במדינות ערב חוששים שמיליארדי הדולרים שהקצתה ארה”ב לעידוד רפורמות בתוכניות הלימודים שלהן נועדו בעצם לפקח על תכני הלימוד האיסלאמיים. קל יותר לזעוק על “פיקוח” ו”חינוך מחדש” מלהתמודד עם הנתונים הקשים על מצבן האמיתי של מערכות החינוך שם
צבי בראל
בוש ומובארק בשארם א-שייח לפני כחודש. מתנגדי הרפורמה רואים בה מזימה אמריקאית
קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/arabseducartion1.html
“האם אתה רוצה להבטיח לעצמך מקצוע לעתיד? האם אתה רוצה להיות מומחה בינלאומי? האם אתה רוצה להשפיע על קבלת החלטות, להיות מנהיג ולבנות את המחר?” אלה הן סיסמאות מסע הפרסום שמנהלת בימים אלה ממשלת קטאר כדי לגייס מורים שיסכימו ללמוד ואחר כך ללמד לפי שיטת החינוך הבריטית.
לפי הסכם של ממשלת קטאר עם ארגון המורים הבריטי ואוניברסיטת סאות'המפטון, יעברו המורים הכשרה בלימודי טכנולוגיה ובשיטות לימוד חדשות ובתמורה יקבלו תעודת גמר מהאוניברסיטה הבריטית. כדי לעודד את המורים הקציבה ממשלת קטאר תקציב מיוחד, שממנו תשולם תוספת של אלף דולר לחודש לכל מורה בתקופת הכשרתו.
מסע הפרסום מעורר חלחלה בקרב ראשי מערכות החינוך, אינטלקטואלים ופוליטיקאים במדינות ערב. “כך רוצה המערב להשתלט על מוחותינו”, כתב מוסטפה סולימאן בעיתון האופוזיציה המצרי “אל-אוסבוע”.
תחילתה של הזעקה החינוכית בדצמבר ,2002 כאשר שר החוץ האמריקאי קולין פאואל הציג במכון “הריטג'” את עיקרי תוכנית הדמוקרטיזציה במדינות ערב. לתוכנית ניתנה הכותרת הבלתי מחייבת “היוזמה לשותפות מזרח תיכונית”, והיא נועדה לשכנע את מדינות ערב לבצע בין היתר רפורמות בתוכניות הלימודים שלהן. הממשל מתכוון להקצות כמיליארד דולר בשנים הקרובות, כדי לחולל את המהפכה שבינתיים נתקלת בהתנגדות אינטלקטואלית ערבית עזה.
בשום מקום בתוכנית לא מוזכר הצורך בשינוי התכנים הדתיים. פאואל ציטט את חזון הנשיא בוש ולפיו “כאשר מדובר בזכויות אזרח ומעמד האשה אין מלחמה בין תרבויות, הדרישות לחופש חלות על מדינות אמריקה הלטינית כמו על העולם האיסלאמי כולו”. עוד הוסיף כי חינוך במדינות ערב, “פירושו לעתים קרובות שינון ולא לימוד לחשיבה ביקורתית שמתאימה לתקופת הגלובליזציה”. היוזמה האמריקאית מדברת על לימודי טכנולוגיה, קישור לאינטרנט, הכשרת מורים ולימוד אנגלית. לא כך רואים אותה מבקריה המצרים.
הפרופ' גלאל אמין, מרצה בכיר לכלכלה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר ואחד המתנגדים החריפים של הגלובליזציה, פירסם מאמר ארוך ותקיף נגד תוכנית ה”חינוך מחדש”, כפי שהוא מכנה את היוזמה האמריקאית. במאמרו הוא מתייחס גם לתוכנית שהותאמה לעיראק שאחרי הכיבוש, ובמיוחד לעיקור התוכנית הקיימת מפולחן האישיות של סדאם. דבריו מייצגים תפישה מקובלת בקרב אינטלקטואלים מצרים.
“כמה חוקרים ערבים סבורים שמכיוון שמטרותיה של אמריקה מתיישבות עם מטרותיהם של רפורמיסטים ערבים, עלינו לאשר תוכניות מבלי להתייחס למי שעומד מאחוריהן”, כתב אמין. “הם טועים. אי אפשר להתייחס ברצינות לטענה שהאמריקאים מעוניינים לעקור את פולחן האישיות בלבד. הממשל האמריקאי ייחד יותר מחצי מאה לטיפוח משטרים שנודעו לשמצה כתומכים בפולחן אישיות”. עיקר טענותיו של אמין מופיעות בהמשך המאמר שלו. “הטענה שהאמריקאים רוצים להחליף את שיטת השינון בשיטה שתעודד ביקורת וניתוח היא מטעה… ברור שאין זה מעניינן של אמריקה ובעלת בריתה ישראל לעודד אצל עיראק בפרט ומדינות ערב בכלל שיטות הוראה חופשיות ועצמאיות, שיעוררו את אזרחיהן לביקורת. להיפך, האינטרס שלהן הוא להשאיר את כל העמים הערביים מפגרים לנצח, פאסיוויים מבחינה אינטלקטואלית”.
אמין קובע, כי גם אם התוכנית תכשיר תלמידים ערבים לזהות מניפולציות שעלולות לעודד אותם לפעול מתוך קנאות דתית ולהיהפך קורבנות של קיצוניות איסלאמית – הרי שהאמריקאים והישראלים אינם באמת מעוניינים בכך. כוונתם, פוסק אמין, היא להחליף מניפולציה במניפולציה. לגרום לכך שהערבים ילכו שולל, יאמינו בכל תוכנית אמריקאית ויימנעו משנאת יהודים; ישכחו את סבל הפלשתינאים ויעשו שלום עם ישראל.
אמין לא מתייחס כלל למצבה של מערכת החינוך במצרים. המדינה משקיעה בחינוך כ-%6.5 מהתל”ג, אבל בגלל הריבוי הטבעי הגדול ירדה ההשקעה לתלמיד ברמה הקדם-אוניברסיטאית בכ-%20 בשנים האחרונות, לעומת גידול בהשקעה בסטודנטים בכ-%.70 אנשי חינוך במצרים תוקפים את המגמה הזאת וטוענים, כי היא מייצרת שכבת אליטה דקה, שאינה יכולה להשיג מקומות עבודה נאותים לעצמה. הניסיונות למצוא אסטרטגיה חינוכית שמתאימה יותר לאוכלוסייה המצרית נכשלו עד כה. את מקומה מחליפים תדיר בסיסמאות ובסטטיסטיקה אופטימית, שקשה למצוא לה סימוכין.
הניסיון לעודד את התעשייה הפרטית “לאמץ בתי ספר” לא עלה יפה, ולבד מכמה הצלחות ייחודיות, כמו בית הספר ב”סאדאת סיטי” – שצויד בכיתות מרווחות, מזגני אוויר, פסנתרים ומצילתיים לשיעורי נגינה ומחשבים וחצר נאה – סובלים בתי הספר מהזנחה. הצפיפות בהם רבה – כ-60 תלמידים בכיתה – המורים עייפים ובלתי מוכשרים, ונערדרים מהם אמצעי הוראה מינימליים. באזורים הכפריים המצב קשה במיוחד ושם מגיעה הנשירה מבית הספר לכ-%.20 כששר החינוך המצרי דיווח באחרונה בגאווה כי ב-%91.5 מבתי הספר יש מחשבים, הוא לא גילה כי אלה משמשים בדרך כלל את חדר ההנהלה. הוא גם לא ציין מה היחס בין מחשבים לתלמידים. לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, הוכשרו בשש השנים שחלפו כחצי מיליון תלמידים במצרים בשימוש במולטימדיה, %8 בלבד מכלל תלמידי התיכון.
אך את מתנגדי הרפורמות לא מדאיג המשבר בחינוך במצרים או במדינות ערביות אחרות. הם מתריעים מפני מלחמה מסוכנת מזן ידוע: מזימה אמריקאית “שנועדה להחדיר ערכים אמריקאיים במקום אלה המקומיים… וחמור מכך, מספר גדול של שיעורים שינוהלו בשפות זרות על חשבון השפה הערבית”. אמין משוכנע שזהו נזק לטווח ארוך, משום שכאשר הידע בערבית יפחת “תפחת גם היצירתיות של התלמידים ויכולת ההמצאה שלהם”.
האוניברסיטה האמריקאית בקהיר נהפכה בעצמה למטרה למתקפה של גורמים שמרניים. נגד תוכנית הלימודים שלה טוענים שהיא נשענת בעיקר על השפה האנגלית ואיננה שמה די דגש על לימוד המורשת הערבית והאיסלאמית. לדברי מוסטפא סוליאן, איש העיתון “אל-אוסבוע”, הסכנה כבר בפתח. שר החינוך המצרי, הד”ר חוסיין כאמל בהא א-דין, קיים לדבריו “מפגש סודי” עם הממונה על החינוך בסוכנות הסיוע האמריקאית. בישיבה הוחלט ליישם שיטות לימוד מתקדמות ב-14 בתי ספר בשבעה מחוזות. על פי השיטה החדשה, “שעליה שמע בהא א-דין בביקורו בוואשינגטון ובסיוריו בבתי ספר אמריקאיים”, יחוברו בתי הספר הללו לאינטרנט וילמדו בהם אנגלית וטכנולוגיה. מורים חדשים יוכשרו לתפקיד.
לטענת סוליאן, בכל הקידמה הזאת טמון אסון. “המטרה איננה להקנות ידע טכנולוגי אלא להכניס פיקוח אמריקאי על תוכניות הלימודים ולדאוג לכך שלא יוכנסו חומרי לימוד אנטי-אמריקאיים או אנטי-ציוניים”, כתב. לפי תפישה זו, חיבור לאינטרנט וייעוץ אמריקאי משמעם פיקוח מלא על התכנים. “הכוונה היא להוציא את הדת מתוכנית הלימודים”, מזהיר סולימאן, “ולהעניק ללימודי הדת את השם 'מוסר ותרבות דתיים'. המטרה היא ללמד את התלמידים כי כל הדתות עזרו לקדם את התרבות העולמית ולא רק האיסלאם, להשכיח מן התלמידים המוסלמים את מלחמות האיסלאם ואת ההגנה מפני תוקפיו ולעקור את הביטוי 'ג'יהאד'”.
מתנגדי “הפלישה הרוחנית” מציגים כמה שאלות נוקבות כנגד התוכנית האמריקאית. “אם ביטול תוכנית הלימודים הדתית היא תנאי לקדמה ולדמוקרטיה, לכלכלה חדשה ולפיתוח – מדוע לא הגיעו מדינות כמו טורקיה ותוניסיה, אל אותה קדמה?” תמה עלי א-שאמי, מרצה באוניברסיטה הלבנונית. הוא יוצא נגד “הצביעות האמריקאית” שבמשך שנים לא מצאה לנכון לבלום את אותו חינוך שלדעתה מחולל טרור במדינות שבהן היו לאמריקאים אינטרסים כלכליים.
“הפכנו את החינוך לחזית אנטי-אמריקאית חדשה”, אומר מרצה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר בשיחת טלפון. “אנחנו רוצים קדמה וטכנולוגיה, בתנאי שאלה לא יבואו מארצות הברית. אנחנו רוצים עוד מחשבים ואינטרנט ובתנאי שלא יחוברו למחשבים בארצות הברית. אנחנו לא רוצים שייחסו טרור לאיסלאם, אך גם לא רוצים שהאמריקאים הם שיעשו את ההפרדה. גלאל אמין, שנאחז בגדול האינטלקטואלים המצרים, טהה חוסיין, כדי להוכיח שיש לשמר את השפה הערבית, שכח שהיה זה חוסיין עצמו אשר קרא ללמד בבתי הספר שפות זרות ולהתקרב ככל האפשר למערב. שכחנו כיצד להפריד בין הצורך שלנו להתקדם לבין הסכמה או אי הסכמה פוליטית עם ארצות הברית או עם כל מדינה מערבית אחרת”. המרצה הזה כבר ספג בעבר תלונות קשות. “הורים כמעט הכו אותי בטענה שאני מעביר לילדיהם רעיונות אנטי-איסלאמיים”, הוא אומר.
מכון לסקרי דעת קהל פירסם בתחילת השנה תוצאות של סקר שנעשה במדינות ערב, ולפיו בין %80%-60 מהתושבים (תלוי במדינה) מתנגדים למדיניותה של ארצות הברית ורואים בה אויבת של הערבים והמוסלמים. עמדה זו נובעת בעיקר ממדיניותה של ארה”ב כלפי הסכסוך הישראלי-הפלשתיני והמלחמה בעיראק. כאשר נשאלו הנסקרים על עמדותיהם כלפי הטכנולוגיה האמריקאית והתרבות האמריקאית, השיב רוב מכריע שהוא אוהב מוסיקה אמריקאית, מכוניות אמריקאיות ופיתוחים אמריקאיים אחרים.
האם ההערצה למוצרים ולטכנולוגיה של ארצות הברית יצליחו להחדיר לשוק המצרי גם את מערכות החינוך האמריקאיות? “תשכח מזה”, אומר סופר מצרי, “הרפורמיסטים אצלנו מצדיקים רכישת ידע אמריקאי בכך שהוא נובע מהתרבות הערבית, שנגנבה על יד המערב. לא נוכל לאמץ שיטות לימוד אמריקאיות, אבל נמשיך לקנות מוצרים אמריקאיים, שהרי הם תוצר איסלאמי במקור, לא כן?”
פורסם ב”הארץ” 11/7/03
בעקבות 11 בספטמבר
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~581000925~~~34&SiteName=hayadan
