבן אסחאק (809-873) בעריכת ת’אבת אבן קורה (שמת בשנת 901). על התרגום הראשון ידוע מעט מאוד, וכתבי היד ששרדו הם גרסאות של התרגום השני. גם לתרגום השני עדיין אין מהדורה מדעית (פרט לשתי עבודות מחקר שעוסקות במאמרים ה׳ וז׳-ט׳). התרגומים העבריים, שבהם עוסק מחקרם של פרופ’ רות גלזנר וד”ר עופר אליאור מהפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים, טרם נדפסו ומצויים רק בכתבי יד.
מטרתם העיקרית של פרופ׳ גלזנר וד״ר אליאור הייתה להנגיש לחוקרים מתחום המתמטיקה, ההיסטוריה וההיסטוריה של המדע את התרגומים העבריים של ספר היסודות. כמו כן, באמצעות לימוד הטקסט העברי הם מבקשים לתרום לידע המצטבר על ההיסטוריה של ספר היסודות בכל גלגוליו.
התרגומים העבריים מצויים כולם במכון לתצלומי כתבי יד בספרייה הלאומית בירושלים. התרגומים הלטיניים מצויים במהדורות מדעיות. את כתבי היד הערביים היה צריך לקבץ מספריות וארכיונים בכל העולם. “רצינו לדעת באילו טקסטים השתמשו המתרגמים העבריים, מה היה מונח על שולחנם. אין היום תשובות מלאות – ולרוב גם לא חד-משמעיות– לשאלות רבות הנוגעות לתרגומים הללו, ובהן: כמה תרגומים נוצרו, מתי בדיוק, מי היו המתרגמים, באילו שיטות תרגום נקטו, מה היו מקורותיהם ומה כללו בתרגומיהם”, מסביר ד”ר אליאור. לשם כך השוו בין כמה תרגומים של הספר לעברית ומצאו שתי מסורות מובילות: של מלומד המזהה את עצמו בשם הרב יעקב (אולי יעקב אנטולי– פילוסוף, פרשן מקרא ומתרגם חשוב בן המאה ה-13) ושל משה אבן תיבון (מתרגם, רופא ופילוסוף בן המאה ה-13). Artgate Fondazione Cariplo – Cifrondi Antonio, Euclide
פרופ’ טוני לוי מ-CNRS (המרכז הלאומי למחקר מדעי בפריז), הראה דמיון בולט בין תרגום הרב יעקב לבין התרגום הלטיני הראשון של ספר היסודות (מאת אדלרד מבת’, שפעל במחצית הראשונה של המאה ה-12), ולפיכך עלתה השאלה אם התרגום הלטיני היה מקור ישיר לתרגום הרב יעקב. על אף הדמיון, מצא ד״ר אליאור הבדלים רבים– בניסוח, במינוח וגם בשרטוטים – בין התרגום הלטיני לעברי. רבים מהם נובעים מכך שתרגום הרב יעקב הושתת כנראה על כמה מקורות.
עוד מצאו החוקרים כי תרגומו של אבן תיבון נסמך בבירור על זה של חנין-ת’אבת, נצמד אליו מאוד ואף משמר את טעויותיו. לדברי ד”ר אליאור, “אבן תיבון ניסה לתרגם את הגרסה הערבית של חנין-ת’אבת מילה במילה ולשמר את מבנה המשפטים שלה. גם השרטוטים שהשתמש בהם זהים לאלו שמופיעים אצל חנין-ת’אבת. היצמדות זו יצרה תרגום שהקריאה בו לא תמיד שוטפת. הניסוחים והמינוח שלו לא אחידים ונתגלו בו שגיאות. ייתכן שזה מה שהוביל לכך שהוצעה גרסה משופרת על ידי אחיו של אבן תיבון, יעקב בן מכיר. עם זאת, הגרסה המקורית של אבן תיבון הייתה זו שנפוצה ושנשמרה ברוב
כתבי היד”.
המהדורה שערך ד״ר אליאור במסגרת מחקר זה, אשר זכה במענק מהקרן הלאומית למדע, כוללת ארבע עמודות. בדף השמאלי התרגום הלטיני הראשון ולצדו התרגום העברי של הרב יעקב. בדף הימני התרגום העברי של אבן תיבון ולצדו גרסה ערבית משוערת שעמדה בפניו, שהרכיב ד״ר אליאור לאחר השוואה מפורטת של כתבי היד הערביים שאסף. הכרך הראשון של המהדורה (מאמרים א-ב בלוויית מבוא מקיף מאוד, אפרטוס – הערות, תרגומים והסברים – ונספחים שדנים בממצאים) יצא לאור בהוצאת בריל ב-2021. הכרך השני (מאמרים ג-ו לפי אותה מתכונת) עתיד לצאת לאור בהוצאת בריל ב-2023.
החיים עצמם:
פרופ’ רות גלזנר, נולדה בירושלים ב-1944 וחיה בה עד היום. למדה מתמטיקה, פיזיקה, מדעי המחשב ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, וכיום מתמקדת בהיסטוריה של המדע העברי. נשואה + ארבעה ילדים ושבעה נכדים.
ד”ר עופר אליאור, למד מדעי המחשב, היסטוריה והיסטוריה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית. את עבודת המחקר שלו כתב על הספר “רוח חן” באוניברסיטת בן גוריון. בנוסף הוציא בשני כרכים מהדורה מדעית של הספר “מלחמות השם”. בן 47, נשוי + שתי בנות, מתגורר בירושלים. חובב קולנוע ונגינה.
עוד בנושא באתר הידען:
