בתחילת שנת 2022 הריצו שלושה אסטרוביולוגים ניסוי מחשבתי מרתק: הם טענו שכדור-הארץ כולו עומד להפוך אורגניזם תבוני. המשמעות, כפי שאתם יכולים להבין, אינה שקיים מוח בליבת כוכב-הלכת המקבל החלטות עבור היצורים החיים עליו. בדיוק להפך: בעתיד שהם מתארים, כל היצורים החיים על האדמה ישתתפו ביחד בתהליך המסתכם ביצירת בינה קולקטיבית אחת
נמלים הן יצורים מוזרים. קחו אחת, שימו אותה תחת עדשת המיקרוסקופ ותגלו שהיא ניחנת במוח מזערי בגודלו. קחו את אותה נמלה, שימו אותה בצלחת פטרי והיא תסתובב בכל רחבי הצלחת כדי למצוא את חברותיה. לאחר זמן מה, היא תמות ושם ייגמר סיפור חייה. בפני עצמה, היא אינה אלא רובוט בעל דחפים בסיסיים, שהמרכזי מתוכם הוא לעקוב אחר נמלים אחרות, לאסוף מזון ולהביאו בחזרה אל הקן.
נמלים אינדיבידואליות רחוקות מלהרשים ביכולותיהן המנטליות, אך ביחד הן עושות דברים מופלאים. קיני נמלים – כלומר, מאות או אפילו מיליוני אינדיבידואלים בעלי בינה מינימלית[1] – מסוגלים לקבל החלטות מורכבות. הקנים מסוגלים, למשל, לקבל החלטה בנוגע למיקום העתידי של הקן הבא, באמצעות סריקת מספר אתרים בו-זמנית – אך כאשר כל נמלה מבקרת באתר אחד בלבד. הנמלה אינה מסוגלת להשוות בין שני האתרים, אך הקן עצמו יכול[2]. באופן דומה, טרמיטים בודדים אינם מסוגלים לקבל החלטות מורכבות או לתכנן בניית קנים. ביחד, אלפי טרמיטים מסוגלים לבנות קנים המתמרים לגובה של יותר משני מטרים, ובעלי תעלות אוורור ומבנה פנימי מורכב שמונע מהם לקרוס לתוך עצמם[3] [4].
נמלים, טרמיטים, דבורים וחרקים חברותיים אחרים מספקים דוגמה לסוג של אינטיליגנציה ששונה מאד מזו שאנו נוטים לדמיין. האינדיבידואל, במילים פשוטות, אידיוט. הקולקטיב הוא החכם.
קולקטיב שחכם מכל חבר בו
התופעה אולי נראית לנו מוזרה, אך למעשה אנו שותפים לה ברמה האינטימית ביותר. מוחותינו מורכבים מעשרות-מיליארדי תאי עצבים[5]. כל תא שכזה הינו יצור פשוט, עם יכולת קבלת החלטות מוגבלת מאד. אך קבצו את כולם ביחד במבנה הנכון – וה- ‘קן’ מסוגל להלחין סימפוניות, לשלוח רובוטים למאדים ולבחור במה לצפות בנטפליקס. אפילו האדם החכם ביותר הוא תוצר של קולקטיב של אידיוטים.
בתחילת שנת 2022 הריצו שלושה אסטרוביולוגים ניסוי מחשבתי מרתק: הם טענו שכדור-הארץ כולו עומד להפוך אורגניזם תבוני. המשמעות, כפי שאתם יכולים להבין, אינה שקיים מוח בליבת כוכב-הלכת המקבל החלטות עבור היצורים החיים עליו. בדיוק להפך: בעתיד שהם מתארים, כל היצורים החיים על האדמה ישתתפו ביחד בתהליך המסתכם ביצירת בינה קולקטיבית אחת.
הטיעון נשמע כהזיה, בלשון המעטה, אך הכותבים הסבירו היטב מדוע תיאור שכזה עשוי להתאים לראיות הקיימות. הם המשיכו ושקלו בכובד-ראש את המסקנות עבור הישרדות האנושות.
נחזור לרגע לאותו קן נמלים. הקן כולו מסוגל, כאמור, לקבל החלטות ‘תבוניות’. הוא מנתח את הסביבה ומוצא דרכים מוצלחות במיוחד להשפיע עליה לטובתו. הוא מסוגל גם לנטר אחר מצבו הפנימי-הוא, ולאזן את עצמו על-מנת לשמר את קיומו.
אבל האם הקן מודע לעצמו? האם הוא מסוגל לחשוב על עצמו כעל “קן נמלים”?
האם הוא קם בבוקר ואומר לעצמו – “היום אשנה את העולם?”
כאשר הוא מותקף על-ידי דב-נמלים, האם הקן כישות אינדיבידואלית חש כאב? האם הוא חושש לקיומו?
ככל הידוע לנו, הקן אינו ניחן בתודעה. כלומר, הוא אינו מודע לעצמו או למצבו הפנימי. הוא אינו חושב מחשבות או מנתח מצבים. כל היכולות המרשימות שהוא מפגין אינן אלא תוצר של פעילות קבוצתית של נמלים רבות.
אף על פי כן, אנו יכולים להגדיר את הקן כאורגניזם תבוני. אורגניזם קולקטיבי, נכון, אבל כפי שכבר הראינו – גם המוח שלנו הוא ‘אורגניזם’ קולקטיבי הניחן בתבונה. הקן אינו מגיע לאותה רמת תבונה כמו המוח האנושי, אבל אילו היה מגיע חייזר מהמאדים וצופה לזמן קצר בפעולתו של הקן, הוא היה סבור שקיים מוח מרכזי שמנחה את פעולתן של כל הנמלים. במילים אחרות, הוא היה רואה פעילות תבונית מצד הקן.
הקן, לפיכך, הוא יצור תבוני.
וגם כדור-הארץ יכול להיות כזה.
בשלבי חייו המוקדמים של כדור-הארץ, האטמוספירה הכילה בעיקר פחמן דו-חמצני ומעט מאד חמצן. כל עוד זה היה המצב, בעלי-החיים נאלצו לחיות בעיקר במים העשירים (יחסית) בחמצן. את המצב הצילו דווקא הצמחים והחיידקים הפוטוסינתטיים. אלו ספחו את הפחמן הדו-חמצני מהאטמוספירה ושחררו בתמורה חמצן. צמח אחד בפני עצמו אינו משחרר הרבה חמצן. אבל כשכדור-הארץ התכסה במספר בל-ישוער של צמחים כאלו, הרכב הגזים באוויר השתנה בקיצוניות. לפתע פתאום, בעלי-החיים יכלו לצאת מהמים וליישב את היבשה.
מהלך האירועים הזה השפיע כל-כך על מהלך ההיסטוריה של החיים שהוא זכה בשם מיוחד משלו: אירוע החמצון הגדול (Great Oxygenation Event). הוא מהווה דוגמה אחת בלבד לדרך בה הביוספירה – ביטוי המייצג את כל היצורים החיים על פני כדור-הארץ – יכולה להשפיע על התכונות הגאופיזיות של כוכב הלכת כולו.
אירוע החמצון הגדול מדגים, לפי כותבי המחקר, כיצד פועלת ביוספירה שעדיין אינה בוגרת. זו עושה שינויים גדולים בסביבתה, עד שהיא מגיעה לשיווי משקל מסוים בו כל פעולותיהם הקולקטיביות של כל היצורים החיים – צמחים, בעלי-חיים, חיידקים ואפילו נגיפים – מאזנות זו את זו. זהו מעגל החיים המפורסם משירו של אלטון ג’ון: הפילים מטילים צואה, החיידקים וחיפושיות הזבל מפרקים אותה לרכיביה הבסיסיים, ובתורם משמשים כדשן לצמחים, שישמשו מזון לפילים, וכן הלאה וכן הלאה.
מערכת ביוספירה בוגרת יכולה לשמר את עצמה. החיידקים הפוטוסינתטיים מפרישים חמצן לאטמוספירה, שמשמש את הלווייתנים כאוויר לנשימה. אלו, במוקדם או במאוחר, מתים ומחזירים את הפחמן בגופיהם למי הים, שם החיידקים (פוטוסינתטיים ובכלל) ניזונים עליו.
כל אלו הם תיאורים פשטניים, כמובן, אך הם מדגימים את הטיעון המרכזי של החוקרים: ביוספירה בוגרת משמרת ומאזנת את עצמה. אם החיידקים מפיקים יותר מדי חמצן, הרי שבסופו של דבר הם ייפגעו בעצמם – ולכן יהיו פחות חיידקים שישחררו חמצן לאוויר, וכך המערכת תתאזן מחדש. אם הגענו למצב בו קיימים יותר מדי פילים, הרי שלא יהיו מספיק צמחים כדי להזין את כולם. חלקם ימותו – וכך תתאזן שוב המערכת.
מצב עניינים זה מכונה “תיאוריית גיאה”, על שם אלת האדמה היוונית הקדומה. התיאוריה פותחה לראשונה לפני כמעט חמישים שנים, ולמרות שהיא עדיין שנויה במחלוקת, ברור שהיא תקפה לפחות חלקית במערכות אקולוגיות מסוימות. ואם יתברר שהיא אכן מביאה לאיזון בין כל היצורים החיים על כל כדור-הארץ עצמו, אזי אפשר לטעון שהביוספירה עצמה הינה יצור תבוני. כלומר, היא מסוגלת לשמור על קיומה באמצעות ויסות לא-מודע של כל חלקיה.
ואז הגיעו בני-האדם.
בני האדם – הצליחו יותר מדי
נבהיר לרגע: בני-האדם, או ליתר דיוק, קופי-האדם המפותחים, היו במקור חלק מהמערכת האקולוגית. אבל אז התחלנו להצליח ‘יותר מדי’. ברגע שפענחנו כיצד להשתמש בכלים – חניתות, קלעים, חצים וקשתות ואולי במיוחד אש – התחלנו לצוד המוני אוכלי-עשב גדולים. למעשה, היינו כל-כך מוצלחים בכך, שלאורך עשרות-אלפי שנים הכחדנו חלק גדול מהכוכבים של סדרת עידן הקרח: הממותות הצמריריות, נמרי שיני החרב, העצלנים הענקיים, הקרנפים הצמריריים והארמדילואים הענקיים[6] [7].
לאורך זמן, ועם הרבה עליות ונפילות, הצליח המין האנושי לשנות את פני הפלנטה. עיקר ההשפעה התממש במאתיים השנים האחרונות, עם פרוץ המהפכה התעשייתית שהחלה לפלוט פחמן דו-חמצני בכמויות גדולות לאטמוספירה. בנינו סכרים שעצרו תנועת נהרות ונדידת דגים, הזרמנו לימים כמויות גדולות של מזהמים וביראנו יערות כדי לפנות מקום לשדות חקלאיים. כל אלו קידמו את הציביליזציה האנושית, אך גם פגעו בביוספירה שכבר הגיעה לבגרות ולאיזון.
וכך הופיעה סוג חדש של ספירה: הנואוספירה. המונח נטבע לראשונה על-ידי החוקר הרוסי הנודע ולדימיר ורנדסקי, שהעז לשזור ביחד את תחומי הגאולוגיה, הביולוגיה והפילוסופיה[8]. הוא השתמש במונח כדי לתאר את התקופה בה יעצבו בני-האדם – האורגניזמים החושבים והמודעים לעצמם – את כדור-הארץ לצרכיהם. ואכן, המילה “נואו” מגיעה מיוונית, שם פירושה “נפש” או “שכל”[9].
לצרכינו, נשתמש במונח מתקדם יותר: הטכנוספירה[10]. אני מניח שאין באמת צורך להסביר את משמעותה של המילה “טכנו”. הטכנוספירה כוללת את כל המערכות שפיתחו בני-האדם לצרכי תקשורת, הפקת אנרגיה, שינוע של משאבים וישויות מכל הסוגים, ביורוקרטיה שנועדה לתאם בין כל אלו ועוד ועוד. היא מורכבת מהמשאיות שעל הכבישים, מהאינטרנט המהיר והאיטי, מתחנות כוח גרעיניות ומשדות נפט, ואולי אפילו מהלוויינים ומתחנת החלל הבינלאומית החגה מסביב לכדור-הארץ.
אנו חיים כיום בתקופה בה הטכנוספירה נמצאת עדיין בשלביה המוקדמים והלא-בוגרים. לביוספירה היו מאות-מיליוני שנים להתייצב ולהגיע לסוג של תבונה המאפשרת לה לאזן את עצמה. הטכנוספירה, לעומת זאת, טרם התייצבה. היא מעבירה את כדור-הארץ טלטולים ותהפוכות, ומשבר האקלים הנוכחי הוא רק דוגמה אחת – וכנראה החמורה ביותר – לדרך בה הטכנוספירה הצעירה משפיעה לרעה על כדור-הארץ.
מה צריך לקרות, אם כך, כדי שהטכנוספירה תגיע לבגרות? וכיצד יכול העולם להיראות אם וכאשר נגשים הישג זה?
הטכנוספירה תגיע לבשלות ותרכוש תבונה, רק כאשר יגיעו כל הכוחות והגורמים שהיא כוללת לאיזון. אלו כוללים גם את הביוספירה עצמה, מכיוון שלפחות נכון להיום אי-אפשר לחשוב על כדור-הארץ ראוי למחיה, מבלי שזה יכלול גם חיידקים, צמחים ובעלי-חיים הנמצאים באיזון (ואפילו יהיה זה ‘מלאכותי’) כדי שלא יערערו את המרקם האקולוגי-טכנולוגי-ביולוגי העדין.
בטכנוספירה בשלה ובוגרת שמגיעה לאיזון עם הביוספרה, אנו עשויים לראות החייאה מחדש של יערות בקנה מידה נרחב. נחזה באוקיאנוסים ובנהרות שינוקו מחלקיקי מיקרו-פלסטיק המזיקים לפלנקטון ולדגים. ואולי גם יופיעו סביבנו חיידקים ובעלי-חיים מהונדסים גנטית שמזיקים פחות לסביבה ותורמים לשיקומה.
חשוב להבהיר שהעתיד הזה אינו אוטופיה עבור החיות. בהחלט ייתכן שנכחיד, למשל, את כל הנמרים, הקרנפים והלווייתנים הכחולים. הדגש הוא על הגעה למצב בו הכוחות המתחרים שעל פני כדור-הארץ ייאזנו אחד את השני. אנחנו לא מצפים להגיע לתקופת “וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ… ונער קטון נוהג בם”. נחשיב זאת להצלחה גם אם הזאב ייטרוף את הכבש, הנער יהרוג את הזאב, ואז יבוא הנמר ויאכל את הנער וכך יפחית את צריכת הפחמן-הדו-חמצני העתידית שלו שהייתה מקדמת את משבר האקלים. מעגל החיים, פחות-או-יותר, אבל כזה שמשיג את המטרה הסופית של שימור יכולת החיים על-פני כדור-הארץ.
אפשר להבין מכל זה שכשנצליח לכונן טכנוספירה בשלה על האדמה, נוכל למנוע את השמדת כדור-הארץ או הציביליזציה האנושית. אבל המשמעויות גדולות יותר. בטכנוספירה בשלה, נוכל לשתף פעולה כדי להוציא לפועל פרויקטים עצומים שיסייעו בשמירת האיזון על פני האדמה. נוכל להחיות, לייער וליישב את המדבריות, לספק מזון, מים וחינוך מתקדם לכל בני-האדם – תוך כדי שאנו מעודדים ירידה ברמת הילודה, או לפחות איזון שלה עם התמותה. כל אלו יכולים לעזור לרווחה העולמית, ועל-ידי כך גם להפחית את הסיכון למלחמות גלובליות ובכלל. כשאנשים מרוצים ומאושרים יותר, הם נוטים פחות לקיצוניות דתית-או-בכלל, והסיכוי לפריצת מלחמות וסכסוכים פוחת.
אפשר לסכם שהדבר החשוב ביותר שביוספירה בשלה יכולה לסייע בו, הוא למנוע אירועים שיכחידו את החיים על פני כדור-הארץ. מתקפה גרעינית הדדית בין מעצמות, למשל.
אני מזכיר שוב: אנחנו לא צריכים טכנוספירה – או כדור-ארץ – עם מודעות עצמית. אף אחד לא מדבר על ניו-אייג’-אמא-אדמה-אוהבת-את-כולנו. אנחנו צריכים כדור-ארץ שבזכות כל הכוחות המתחרים עליו – מדינות נגד מדינות, נמר נגד כבש, סוחרים נגד סוחרים – נגיע לאיזון שימנע מכל המערכת לצאת מאיפוס ולהתרסק. כי התרסקות במצבנו הנוכחי, משמעותה הרס הציביליזציה האנושית.
החיים לא יהיו מושלמים גם בטכנוספירה בשלה. אבל הם במפורש יהיו טובים יותר מהמצב כיום. לפחות עבור בני-האדם, שהם היחידים כיום בעלי הפוטנציאל להשמיד את החיים על הפלנטה, ולכן ראוי שעיקר המאמצים ימוקד בהם.
כך שלא מוגזם לטעון שבינה כלל-ארצית תוכל להציל את המין האנושי עצמו, מעצמו.
עכשיו מגיעה שאלת המיליון-דולר: איך בעצם יוצרים טכנוספירה בשלה?
קודם כל, צריך להיות ברור שאנו מדברים על טכנוספירה בניהול אנושי. אחרת, בהחלט ייתכן שמכונות תבוניות יוכלו לנהל את כדור-הארץ טוב יותר מבני-האדם. זו אחת מהנחות היסוד של טרילוגיית סרטי ‘המטריקס’, לפחות. אבל לא זו הטכנוספירה הבשלה שהיינו רוצים לחיות בה.
אם נגביל את הטכנוספירה ל- ‘אנושית’ הרי קיימות שתי דרכים להגיע לשם: האחת קשה לעיכול מבחינה מוסרית, והשנייה – מבחינה הגיונית.
התשובה הראשונה שעד לפני מאתיים שנים בערך היינו מקבלים כמובנת מאליה, היא שצריך שלטון ריכוזי עולמי. להפוך את כדור-הארץ עצמו, במילים אחרות, לאימפריה אחת גדולה. בראש האימפריה יעמוד קיסר, או סנאט, או מחשב-על. בעצם, לא משנה מי יהיה בראש, כל עוד הוא יוכל להנהיג את האימפריה ולאזן בין כל חלקיה. כאשר אחת מהפרובינציות תצרך יותר מדי אנרגיה, הקיסר ייודא שצריכת האנרגיה של שאר הפרובינציות תפחת במקצת כדי לאזן את המצב. הוא יידאג לכך שמלחמה לא תפרוץ בין הפרובינציות, כי מלחמה שכזו לא משרתת את האימפריה עצמה, ובהתאם – גם לא את כדור-הארץ.
נאמר בעדינות שזהו אינו פתרון קל לעיכול, בעולם בו הדמוקרטיה נראית בעינינו כערך עליון. אבל האם ייתכן שצריך שלטון ריכוזי גלובלי שכזה כדי להציל את המין האנושי מעצמו? ואם כן – האם עדיין נתנגד להקמתו?
כאמור – פתרון קשה מבחינה מוסרית. אבל בהחלט קיים. הוא רק עלול לדרוש מלחמת עולם שלישית כדי להתממש. בלעדיה, קשה להאמין שמדינות יסכימו להתיישר תחת מנהיגה אחת גדולה.
התשובה השנייה היא שנצליח לכונן מערכת כלל-עולמית בה מדינות ייאזנו זו את זו. באמצעות שפע של בריתות, מדינות לא יעזו לצאת למלחמה כוללת אחת-עם-השנייה. באמצעות אינטרנט מהיר ומערכות שמגבילות את הסוחרים, תימנע נפילה כלכלית גלובלית, מהסוג שיכול לערער קשות את רווחת המין האנושי. באמצעות טכנולוגיית הבלוקצ’יין (למשל, אולי, יייתכן), יוכלו כל אזרחי העולם ליצור מערכת כלכלית שלאיש אין אינטרס לחבל בה. בזכות טכנולוגיות לוחמה-בטרור מתקדמות, נמנע מתקפות טרור הרסניות.
האם כל זה אפשרי? אולי. אף אחד עוד לא בטוח. אפשר רק לקוות – ולייצר סביבה שתאפשר את מערכת האיזונים והבלמים שתיארתי. אם נצליח, הרי שכדור-הארץ כמכלול הכולל את האנושות, יהפוך לראשונה ל- ‘תבוני’. בני-האדם יפסיקו לערער את המאזן האקולוגי, ויהפכו למייצבי המאזן החדש בין הטכנולוגיה, הביולוגיה והאקלים.
בהצלחה לכולנו.
[1] https://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1558-5646.2009.00628.x
[2] https://www.researchgate.net/publication/225246364_Individual_and_collective_decision-making_during_nest_site_selection_by_the_ant_Leptothorax_albipennis
[3] https://www.britannica.com/animal/termite/Nests
[4] https://link.springer.com/chapter/10.1007/978-94-017-3223-9_6
[5] https://www.pnas.org/content/109/Supplement_1/10661
[6] https://onlinelibrary.wiley.com/doi/epdf/10.1111/ecog.01566
חשוב לציין שקיימות גם טענות סותרות, לפיהן הממותות, למשל, נכחדו בעצמן גם מבלי שיקבלו ‘דחיפה’ מצד ציידים אנושיים.
[7] https://www.science.org/content/article/humans-drove-giant-sloths-extinction
[8] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%A8_%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%93%D7%A1%D7%A7%D7%99
[9] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%94
[10] https://ideas.repec.org/a/eee/ecolec/v149y2018icp212-225.html
