אלוהי הפילוסופים

4 תגובות

1. אתה בעצם מצדיק, כאילו בדרך אגב, את אי יכולתו של המדע לספק הסברים לדבר המשמעותי והחשוב מכל, מהות החיים ומטרתם.
   טענתך מראה בורות בכל נושא ההסברה היהודית. אתה אמנם מודע לכך שהרבנים משתמשים בהוכחות הפילוסופים, אך לא מכיר את ההמשך. או שפשוט לא נוח לך להכיר בהמשך.
   אנסה להוכיח בדרך תמציתית ומזורזת את עיקרי בסיס האמונה הדתית הרציונלית באלוקים:

   קיום האלוקים
   הוכחות מדעיות: ראיתי בספרו של הרב ראובן פיירמן שישנה תיאוריה הנקראת “העיקרון האנטרופי של הקוסמולוגיה”, לפיה מספר הצירופים העצום של התהליכים שאפשרו את הופעת האדם מחייב ש”עיבוד מידע אינטליגנטי הינו חלק אינטגרלי של היקום”. מלבד זאת, הרב מביא את ההוכחה של הפילוסוף רנה דקארט לקיומו של האלוקים המבוססת על החוק השני בתרמודינמיקה שלפי אחד מניסוחיו (כשהשאר אומרים אותו הדבר בניסוחים שונים) הוא: “במערכת מבודדת (ובענייננו – ביקום), בתהליך ספונטני, האנטרופיה (אי הסדר / העדר האנרגיה) יכולה רק לגדול”. מחוק זה פשוט שאם יש סדר – יש מסדר.
   הוכחה פילוסופית: לשאלת “איך זזים חפצים דוממים” אין תשובה בפיזיקה המודרנית. היא אמנם ניסחה את חוקיות התנועה, אך לא הסבירה את מקורה. אנו רואים כי אנחנו, בני האדם, זזים ע”י כח הרצון שלנו. אנחנו רוצים להזיז את היד, המח שולח פקודה ליד, והיא זזה. בהתאם לכך אם נכליל מגוף האדם ליקום כולו, מוכרח שיהיה כח רצון כללי שיניע את כל היקום. חוקי הטבע אינם מייתרים את הצורך באלוקים, להיפך, הם מחייבים את קיומו.

   קדמות העולם
   טענת הפילוסופים כי העולם קדמון הופרכה על ידי המדע המודרני, ואינה צריכה התייחסות כאן. כן נאמר במשפט אחד כי מדענים גילו שהעולם מתרחב באופן תמידי ומכאן שהוא התחיל מנקודה מסויימת.

   רצון האלוקים
   כעת נתקדם עוד צעד ונוכיח כי טענת הפילוסופים כי אין לאלוקים שום מודעות או רצון, אינו נכון. ישנן אינספור עדויות של מוות קליני, וכן סיאנסים ודומיהם. אם כן, כיצד הדבר מסתדר, כי הרי אם אלוקים מושלם – כיצד יש לו רצון, המראה על חסרון כלשהו שהוא חפץ למלאו? הרב פיירמן מפנה את תשומת ליבנו למושג הנקרא “נשיאת הפכים”. נסביר בקצרה את הרעיון הזה, הרחב מאוד – כל דבר כולל גם את היפוכו. הגודל כולל בתוכו את הקוטן, פירוד יתגלה רק בנצח, וגם השלמות כוללת בתוכה את ההשתלמות. שלמות סטטית אינה שלמות אמיתית, שלמות דינמית, המשתלמת והולכת היא היא השלמות האמיתית.

   מאלוקים לדת
   אם כן, מנין שהיהדות היא הצודקת ולא הנצרות או האיסלאם? או שאולי בכלל אף דת אינה צודקת? נתחיל בנצרות. הנצרות פשוט לוקחת את הדת היהודית ומוסיפה לה עובדות לא הגיוניות ולא מוכחות כמו לידת בן האלוקים מבתולה ישראלית. מופתים בלבד אינם יכולים להוכיח דבר, כי יתכן שהוא היה מכשף, דברים כאלה כבר קרו בעבר הרחוק. נעבור לאיסלאם. הוכחה זו רלוונטית גם לנצרות. איננו יכולים להאמין לאדם אחד בלבד שאמר שהאלוקים התגלה אליו, אנו צריכים אדם נוסף אחד לפחות לאישור הדברים. מופתים, כנ”ל, אינם הוכחה. היהדות לעומת זאת, מתבססת על מעמד הר סיני שארע ברוב עם. מופתים אמנם אינם מהווים אינדיקציה, אבל כמו שכתוב בספר שמות – החרטומים, שהיו מכשפים גדולים, שאפילו הילדים ידעו להפוך מטה לנחש! אמרו בעצמם כי למה שקרה שם אין הסבר מלבד: “אצבע אלוקים היא” (נושא זה צ”ע).

2. הדתיים משתמשים בהוכחה של הפילוסופים לקיום האלוקים, מפריכים את טענתם כי הוא אינו בעל תודעה או רצון כלשהו, ומוכיחים את היותו מעורב בכל מה שקורה. הדת היהודית באופן ספציפי גם מפריכה את שאר הדתות ומוכיחה לוגית ופילוסופית את עיקריה (להוכחות עיין בספרים הכוזרי מאת ר’ יהודה הלוי ואמונה ברורה מאת הרב ראובן פיירמן).

3. לדעתי הקטע הזה לעיל אינו עקבי, מגמתי וחוטא לאמת.
   א. הפילוסופים הוכיחו קיום של אלוהים. דרך אגב לא רק אריסטו וחבורתו אלא גם דקארט ונוספים. למעשה אחר שהוכח קיום של אלוהים נשארה השאלה האם מדובר במציאות “סתמית”, חסרת כל רצון וכוונה, אשר נאצלת ממנה, באופן ממילאי, המציאות (אלוהי הפילוסופים לפי הכינוי לעיל). או שמא מדובר במי שפועל מתוך רצון ומגמה ובודאי לא ברא לשווא את העולם והאדם. מה שמוביל לומר שאם יש לו רצון מהבריאה הוא מן הסתם יודיע אותו ויוביל את הבריאה אליו (אלוהי הדתי כפי שכינוהו למעלה). למעשה גם הדיון הזה הוא פילוסופי, וניתן להוכיח בו שלא ייתכן לומר כמו האפשרות הראשונה, כיון שאז יוצא שאלוהים מוכרח, שהוא פועל פעולת הבל (פעולה ללא תכלית) ועוד קושיות לוגיות שאין כאן המקום לפרט אותן.
   נמצא שמי שהסכים להוכחת הפילוסופים או לספר של שטייניץ בעצם עשה למעלה מחצי דרך של ההוכחה המליאה. במובן זה מחזיר בתשובה שהשתמש בהוכחות אלה אינו חוטא לאמת, כיון שמבחינת אנשים רבים הקושי הוא דווקא החלק הראשון של ההוכחה, אך אחרי שהוכח שיש אלוהים, הם יודו בקלות שבודאי יש לו כוונה במה שהוא עושה.
   ב. זה שאותם הפילוסופים היו נוצרים אינו משנה כלל לדיון. כיון שגם הנצרות מאמינה באלוהים הדתי, בתנ”ך ובמעמד הר סיני. לגבי הפיתוחים המאוחרים שהוסיפה הנצרות – אותו האיש, השילוש וכו’ – הם אכן חסרי הוכחה לחלוטין ואף אבסורדיים במהותם. נמצא שההוכחות שהביאו אותם הפילוספים יכולות לשמש בהחלט את המאמינים בתורת משה, ואין כל הפרעה מכך שהם היו נוצרים. זה כבר החלק שאינו קשור לאותן הוכחות וממילא עליו אפשר להתווכח בקלות.

4. שתי הטיעונים סותרים אחת את השניה, ומאותה סיבה גם מתרצים אחת את השניה. הטענה השניה שלא כל מה שא’ אומר נכון מהראיה של ב’. היא היא התשובה שלא כל מה שהפילוסופים אומרים היא היא האמת. אלא באמת יתכן שרק חלק מהם אמת. כלומר שיש אלוקים. אבל לא שהוא מופשט. ולכן גם לא אמורים להגיע לדרך החיים שלהם.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.