הדיג מתרחב – והאוקיינוסים מתרוקנים מדגים

באזורים שונים הידלדלה אוכלוסיית הדגים הגדולים עד הכחדה

צפריר רינת

כריש שנלכד בריו דה ז'ניירו, באפריל. עורכי המחקר מזהירים כי הדיג מסכן חצי ממיני הכרישים

https://www.hayadan.org.il/overfishing1.html
ספינות הדיג היפאניות ליד חופי ברזיל מתקשות כיום ללכוד דגי טונה כחולת סנפיר. עד לפני 15 שנה היו באזור כ-200 אלף דגים ממין זה, אבל מאז שהגיעו הספינות היפאניות הן הצליחו כנראה להביא להכחדה של כמעט כל האוכלוסייה באזור.

לא מדובר בבעיה ייחודית לחופי ברזיל: שני מדענים קנדים טוענים כי דיג תעשייתי נרחב הביא לתהליך מהיר, שבו התרוקנו האוקיינוסים ממיני הדגים הגדולים שחיו בהם. לדבריהם, כיום נותרו באוקיינוסים רק כ-%10 מאוכלוסיות מיני הדגים הגדולים – כמו טונה, דג חרב, קוד (שבוט) והליבוט – בהשוואה לכמה עשורים אחורה. מדובר בפגיעה חמורה במערכת האקולוגית של האוקיינוסים, שהיא מקור מזון חשוב בעיקר במדינות מתפתחות – שבהן חיה מרבית אוכלוסיית העולם. בעקבות המחקר ממליצים מומחים לקבוע מכסות דיג ברחבי העולם.
ממצאיהם של הד”ר רנסום מאיירס והד”ר בוריס וורם מאוניברסיטת, Dalhousie שפורסמו אתמול בכתב העת “,”Nature מתבססים על מחקר שנמשך כעשר שנים. בתקופה זו אספו השניים מידע על השלל של ספינות דיג באזורים שונים בעולם, וריכזו נתונים מ-50 השנים האחרונות. הם התמקדו בארבעה אזורים הקרובים לחופים ובתשעה אזורים גדולים באוקיינוסים, ובדקו מינים של דגים טורפים, שהם חלק חיוני בשרשרת המזון הימית.
לנוכח הממצאים הסיקו החוקרים כי ציי הדיג המסחרי פוגעים מאוד ביכולת ההתחדשות של אוכלוסיות דגים, עד כדי הכחדה של כ-%90 מהפרטים באזור מסוים בתוך כמה שנים.

בראיונות בעקבות פרסום המחקר סיפרו מיירס וורם על הפגיעה הקשה באוכלוסיית הטונה כחולת הסנפיר ליד ברזיל ב-15 השנים האחרונות. באזורים אחרים, אמרו, היעלמות הדגים מהירה עוד יותר. במפרץ תאילנד החל הדיג המסחרי בשנות ה-,60 והדגים הגדולים נעלמו תוך שנים אחדות. לאורך מדף היבשת (ההמשך של המצוק היבשתי אל תוך הים) בחופי האי ג'ורג'יה, בדרום האוקיינוס האטלנטי, זה לקח שנתיים בלבד, בשנות ה-.70 כיום נרשמת פגיעה מהירה באוכלוסיית הכרישים: לדברי מאיירס, אם לא יצומצם הדיג משמעותית, יותר ממחצית מיני הכרישים הגדולים לא יהיו קיימים יותר.

“אתה חושב שהאוקיינוס הוא כה גדול ותמיד יהיה לדגים מקום להסתתר”, אמר מאיירס, “אבל לא משנה באיזה אזור אתה בודק, אתה מוצא ירידה חדה. אנחנו פשוט טובים בחיסול היצורים האלה”. היעילות הקטלנית מושגת באמצעות פרישת חוטי דיג באורך של עד 100 ק”מ ויותר, שלהם מוצמדים קרסים, או על ידי פרישת רשתות ענק שלוכדות כמויות גדולות של דגים.

הפגיעה בדגים מתבטאת לא רק במספרם, אלא גם בגודלם ובמשקלם. לדברי המדענים הקנדים, הדגים שנלכדים כיום קטנים באורכם ובמשקלם, מכיוון שהדיג המתמיד אינו מאפשר לפרטים רבים להתפתח בקצב הראוי ולהגיע לבגרות. כך, למשל, העריך מאיירס כי גודלו של דג מהמין “מרלין” הוא כיום כחמישית מגודל דגי המין הזה בעבר.

השלכה נוספת של הדיג הנרחב היא צמצום במזון מן הים הנאכל בידי בני אדם. להערכת מאיירס, אם יימשך הדיג בהיקף הנוכחי, יירשם מחסור חמור במזון כזה. לפי נתוני ארגון המזון והחקלאות של האו”ם (FAO), יש עדיין עלייה בכמות הכוללת של הדגה בעולם (שלצד דגי הבר כוללת גם דגים בבריכות וכלובים בים) – ואולם היא אינה מדביקה את קצב גידול האוכלוסייה של בני האדם. הגידול באוכלוסייה מסביר גם כיצד במקביל לייצור הדגה הגדול בהיסטוריה (94.8 מיליון טונות ב-2000) נרשמה ירידה בצריכת הדגים לנפש (13.1 ק”ג ב-2000 לעומת 14.6 ב-1987).

המחקר של מאיירס וורם עורר תגובות של מומחים בעולם. רבים הגדירו אותו כצעד חשוב בהערכת המצב האמיתי של דגי הבר. ואולם יש גם מי שמבקשים לסייג את הממצאים. הפרופ' לב פישלזון, ביולוג ימי מאוניברסיטת ת”א, טוען שהמסקנה כי %90 מהדגים הגדולים נעלמו מופרזת. “יש אזורים שבהם דיג יתר אכן גרם להיעלמות של דגים ממינים מסוימים, אך לא ניתן להסיק מכך מה מצב האוכלוסייה העולמית של אותו מין”, הסביר. “גם באזורים שבהם היה דיג יתר ניתן לשקם את האוכלוסייה, אם מוטלות מכסות דיג חמורות. לפני 30 שנה חשבו מומחים שדגי ההרינג נעלמו מצפון כדור הארץ, אך אחרי שהוטלו הגבלות על לכידתם, הם חזרו בכמויות גדולות”.

ואמנם הגבלות חמורות על היקף הדיג הן ההמלצה העיקרית של עורכי המחקר ושל מומחים אחרים. לדברי פרופ' קאלום רוברטס מאוניברסיטת יורק באנגליה, יש ליצור מכסות דיג ברורות, ובאזורים מסוימים יש אף לאסור לחלוטין דיג של חלק מהמינים, כדי שיוכלו להתאושש ולא ייכחדו.

גם האו”ם טוען: בחצי מהאזורים הדיג מסכן את התחדשות האוכלוסייה

ארגון המזון והחקלאות של האו”ם עוקב גם הוא אחרי מצב הדגה – ובכללה דגי הבר – בעולם. לפי נתוני הארגון, כ-%47 מהאזורים שבהם חיים דגי בר מנוצלים באופן מלא, והגיעו למצב שבו הרחבת הדיג תפגע ביכולת ההתחדשות של אוכלוסיות הדגים. בכ-%18 מאזורי הדגה יש ניצול יתר: צפויה ירידה מתמשכת וארוכת טווח במספר הדגים הנתפסים, אלא אם כן הדיג יוגבל כדי לאפשר את שיקום האוכלוסיות. האזורים העיקריים שבהם עדיין ניכרת מגמה של גידול בהיקף הדגה, הם מזרח האוקיינוס ההודי ומערב האוקיינוס השקט, בחלקו המרכזי. ואולם באזורים אלה אין די מידע לגבי מצב הדגה, וייתכן שיתברר שגם בהם יש ניצול יתר.

הדגים הגדולים בעקבות הדינוזאורים – באתר הבי.בי.סי
ידען בעלי חיים בסכנת הכחדה

זואולוגיה ב' – דגים דו חיים וזוחלים – מאת לב פישלזון – באתר מיתוס
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~530248864~~~32&SiteName=hayadan