“תרבות” האשפה

נושא שראוי לבדוק הוא הפעילות הסביבתית בכל מה שנוגע לאשפה, כאשר הסדר הנכון הוא “הפחתה, שימוש-חוזר, מיחזור”, אבל הדבר כנראה מנוגד לתרבות הנהנתנית

אשפה מהווה גורם בלתי נפרד מחיי החברה האנושית. חישבו כמה דברים זרקתם כל יום, כל שבוע כל שנה. מסתבר כי בני העם היושב בציון מתחרים בתושבי ארה”ב בייצור אשפה ביתית ולרוע המצב גם מתמחים בפיזורה תחת כל עץ רענן ובכל פינה.

ראינו זאת בצורת ערמות אשפה שהונחו בכל אתרי הטבע בארץ על ידי מטיילים בסופי השבוע שבין הסגרים.

יש מי שמתייחס לאשפה כממצאים ארכאולוגיים של החברה האנושית ומנגד יש הצורה בה מתייחסים לאשפה בתקשורת, שכן האשפה מהווה בעיה סביבתית שגדלה והולכת, ולכן גם בעיה לחברה האנושית.

בתקופה האחרונה עסקה התקשורת במגוון בעיות סביבתיות שרבות מהן קשורות ישירות להתנהגות הצרכנית. כך הקריאה לחדול משימוש בפלסטיק בכלל ובקשיות-פלסטיק בפרט. לאלו נוספו עקבות השימוש במגוון הגנות כנגד המגיפה כמו מסיכות וכפפות חד-פעמיות. אשפה ממין חדש זה מפוזרת בשטח ואת נזקיה רואים בתמונות שמתפרסמות חדשות לבקרים. יש מי שמקשר את האשפה ל”תרבות הנהנתנות אם כפעילות ישירה או כחלק מרדיפת התענוגות והמותרות. למול “תרבות” זו עומדת הדאגה לסביבה.

נושא שראוי לבדוק הוא הפעילות הסביבתית בכל מה שנוגע לאשפה, כאשר הסדר הנכון הוא “הפחתה, שימוש-חוזר, מיחזור”.. יש בעלי אמצעים וידוענים שמשקיעים מאמצים בנושא, אחרים הופכים פסולת לחפצי אמנות. אלה גם אלה מנגישים ומביאים את בעית האשפה לציבור הרחב ולקובעי מדיניות, אלא שגם הציבור שלנו וגם קובעי המדיניות שלנו אינם מיישמים.

אחת משיטות הטיפול באשפה היא מיחזור. מסתבר כי בדרך כלל הממחזרים משתייכים לקבוצות מסוימות שתלויות במגדר, בעיסוק וברמה הכלכלית. כך למשל בפונה שבהודו יש קבוצה של נשים  שאוספות אשפה למיחזור, וקבוצה דומה בעיירה בדרום אפריקה. ואילו בקרב הציבור הרחב אצלנו חסרה המודעות.

לעומת הממחזרים בולטת קבוצה של צרכנים עשירים שמהווים ייצרני אשפה בעיקר בגלל נהירה אחרי “תרבות” הצריכה המיותרת והפוגענית. אליהם מצטרפים חגיגות וארועי “תרבות” המוניים בהם מפזרים אשפה בכמויות מסחריות, מתוך חוסר אחריות שגובל בעבריינות. מול המלכלכים יוצאים במסעות פרסום ושיכנוע, כמו למשל מערכת פירסום לנקיון אתרים בבאלי שאמורה להביא לנקיון אתרי תיירות מפורסמים.

מחקרים מראים כי ברוב המקרים כאשר האשפה מצטברת יהיה זה בסביבות מגורים של עניים. בעוד העשירים מצפים שהאשפה שהם מייצרים תפונה, לא כך העניים שבחברה. יש מקרים בהם אותם עניים שמתקיימים מאיסוף אשפה מתגוררים בסמיכות לאתרי פינוי הפסולת.

התקשורת אמנם עוסקת באשפה אבל מתמקדת יותר בפרסומים על אסונות סביבתיים גדולים ואלה עשויים לגרום יותר לחשש מאשר לתיקון בקרב החברה והתנהגות נכונה בטיפול באשפה. כך למשל בספר שמתייחס ל”תקופה האנושית” (Anthropocene) בו מתוארת הפעילות הפוגענית ההרסנית של האנושות שגרמה לשינויים קיצוניים במערכות האקלימיות ולהרס המערכות הסביבתיות בגלל שימוש בדלק מחצבי ונגזריו ובעיקר פלסטיק. כך גם היה בכיסוי התקשורתי לאסון במאוריציוס.

כך גם פורסם על הקשר בין זיהום הנפט ל”איי הפלסטיק” ברחבי האוקינוסים. כתמי פלסטיק ענקיים בממדים עצומים שנוצרים בגלל תרבות הצריכה האנושית.

למרות הידיעה כי יש דרך שונה מייצור והפצת הזיהום, ולמרות הבנת המצב – הפרסומים בתקשורת מייצרים פחד ועקה במקום הנחיות לתיקון בקרב הציבור. כאשר מתיחסים לאשפה ראוי כי במקום להפיץ חששות שגורמים לשיתוק, תהיה קריאה לכלל הציבור לפעול כדי למגר את הנגע.

יש לתקשורת האמצעים והאפשרויות לתרום לשינויי התנהגות של הציבור כמו גם ללחוץ על גורמים רישמיים לפעול בנושא. חובה עלינו לעשות הכל – מחינוך ועד אכיפה – כדי למנוע מסביבתינו להפוך לערימת אשפה.

לכן אחזור שוב ושוב, כי ראוי שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסייה האנושית למען הסביבה.

עוד בנושא באתר הידען:

• ערים חכמות הופכות אשפה למשאב
• “על האש”
• לאן הולך הפלסטיק שלנו?