בלי רוח ועם צלצולים: הרחפן שירחיק עטלפים מטורבינות רוח

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת חיפה בחנו את יעילותו של מכשיר ייעודי המותקן על רחפן, שנועד להרחיק עטלפים מטורבינות הרוח שקוטלות אותם בהמוניהם, ולאפשר לטורבינות לפעול באופן יעיל ורציף

העולם מתקדם לשימוש באנרגיות מתחדשות, וזה נהדר, אבל לבעלי החיים קצת יותר קשה להתרגל לנוכחות של מערכות שמנצלות את האנרגיות שמציע הטבע. טורבינות הרוח, למשל, קוטלות בעלי כנף רבים, בהם עטלפים, שגומאים מדי לילה קילומטרים רבים בטיסה בגובה שבו פועלים להבי המתקנים. בחלק מהטורבינות בישראל מותקן מנגנון שעוצר את פעילותן כשהוא מזהה התקרבות של בעל חיים, אולם זהו פתרון חלקי בלבד, שגם מאט את פעילות ייצור האנרגיה. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת חיפה בחנו את יעילותו של מכשיר ייעודי המותקן על רחפן, שנועד להרחיק עטלפים מטורבינות הרוח שקוטלות אותם בהמוניהם, ולאפשר לטורבינות לפעול באופן יעיל ורציף. המתקן, שמשדר שילוב של אותות על-קוליים ואורות, מרתיע עטלפים וגורם להם לעוף בגובה רב יותר, מחוץ לאזור הסכנה.

לגרום לעטפלים לעוף גבוה יותר

את המחקר הובילו הדוקטורנט יובל ורבר מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה, ושני המנחים שלו: פרופ’ יוסי יובל מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע”ש ג’ורג’ ס’ וייז, ופרופ’ ניר ספיר מאוניברסיטת חיפה. המאמר פורסם בכתב העת Remote Sensing in Ecology and Conservation.

“טורבינות רוח נחשבות לטכנולוגיה מבטיחה בתחום האנרגיה המתחדשת, אך הפעלתן כרוכה במגוון אתגרים ביולוגיים. בין היתר, הן קוטלות מספרים גדולים של בעלי חיים מעופפים שנתקלים ברוטורים של הטורבינה, בהם מיליוני עטלפים, שנקטלים בדרך זו מדי שנה ברחבי העולם. כיום, המענה היחיד לקטל העטלפים הוא הפסקת פעילות הטורבינה בזמנים שבהם צפויה פעילות רבה שלהם, אך הפסקות כאלה פוגעות ביעילות הטורבינה ומצמצמות את כמות האנרגיה שניתן להפיק ממנה. במחקר זה בדקנו פתרון אפשרי חדש: מכשיר המותקן על רחפן, שמשדר שילוב של אותות ויזואליים ועל-קוליים המיועד ספציפית לעטלפים. יתרונו של הרחפן בכך שהוא נמצא בתנועה: כשהאותות נייחים וקבועים בעלי החיים נוטים להתרגל ולהתעלם מהם”, מסביר פרופ’ יובל.

^{גומאים מאות קילומטרים בלילה, ועפים בדיוק  בגובה להבי טורבינות הרוח. עטפלים}

“המחקר, שמהווה חלק מעבודת הדוקטורט שלי, נערך באזור עמק החולה, מקום שיש בו פעילות רבה של עטלפים”, מסביר יובל ורבר ומרחיב: “הפעלנו את הרחפן בגובה של 100 מ’, שהוא הגובה הממוצע של מרכז טורבינות הרוח, ובתנועה לאורך מסלול של כ-100 מ’, הלוך וחזור. כדי לעקוב אחר פעילות העטלפים נעזרנו במכ”ם הממוקם על הקרקע, שמאפשר מעקב בגובה של 100 מ’ ומעלה, והוספנו מכשיר מסוג לידאר – מכ”ם מבוסס לייזר שמשמש על פי רוב כמכשיר התרעה בכלי רכב, לצורך מעקב בגובה נמוך יותר”.

“במקביל ביצענו הקלטות אקוסטיות של העטלפים במעופם, באמצעות מקלטים שמוקמו בשלושה גבהים שונים: מטר אחד, 150 מ’ ו-300 מ’. כדי להעלות את המקלטים לגובה נעזרנו בצפלינים. חשוב לציין שהמחקר שלנו היה הראשון בעולם שיישם את הטכנולוגיות הללו – מכ”ם, לידאר, וצפלינים – כדי לעקוב אחר עטלפים”.

פיתרון סביבתי יעיל ומציל חיים

בעזרת מגוון אמצעי המעקב השוו החוקרים בין פעילותם הרגילה של העטלפים לבין פעילותם בנוכחות הרחפן הנושא מכשיר הרחקה. הממצאים היו חד-משמעיים: המכשיר אכן מרחיק עטלפים. בנוכחותו פחתה פעילות העטלפים מתחת לרחפן בכ-40%, ובמרחק של עד כ-500 מטר ממנו. לעומת זאת, התגברה הפעילות מעל לגובה של 100 מ’, ובעיקר בגובה רב של עד 800 מ’.

“נראה שהמכשיר יעיל בהרחקת עטלפים מסביבתו הקרובה. העטלפים חשים את האותות הוויזואליים והעל-קוליים שהוא משדר ובוחרים לעוף מעליו, כפי שקיווינו. אנחנו משערים שאם המכשיר יופעל בקרבת טורבינה הוא יגרום לעטלפים להגביה עוף ולהתעופף מעל הטורבינה, מחוץ לטווח הסכנה. מדובר בפתרון יעיל וישים שעלותו סבירה, עם תועלת רבה לכל הצדדים: מצד אחד מניעת קטילתם של עטלפים, ומצד שני אפשרות להפעיל את הטורבינה ולהפיק אנרגיה ירוקה באופן בטוח, רציף ויעיל. בכוונתנו לבצע ניסוי המשך באתר של טורבינות רוח, על מנת לבחון את יעילות המתקן בתנאי אמת”, מסכם פרופ’ יובל.