אסטרטגיה של מוחות, אנשי מינהלה ושרירים

מאחר שכל המשתתפים בפיגוע ב-11 בספטמבר נהרגו, ובידי החוקרים אין כרגע כל עדות מכרעת בנוגע למשתפי פעולה, כל שנותר להם הוא לשחזר את פעולות חוטפי המטוסים באמריקה בעזרת תיעוד שנותר משיחות טלפון נייד, עסקאות בכרטיסי אשראי, ומשיכות כספים ממכשירי בנק אוטומטיים. אי

דון ואן נאטה וקיית זרנייק ניו יורק טיימס

מטוס חברת התעופה “אמריקן איירליינס”, בטיסה מספר, 11 עמד בתור להמראה בנמל התעופה הבינלאומי לוגאן; לנוסעים כבר נאמר לכבות מכשירים אלקטרוניים אישיים כשמוחמד עטא, במושב 8D במחלקת העסקים, חייג בפעם האחרונה בטלפון הנייד שלו. הוא התקשר לטלפון הנייד של מרואן אל-שייחי, שישב במושב 6C במטוס אחר של “אמריקן איירליינס”, טיסה ,175 שעמד אף הוא להמריא מאותו מסלול המראה.

השיחה בין השניים – שהיו ביחסים כה קרובים עד שכינו איש את רעהו “דודן” – נמשכה פחות מדקה, די זמן לטענת החוקרים כדי שיוכלו לסמן זה לזה שהתוכנית מתקדמת כמתוכנן. אותה תקשורת פשוטה היתה שיאם של חודשי תכנון ותיאום קפדניים שב-11 בספטמבר נהפכו להתקפת הטרור הקשה ביותר בהיסטוריה.

מאחר שכל החשודים נהרגו, ובידי החוקרים אין כרגע כל עדות מכרעת בנוגע למשתפי פעולה, כל שנותר להם הוא לשחזר את סיפור המעשה בעזרת תיעוד שנותר מפעולות של החוטפים באמריקה, כמו רישום שיחות טלפון נייד, עסקאות בכרטיסי אשראי, התקשרויות באמצעות האינטרנט ומשיכות כספים ממכשירי בנק אוטומטיים.

התמונה העולה, לאחר כמעט שני חודשי חקירה, היא של קבוצה שפעלה בתיאום מושלם, כגוף אחד. החוקרים מחלקים את החוטפים לשלוש קבוצות: הראשונה כוללת את עטא, הנחשב למוח שמאחורי הקנוניה, ושלושה מנהיגים נוספים, שהם אלה שבחרו את תאריכי ההתקפה והטיסו את המטוסים; במעגל השני צוות מסייע המונה שלושה איש שסייעו בלוגיסטיקה של שכירת דירות, השגת רשיונות נהיגה והזרמת כסף לצוותי החוטפים של ארבעת המטוסים; מתחתם 12חיילים, “שרירים”, שתפקידם העיקרי היה לבלום את הדיילים והנוסעים בזמן שמנהיגיהם משתלטים על הגאי המטוסים.

המנהיגים למדו את תפקידיהם באורח מושלם: הם ידעו מתי בדיוק יגיע כל אחד מהמטוסים לגובה השיוט שלו – הרגע שבו, לדברי החוקרים, פרצו החוטפים לתא הטייס חמושים בסכינים יפאניים והתעמתו עם הטייסים. התיאום היה כה מושלם עד כי לכל אחד מארבעת צוותי החוטפים היה חשבון בנק משלו, וכרטיסי האשראי של כל חברי הצוותים היו בעלי אותו קוד אישי. הטעות הקטנה ביותר יכלה לגרום לתסכול רב: יותר מפעם אחת בקיץ שעבר בפלורידה, כשהעברות הכספים לא נעשו בתאריך המיועד, לכדו מצלמות הביטחון את פניהם של כמה מהחוטפים, נועצים מבטים נוקבים בצגים של מכשירי הבנק האוטומטיים.

החוטפים עשו שימוש טכנופילי אמיתי ברשת האינטרנט, חדרי צ'אט ואי-מייל. אבל כשהיה מדובר בתקשורת הקריטית ביותר, הם עשו את מה שהורה להם ספר הוראות “אל-קאעדה” לביצוע פעולות טרור: הם נפגשו פנים אל פנים. הם בחרו כמקום מפגש בעיר ששימשה דורות של משתתפי כנסים באמריקה – לאס וגאס, המקום שבו לדברי החוקרים נעשו התכנונים הקריטיים ביותר.

אבל בניגוד למשתתפי כנסים רגילים, המתקבצים בבתי המלון עם בתי קזינו נוצצים, שהו מנהיגי הצוותים ואנשי הלוגיסטיקה שלהם בקצה המרופט והעלוב ביותר של לאס וגאס, בבית מלון זול שהבטיח שבמקום לא יהיו מצלמות מעקב. הם שהו שם פרק זמן קצר ביותר, וככל הנראה לא ביקרו בקזינו או בכל ספק חטאים אחר בעיר החטאים של אמריקה.

^^פורנוגרפיה ושתייה^^

החוקרים טוענים כעת כי רוב 19 החוטפים, אולי אף כולם, שהו תקופה מסוימת במחנות האימונים של אוסאמה בן לאדן באפגניסטן. חלק מחיילי מתקפת 11 בספטמבר נפגשו שם. ובדומה לעטא והטייסים האחרים, אנשי ה”שרירים” לא תאמו את הפרופיל הרגיל של מחבלים מתאבדים: גברים צעירים נואשים ועניים. מלבד אחד כולם היו ממוצא סעודי, אמידים יחסית ומשכילים. בעוד שהמנהיגים יצרו רושם של קנאים מוסלמים, אנשי השרירים היו רחוקים מכך: הם שקעו לעתים קרובות בתענוגות הפורנוגרפיה ושתייה לשוכרה.

קיימים עוד דברים רבים שאינם ידועים לחוקרים. למשל, למרות הערכתם כי עלותה הכוללת של הקנוניה היתה כחצי מיליון דולר, רק לגבי מחצית הסכום יש הוכחות שמקורו בארגון אל-קאעדה. לדברי אחד החוקרים הבכירים, הם יודעים היכן נפגשו המנהיגים, אך לא מהו המידע שהוחלף באותן פגישות; במאות מסרי הדואר האלקטרוני שנתפסו במחשבים בפלורידה ולאס וגאס לא נמצאה שום “הוכחה חותכת” או התייחסות להתקפות 11 בספטמבר.

החוקרים אומרים כי הם אינם בטוחים כיצד גויסו החיילים, והם אינם יודעים מה חשבו אותם אנשים, כיצד יסתיים הסיפור, ואם היו מודעים לכך שהם עומדים למות. “הם ממש פעלו לפי הספר”, אמר פקיד ממשלה בכיר. “היו במבצע את כל סימני ההיכר של פעילות אל-קאעדה. הוא אורגן היטב, והיה רחוק מאוד ממבצע אפוי למחצה. היה ביניהם תיאום טוב כל כך, תקשורת מעולה שקשה לעקוב אחריה, ותוכנית טובה ופשוטה. מישהו התכונן כאן היטב”.

לדברי החוקרים, ההערכה הסבירה ביותר היא כי המבצע פעל בשיטת “מתן זיכיון”, וכי המנהיגים פעלו בצמוד למדריך פעולות הטרור של אל-קאעדה. לדבריהם, הרעיון עלה לראשונה לפני שנתיים לפחות, בהמבורג, גרמניה.

שלושה מבין אלה שמאוחר יותר נהפכו למנהיגים וטייסים – עטא, שייחי וזיאד ג'ראח – היו חברים בתא טרור שפעל בהמבורג. שלושה חברים אחרים, החשודים בהשתייכות לאותו תא, נמלטו בתחילת ספטמבר ומבוקשים כעת כמשתפי פעולה. פקידים בכירים ברשויות אכיפת החוק טוענים, כי רוקחי המזימה מהמבורג זכו לברכת – ומה שחיוני יותר, למימון – ארגון אל-קאעדה, אף שהחוקרים טוענים שאין הם יודעים מי בארגונו של אוסאמה בן לאדן אישר את המבצע. כמה פקידים טוענים כי הם חושדים שהיה זה בן לאדן עצמו, והחוקרים גם אמרו כי שלושת עוזריו הבכירים היו מעורבים בתכנון. “הם נפגשו עם מישהו אחר שקיבל את כל ההחלטות”, בגרמניה, אמר אחד הגורמים הבכירים. “אבל אנחנו לא יודעים מי היה אותו אדם”.

בינואר 2000 קיבלו שייחי ועטא אשרות כניסה לארצות הברית; ג'ראח הגיע ביוני אותה השנה. טייס נוסף, האני חנג'ור, חי מאז 1996 בדרום קליפורניה, ושניים מאנשי הלוגיסטיקה, נאווק אל-חאזמי וחאלד אל-מידחר, עברו לסאן דייגו ב-.1999 החוקרים אינם בטוחים כיצד נוצר הקשר בין קבוצות המבורג וקליפורניה, אבל העדויות מרמזות כי היה זה דרך צינורות אל-קאעדה. לדברי החוקרים, הם הצליחו לקשר את אל-מידחר להתקפה על המשחתת האמריקאית “קול”, וייתכן שהוא גם קשור לפיגועים בשגרירויות ארצות הברית במזרח אפריקה.

המימון לפעולות התחיל לזרום בקיץ ,2000 לסניפי “בנק סאן-טראסט” ו”סנצ'ורי בנק” שבפלורידה. עטא קיבל קצת יותר ממאה אלף דולר, שייחי קצת פחות מכך. לדברי בכירים באף-בי-איי, כמחציתם של חצי מיליון הדולרים, ששימשו למימון המבצע, נשלחו על ידי פעיל חשוב בארגונו של בן לאדן, מוסטפה אחמד, מאיחוד האמירויות הערביות, והיתרה הגיעה ברובה מגרמניה. אולם, לדברי אחד הבכירים, הרשויות חושדות שעקבות הכסף מובילים לפקיסטן. על פי תיעוד הנסיעות של השניים, כל אחד מהם יצא כמה פעמים את גבולות ארצות הברית בשנת 2000 ותחילת – 2001 לספרד, פראג, בנגקוק וסעודיה. עטא נסע שבע פעמים; שייחי חמש. בארצות הברית החלו כולם ללמוד טיסה, בפניקס, בסאן דייגו ובדרום פלורידה.

באביב 2001 החלו להגיע מסעודיה מי שמוגדרים על ידי החוקרים “אנשי השרירים”. ממשלת סעודיה, שנפגעה מהדיווחים כי רוב החוטפים קיבלו בסעודיה את אשרות הכניסה, טענה בתחילה כי החוטפים השתמשו בתעודות זהות מזויפות שנגנבו מאזרחים תמימים. אבל האף-בי-איי טוען כי זהותם של 19 החוטפים אומתה, וכי15 מהם היו סעודים.

בעוד שממשלת סעודיה הגבילה את צעדיהם של חוקרי האף-בי-איי והעיתונאים ומנעה מהם לראיין את משפחות החוטפים, חלק ממשפחות החיילים הפשוטים התראיינו לעיתונים ערביים. הן מסרו כי בניהם עזבו בשנה וחצי האחרונה. חלקם אמרו כי הם עזבו במטרה למצוא הכוונה דתית, לעלות לרגל, או להצטרף לג'יהאד בצ'צ'ניה. לדברי אחד החוקרים, יש הוכחות כי גברים אלה בילו לפחות שנה במחנות האימונים של אל-קאעדה.

משפחתו של אחד מהם, מוחאלד אל-שהרי, מסרה כי הוא למד סמסטר אחד באוניברסיטה איסלאמית באבחה שבסעודיה. אביהם של שני אחרים, ואיל וואליד אל-שרהרי, אמר כי הם למדו בסמינר למורים. אחר, אחמד אל-נעמי, למד משפטים באבחה. מדיווחים בעיתונים ערביים עולה כי האיש שזוהה על ידי האף-בי-איי כאיש הלוגיסטיקה השלישי, מאג'ד מוקאד, למד באוניברסיטה בריאד, בפקולטה למינהל וכלכלה.

^^בחדר עלוב בלאס וגאס^^

רובם הגיעו מכפרים עניים שבהם הפונדמנטליזם משגשג, אבל נראה כי משפחותיהם משתייכות למעמד הגבוה. אבותיהם היו מנהיגי דת, מנהלי בתי ספר, בעלי חנויות ואנשי עסקים. אף אחד מהם לא ביקר קודם לכן בארצות הברית, ומקצתם כמעט שלא דיברו אנגלית. מרגע שהגיעו סייעו להם אנשי הלוגיסטיקה להיטמע בחיים האמריקאים. האני חנג'ור סייע לכמה מהם לשכור דירה בפטרסון, ניו ג'רסי. אחרים עברו דרך דירה בדלריי ביץ', פלורידה. מידחר סייע לאחרים להשיג רשיון נהיגה לא חוקי ותעודות זהות בווירג'יניה.

נראה כי המנהיגים ואנשי הלוגיסטיקה “התיידדו” עם שותפיהם הזוטרים. כשאחמד אל-חאזנאווי סבל מכיב ברגלו, לקח אותו ג'ראח לבית חולים בפאלם ביץ', פלורידה. עטא ושייחי חיו בתחילה ביחד בפלורידה; אחר כך עבר שייחי לגור עם פאיז אחמד, עטה עבר להתגורר עם עבד א-עזיז אל-עומארי, החוטף שהגיע אחרון לארצות הברית.

רוב 19 החוטפים השיגו מספרי ביטוח לאומי, דבר שאיפשר להם לפתוח חשבונות בנק ולהחזיק בכרטיסי אשראי. הם נראו, כך לדברי האף-בי-איי, כמי שפעלו באופן עצמאי לחלוטין, בלא שקיבלו כל סיוע או סיוע מזערי בלבד מרשת תמיכה בארצות הברית. החוקרים חושדים שהעזרה הגיעה מאנשי כספים באיחוד האמירויות הערביות וכן מגרמניה ומאפגניסטן.

ספר ההדרכה של אל-קאעדה מתאר את שלושת שלביו של כל מבצע: מחקר, תכנון וביצוע. “כדי לגלות כל גורם בלתי צפוי היכול לפגוע במבצע”, נכתב בו, “נחוץ, לפני ביצוע הפעולה, לבצע חזרות במקום הדומה לזה של המבצע האמיתי”. לכן, מתחילת מאי, החלו המנהיגים ואנשי הלוגיסטיקה לטוס טיסות מבחן מחוף לחוף, אף שמעולם לא טסו במסלולי אותם קווי טיסות שמאוחר יותר יחטפו את מטוסיהם.

לדברי חוקרים בכירים, למרות הסברה שחלק מהחוטפים נפגשו פעמים רבות בדרום פלורידה ופטרסון, הם משוכנעים כי התכנון החשוב נעשה ברובו באותו חדר מלון עלוב בלאס וגאס. החוקרים מוסיפים שהם יכולים לאמת רק ביקור חופף אחד בלאס וגאס, ב-13 וב-14 באוגוסט, אך לדבריהם התמונה טרם הושלמה. לוטפי ראיסי, אלג'ירי שסייע ככל הנראה לאמן את הטייסים, נסע מפניקס ללאס וגאס לפחות פעם אחת בקיץ שעבר וייתכן שהחוטפים עשו אותו הדבר. אל-חאזמי וחנג'ור הגיעו לשם ביחד ונראה כי בילו יחדיו את כל זמנם; עטא שהה רוב הזמן לבד, יושב בקפה אינטרנט בשם “סייברזון”.

לדברי החוקרים, אין זה ברור מדוע בחרו הקושרים בלאס וגאס. “ייתכן שהם הניחו ששם יהיה קל יותר להתמזג בסביבה”, אמר אחד מהם. הגברים פעלו ככל הנראה לפי הנחיות ספר ההדרכה: “היפגשו במקום המספק כיסוי טוב”.

אין זה חריג שפושעים מלבינים כספים בבתי הקזינו של לאס וגאס, אבל במצלמות המעקב אין כל זכר לחוטפים. בהתבסס על כך ועל ראיונות שעשו, הגיעו חוקרי האף-בי-איי למסקנה כי החוטפים לא הימרו. החוקרים גם לא מצאו כל עדות לכך שהוקם במקום תא טרוריסטים מקומי.

בתבנית התנהגותם חלה רק חריגה מסקרנת אחת, בטיסה האחרונה מלאס וגאס מזרחה. בטיסות בחודשים מאי, יוני ויולי רכשו החוטפים כרטיסי טיסה הלוך ושוב ישירים. אבל באותה טיסה אחרונה הם רכשו כרטיסי טיסה לכיוון אחד וליעדים שונים, עם חניות ביניים. והם גם טסו במחלקת נוסעים, לא במחלקה ראשונה כפי שנהגו תמיד.

החוקרים מעריכים כי לאחר שהשלימו את טיסות המבחן, ביקשו החוטפים לחסוך בעלויות. ייתכן שהם רצו לבדוק אם הם יכולים לרכוש כרטיסי טיסה בכיוון אחד בלא למשוך תשומת לב – דבר שעשו גם בשבועיים הבאים כשרכשו כרטיסי טיסה ל-11 בספטמבר.

^^ה”שרירים” כנראה לא ידעו^^

אותן טיסות חזרה מיקמו את הגברים בנקודה שממנה יכלו להוציא אל הפועל את המזימה. חנג'ור ואל-חאמזי טסו לבולטימור, שם הצטרפו אליהם בתוך זמן קצר חייליהם בלורל הסמוכה. משם, בבוקר 11 בספטמבר, הם יצאו לנמל התעופה הבינלאומי דולס, שם עלו על טיסה מספר 77 של “אמריקן איירליינס”. עטא טס מלאס וגאס לפורט לודרדייל, פלורידה, סמוך למקום שבו גרו רוב “אנשי השרירים”.

החוקרים ראו עלייה במספר שיחות הטלפון הנייד שנעשו בין 19 החוטפים באותם שבועות אחרונים. החוטפים קנו כרטיסי טיסה, כשכל צוות בוחר באותם מקומות ישיבה כמעט במטוסים. הקבוצה מפלורידה עברה צפונה לבוסטון; הקבוצה מניו ג'רסי עזבה את הדירה בפטרסון.

ב-10 בספטמבר נסעו עטא ואל-עומארי מבוסטון לפורטלנד, מיין. מדוע פורטלנד? שוב, ייתכן שמדובר רק בפרוטוקול: ספר ההדרכה מזהיר מפני נסיעה בקבוצות גדולות ומציע להצטרף ב”תחנה משנית”, כדי לא למשוך תשומת לב. בבוקר למחרת הם כמעט איחרו לטיסת ההמשך משדה התעופה לוגאן שבבוסטון, ועלו למטוס כמה דקות לפני ההמראה.

כפי שכנראה למדו החוטפים מטיסות המבחן, המטוסים מגיעים לגובה שיוט אחרי כארבעים דקות. החוטפים שכמעט שלא התעניינו בלימודיהם ברזי ההמראה והנחיתה, החלו בעבודתם.

ארבעה מחמשת החוטפים בטיסה מספר 77 של “אמריקן איירליינס”, המטוס שהתרסק אל תוך הפנטגון, סייעו בלוגיסטיקה או נחשבים על ידי החוקרים כמנהיגים. ההנחה היא שכמה מאנשי הלוגיסטיקה, בכללם מידחר, היו מצוידים בסכינים יפאניים ושימשו גם כ”אנשי שרירים”.

המטוס, שאותו הטיס כנראה חנג'ור, החל להתנדנד בטירוף באוויר. אפשר שפרץ מאבק עם הטייסים, אך לדברי החוקרים סביר להניח שהדבר נבע מכישורי הטיסה העלובים של חנג'ור; מוריו בבית הספר לטיסה סיפרו שהיה תלמיד גרוע.

בהתבסס על שיחת טלפון נייד מאחד המטוסים סבור האף-בי-איי שאנשי השרירים החלו להעביר את הנוסעים לירכתי המטוסים ואילצו את הטייסים לצאת מתא הטייס, באומרם שמדובר בחטיפה רגילה ואם ייענו דרישותיהם הצוות והנוסעים ישוחררו בלא פגע.

ייתכן שגם אנשי השרירים האמינו בכך. חלק מהחוקרים מציינים כי בתמונות שצולמו ערב הטיסה במכשירי הבנק האוטומטיים בפורטלנד נראה אל-עומארי מגחך, הבעת פנים שמתאימה לגנב קטן העומד לצאת למסע גניבות.

אחד מחוקרי האף-בי-איי אמר, כי נראה שדפי התפילה שנמצאו באתרי ההתרסקות הותאמו לחיילים הפשוטים כי הטיפו להיות חזקים בכלא – בניגוד לארבעת דפי ההוראות והתפילות שנמצאו במזוודתו של עטא, שהבהירו כי הוא האמין שהוא נמצא בדרכו לגן העדן הנצחי.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~315659635~~~34&SiteName=hayadan