סיקור מקיף

ראיית פנטום: מנגנון מוחי המאפשר לעיוורים לראות בעיני רוחם

"לעיתים קרובות, אנשים עם תסמונת שארל בונה לא מספרים על כך. חשוב שיידעו שזו תופעה נורמלית לחלוטין – אמנם העיניים שלהם כבר לא מעבירות מידע למוח, אבל מערכת הראייה במוחם תקינה וממשיכה לעבוד"

אנשים שהתעוורו, ובכל זאת – רואים. לא מדובר במעשה ניסים, אלא בתסמונת נוירולוגית המוכרת כבר יותר מ-250 שנה וקרויה על-שם המדען השווייצרי שארל בונה אשר תיעד ב-1769 את סבו בן ה-87 שסבל מעיוורון כמעט מלא, אך ראה בבירור ולפרטי פרטים חזיונות של אנשים, חיות ובניינים שהופיעו לנגד עיניו מתוך העלטה. תסמונת שארל בונה נחשבה בעבר לנדירה, אך היא ככל הנראה נפוצה בהרבה ממה שנהוג היה לחשוב. למעשה, ייתכן שרבים מאלה שאיבדו את ראייתם במהלך חייהם חווים תסמונת זו, אך חוששים לשתף בכך את סביבתם – מחשש שייחשבו למי שנטרפה עליהם דעתם. עם זאת, חשוב להדגיש כבר בהתחלה כי תסמונת זו מעידה דווקא על פעילות מוחית תקינה לגמרי – ואין להזיות אלה כל קשר או זיקה למחלת נפש או למחלה נוירולוגית כלשהי.

ממצאים אלה ואחרים עולים ממחקר חדש של מדעני מכון ויצמן למדע אשר תיעדו את הפעילות המוחית של עיוורים עם תסמונת שארל בונה – ואף תרגמו את חזיונותיהם לסרטונים שהוצגו לאחר מכן בפני אנשים שראייתם תקינה – כל זאת במטרה להבין את הבסיס המוחי לתסמונת זו. ממצאי המחקר המתפרסמים היום בכתב-העת המדעי Brain, חושפים את המנגנון האחראי להופעתן של הזיות אלה ומראים כי גם ראייה שמקורה בקלט חושי של העולם החיצון וגם הזיה שמקורה במוח עצמו, קשורות לפעילות של אותם איזורי המוח שיוצרים את חוויית הראייה.   

איזורי המוח הראייתיים הופעלו בשלוש הקבוצות – הקבוצה ההוזה, הרואה והמדמיינת. עם זאת, היה הבדל משמעותי בעיתוי הפעילות העצבית: בעוד באנשים הרואים ובעיוורים המדמיינים, הפעילות העצבית התרחשה בתגובה לראייה או למטלת הדמיון – באנשים עם תסמונת שארל בונה, הפעילות העצבית הקדימה את רגע ההזיה. מכון ויצמן
איזורי המוח הראייתיים הופעלו בשלוש הקבוצות – הקבוצה ההוזה, הרואה והמדמיינת. עם זאת, היה הבדל משמעותי בעיתוי הפעילות העצבית: בעוד באנשים הרואים ובעיוורים המדמיינים, הפעילות העצבית התרחשה בתגובה לראייה או למטלת הדמיון – באנשים עם תסמונת שארל בונה, הפעילות העצבית הקדימה את רגע ההזיה. מכון ויצמן

גלי מנוחה ספונטניים

במעבדתו של פרופ' רפי מלאך במחלקה לנוירוביולוגיה מתעניינים באחת התכונות המופלאות ביותר של המוח האנושי – היכולת שלנו להתנהגות ספונטנית ויצירתית. ההשערה הבסיסית היא כי התנהגות ספונטנית מתאפשרת הודות לפעילות מוחית מסתורית המכונה "גלי מנוחה ספונטניים": תנודות איטיות ביותר של פעילות מוחית, שמתחוללות מתחת לסף התודעה. למרות העובדה שמדובר בתופעה שנחקרה רבות במוח האדם, השאלה אם פעילות מוחית זו קשורה להתנהגות היא עדיין בגדר תעלומה.  

היכולת לבדוק אם פעילות מוחית ספונטנית מובילה להתנהגות ספונטנית מוגבלת ביותר מכמה סיבות: ראשית, אי אפשר לפקוד על אנשים להתנהג באופן ספונטני, ובוודאי שלא על נבדקים הנמצאים בתוך מכשיר MRI. שנית, קשה עד בלתי-אפשרי להבדיל בין פעילות מוחית שמקורה בגירויים סביבתיים לבין פעילות מוחית ספונטנית, שאינה מתעוררת כתוצאה מגירוי סביבתי. מכיוון שההזיות בתסמונת שארל בונה הן ספונטניות לחלוטין, וגם הפעילות המוחית במערכת הראייה היא ספונטנית (שהרי הנבדקים עיוורים, ולכן איזורי המוח הראייתיים לא מקבלים קלט חושי מהעולם החיצון), חקר תסמונת זו סיפק לצוות המחקר בהובלת ד"ר אביטל חכמי – לשעבר תלמידת מחקר בקבוצתו של פרופ' מלאך וכיום חוקרת בתר-דוקטוריאלית ב"יוניברסיטי קולג' לונדון" (UCL) – הזדמנות נדירה לבחון את הקשר בין פעילות מוחית ספונטנית לבין התנהגות ספונטנית.      

כדי לבדוק אם גלים ספונטניים אלה הם האחראים לתסמונת שארל בונה, איתרו החוקרים חמישה נבדקים שאיבדו את ראייתם, אך חווים מעת לעת הזיות ראייתיות ברורות – בעיני רוחם. החוקרים ביצעו דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI) לנבדקים אלה בזמן ההזיות הראייתיות ותוך שהם מתארים לפרטי פרטים את תוכן חזיונותיהם. לאחר מכן יצרו המדענים סרטונים על בסיס התיאור המילולי של אותן הזיות והציגו אותם בתוך מכשיר ה-MRI לקבוצת הביקורת – אנשים שראייתם תקינה. קבוצת ביקורת נוספת הייתה של עיוורים שאינם חווים הזיות; מנבדקים אלה ביקשו החוקרים לדמיין פריטים אלה ואחרים בעודם בתוך מכשיר ה-MRI.

אותם איזורי מוח ראייתיים הופעלו אצל עוורים, רואים ומדמיינים

המדענים מצאו שאותם איזורי מוח ראייתיים הופעלו בשלוש הקבוצות – הקבוצה ההוזה, הרואה והמדמיינת. עם זאת, היה הבדל משמעותי בין הקבוצות בעיתוי הפעילות העצבית: בעוד, כצפוי, באנשים הרואים ובעיוורים המדמיינים, הפעילות העצבית באזורים הראייתיים התרחשה בתגובה לראייה או למטלת הדמיון – באנשים עם תסמונת שארל בונה קרה משהו אחר: הפעילות העצבית הקדימה את רגע ההזיה. למעשה, החוקרים ראו בבירור כיצד גל פעילות איטי – קרוב לוודאי גל מנוחה ספונטני – עלה בהדרגה, ורק אז הפציעו במוחותיהם של נבדקי שארל בונה החזיונות. במלים אחרות, ההזיה אינה מתעוררת בעקבות הפעלה חיצונית (כמו קלט חושי במקרה של ראייה, או הוראה במקרה של דמיון), אלא בעקבות אותם גלים איטיים שנוצרים בצורה ספונטנית באזורי הראייה במוח. "המחקר שלנו מראה בבירור כי אותה מערכת ראייה פועלת גם כאשר אנחנו רואים את העולם החיצון וגם כאשר אנחנו מדמיינים, הוזים – וככל הנראה גם חולמים", אומר פרופ' מלאך. "המחקר ממחיש את הכוח היצירתי של הראייה ואת החשיבות של גלי המנוחה הספונטניים ביכולת של המוח להתנהגות ספונטנית ויצירתית". 

מלבד חשיבות הממצאים המדעיים, ד"ר חכמי מבקשת גם להעלות את המודעות לקיומה של תסמונת זו, אשר מעוררת חרדה רבה בקרב אלה המתמודדים אתה. "לעיתים קרובות, אנשים עם תסמונת שארל בונה לא מספרים על כך לרופא שלהם ואף לא לבני משפחותיהם. חשוב שהאנשים האלה יבינו שזו תופעה נורמלית לחלוטין – אמנם העיניים שלהם כבר לא מעבירות מידע למוח, אבל מערכת הראייה במוחם תקינה וממשיכה לעבוד. הזיות אלו הן העדות לכך".

במחקר השתתפו גם ד"ר מיטל וילף, לשעבר תלמידת מחקר במעבדתו של פרופ' מלאך, ד"ר בוריס רוסין ממחלקות העיניים של המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה והמרכז הרפואי של אוניברסיטת פיטסבורג ופרופ' מרלין בהרמן מאוניברסיטת קרנגי מלון.  

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן