מחקר חשף כי סולוציוניזם – האמונה כי פתרונות טכנולוגיים יכולים לטפל בבעיות חברתיות תוך השגת רווח היא הדומיננטית בקרב מנהיגי חברות הטכנולוגיה והיא הולכת ומתפשטת בכלכלה הדיגיטלית. מחברי המחקר מבקרים אידאולוגיה זו, וטוענים כי היא מתעלמת מתהליכים דמוקרטיים
באיזו מידה הרעיונות של מארק צוקרברג ואילון מאסק מעצבים היום את הכלכלה הדיגיטלית? מחקר של סוציולוג כלכלי מאוניברסיטת בזל בשווייץ ניתח נאומים, ספרים ומאמרים מעמק הסיליקון, והראה את הופעתה של הרוח החדשה של הקפיטליזם הדיגיטלי.
מה ההצדקה שיש להרוויח הרבה כסף? קלוויניסטים מהמאה ה-19 פירשו שגשוג כלכלי כסימן שאדם נמנה עם הנבחרים של אלוהים. אופן חשיבה זה, שמרכזו בז’נבה, השפיע על הקפיטליזם הליברלי.
הצדקות היום לפעילות כלכלית נשמעות אחרת. הן מתמקדות בנושאים של גמישות או יעילות. במיוחד, קפיטליסטים דיגיטליים טוענים שהם משפרים את העולם. המוטו שלהם: לכל בעיה חברתית, משינוי אקלים ועד אי-שוויון, יש פתרון טכני שגם מציע הזדמנות להרוויח המון כסף. גישה זו ידועה בשם סולוציוניזם (מהמילה Solution פתרון).
אוליבר נכטווי, סוציולוג כלכלי מאוניברסיטת בזל בשווייץ, יחד עם עמיתו טימו סיידל מאוניברסיטת וינה באוסטריה, רצו לברר עד כמה רעיון זה משפיע היום. עבור המחקר שלהם, הם שאבו ממגוון טקסטים מעמק הסיליקון, מרכז הטכנולוגיה העולמי בחוף המערבי של ארצות הברית. התוצאות שלהם מופיעות בכתב העת Theory, Culture & Society.
מהחוף המערבי לחוף המזרחי
בעזרת אלגוריתם למידת מכונה, החוקרים בחנו את הנאומים והספרים של אנשים כמו מייסד פייסבוק מארק צוקרברג ומנכ”ל טסלה אילון מאסק – כלומר, אליטות הטכנולוגיה של החוף המערבי. הם גם הסתכלו על מאמרים מ-Wired, כתב העת הפופולרי בקרב מפתחי טכנולוגיה ומתכנתים. המקור השלישי שנכטווי וסיידל בחנו היו מאמרים מהמגזין Harvard Business Review בחוף המזרחי, שנוטה יותר להיקרא על-ידי מנהלים אמריקאים ולאו דווקא אלו שבעמק הסיליקון.
נכטווי מסביר את בחירת מקורות הטקסט כך: “הנחנו שיזמי טכנולוגיה כמו צוקרברג ישתמשו בטיעונים סולוציוניסטיים. אבל רצינו לדעת אם האידאולוגיה מתרחבת מעבר למעגל הסגור של אליטות עמק הסיליקון”.
עבור המחקר, תחילה אנשים שונים סיווגו באופן עצמאי קטעי טקסט שנבחרו, תוך התמקדות בהצדקות המפורטות בפסקאות השונות עבור פעילות כלכלית: שיפור העולם, גמישות, יעילות וכד’. לאחר מכן, אלגוריתם חישב את חלקן היחסי של ההצדקות השונות עבור יותר מ-1.7 מיליון קטעים.
הסולוציוניזם שכיח בעמק הסיליקון
עבור האליטות הטכנולוגיות בחוף המערבי של ארה”ב, סולוציוניזם אכן התגלה כנקודת ההתייחסות היזמית המשמעותית ביותר. הרעיון גם הפך נפוץ יותר ב-Wired, שמייצג בקירוב את מנטליות הטכנולוגיה הרחבה יותר בעמק הסיליקון. לעומת זאת, ב-Harvard Business Review נמצאו רק עקבות דלילים של האידאולוגיה. תחום “עשיית הטוב” לא הגיע עדיין לכל פינות הכלכלה האמריקאית. אבל, עם הגברה של הדיגיטיזציה היא תמשיך להתפשט לתחומים ואיזורים אחרים של פעילות כלכלית, לפי נכטווי.
הוא מסכם את המחקר כך: “היינו הראשונים להראות על בסיס רחב של נתונים שזן חשיבה חדש צץ בקפיטליזם הדיגיטלי של היום שמספק הצדקה מרכזית עבור פעילות יזמית. זן זה מושפע במידה רבה על-ידי סולוציוניזם”.
לא עושי טוב אמיתיים
נכטווי רואה את רוח הקפיטליזם החדשה הזו כבעייתית מכיוון שהיא ממעיטה בערך של תהליכים דמוקרטיים. מוסק “האיש של המעשה” הגדול, למשל, אין לו הערכה עבור הגנת עובדים או כל רגולציה דמוקרטית אחרת. התוצאה היא שבמפעלי טסלה בגרמניה יש הרבה יותר תאונות עבודה מאשר במפעלי אאודי.
נכטווי גם מבקר את מטא, לשעבר פייסבוק: היא טוענת לאחד את העולם, אבל מאפשרת לחדשות מזויפות להתפשט. “סולוציוניזם אינו נלחם בבעיות אמיתיות בכלל; זו רק קליפה אידאולוגית ריקה”, הוא מסכם. נכטווי רואה במחקר שלו ביקורת על תיאוריהן העצמיים של ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות, ” שעלינו להטיל בהן ספק רב”.
מקור: “The Solutionist Ethic and the Spirit of Digital Capitalism” מאת אוליבר נכטווי וטימו סיידל, 23 באוקטובר 2023, Theory, Culture & Society.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
יש פה כזאת הדבקה של דברים לכדי כתב פלסתר לא קוהרנטי במיוחד. אז כמה נקודות משונות:
* מדוע נכרכו מארק צוקרברג ואילון מאסק יחדיו? נראה כאילו מארק צוקרברג מסווה את הביקורת על אילון מאסק – הנבל החדש של השמאל האמריקאי.
* מה הקשר בין “זכויות העובדים” לבין “דמוקרטיה”? ואם כבר, המונח “רגולציה דמוקרטית” הוא ממש מוזר. או שהכותבים משתמשים ב”דמוקרטיה” כדי לסתום חורים לוגיים ומילוליים (שלא חסרים בהגותם), או שפשוט הם מתכוונים לרגולצהי של “המפלגה הדמוקרטית” בארה”ב שהיא מזמן מפלגה גזענית ופשיסטית, שזכויות העובדים ממש, אבל ממש לא מעניינות אותה.
* ובכלל, למה נבחר אילון מאסק לעמוד בראש הנבלים הטכנולוגיים החדשים? מה בכל הגותו של האיש הזה נגוע כל כך ב “סולוציוניזם” עד שהקפוץ את הכותבים והביא אותו להיות כל-כך ראוי להופיע בכותרת?
…
בשורה התחתונה, אבן היסוד של ארה”ב זה חופש הביטוי, וזה נפגע אנושות עם הקמת הרשתות החברתיות וכינונו של “האלגוריתם” שבתיווכו הלא שקוף אפשר לדכא עמדות פוליטיות לא אהודות בקרב האליטה הטכנולוגית, לצמצם חשיפה לאירועים שפוגעים בנרטיב ולסתום פיות בצורה אפקטיבית לחלוטין ונסתרת בקרב מי שלא רוצה לדעת. השתלטותו של אילון מאסק על טוויטר פוגעת ביכולת הזו ומעלה את חמתה של האליטה הטכנולוגית הזו. את התוצאה אפשר לראות גם כאן.