סביבה וירטואלית שמדמות מרחבים ציבוריים תאפשר לגלות עקרונות גיאומטריים מרחביים שמשפרים את יכולת הניווט, בעיקר בגיל המבוגר
כיצד מדמיינים חללים ומתכננים אותם? בשנים האחרונות התחיל עולם האדריכלות והעיצוב להשתמש בטכנולוגיית מציאות מדומה (Virtual Reality–VR), בנוסף לשרטוטים ודגמים. מערכות מציאות מדומה מאפשרות להיטמע במרחבים דיגיטליים תלת-ממדיים של מבנים, ערים ונופים, גם אם הם עדיין בשלבי תכנון. כך, אדריכלים ומעצבים יכולים לשדרג משמעותית את תכנון המרחב.
פרופ’ דפנה פישר-גבירצמן, ראש מסלול ארכיטקטורה לשעבר והעומדת בראש המעבדה לתפיסה חזותית בארכיטקטורה בטכניון, וצוותה משתמשים ב-VR במחקריהם ובוחנים התנהלות של נבדקים בסביבות וירטואליות שמדמות תנועה במרחב העירוני. הנבדקים מטיילים בסביבות הללו עם משקפי VR, מבצעים בהן מטלות (למשל נדרשים להגיע מנקודה אחת לאחרת), ולאחר מכן עונים על שאלונים שבוחנים משתנים כגון תחושת ביטחון, רווחה, נוחות ומידת הצפיפות. פרופ’ פישר-גבירצמן: “אנחנו עושים מניפולציות על המרחב העירוני ומרכיביו (כגון גיאומטריה ופרופורציות, היחס שבין גובה חזיתות הרחוב לרוחב הרחוב למשל, שילוב של צמחייה ומיקום שימושים שונים) – ובוחנים אילו סביבות נעימות ונוחות יותר לנבדקים שמגיעים מקבוצות אוכלוסייה מגוונות. על בסיס התשובות של רבים מהם אנו יכולים לנבא מהם המשתנים שתורמים לנוחות מרבית. בסופו של דבר המטרה היא ליצור עקרונות תכנון מיטביים שיסייעו להתנהלות הציבור במרחב”.
מחקרה הנוכחי של פרופ’ פישר-גבירצמן, שנעשה בשיתוף עם ד”ר מעיין מרחב מהטכניון, ואשר זכה במענק מהקרן הלאומית למדע – מבקש לבדוק מרכיבים אדריכליים, גיאומטריים, שישפרו ניווט והתמצאות של מבוגרים במרחב העירוני. מחקר זה מתבסס על מחקר-פיילוט שעשו החוקרות בתחילת תקופת הקורונה, שבו נבדקים נכנסו לסביבות וירטואליות דרך קישור ברשת ונעו בהן באמצעות העכבר והמקלדת.
“אוכלוסיית העולם מזדקנת בקצב מסחרר ומבוגרים רבים סובלים מירידה קוגניטיבית ומפגיעה ביכולת הניווט וההתמצאות במרחב. כך נפגעות גם הניידות, העצמאות, החברתיות והרווחה שלהם. לכן, כדי לשפר את איכות חייהם, צריך להתאים עבורם את המרחבים הציבוריים. כיום אין כמעט מחקרים בתחום האדריכלות שמנסים להתמודד עם סוגייה זו. זוהי נקודת המוצא והחשיבות של המחקר שלנו”, מסבירה פרופ’ פישר-גבירצמן.
במחקרן ייצרו החוקרות סביבות וירטואליות חלופיות שמדמות מרחבים ציבוריים כגון כיכרות, שווקים, מרכזי קניות, משרדים וקופות חולים. כל סביבה תתבסס על עקרונות גיאומטריים שונים. כך למשל, כיכרות יעוצבו בצורות סימטריות עם חזיתות בגובה דומה או בצורות א-סימטריות עם חזיתות בגובה שונה. בנוסף, חללי משרדים ושווקים יעוצבו כתוכנית כוכב (יוצאים מאותה נקודה ושבים אליה) או כתוכנית רשת (חלל פתוח של רחובות, בדומה למנהטן).
הנבדקים בסביבות אלו יהיו מבוגרים בני 75-60 (קבוצת הניסוי) וצעירים-מבוגרים בני 30-18 (קבוצת הביקורת). הם יחבשו משקפי VR ויתבקשו לבצע מטלות ניווט, למשל לשוב לחנות שהיו בה (המבוגרים יעשו זאת בליווי עוזרי מחקר). בתוך כך יימדד תפקודם היחסי בכל סביבה (כגון זמני הביצוע ומספר הטעויות בניווט). כך ניתן יהיה להבין מהן הסביבות שמיטיבות עם ניווט בגיל המבוגר.
בהסבירה את העקרונות הגיאומטריים, מציינת פרופ’ פישר-גבירצמן כי “כאשר כיכר סימטרית לחלוטין, כלומר כשכל המרחב נראה אותו דבר, הרבה יותר קשה לזכור מהו מיקום החנות שאנו רוצים לשוב אליה. זאת, לעומת מצב שבו החנות ממוקמת בכיכר שאינה סימטרית, בדופן צרה ונמוכה שלה, למשל. בנוסף, הסיכוי ללכת לאיבוד בתוכנית כוכב, קטן בהשוואה לסיכוי לאבד את הדרך בתוכנית רשת שבה המרחב אחיד, פתוח והמשכי”. לסיכום היא מציינת כי “אנו מאמינות שנזהה את האלמנטים במרחב שעוזרים גם למבוגרים וגם לצעירים להתמצא בו טוב יותר. בהתאם לכך נוכל לסייע בהגדרת הנחיות לתכנון עירוני ומבנים ציבוריים, בעיקר כאלו שיקלו על מבוגרים להתמצא, להשיג עצמאות וביטחון ולא ללכת לאיבוד, ובמתן פתרונות לאדריכלים ומתכנני ערים שעוסקים בכך”.
החיים עצמם:
פרופ’ דפנה פישר-גבירצמן, מתגוררת בחיפה, נשואה לרענן (הייטקיסט) ולהם שני ילדים (“גאה בהם מאוד: תומר, בן 33, פסנתרן, בוגר תואר שני ושלישי מבית-הספר ג’וליארד, סיים תואר ראשון ובמהלך התואר השני במדעי המחשב בטכניון. ואלה, בת 21, קצינה קרבית בשיריון”). מעידה על עצמה כי היא וורקוהולית (“מאוד אוהבת ללמד בפקולטה ולחקור”), ובזמנה הפנוי המועט נהנית מאמנות, מוזיקה ותיאטרון.
עוד בנושא באתר הידען:
