שיבוט שש פרות מתא זקן הוביל לפריצת דרך
מאת תמרה טראובמן
מדענים יודיעו היום שהם יצרו שכפול גנטי של שש פרות, שתאי גופן צעירים יותר מגילן הכרונולוגי. “פרספונה, אחת הפרות, עומדת לחגוג את יום הולדתה הראשון, והתאים שלה נראים כתאים של עגלה רכה”, סיפר ל”הארץ” ד”ר רוברט לאנזה, מחברת הביו-טכנולוגיה “. “Advanced Cell Technology
אחת הסיבות העיקריות לביצוע מחקרים בשיבוט היא הכוונה להשתמש בחיות משובטות כדי ליצור מאגר איברים שיושתלו בבני אדם חולים. ואולם מהר מאוד התגלה שהחיה הראשונה ששובטה מתא בוגר, הכבשה “דולי”, כנראה “ירשה” גם את הגיל של אמה הגנטית, ותאיה מזדקנים בקצב מהיר מהרגיל. ברור שאין טעם להשתיל בחולה-לב בן ,50 לב עם תאים בני .60
אך לאור תוצאות המחקר החדש, החוקרים אומרים כי החלום של ייצור איברים להשתלה נראה כעת קרוב יותר מתמיד. אם משתילים בגוף איבר זר, הגוף מיד מזהה זאת, ודוחה אותו. היום מתמודדים עם הבעיה באמצעות תרופות שמונעות את הדחייה, אך פעמים רבות הן בעלות תופעות לוואי קשות.
הפתרון שמציעים החוקרים אומנם רחוק מיישום, אך הוא מבוסס על השתלת המטען הגנטי של החולה לתוך ביצית של חיה. בהתחלה חשבו כי כאשר תידרש השתלה של איבר שלם, החולה יצטרך להמתין עד לגדילת החיה. אך מחקרים שבוצעו באחרונה הראו כי ייתכן כי זמן ההמתנה יתקצר באופן משמעותי. זאת מכיוון שניסויים מראים כי אפשר לגדל במעבדה תאי גזע עובריים (תאי עובר שעוד לא התמיינו לפי תפקידים פרטניים) וליצור רקמות עור, סחוס ואפילו שלפוחיות שתן. בכל מקרה הגוף יזהה את האיבר כחלק ממנו, ולא ידחה אותו כפי שקורה בהשתלות היום.
התאים של הכבשה המשוכפלת דולי הזדקנו בקצב מהיר יותר מהרגיל, והיו מבוגרים מאשר תאים של כבשה רגילה באותו גיל. לחוקרים לא ברור מה גרם לתאים של הפרות המשובטות במחקר החדש להיות צעירים אף יותר מאלה של פרה באותו גיל. אחד ההבדלים הברורים בין שני השיבוטים הוא שהחוקרים השתמשו בשיבוט הפרות בתא זקן מאוד.
נראה כי תוחלת החיים של תאי הפרות ארוכה בהשוואה לתא רגיל. אחד הסימנים העיקריים שעליהם מבססים החוקרים קביעה זו הם הטלומרים, הנמצאים בקצות הכרומוזומים של כל תא. חוקרים רבים משוכנעים שהטלומרים משמשים כ”שעון העצר” של התא, וקוצבים את תוחלת חייו. בראשית חייו יש לכל תא טלומרים ארוכים. בכל פעם שהוא מתחלק – ונוצרים ממנו שני תאים – הטלומרים מתקצרים קצת. כך חוזר על עצמו התהליך, עד שהטלומרים מתקצרים כמעט לגמרי, ואז התא מפסיק להתחלק ומת.
באחד הניסויים, שיבטו לאנזה ועמיתיו חמישה עוברים נוספים באותה השיטה שבה השתמשו לשיבוט שש הפרות. הם נתנו לעוברים להתפתח רק עד גיל שישה שבועות, כדי להשוות אותם במעבדה לעוברים רגילים. התאים של העוברים המשובטים התחלקו 93 פעמים, בניגוד ל-61 פעמים בעובר רגיל במשך תקופה כזאת.
איש עדיין אינו יודע להסביר מדוע לתאים של הפרות המשובטות יש תוחלת חיים ארוכה יותר. ד”ר לאנזה אומר שיכול להיות שהדבר נעוץ בסוג התאים השונה שהשתמשו בשיבוטים: תא עטין במקרה של “דולי” לעומת תאי רקמת חיבור בפרות. ייתכן שההבדל נובע מהבדלים בין מיני החיות, ואולי גם בהבדלים נוספים בשיטות השיבוט. לפי השערה נוספת, הטלומרים הקצרים בגרעין התא שהושתל (שהיה כאמור זקן מאוד) גרמו לעובר “לפצות עצמו יתר על המידה” ולגדל טלומרים ארוכים מהרגיל.
מוקדם לקבוע אם לפרות המשובטות תהיה תוחלת חיים גדולה יותר. כדי לבדוק זאת צריך לחכות עוד כמה שנים, מאחר שפרות חיות בממוצע עשרים שנה.
אבל אם בהמשך חייהן יתברר שהשיבוט אכן השפיע גם על תוחלת החיים שלהן, אומר ד”ר לאנזה, ישנה “אפשרות ממשית” שיהיו להן חיים ארוכים ב-%50 בהשוואה לפרות רגילות. במונחים של חיי אדם, מדובר על 150-100 שנים.
מדענים אחרים זהירים יותר. הם אומרים שההזדקנות היא תהליך מורכב ביותר, ומשפיעים עליה גם גורמים סביבתיים ונפשיים.
{הופיע בעיתון הארץ, 28/4/2000{
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~300353254~~~50&SiteName=hayadan
