אין לו אלוהים

עורך כתב העת צבי ינאי. צילום: נעם וינד
“מחשבות”, צבי ינאי, משוכנע שאלוהים לא קיים

רועי גבריאלי

צבי ינאי, ,67 מנכ”ל משרד המדע לשעבר (בתקופת שולמית אלוני) ועורך כתב העת “מחשבות”, מוכר לקהל הרחב בעיקר בזכות הקרחת היול-ברינרית, וגם, יש להודות, בזכות הפסאדה הקשוחה שלו. ינאי הוא מי שזכה להיות בישראל מר מדע, או בעיקר מר מדע פופולרי, על שום יכולתו הייחודית לשלוט ולזפזפ בין תחומי המדע השונים תוך כדי שהוא מצליח לחלחל חלק מזה גם להדיוטות שכמונו.

למרות שהוא מתבל את דבריו בעקרון האי ודאות של אייזנברג ובציטוטים מפי ישעיהו ברלין (שלא לדבר על החדשות האחרונות באנרגיות גבוהות ובחקר הזמן), סיים צבי ינאי רק עשר שנות לימוד. ואם להאמין לו, אז גם זה היה די והותר.
שיחה עם ינאי מרתקת משום שהוא אופוזיציה חכמה ונוקבת לכל מה שקשור בדת. להלן המדריך השלם לכופר המתחיל: “מבחינת המדע אין בעיה עם אלוהים, תלוי איך
תופסים אותו. יש שלוש תפיסות עיקריות. הראשונה אומרת שאלוהים מעורב בעולם והוא משגיח בכל מקום, 24 שעות ביממה. אנשים שניצלו בפיגועים אומרים 'איזה נס', הם לא שמים לב שלידם נהרגו אנשים. אם אלוהים הציל את אלה, הוא גם זה שהרג את קרובי המשפחה שלא ניצלו. זאת התפיסה המקובלת ביותר והיא גם הבעייתית ביותר. כרציונל, אני לא יכול לקבל את הדברים האלה מפני שהם מלאי סתירות. הגישה השנייה היא שאלוהים קיים, אבל מעורב רק בכינון החוקים: הטבע והמוסר. עם אל כזה למדע אין בעיה. לא משנה לי אם אלוהים קבע לפני המפץ הגדול, נניח, שלאלקטרון יש מסה קטנה פי 1,800 מהפרוטון. הרי המדע לא יודע למה יש דווקא ערכים כאלה”.

אז למה חוקי הטבע הם כמו שהם?

“מבחינה זאת, אם העולם מתנהל לפי חוקים פיזיקליים מסוימים שאני יכול לפעול על פיהם, אין לי בעיה עם אלוהים כזה. למדע אין כרגע הסבר חלופי לדברים האלה, ולכן זה לא מפריע לו. השאלה היא מה עשה אלוהים מאז שהוא כונן את החוקים. נגיד שזה לקח לו חמש דקות, מאז הוא איננו. לא מפריע, לא משפיע ובוודאי שלא צריך לקחת אותו בחשבון על מנת להסביר אירועים שקורים. אלוהים בפגרה”.

יש אדם דתי שיכול לאמץ תפיסה כזאת?

“ישנם אנשי מדע דתיים, והם נוטים ללכת לאותו אלוהים שאיננו מעורב ביומיום, אבל אחראי לבריאת העולם. האפשרות השלישית היא זו שמוציאה את אלוהים לגמרי
מהעולם”.

אז אין אלוהים?

“לא, יש אלוהים, אבל הוא איננו בעולם. אתה לא יכול להתייחס אליו לא בתארי גוף ולא בתארי נפש. אתה לא יכול להגיד שהוא חנון ורחום, ואתה לא יכול להגיד שהוא אל קנא ונוקם. זהו אל שנמצא מחוץ לעולם, ולכן אי אפשר לבקש ממנו דבר. אתה גם לא יכול להאשים אותו באסונות”.

אלוהים מתקשר רק למתנחלים

הדרך היחידה להגיע לאלוהים, אומר ינאי, “היא באמצעות מילוי המצוות. את המצוות קבעו בני אדם, על ידי הסכמה. נקבעה דרך מסוימת לעבוד את השם, מה שנקרא 'שולחן ערוך'. כל מה שאתה יכול לעשות זה עבודת השם. כל דבר אחר מייחס לו בעצם תכונות אנושיות והופך אותו למעשה לאל פגאני”.

אולי אני לא יכול לתפוס את אלוהים כי הוא מעל התפיסה האנושית?

“זאת דעה שישעיהו לייבוביץ' היה מייצגה העיקרי. היא מאוד בעייתית מבחינת הגישה האינטואיטיבית שלנו לאלוהים, לאותה דמות שאני מתפלל אליה ומנסה להיטיב את דרכיי כדי שהוא ייטיב איתי. זה גם מערער את כל הנושא של שכר ועונש”.

הגישה הזאת נראית לי המפלט האחרון של אדם רציונלי שגם לא רוצה לוותר על
האמונה.

“אבל אז גם נשמט הצידוק למצוות. זה בדיוק היתרון והחיסרון של הגישה הזאת.
היתרון הוא שאתה לא נקלע לשום סתירה. אתה לא צריך להסביר מה קרה שארבעה
בחורי ישיבה יצאו לתפילת מנחה בכותל ובדרך נהרגו בתאונה. התפיסה הראשונה
שהצגתי צריכה להסביר את העניין הזה, התפיסה השנייה צריכה להסביר איך אלוהים
פתאום נעלם, התפיסה הזאת נקייה לגמרי. היא מאפשרת לך לחקור את העולם באופן מ
דעי לגמרי, ללא כל הבדל בינך ובין איש מדע חילוני, רק בהבדל אחד: אתה גם
שומר מצוות”.

לפי הרעיון הזה, שומר המצוות לא מצפה לשום דבר בתמורה?

“לא. אתה לא יכול לתבוע מאלוהים כי אתה מוריד אותו לדרגה של בן אנוש. כל מה
שאתה יכול לעשות זה למלא את המצוות, שהן מוסכמה של העם היהודי”.

אז מה היתרון דווקא במוסכמה הזאת?

“בדיוק. מי קובע שהדרך שלנו לעבוד את השם, ששונה מאמונות אחרות, היא
הנכונה? אין לך שום תקשורת איתו, אתה לא יודע עליו דבר מפני שהוא מחוץ
לעולם, אנחנו לא יודעים בדיוק מה הוא רוצה, הוא לא מתקשר איתנו. המצאנו במו
ידינו כלים וחוקים לבטא אמונה. זהו”.

אולי ניפגש איתו אחרי המוות. הוא לא נוכח רק בעולם הזה.

“לא. אנשים שליבוביץ' מייצג את עמדתם, כלומר שאלוהים נמצא מחוץ לעולם, ודאי
שלא מאמינים שיש גן עדן. כל התיאורים האלה הם תיאורים פופוליסטיים, אנושיים,
מיועדים לעמך שלא יכולים לתפוס מהות כל כך מופשטת וערטילאית כמו אלוהים, לכן
צריך לספק להם תיאורים ציוריים. אלה הן שלוש התפיסות, שהראשונה היא הבעייתית
ביותר, היא זאת שאנחנו צריכים להתמודד איתה כל הזמן מפני שהיא באה לידי
ביטוי ג ם בחיים הפוליטיים שלנו. כמו אלה שמתיישבים ביהודה ושומרון מפני שזו
מצווה. יש שם כאלה שיש להם קשר אלחוטי לאלוהים שאומר להם מתי צריך לעלות על
עוד גבעה ולהקים התנחלות חדשה. אלה הם גם האנשים שנקלעים לסתירות הרציונליות
הגדולות ביותר. כשאתה מתאר אלוהים שנמצא בעולם, אתה צריך לתת כל הזמן הסברים
מפותלים ומעוותים מבחינה מוסרית, כדי לתת צידוק להתערבות האלוהית”.

למה לא להאמין שאלוהים קבע את חוקי האבולוציה?

“אם אלוהים היה מעורב בדבר הזה, למה שהוא יבסס את האבולוציה הדארווינית על
כוחנות, על אלימות, על חיסול מתמיד של החלש?! אם זה היה אלוהים שהוא אל חנון
ורחום, הוא היה יכול לבסס את זה על חוקים של שיתוף פעולה מלא ושל אלטרואיזם.
כאן יש שוב בעיה”.

טוב, אי אפשר להאשים את אלוהים בכל. בני אדם עושים מלחמות, לא?

“צריך להפריד בין אמונה באל, שהיא לא מזיקה לחיים דמוקרטיים, לבין הדת. הדת
היא זו שהכניסה רעה חולה לתוך העולם, בכך שהיא הכניסה אמת אחת לכל דבר
שמתנהל על פני האדמה, והיא מנהלת מלחמות לצורך כך. אין הבדל בעניין זה בין
הדתות לבין האידאולוגיות הגדולות, בין קנאים אסלאמים, נוצרים או יהודי ם
לבין הקומוניסטים של מאו וסטאלין או הנאצים של היטלר. בעצם לכולם יש מכנה
משותף אחד: הם בטוחים שהם מחזיקים בידם את האמת האחת והיחידה”.

לדעתך, הדת הייתה הגורם העיקרי למלחמות בהיסטוריה?

“עדיין לא פרצה מלחמה בגלל חילוקי דעות מדעיים, אבל רוב המלחמות פרצו בגלל
חילוקי דעות אידאולוגיים או דתיים. מבחינה זו למדע יש גיליון נקי”.

אלוהים לא יעלה על הדעת
בספר “זן ואמנות אחזקת האופנוע” המחבר קורא לאוניברסיטה “כנסיית השכל”.
כשאני מוותר על אלוהים ונשאר רק עם הרציונליות, אני מאבד הרבה מאוד. יכול
להיות שזאת הדת החדשה, לפחות בשביל חלק גדול מהאנשים.

“יש אנשים שרואים במדע דת. אתה מתמכר להיגיון שלו, להליך השכלתני, לידע
חדש, בעיקר אם אתה מביא בחשבון שמאז המהפכה המדעית של המאה ה-17 ועד היום
קצב הגילוי המדעי והתקדמות הטכנולוגיות שבאות בעקבות המדע הוא כל כך מהיר.
לפני 200 שנה המהירות הגבוהה ביותר הייתה מהירות מרכבה, ואנחנו היום יוצאים
כבר ממערכת השמש. לא פלא שאנשים נתפסו למדע ורואים בו דת. אם פעם ציפית
מהגורל או מאלוהים שיפענח בשבילך את מסלול חייך, היום אתה אומר 'יש לי שכל
ואני אמור לפלס לי את הדרך'. כמובן שזאת גם שטות גמורה. אני מודע לא רק
לקוצר ידו של המדע, אלא לכך שישנם חורים שהמדע לא יכול להיכנס אליהם. המדע
לא יכול לענות על השאלה למה אני מרגיש החמצה בחיים שלי, למה אדם שאני אוהב,
נפטר”.

הפסיכולוגיה, כמדע, לא יכולה לתת תשובות לכך?

“לא. כשקורה לאדם אסון המדע לא יכול להיכנס ולתת לו תשובה. אבל הדת היא גם
לא צורה של נחמה, כי המקריות שיש בחיים פוגעת באדם האתאיסט ובאדם הדתי
באותה מידה. האדם הדתי נותן הסבר מפותל ומסובך למה זה קורה רק לו, ואילו
לאדם החילוני אין תשובה למה זה קרה לו. כשבן אדם מבכה את האסונות והכישלונות
הוא לא יכול למצוא תשובה במדע. אני מציע לרציונליסט להתנחם בהשלמת הדין.

“הדת שלי, אם אתה רוצה, זה עיוורון מסוים. הידיעה שאני לא יכול לדעת הכל.
אם קאנט אמר שהנאורות האמיתית היא האומץ לדעת, אני אומר שהנאורות האמיתית
היא האומץ לדעת שאתה לא יודע ושלעולם לא תדע. לכן אני מקבל את האקראיות
שקיימת בטבע כדבר טבעי וסביר ביותר. מתי אתה מתחיל להיות מודאג שמשהו בחיים
אולי משובש? כשפתאום המקריות מסתלקת מהחיים שלך. אני אתחיל להיות מודאג
כשפתאום בסטטיסטיקה של החיים אני אקבל תוצאות מוטות, שש-שש כל הזמן. זה אומר
שישנו איזשהו כוח עליון שמכוון את חיי והוא עושה זאת באופן שרירותי לגמרי,
כי אני לא יודע מה ההיגיון שלו. לפי אילו קפריזות הוא פועל. אני יכול להרגיש
נוח כשחוקי ההסתברות אומרים לי שפעם אני אזכה ופעם אפסיד, פעם אני אהיה
מאושר ופעם אני אהיה אומלל. הוודאות היא חלק בלתי נפרד מהחיים וזה מה שנותן
ל נו את האפשרות לנווט את החיים שלנו”.

קצת קשה לי עם האקראיות הזאת. במידה והכל הוא מין סטטיסטיקה מוחלטת, אם
איזה ניוטרון היה קופץ שמאלה במפץ הגדול לא היה נוצר כדור הארץ, נשאלת השאלה
אם הכל תוצאה של הסתברות, של אקראיות. הרי הסיכוי שזה יקרה הוא נמוך בצורה
יוצאת דופן.

“השאלה היא איך יכול להיות שברמה הבסיסית של החומר קיימת אי ודאות ובכל זאת
אתה מקבל חוקים שפועלים ומאפשרים לנו, לדוגמה, לשלוח לוויין שייפגש עם חללית
במקום מדויק. זאת שאלה שיש עליה כל מיני תשובות אבל אף אחת לא מספקת באמת.
אנחנו לא יודעים”.

אז יש או אין אלוהים?

“לחלוטין לא. אני לא יכול להוכיח את זה, אבל הוא כל כך לא מעלה ולא מוריד,
שזה פשוט הופך אותו מצד אחד ללא רלוונטי, ומצד שני הוא הופך להיות קושי
לוגי שלי קשה מאוד להשלים איתו. הרעיון שישנו איזשהו משהו, איזושהי מהות
שאי אפשר להגדיר אותה, לא כחומר ולא בכל הגדרה אחרת, שיש לו שם אלוהים
שמסוגל לברוא עולמות וליצור חוקים – כל הדבר הזה הוא כל כך לא מתקבל על
הדעת, כל כך מנוגד לשכל, עד שאני חושב שמי שמאמין בזה, למרות שנהוג לומר
'אני לא מאמין, אבל אני מכבד אנשים מא מינים' – אני לא מכבד. מצטער: אני
פשוט לא מכבד אנשים שמאמינים שיש אלוהים, באיזושהי צורה שלא תהיה”.

בתגובה לגיליון בנושא אלוהים (“זמן תל-אביב”, 27.9.2002).

המוסף היה מרתק, וכלל התבוננות וניתוח רב-תרבותי בנושא, רק חבל שבין
הכותבים הרבים לא נמצא איש מדע, להוציא את צבי ינאי, שגם טענותיו יותר
פילוסופיות מאשר מדעיות.

מדען מתחומי מדעי הטבע היה מפריך באחת את כל הטענות הדתיות בדבר קיומו של
אלוהים.

המפץ הגדול, התפשטות היקום, אין התחלה ואין סוף, האבולוציה, המאובנים, רוע
וטוב בעולם ועוד… סותרים את קיומו של אלוהים ביקום או מחוצה לו.

חוקי הטבע אמנם אינם חומרים, אליבא ד”ר יובל שטייניץ, אך הם מעשי (מחשבות)
האדם על “התנהגות” היקום ונגזרותיו, ולכן אין בטיעון “לוגי” זה כל קשר
להימצאותו או אי הימצאותו של אלוהים.

צודק צבי ינאי, שכל הדיון על אלוהים פשוט לא רלוונטי בחיי היומיום.
האקראיות היא הקובעת (מה שמכנים בטעות – הגורל), הסדר והכאוס העולמי אינם
מוכתבים על ידי כוח עליון.

דן יהב, ת”א

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~332057875~~~100&SiteName=hayadan