בוועידת האקלים הקרובה שתתכנס בדובאי, ידונו שוב בדרכים למתן את ההתחממות העולמית ובצורך לפצות את המדינות הנפגעות, בעיקר מדינות איים ומדינות באפריקה. הבטחות לפיצוי כבר ניתנו, אך טרם מומשו, ונשאלת השאלה האם די בתשלום פיצוי?
בוועידת האקלים הקרובה שתתכנס בדובאי, ידונו שוב בדרכים למתן את ההתחממות העולמית ובצורך לפצות את המדינות הנפגעות, בעיקר איים ואפריקה. הבטחות לפיצוי כבר ניתנו, אך טרם מומשו, ונשאלת השאלה האם די בתשלום פיצוי.
שטפונות, סופות הרסניות, גלי חום ותקופות בצורת מכים בעולם, והנפגעים העיקריים הם תושבי המדינות האפריקניות. יערות נכרתים, בארות נפט נחפרות, מינים נכחדים, מפעלים מפיצים זיהום ושמיים שהיו בהירים הופכים לאפורים. אין ספק כי האשם העיקרי בהתחממות העולמית, בהשחתת הסביבה הטבעית, בפגיעה במקורות מים, בהכחדת מינים ובזיהום הוא “הצפון הגלובלי”, כלומר מדינות הצפון והמערב המפותחות.
אין גם ספק כי הנפגעים העיקריים הם תושבי הדרום העני והמדינות המתפתחות, ובעיקר אפריקה. כאשר מומחים לכדור הארץ קובעים כי “שישה מתשעת הגבולות הפלנטרים נחצו”, לכל הצדדים ברור מי האשמים העיקריים. לאורך ההיסטוריה, תאבונו של הצפון היה בלתי ניתן לשבעה, תאבון למשאבים שהופקו בעיקר מהדרום, משאבים כמו עץ, מתכות ונפט שנשדדו מהדרום ותמכו בהתקדמות ופיתוח כלכלי בצפון, בעוד שהדרום הנשדד נשאר מאחור.
למרות שנסיונות השוד ממשיכים, יש גם נסיונות של צפוניים המכירים בנזק ומוכנים לכפרו באמצעות הצעת פיצוי. האם די בכך שהאשם ישלם פיצויים לנפגעים העיקריים? האם ההרס כבר הגיע למצב כה קשה שאינו ניתן לתיקון? האם פיצוי כלכלי אכן יפצה על הפגיעה בטבע ובאנשים?
יש התחיבויות לתמיכה כספית למדינות, התחיבויות לשימור הסביבה ולמיתון הפליטות, התחיבויות שאמורות להתמלא עד 2030. יש מי שדורש ממדינות הצפון לספק יותר מפיצוי כלכלי, באמצעות עזרה למדינות באופן שלא ימחזר את הפגיעות ההרסניות.
אין ספק כי כדי להתפתח כלכלית יש צורך בשימוש במשאבים, לכן האתגר יהיה לעשות זאת באופן בר-קיימא. רבות מהקבוצות הילידיות תלויות בנכסי הטבע, כך ציידים-לקטים תלויים בזמינות עצים ושיחים, רועים תלויים במרחבי מרעה ודייגים במקווי מים נקיים. אלה גם אלה מספקים לתושבי ערים מזון (ודלק), צורך ההשרדות של כולם גורם גם לשימוש במשאבים שאינו בר-קיימא, כך למשל השימוש בעצים כדלק למרות ההבנה בחשיבות שרידות היערות. ישום התחיבויות סביבתיות של הצפון יחייב פתרונות שישאירו את העצים עומדים.
למרות התמיכה הרעיונית והמחקרים, העזרה מהצפון רחוקה מלהיות יעילה. רכישת יערות על ידי מפעלים מזהמים במסגרת “סחר בפחמן” מהווה במקרה הטוב מעט יותר מ”גרין-ווש” (כסת”ח) למרוק מצפון והרגשת “עשינו” מול קהל זועם. לתמיכה פיננסית מהצפון שתיעשה נכון יש סיכוי להוות תמריץ להגנה על יערות, אך הבעיה היא שהתמיכה תלויה בצד התומך, שמשתנה ותכופות מותנית בדרישות מהנתמך. פ
בגלל התנאים והמגבלות של התמיכה מהצפון, יש היום הבנה בצורך בפתרונות נוספים. הפתרון המקובל של “סחר בפחמן” מסתבר כחלקי. אמנם יש מקומות ומקרים רבים בהם התשלומים ממפעלים מזהמים מגיעים למדינות וכך עוזרים לשימור יערות, באמצעות הקמת בתי-ספר ומוסדות בריאות ומעל לכל פיתוח אמצעי חימום ובישול סולרים, אבל יש גם מקרים רבים בהם התשלומים אינם מגיעים ליעדם. לכן, יש צורך בפתרונות משלימים.
יש צורך לשלב תמיכה כספית מהצפון למדינות ביחד עם ויסות התמיכה באופן שתגיע למקומות הנכונים ולשימושים ראויים. למשל, התמיכה יכולה לשמש להקמת מערכות אנרגיה מתחדשת, לפיתוח חקלאות בת-קיימא, ולשיפור תשתיות מים.
אין ספק באחריותן של מדינות הצפון לאסון האקלימי והסביבתי. לכן, חובתן לתמוך בנפגעים ובה בעת לעצור את הביזה מהטבע ומעל לכל לעצור את הפליטות המזהמות.
האם ישראל צפונית?
ישראל נחשבת למדינה מתקדמת ו”צפונית” בהתיחסות להתחממות ולשינויי האקלים. ההצדקה היא החלטות והתחיבויות למיתון פליטות. עם זאת, כאשר החלטות אינן מקוימות והתחיבויות לא מיושמות, ספק אם המיקום ב”צפון” מוצדק.
ישראל היא מדינה קטנה עם אוכלוסייה קטנה יחסית. עם זאת, היא אחראית לחלק משמעותי בפליטות גזי החממה בעולם. ישראל גם מדינה עתירה משאבים, עם שטח גדול של יערות, קרקעות חקלאיות ומשאבי טבע אחרים.
ישראל יכולה לתרום רבות למאמץ העולמי למיתון שינויי האקלים. היא יכולה לעשות זאת על ידי הפחתת פליטות גזי החממה שלה, על ידי פיתוח מערכות אנרגיה מתחדשת ועל ידי סיוע למדינות אחרות להתמודד עם השינויים האקלימיים.
עוד בנושא באתר הידען:
