מחקר חדש מגלה שהקריסה הדמוגרפית המיוחסת לאי הפסחא היא למעשה מיתוס. אי הפסחא הצליח לתמוך באוכלוסייה יציבה של כ-3,000 תושבים באמצעות שיטות חקלאיות חדשניות, למרות משאבים מוגבלים
מחקר חדש בהשתתפות חוקרים מאוניברסיטת בינגהמטון ואוניברסיטת מדינת ניו יורק, מגלה כי התיאוריה על “קריסת האוכלוסייה” באי הפסחא היא רק מיתוס.
ההנחה הרווחת כי הייתה קריסה דמוגרפית באי הפסחא הופרכה על ידי ממצאים חדשים, המראים כי האי הצליח לתמוך באוכלוסייה יציבה של כ-3,000 תושבים באמצעות שיטות חקלאות חדשניות, למרות משאבים מוגבלים.
היסטוריונים הציעו בעבר כי תושבי אי הפסחא הקדומים חיו מעבר ליכולות האקולוגיות שלהם, וכרתו את כל עצי האי כדי לבנות את פסלי האבן הגדולים שלהם. האוכלוסייה קרסה יחד עם הסביבה, והצטמצמה לכמה אלפי אנשים עד שהאירופאים “גילו” את האי בשנת 1722.
עם זאת, מחקר חדש שפורסם ב-Science Advances מפריך את המיתוס המתמשך הזה, ומראה כי מעולם לא היו הרבה אנשים על רפה נוי מלכתחילה.
תיקון הנרטיבים ההיסטוריים באמצעות טכנולוגיה
החוקרים השתמשו בטכנולוגיות מודרניות כדי למדוד בצורה מדויקת יותר את מספר גני האבנים באי ואת כמות המזון שיוצרה בו לפני הגעת האירופאים. בין החוקרים נמנים פרופסור לאנתרופולוגיה ומדעי הסביבה, קרל ליפו; מומחה לפיתוח מחקר במדעי הסביבה, רוברט ג’יי דינאפולי; ובוגר התואר באנתרופולוגיה, דילן ס. דיוויס, שהיום הוא פוסט-דוקטורנט בבית הספר לאקלים של אוניברסיטת קולומביה.
האי הוולקני נוצר לפני כמיליון שנה, וגשמים לאורך הזמן שטפו את החומרים החיוניים לצמיחת צמחים, כמו אשלגן, זרחן וחנקן, מה שהפך את הקרקע לפחות פורייה.
“הקרקעות באי רפה נוי מעולם לא היו פוריות במיוחד,” הסביר ליפו. “כאשר האנשים הגיעו לאי, הם היו צריכים להתמודד עם מגבלות אלו.”
שיטות חקלאות חדשניות ברפה נוי
שיטתם הראשונה הייתה חקלאות מבוססת כיתור וכריתה, שבמהלכה הם כרתו עצים כדי להחזיר חומרים מזינים לקרקע, אך כשעצים אלו אזלו, הם פנו לשיטות אחרות, כגון קומפוסט והוספת שכבות של אבנים לקרקע.
הקומפוסט לא היה מספיק לתמיכה באוכלוסייה, אך שימוש באבנים היה תהליך מפרך ויעיל. תושבי האי שברו את סלעי הבסיס והכניסו אותם לאדמה, מה ששיפר את פוריות הקרקע והגן עליה.
חשיבה מחדש על דמוגרפיה ואסטרטגיות הישרדות
כאשר האירופאים הגיעו לאי לראשונה, דווח כי גנים כיסו כ-10% מהאי. מחקרים קודמים, שהתבססו על צילומי לוויין, הניבו תוצאות מוטעות, שכללו גם כבישים.
דיוויס השתמש בדימות לווייני באור אינפרא אדום קצר (SWIR) ולמידת מכונה כדי להעריך בצורה מדויקת יותר את שטח הגנים, שנמצא כ-180 אקרים, הרבה פחות מההערכות הקודמות.
על סמך הערכות אלו, החוקרים קבעו כי כ-3,000 אנשים חיו ברפה נוי בזמן המגע האירופאי הראשון, מספר שמסתדר עם העדויות הארכיאולוגיות באי.
“האי מעולם לא היה יכול לתמוך באוכלוסייה גדולה בשל המגבלות האקולוגיות שלו,” אמר דיוויס. “זהו לא מקרה של קטסטרופה אקולוגית, אלא של הישרדות יציבה לאורך זמן עם משאבים מוגבלים.”
תפיסות מוטעות בעקבות פסלי המואי
הפסלים הגדולים של האי, המואי, הובילו להנחות מוטעות לגבי מספר האנשים הדרוש להקמתם. חוקרי אקולוגיה השתמשו לעיתים באי הפסחא כדוגמה לאסון אקולוגי.
“אנחנו לא יכולים להשתמש באי הפסחא כדוגמה נוחה לסיפורים,” אמר ליפו. “אנחנו צריכים להבין את האי בהקשר שלו עצמו, כי מה שהוא מספר לנו בפועל שונה מאוד ממה שנהוג לחשוב.”
עוד בנושא באתר הידען:
