מכל הלב

מי מזרים את הדם אל הגוף? הלב. הלב הוא משאבה שעובדת ללא הפסקה. למעשה הוא כולל שתי משאבות: אחת היא צידו הימני, והאחרת – השמאלי. הלב מצויד במערכת חשמלית מופלאה שבזכותה הוא פועם מכוח עצמו

הלב. <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a> — הלב. המחשה: depositphotos.com

כתב: צבי עצמון, גליליאו צעיר

הדם הוא נוזל שמאפשר שינוע בגוף של חומרים, של תאֵי מערכת החיסון ושל חוֹם. כדי שהדם יוכל לבצע תהליך חיוני זה, הוא חייב לזרום. את הדם מזרימה משאבה שנמצאת בחזה ועובדת ללא הפסקה כל חיינו – הלב.

הלב יוצר לחץ על הדם

הלב, כמו כל משאבה שמזרימה נוזל, צריך ליצור לחץ. לחץ זה דוחף את הדם מהלב לחלקֵי הגוף השונים דרך העורקים. הלב יוצר לחץ על הדם שבתוכו כשהוא מתכווץ. ההתכווצות נעשית על ידי שריר הלב, שריר מיוחד שנמצא בדופנות הלב. זהו שריר חזק מאוד, בלתי רצוני ופועל ללא הפסקה כל חיינו.

הלב אינו משאבת דם אחת אלא שתיים, הפועלות באופן מתואם. אחת היא הצד השמאלי של הלב, והאחרת היא צידו הימני. שתי המשאבות מופרדות במחיצה שמוֹנעת מהדם מַעבר מצד אחד של הלב לצידו האחר.

מַעבר חד־כיווני

כל צד של הלב מחולק לשני חללים שמכילים דם: עלייה וחדר. בין עלייה לחדר יש מַעבר דם; זהו מעבר חד־כיווני – מהעלייה לחדר. זרימת הדם מהעלייה לחדר נעשית דרך מִסתָם (שסתום) מיוחד, שמאפשר זרימת דם מהעלייה לחדר ומוֹנע זרימה בחזרה.

שִכבה דקה (אֶנדוֹתֵל) מפרידה בין שריר הלב לחללי הלב שדם זורם בהם. הלב כולו נתון בתוך מעטפת (כיס הלב) שדפנותיה עשויות משתי שכבות: השכבה הפנימית היא הרקמה החיצונית ביותר של הלב עצמו.

העורקים הכליליים

התאים של שריר הלב זקוקים להספקת דם מתמדת. הכוונה לא לדם המוזרם בחללי הלב, אלא לדם שצריך להגיע לקרבתו של כל תא ותא בשריר הלב. ואכן, לתוך שריר הלב חודרים עורקים שמובילים דם לתאי השריר. עורקים אלה עוטפים את הלב ומכוּנים עורקים כליליים.

מכתיבים את הקצב

הלב מצויד במערכת חשמלית מופלאה שמכוּנה מערכת ההפעלה וההולכה החשמלית. בזכותה הלב פועם מכוח עצמו. במערכת זו יש קבוצה של תאי קַצָב שנמצאים בדופן עליית הלב הימנית. תאים אלה מכוּנים תאֵי קַצָב כי הם מפעילים את הלב ומכתיבים את קֶצֶב פעימותיו.

תאים אלה יוצרים אותות חשמליים, כמו תמרורי אזהרה שמהבהבים בצד הכביש בלילה. כל פרק זמן (קצת פחות משנייה) הם יוצרים אות חשמלי. אות חשמלי זה מתפשט במהירות רבה לכל תאי השריר של העליות. בעקבותיו תאי העליות מופעלים, העליות מתכווצות, הלחץ בהן עולה והדם מוזרם מהן, דרך המִסתמים, אל החדרים.

באותו זמן בדיוק האות של הקצב מספיק להגיע דרך תאים מוליכי חשמל אל החדרים. תאי השריר שבדופנות החדרים מופעלים, השרירים שבדופנות החדרים מתכווצים, והלחץ בהם עולה. מאחר שהמסתמים חד־כיווניים, הדם אינו יכול לחזור לעליות, וממשיך דרך עורקים המובילים דם מחדרי הלב אל הגוף.

פועם מכוח עצמו

כשקַצב הלב מייצר אותות חשמליים בתדירות גבוהה יותר, הלב פועם מהר יותר. זה קורה בעת מאמץ כמו ריצה או בזמן התרגשות. איך קַצָב הלב יודע שעליו להגביר קצב כשאנחנו מתאמצים או מתרגשים? מידע על כך מגיע אליו ממערכת העצבים, מהמוח.

מי שמפעיל את פעימות הלב הוא קַצב הלב הטבעי שבלב. המוח יכול רק לזרז או להאט את פעולת הקַצָב. עובדה זו מסבירה איך אפשר להשתיל לב מתורם: הלב המושתל ממשיך לפעום מכוח עצמו כל עוד הלב עצמו חי, גם כשתורם הלב כבר אינו בחיים.

כשחדרי הלב מתכווצים הדם מוזרם דרך מִסתמים מיוחדים אל העורקים. במקומות שהעורקים קרובים לעור אפשר לחוש גל של דם מגיע בעקבות כל פעימה. גלֵי דם אלה מכוּנים דופק, והם משמשים למדידה פשוטה של קֶצב פעימות הלב. קֶצב הלב בילדים גבוה בדרך כלל מקצב הלב במבוגרים.

הידעת?!

אם פעולת הלב היא הזרמה של דם לעורקים, והיא כוללת פעילות חשמלית ופעילות של תאי שריר, מדוע מייחסים ללב דווקא את הרגשות שלנו? מדוע אהבה מובעת באיור של לב (שדרך אגב, שונה מצורת הלב האמיתית)? התשובה היא כי מי שמשרה בנו רגשות והתרגשות הוא המוח, אך הוא “ביישן”, ואינו מעיד בפנינו על פעילותו. ואולם כשהוא יוצר בנו התרגשות, קֶצב פעימות הלב עולה – ולזה אנחנו בהחלט מוּדעים, ולכן מקשרים רגשות והתרגשות ללב.