בעקבות הסנפת אוקסיטוצין, התגבר רצונם של גברים להתחרות, יותר מרצונן של נשים לעשות כן
התנהגות חברתית מסייעת לפרט ליצור אינטראקציות בין-אישיות ומערכות יחסים, לשתף פעולה עם הסובבים אותו ולחזק את התחושה שהוא חלק מקבוצה. לגורמים ביולוגיים רבים יש תפקיד בהתנהגות החברתית; אחד המרכזיים שבהם הוא ההורמון אוקסיטוצין – הידוע גם בכינויו “הורמון האהבה והקשר”. הורמון זה מופרש במוח ובגוף בעת ההיריון, הלידה וההנקה ומסייע לאם ליצור קשר עם התינוק, לדאוג לו ולטפל בו. אוקסיטוצין מופרש גם בעת אינטראקציה חברתית וקשרים בין-אישיים.
האוקסיטוצין מפעיל את מערכת התגמול במוח (מערכת עצבית שמגבירה הנאה, סיפוק ומוטיבציה), וכך הוא יוצר הנאה מקשרים חברתיים. בנוסף, הוא מפחית את תגובת האמיגדלה (אזור מוחי שאחראי בין השאר על עיבוד רגשי) לגירויים חברתיים שעלולים להיות מלחיצים ולמצבי דחק – וכך הוא מפחית חרדה חברתית.
ד”ר שלמה ישראל מהפקולטה למדעי החברה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, וצוותו, חוקרים גורמים ביולוגיים שמעורבים בוויסות התנהגות חברתית, בדגש על האוקסיטוצין. “רוב מחקרי העבר מצאו שאוקסיטוצין מגביר שיתוף פעולה, רצון להשתלב חברתית, ותחושות של אמפתיה, קרבה ואמון”, הוא אומר – ומוסיף: “אבל רובם נעשו על גברים”.
במחקרם האחרון ביקשו ד”ר ישראל וצוותו לבחון כיצד אוקסיטוצין משפיע על תחרותיות – התנהגות חברתית שאינה יכולה להתקיים ללא נוכחות אחרים – בקרב גברים ונשים. לשם כך גייסו 204 סטודנטים וסטודנטיות מהאוניברסיטה העברית, בריאים פיזית ונפשית. מחציתם הסניפו אוקסיטוצין (קבוצת הניסוי) ומחציתם הסניפו פלסבו (קבוצת הביקורת). לאחר מכן חולקו לקבוצות של ארבעה ונתבקשו לפתור כמה שיותר תרגילי חשבון פשוטים (משימה שנועדה להעריך את נכונותם להתחרות זה בזה); בפעם הראשונה שילמו החוקרים לכל משתתף.ת שקל אחד עבור כל פתרון (תשלום מבוסס ביצוע אישי). בפעם השנייה, המשתתפים שפתרו את מספר התרגילים הרב ביותר זכו בארבעה שקלים עבור כל פתרון (תשלום מבוסס תחרות). בפעם השלישית, לפני ביצוע המשימה, נתבקשו המשתתפים לבחור כיצד להיות מתוגמלים עבור ביצועיהם – לפי תשלום מבוסס ביצוע אישי או תשלום מבוסס תחרות. נמצא כי רמת התחרותיות של הגברים שהסניפו אוקסיטוצין הייתה גבוהה מזו של הנשים שהסניפו אוקסיטוצין. בקבוצת הפלסבו לעומת זאת לא נמצא הבדל כזה.
אומר ד”ר ישראל: “ייתכן שעלייה ברמת האוקסיטוצין גורמת לאפקט חברתי חזק יותר אצל גברים, לפחות בהקשר של תחרותיות, אך אנחנו עדיין לא יודעים מהו המנגנון המוחי שאחראי לכך. חשוב שנבין אותו ושנבין מדוע מתן האוקסיטוצין פחות השפיע על נשים מבחינה חברתית. ייתכן שהשפעתו עליהן תהיה פחותה גם בטיפולים בפסיכופתולוגיות חברתיות כגון אוטיזם ונידרש לכיווני טיפול אחרים”.
בניסוי נוסף, שבוצע בתמיכת הקרן הלאומית למדע, ביקשו החוקרים לבדוק כיצד דחק (סטרס) ואמפתיה משפיעים על חברתיות. לשם כך נתנו ל-120 סטודנטים וסטודנטיות למלא שאלון שבוחן רמת אמפתיה ולאחר מכן חילקו אותם לקבוצת ניסוי ולקבוצ ביקורת במעבדה. משתתפי הניסוי הועמדו בפני מצב חברתי שעלול לגרום לדחק: הם התבקשו לנאום במשך כמה דקות על עבודת חלומותיהם בפני ועדת שופטים (שחבריה שמרו על פנים חתומות). לאחר שסיימו לנאום התבקשו, ללא כל התראה מוקדמת, לפתור תרגיל מתמטי מורכב בקול רם בפני חברי הוועדה. גם משתתפי הביקורת התבקשו לנאום במשך כמה דקות על עבודת חלומותיהם אך ללא נוכחות קהל ולפתור תרגיל מתמטי פשוט יותר (כלומר, לא נחשפו למצב דחק). במהלך הניסוי נאספו מכלל המשתתפים דגימות רוק שבהן נמדדה רמת ההורמון קורטיזול שמופרש בעת דחק. נמצא כי רמתו הייתה גבוהה משמעותית אצל משתתפי הניסוי ביחס למשתתפי הביקורת. כלומר, הנאום ופתירת התרגיל המתמטי המורכב בפני הוועדה אכן גרמו לתחושת דחק.
בחלק הבא של הניסוי התבקשו המשתתפים לבצע מטלות חברתיות שמהוות מדד לנדיבות ולאלטרואיזם (למשל “משחק הדיקטטור” שבו כל משתתף מקבל כסף ומחליט כמה ממנו ירצה לתת לאחרים). החוקרים גילו שמשתתפים שמתאפיינים ברמת אמפתיה גבוהה (כפי שהתגלתה בשאלון) נתנו לאחרים יותר כסף מאשר משתתפים עם רמת אמפתיה נמוכה. ממצא זה התבטא ביתר שאת בקבוצת הניסוי. כלומר, הקשר בין אמפתיה לנדיבות היה חזק יותר לאחר חשיפה לדחק. “ניסוי זה מסייע לנו להבין אילו אנשים יתנהגו באמפתיה, באופן פרו-חברתי, בעת מצוקה”, אומר ד”ר ישראל, “בהמשך נרצה לבדוק כיצד אוקסיטוצין משפיע על אמפתיה ואת תפקידו בוויסות דחק”.
החיים עצמם:
ד”ר שלמה ישראל, 43, נשוי פלוס ארבעה ילדים (10, 8, 5, 2), מתגורר במבשרת ציון. הוא נולד בטהראן, עבר עם משפחתו לארה”ב בהיותו בן שנה, ועלה לארץ ב-2003. הוא אוהב טבע, טיולים וקמפינג וחובב מושבע של כדורסל ופוטבול אמריקאי.
עוד בנושא באתר הידען:
