דיון דחוף מחר בוועדת המדע לקראת העברת החוק להארכת איסור השיבוט לקריאה שניה ושליש

הממשלה החליטה להטיל על ועדת השרים להכין חוק שיאריך בחמש שנים נוספות את תוקף החוק הנוכחי

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/shibut221203.html

וועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת תתקיים מחר, יום רביעי, 31/12/03 הצבעה. על סדר היום: הצעת חוק איסור התערבות גנטית (שיבוט אדם ושינוי גנטי בתאי רביה) (תיקון), התשס”ד – 2003 (מ/74) העברה לקריאה שניה ושלישית.

לישיבה הוזמנו: נציגי משרדי הממשלה; המדענים הראשיים במשרדי הממשלה; אנשי מדע, משפט אתיקה ודת; האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים; ההסתדרות הרפואית בישראל; לשכת עורכי הדין ועוד.
אבי בליזובסקי

הממשלה: להאריך תוקף החוק שאוסר שיבוטים

גדעון אלון, הארץ וסוכנויות הידיעות (וואלה!)
22/12/2003
הממשלה החליטה להטיל על ועדת השרים לחקיקה לאשר את הארכת תוקפו של החוק האוסר התערבות גנטית (שיבוט אדם ושיבוט גנטי בתאי רבייה), ולהניחה מיד על שולחן הכנסת. החלטת הממשלה התקבלה משום שבקרוב עומד לפוג תוקפו של החוק בנושא שחוקק ב-1998.

תוקף החוק מ-98' הועמד על חמש שנים בלבד, במטרה לאפשר בתום תקופה זו לבחון את ההתפתחויות המדעיות, החברתיות והמוסריות בתחום. החוק הנוכחי מגביל את המחקר המדעי בתחום השיבוט לצרכי הולדה ואוסר על הולדת אדם בדרך של שיבוט. כמו כן אוסר החוק הנוכחי יצירת אדם על ידי שימוש בתאי רבייה שעברו שינוי גנטי מכוון וקבוע.

ועדת השרים התבקשה להאריך את תוקפו של החוק למשך חמש שנים נוספות, ולהבהיר בנוסח החוק כי האיסור העיקרי הוא על שיבוט אדם לצרכי הולדה או על פעולות המיועדות לכך. כמו כן התבקשה הוועדה להחמיר את הענישה על מי שיעבור על חוק זה.

קודם תחקרו, אחר כך תשבטו

מאת חגית מסר-ירון

איסור זמני על שיבוט עוברים למטרות מחקר לא יפגע במחקר החשוב בתאי גזע

בימים אלה דנה ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בסוגיה שנויה במחלוקת ובעלת השלכות מוסריות וחברתיות מרחיקות לכת לחברה בישראל ולאנושות בכלל: האם יש להתיר שיבוט אנושי, ואם כן – באילו תנאים. חוק השיבוט הישראלי, שחוקק בשנת 1998 והטיל איסור זמני (מורטוריום) על שיבוט בני אדם, הגיע לסוף תקופת תוקפו, וכעת על הכנסת לקבוע אם לחדשו, ואם כן באיזו דרך. בעוד שקיימת הסכמה שיש לאסור יצירת אדם בדרך של שיבוט, ישנם חילוקי דעות בעניין השפעת האיסור על יצירת עוברי אדם בדרך של שיבוט על המחקר המדעי.

יש הטוענים שאיסור על שיבוט ישפיע על המחקר בתאי גזע עובריים, שהוא לכל הדעות בעל פוטנציאל ריפויי משמעותי. תאי גזע עובריים מופקים מבלסטוציט – עובר בן כמה ימים שטרם עבר התמיינות. התקווה הרפואית היא שיהיה אפשר לנווט תאי גזע עובריים כך שיחליפו רקמות פגועות שהיום אי אפשר לתקנן. קבוצות מחקר רבות בעולם ובישראל עובדות על נושא חשוב זה. המדענים מגדירים את המחקר בשלב זה כבסיסי ומעריכים כי יידרשו שנים רבות בטרם יהיה אפשר לממש את ההבטחה הריפויית.

אדגיש כי תאי גזע עובריים ניתן להפיק מכל עובר – בין שנוצר בשיבוט או בהפריית ביצית על ידי זרע במבחנה. שיבוט אינו נחוץ למחקר בתאי גזע עובריים ולכן עצם האיסור עליו אינו מהווה פגיעה בתחום מחקר חשוב זה. המחקר בתאי גזע עובריים המתבצע כיום, בארץ ובעולם, עושה שימוש בתאי גזע ממקורות מקובלים: שורות קיימות של תאי גזע עובריים או שורות חדשות שהופקו מ”עוברים עודפים” – כאלה שנותרו מהפריות מבחנה למטרות פריון.

היתרון התיאורטי שבשימוש בתאי גזע מעובר משובט הוא בהתמודדות עם תופעות דחייה. יש הסוברים שאם ישתמשו בתאי גזע ששובטו מגרעין התא של האדם שזקוק לריפוי, המערכת החיסונית שלו לא תתייחס אליהם כגורם זר בגוף ולא תדחה אותם. בהקשר זה ראוי לציין שמחקר בסיסי בשיבוט של בעלי חיים בכלל ובקופי אדם בפרט עדיין לא מוצה. עד היום לא הצליחו לשבט סוגים רבים של בעלי חיים, ובמיוחד, לא הצליחו לשבט עוברים של קופי אדם. יש מקום למיצוי ההתמודדות עם השאלות המחקריות הבסיסיות בשיבוט בעלי חיים לפני שפונים לשיבוט עוברי אדם.

בהקשר זה נטען במאמר שפורסם בנובמבר על ידי קבוצת מדענים בראשות המדען ששיבט את הכבשה דולי, יאן וילמוט, כי כלל לא ידוע אם תאי גזע שיופקו מעוברים משובטים יוכלו אי פעם להיות בטוחים לשימושים רפואיים. אפשר לשקול, לפיכך, איסור זמני על שיבוט עוברי אדם למטרות מחקר, וזאת עד שיהיה אפשר להוכיח היתכנות של ריפוי קופים בתאי גזע משובטים.

את החסרונות שבאיסור זמני על יצירת עוברים אנושיים בדרך של שיבוט לצורכי מחקר צריך לשקול מול החסרונות שבהתרת מחקר כזה. אציין שניים מהחסרונות שבהתרה. הראשון מתייחס למקור הביציות. לצורך מחקר בשיבוט נדרש להשתמש בביציות, שכידוע הינן חלק מגוף האשה והפקתן מחייבת תהליך פולשני. כבר היום יש מחסור בביציות לצורכי רבייה, והתרת מחקר הנדרש לביציות ייצור לחץ שעלול להביא לסחר בהן או לתופעות לא רצויות אחרות, בעלות השפעה ישירה על גוף האשה וכבודה. החיסרון השני מתייחס ל”מדרון החלקלק”. יצירת עוברים משובטים למטרות מחקר זהה ליצירת עוברים משובטים למטרות רבייה. השוני נובע מהשימוש בעוברים אלה. התרה של יצירת עוברים לצורכי מחקר תוך איסור על יצירת אדם בדרך של שיבוט תחייב מנגנון פיקוח ובקרה הדוק ביותר למניעת החלקה במדרון שבין המותר לאסור.

* פרופ' מסר-ירון, לשעבר המדענית הראשית במשרד המדע, מלמדת בבית הספר להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב

עוברים במדרון

מאת תמרה טראובמן

בישראל, בניגוד לרוב מדינות המערב, אין התנגדות גורפת לשיבוט אדם. תוקפו של האיסור הזמני שהוטל עליו יפוג בחודש הבא

איור: רות גווילי

יידרשו שנים רבות, אם בכלל, עד שמדענים יצליחו לשכפל בני אדם בשיבוט. גם שיבוט עוברים אנושיים שישמשו למחקר, כפי שרוצים מדענים, אינו נמצא מעבר לפינה. אך ההכרעה המוסרית של החברה הישראלית בעניין – אם היא מעוניינת עקרונית להתיר למדענים לעשות ניסיונות בשיבוט אנושי – תתקבל כבר עכשיו. בחמש השנים האחרונות היה בתוקף חוק שהטיל איסור זמני (מורטוריום) על שיבוט בני אדם.
בתחילת ינואר יגיע המורטוריום הזה לקצו ועל הכנסת להחליט אם לחדש את האיסור על שיבוט, ואם כן, כיצד.

בדיון שהתקיים החודש בכנסת על הצורך בהארכת תוקפו של חוק השיבוט דרשו מדענים ורופאים לא לאסור באופן קבוע על שיבוט בני אדם – ואף לאפשר להם כבר עכשיו להתחיל לנסות לשבט עוברי אנוש למטרות מחקר.

החוק המטיל איסור זמני על שיבוט אדם נכנס לתוקפו בישראל בשנת 1998, שנה לאחר שנודע דבר היוולדה של הכבשה המשובטת דולי. למרות כובד המשקל של הסוגיה וההשלכות המוסריות והחברתיות המרחיקות לכת שלה, משרד הבריאות, הממונה על ביצוע החוק, הגיש את תזכיר החוק החדש רק השבוע. הדיונים המקדימים בכנסת על הצורך בהארכת החוק החלו רק בנובמבר.

השיבוט מעורר ברבים חלחלה כה עזה עד כי היה סביר כי גם ישראל תחליט להטיל עליו איסור חמור. אלא שהחוק הישראלי מנוגד לעמדה הרווחת כיום בעולם: במדינות רבות באירופה ובארצות הברית חוקקו, או שמנסים כעת לחוקק, חוקים המטילים על שיבוט בני אדם איסור קבוע, שאינו תלוי בזמן. האיסור הישראלי הוא זמני, כאמור.

אין מדובר בהבדל משפטי זניח, כי אם בשתי גישות עקרוניות ושונות באופן מהותי. בבסיס החוק הישראלי מגולמת גישה שמקדמים מדענים, אתיקאים ורבנים ישראלים רבים. על פיה, שיבוט הוא לאו דווקא דבר רע. אמנם כרגע אין להתיר יצירת תינוקות בשיבוט, בגלל השיעור הגבוה של מומים מולדים בצאצאים משובטים ושל הפלות; אך אם תשתכלל השיטה ותהיה בטוחה יותר לשימוש, גישה זו רואה בשיבוט אמצעי עתידי לגיטימי למי שטכנולוגיות הפריון הנוכחיות אינן מאפשרות להם ללדת ילד בעל הגנים שלהם.

הגישה האחרת, שבה מצדד רוב העולם, רואה בשיבוט של אדם דבר רע במהותו: עצם הניסיון לשכפל עותק גנטי של בן אנוש קיים נתפש כפגיעה בכבוד האדם. גישה זו אומצה על ידי מדינות רבות באירופה וארצות הברית ועל ידי גופים בינלאומיים כמו אונסק”ו ומועצת אירופה ונידונה כעת באמנה המתגבשת באו”ם. ג'ורג' אנאס ולורי אנדריוס, פרופסורים מאוניברסיטת ייל, מן המשפטנים והאתיקאים המובילים בעולם בתחומם, אף מציעים להגדיר את השיבוט כפשע נגד האנושות. לדבריהם, השיבוט שונה מהותית מכל צורת רבייה אנושית ו”אין לשום מדען או תאגיד סמכות מוסרית לעצב מחדש בני אנוש”.

כפי שהבחין פרנסיס פוקויאמה, פרופסור למדעי המדינה וכלכלה בינלאומית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, הוויכוח על שיבוט, כמו בכלל על השימוש בביו-טכנולוגיה, מקוטב לשני מחנות. בספרו האחרון כתב: “במחנה אחד נמצאים מדענים ורופאים הרוצים למתוח את גבולות המחקר המדעי ככל האפשר; תעשיית הביו-טכנולוגיה הצפויה להרוויח מהתקדמות טכנולוגית חסרת כבלים; וכן קבוצה גדולה בעלת מחויבות אידיאולוגית לאיזשהו שילוב של שוק חופשי, הסרת פיקוח ממשלתי (דה-רגולציה) והתערבות ממשלתית מינימלית בטכנולוגיה”.

המחנה השני מגוון מאוד והמשותף לכל מרכיביו הוא ספקות מוסריים בנוגע לביו-טכנולוגיה. נמנים עמו אנשים המחזיקים בטווח רחב של עמדות, מן הכנסייה הקתולית ושמרנים פרוטסטנטים אמריקאים ועד פמיניסטיות רדיקליות, פעילי איכות הסביבה ובעלי עמדות שמאליות.

בדיון האחרון שהתקיים בוועדת המדע של הכנסת היה למדענים ולרופאים רוב ברור. הם שמעו מראש על עמדתה של יו”ר הוועדה, ח”כ מלי פולישוק (שינוי) – הרוצה להכניס שינוי מהותי בחוק, כך שיאסור שיבוט בני אדם באופן קבוע ויאסור שיבוט עוברים למטרות מחקר באופן זמני – התגייסו ובאו ואף הפעילו לחצים מאחורי הקלעים.

העמדה שבבסיסו של החוק הישראלי אינה פוסלת מבחינה מוסרית שיבוט של בני אדם למטרות הולדה וכלל אינה מתייחסת לשיבוט עוברים למטרות מחקר. אך בניגוד לבריטניה ובלגיה, שהתירו שיבוט עוברים תוך כדי מגבלות חמורות המעוגנות במערכת בקרה ופיקוח קפדנית, בישראל אין כיום שום רגולציה ספציפית המעוגנת בחקיקה בנוגע לשיבוט עוברים.

הסוגיה, המעוררת בעולם מחלוקת עזה ודיון ציבורי סוער, אף לא נתפשה בעיני רוב המדענים והרופאים שנכחו בדיון כשאלה. לרובם היה ברור שצריך לאפשר כבר עכשיו שיבוט עוברים. הם פיזרו הבטחות מרחיקות לכת בנוגע לטכנולוגיה. הפרופ' יוסף איצקוביץ, מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים רמב”ם, אמר כי “הטכנולוגיה הזאת תאפשר להביא למהפכה, אחת הגדולות בהיסטוריה של הרפואה והמדע”. הוא הפליג בתיאורים כיצד בעתיד יוכלו לקחת תא של חולה, לשבט עובר המותאם למבנה הגנטי שלו ולהכין לו תאים חדשים בהתאם למחלתו: תאי אינסולין אם הוא חולה סוכרת, תאי לב אם לקה באי ספיקת לב.

מדענים כמו הפרופ' מישל רבל, ביולוג ממכון ויצמן ויו”ר הוועדה המייעצת לביו-אתיקה של האקדמיה הלאומית למדעים, רואים בחוק הקיים דוגמה לחקיקה “המאזנת היטב” בין הצורך לא להתיר התערבויות גנטיות שהן כרגע מסוכנות לבין מה שהוא תופש כ”חופש המחקר”. לדבריו ולדברי הפרופ' בולסלב גולדמן, ראש ועדת הלסינקי לניסויים גנטיים בבני אדם, החמרת החוק עלולה למנוע מחולים את היישומים הרפואיים הפוטנציאליים שעשויים להימצא לשיבוט בעתיד.

אלא שלדברי חגית מסר ירון, פרופסורית באוניברסיטת תל אביב ולשעבר המדענית הראשית של משרד המדע, איסור זמני על שיבוט עוברים למטרות מחקר, כפי שנהוג במדינות אחרות, לא יגרום נזק של ממש למחקר או לרפואה, בהתחשב בסכנות המוסריות והחברתיות. מדענים יכולים להמשיך ללמוד על תהליכים בביולוגיה התפתחותית דרך ניסויים בבעלי חיים. השלב שבו יתחילו ליישם בבני אדם את דרכי הריפוי הפוטנציאליות של תאי גזע משובטים עדיין רחוק מאוד. לדעתה, יש לשקול הטלת איסור של חמש שנים על שיבוט עוברים, לא מפני שההליך אינו מוסרי בהכרח, אלא כדי לאפשר התפתחות דיון ציבורי, שבישראל מצוי רק בראשיתו, ולתת שהות לליבון סוגיה מורכבת זו.

את הטון המרכזי בשיח הישראלי על שיבוט נותנים מדענים ורופאים. אך לדברי פרופ' מסר ירון, למדענים אין סמכות עדיפה על כל אדם אחר בציבור לקבוע בסוגיה זו, שהיא מתחום המוסר. “לקהילה שמממנת לנו את החופש האקדמי יש זכות להגביל בדברים שהיא רואה כבלתי מוסריים”, היא אומרת.

“האפשרות לנסות בביציות של נשים את מה שעדיין לא מצליחים לעשות בבעלי חיים היא איומה”, אמרה רות שלגי, פרופסורית לאמבריולוגיה וסגנית נשיא למחקר ופיתוח באוניברסיטת תל אביב. שיבוט הוא כיום שיטה כל כך לא יעילה, שיישומה בבני אדם יצריך שימוש במאות ואלפי ביציות שיישאבו מנשים בהליך פולשני ולעתים מכאיב.

עד כה, רק צוות מדענים אחד דיווח על יצירת עוברים משובטים. מדובר בחברת ביו-טכנולוגיה קטנה מארצות הברית בשם Technology” “Advanced Cell. בשנת 2001 דיווחה החברה כי יצרה עוברים משובטים בשתי שיטות: האחת, שיבוט על ידי החלפת גרעין הביצית בביצית של תא בוגר; השיטה השנייה מכונה רביית בתולין (פרתנוג'נסיס) ובה גורמים לביצית להתחיל להתחלק באמצעות אותות כימיים. החוקרים, ד”ר רוברט לאנזה ועמיתיו, עשו ניסויים ב-71 ביציות, אך לא הצליחו ליצור עוברים שניתן להפיק מהם תאי גזע.

מאירה וייס, פרופסורית לאנתרופולוגיה של הגוף והרפואה באוניברסיטה העברית, קישרה בין עמדתה של מדינת ישראל בעניין שיבוט לבין עמדתה, במישרין ובעקיפין, בנוגע לסחר באיברים וקניית ביציות. היא מודאגת מ”מעורבותה של ישראל בסחר איברים גלובלי, איברים הלקוחים מעניי העולם, כשחלק מהברוקרים הם אנשי העולם התחתון והם מוכרים בשמותיהם לכל המתעניין בנושא, וממעורבותה של ישראל כמדינה בקניית ביציות מנשים צעירות עניות במזרח אירופה”. לדבריה, “ההתעלמות מהתורמים, או התורמות, בולטת גם בהתייחסות לשיבוט. על האזכורים בחוק להתייחס לא רק לסיכונים לנתרם, אלא למי שתורם, או למעשה מוכרת, את ביציותיה” (לניסוי בשיבוט).

צריך לקבוע גבולות

השיבוט הוא סטייה רדיקלית מכל צורות ההפריה הקיימות. כל בני האדם הם תוצאה של שילוב מקרי, המתרחש כל פעם מחדש באופן ייחודי, של זרע וביצית. השיבוט יאפשר לראשונה לקבוע מראש את המטען הגנטי של אדם.

באופן מעורר השתאות, נהפך הרעיון של שכפול בני אדם מחלום עיוועים הלקוח מספרות המדע בדיוני, לטכנולוגיה המוגדרת כ”טיפול רפואי”. פרופ' רבל רואה בשיבוט “פעולה רפואית למקרים שבהם אין שיטת הולדה אחרת”. פרופ' אריאלה אופנהיים, גנטיקאית מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, אמרה בדיון: “אין לי שום בעיה מוסרית עם זה (עם שיבוט למטרות רבייה – ת”ט). אני חושבת שזה יכול להביא הרבה ברכה לאנשים. כמו שכולנו נבהלנו מתינוקת המבחנה וזה נושא שבסופו של דבר הוכיח את עצמו”. ולפי פרופ' יוסף שנקר, מהבכירים והוותיקים שבגינקולוגים בישראל, “אנחנו צריכים לעזור לנשים להביא את הדורות הבאים”; לדבריו, אחת הדרכים למלא מצווה זו תהיה שיבוט.

הפרופ' וייס הקשתה ושאלה את משתתפי הדיון מהו מקור הלהיטות של ישראל לאפשר שיבוט בעתיד. “אתם יוצאים מנקודת מוצא שיש קונסנסוס שישראל צריכה להיות פרו-נטליסטית (מדינה מעודדת ילודה הרואה בה ערך עליון וחלק מרכזי בזהות האישית – ת”ט) ולאפשר לזוגות עקרים לזכות בהורות 'גנטית טהורה'. אך מעולם לא התקיים דיון ציבורי מעמיק בשאלה זו”.

ח”כ פולישוק אמרה: “אני רוצה מנגנון הרתעה, שירתיע אנשים מלהתייחס לנשים כאל שפני ניסיון ואל העוברים שלהן כאל שפני ניסיון. בחוק שהוצע אין מנגנון פיקוח”. כאשר היא והפרופ' שלגי העלו את הצורך ביצירת מנגנון שיבקר ויפקח מקרוב אחר מחקרים בשיבוט לפני שמתחילים במחקר, התפרץ לעברן הד”ר אריה צוקרט, מנהל האגף למחקר ופיתוח בבית החולים הדסה: “אז מה את מציעה? משטרת מחקר כמו משטרת הגירה?”

מדענים נוהגים להציג כדוגמה מדינות כמו בריטניה, שחוקקו חוק המתיר שיבוט עוברים. אלא שבבריטניה הוקמה עוד לפני כן רשות מיוחדת לטיפול במחקרים בעוברים ובהפריה חוץ גופית. “בכל המדינות בעולם שמתקיים מחקר בתאי גזע עובריים ומותר לשבט עוברים, ישנו איסור קבוע על שיבוט למטרות רבייה”, אמרה הד”ר כרמל שלו, מנהלת היחידה לאתיקה וזכויות בריאות במכון גרטנר. לדברי הד”ר יוסי סגל, רכז החטיבה למדעי הטבע באקדמיה הלאומית למדעים, שהדגיש כי הוא מביע את עמדתו האישית ולא את עמדת האקדמיה, איסור קבוע על שיבוט בני אדם למטרות הולדה נחוץ כדי למנוע מצב שבו שיבוט עוברים ייהפך לצעד ראשון ב”מדרון חלקלק” שיוביל גם להשתלת העוברים המשובטים ברחם וליצירת אדם משובט שלם.

מכון גרטנר קיים סקירה של המצב החוקי במדינות שונות בעולם. לדברי הד”ר שלו, “בכל המדינות המתוקנות שמתקיים בהן מחקר בעוברים, הגבולות קבועים בחוק”. העקרונות המשותפים הם: פיקוח על המחקרים לאחר אישורם, איסור על תשלום בעד ביציות כדי למנוע סחר בהן, איסור קבוע על שינויים גנטיים העוברים בתורשה, כללים להסכמה מדעת של הנשים שמהן נלקחות הביציות, ואיסור על ערבוב בין תאי רבייה של אדם ובעלי חיים אחרים.

אם יאושר ניסוי בשיבוט עוברי אנוש בישראל, הרגולציה היחידה שהוא יצטרך לעבור תהיה אישור של “ועדת הלסינקי העליונה לניסויים גנטיים בבני אדם” של משרד הבריאות. לוועדה אין כלים להמשיך ולעקוב אחר המחקרים שהיא מאשרת וכל חבריה פועלים בה בהתנדבות. כיום אין עדיין שום כללים ממלכתיים הקובעים את המגבלות האתיות של מחקר בעוברים. ח”כ פולישוק ומדענים כמו פרופ' גולדמן, יו”ר ועדת הלסינקי, קראו להקמת גוף המפקח על המחקרים בעוברים לאחר מתן האישור.

רבים בדיון, כמו הד”ר שרגא בלזר, רופא מרמב”ם ויו”ר ועדה של משרד הבריאות לקביעת מעמד העובר במדע וברפואה, והפרופ' דוד הד, פילוסוף מהאוניברסיטה העברית, טענו כי האיסור הזמני הוא “אמצעי מדרבן” לקיום דיון ציבורי ובחינה מתמדת של החוק. אלא שדיון ציבורי על שיבוט, ועל ענייני מדע בכלל, בקושי קיים בישראל וחוק השיבוט לא שינה זאת.

התקנות שמשרד הבריאות היה רשאי לקבוע על פי החוק לא נקבעו עד היום. החוק חייב את ועדת הלסינקי העליונה להגיש לשר הבריאות בכל שנה דו”ח הסוקר את ההתפתחויות בתחום השיבוט. אך בתשובה לשאלתה של פולישוק הודה הפרופ' גולדמן, ראש הוועדה, כי לא הוגש דו”ח כזה. “הוגש לשר הקודם דו”ח חלקי שהתייחס לשיבוט”, הוא אמר. אחד החברים בוועדה, הפרופ' רבל, הוא שניסחו. פולישוק: “הייתם צריכים להגיש דו”ח מדי שנה. החוק הזה נקבע לחמש שנים כדי שכל פעם נוכל לבדוק את ההתפתחויות. וראינו שאין כאן מספיק מעקב אחר ההתפתחויות. במצב הנוכחי יש יותר מדי פרצות”.

הטרמינולוגיה של השיבוט

המונחים שבהם משתמשים בדיון על השיבוט מציבים אותו במסגרת רעיונית ומוסרית מסוימת וכצפוי, הם עמוסים בפוליטיקה ואידיאולוגיות סמויות.

לתהליך של שיבוט עוברים לצורך מחקר והפקת תאי גזע יש כמה שמות, בהם “שיבוט ריפויי” או “שיבוט רפואי”. אך מושגים אלה עשויים להטעות, שכן הריפוי יתממש בעוד שנים רבות, אם בכלל. כיום מדובר במחקר.

הוועדה הנשיאותית לביו-אתיקה של ארצות הברית מציעה לכנות את סוגי השיבוט השונים לפי מטרתם, “שיבוט למטרות הולדת ילדים” או “שיבוט למטרות מחקר ביו-רפואי”. בדו”ח שפירסמה הוועדה ב-2001 נכתב: “הפעולה של שיבוט עוברים עשויה להיעשות ממניעים של ריפוי, אך היא כשלעצמה אינה ריפוי או תרפיה. התועלת של פעולות שיבוט כאלה היא היפותטית כרגע… כדי להימנע מההשלכות המטעות של כינוי שיבוט 'תרפויטי', אנו מעדיפים את המונח 'שיבוט למטרות מחקר'”. כדי להימנע מהרושם שמדענים רוצים לבצע ניסויים בחיים רק לשם סיפוק סקרנותם, החליטה הוועדה כי מינוח מתאים יותר יהיה “שיבוט למטרות מחקר ביו-רפואי”, כדי להזכיר שהמטרה הסופית של המחקר היא רפואית.

מדענים ואתיקאים רבים בישראל מתנגדים לשימוש במלה “עובר” בהקשר של שיבוט למטרות מחקר. העוברים שמדענים רוצים לשבט יתפתחו רק עד גיל חמישה ימים בערך והשם המדעי שלהם הוא בלסטוציסטים. הם בגודל מיקרוסקופי ועשויים מכמה מאות תאים לא-ממוינים. המלה עובר מעוררת, לדברי המתנגדים, קונוטציות של צילומי העוברים המוצצים אצבע ברחם אמם ורגשות של חמלה ורוח, ומרתיעה את הציבור להסכים לביצוע ניסויים בהם. הם מציעים לכנות את הבלסטוציטסים “טרום-עוברים”.

מי ירוויח מפירות המחקר?

בדיון שהתקיים בספטמבר ביחידה לאתיקה וזכויות בריאות של מכון גרטנר וכותרתו “שיבוט בראייה של נשים” טענו חלק מהמשתתפות כי “הזכות לבריאות” שבשמה מסנגרים על שיבוט עוברים היא למעשה הזכות לבריאות של האדם הלבן.

פרופ' ג'ני קיין מהתוכנית למדעי המוח באוניברסיטת בר אילן ונשים אחרות טענו כי המחקרים הביו-רפואיים בתאי גזע עובריים הם מחקרים למחלות של עשירים. “יחסי כוחות סוציו-כלכליים גלובליים הם שעומדים מאחורי הדברים האלה, על חשבון חברות מסוימות”. כך, למשל, יש תקציבים למחקר בשיבוט ובמחלות נפוצות במערב כמו סרטן ומחלות לב, אך “אין תקציבים למחלות שמכות באוכלוסיות שלמות באפריקה. מדובר, למעשה, בזכות לבריאות ובזכות לפוריות של האדם הלבן העשיר. ומנין יבואו הביציות למחקר בשיבוט? אולי מאותן הנשים מרומניה, שהיום תורמות ביציות למטופלות ישראליות”.

בסיכום הדיון שהוגש לוועדת המדע של הכנסת נכתב כי ההבטחות הקליניות הרבות שמיוחסות לתאי הגזע העובריים ולשיבוט מוצגות לציבור בדרך מוגזמת, כ”תאים המרפאים הכל”. “כיצד ניתן להבטיח בשלב כה מוקדם של המחקר את כל הנסים והנפלאות הללו?” שאלו משתתפות בדיון. “ההנחה המובלעת באופטימיזם של מציאת פתרונות טכנולוגיים למחלות שגורם עיקרי להן נעוץ בסביבה ובחברה (כמו תזונה לקויה וזיהום סביבתי)”, נכתב בסיכום, “היא שניתן להמשיך לפתח דפוסים מזיקים והרסניים, כי הידע וההבנה שלנו יאפשרו לנו 'לתקן' את התוצאות המזיקות. למה לדאוג לכל הסוגיות נטולות הזוהר כמו מזהמים במים, בטיחות מזון וכדומה, כשניתן להשקיע את משאבינו במציאת ביצי זהב לפתרון בעיות קצה שנולדות כתוצאה מאותה חשיפה גוברת לסביבה לא בריאה?

“ההעדפה לראות את המרכיב הגנטי לפני המרכיב הסביבתי היא מוטיב חוזר של השיח המדעי השליט. עם כל הקיצוצים התקציביים, על חשבון מה יבוא החופש למחקר היקר הזה? מה יהיו המחירים שלו?”

ידען השיבוט האנושי

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~720280126~~~111&SiteName=hayadan