חוקרים סבורים שחידוש רקמות על ידי הגוף עדיף על השתלה או שימוש בתאי גזע
אנדרו פולק, ניו יורק טיימס
אירווין, קליפורניה. בחדר קטן באוניברסיטת קליפורניה מוצבות כוסות פלסטיק שקופות, ומתוכן בוהות סלמנדרות. המקום מכונה “מעבדת הרגליים”, מכיוון שלרוב בעלי החיים בה חתכו, או יחתכו, רגליים. אך הפגיעה בסלמנדרות תהיה זמנית בלבד: הן מחלימות ומצמיחות גפיים חדשות ובריאות תוך כמה שבועות.
סלמנדרות הן “כוכבות העל” של תהליך הרגנרציה – הצמחתן מחדש של רקמות ואברים. הן יכולות להצמיח מחדש לא רק גפיים אלא גם זנבות, חלקים מהלב ואף את רשתיות ועדשות עיניהן. בני אדם יכולים להצמיח מחדש חלקים מאברים מסוימים – בהם הכבד, שרירים ועצמות – אך התהליך מוגבל לרוב למספר רקמות מצומצם. לעומת זאת, סלמנדרות יכולות לגדל מחדש סוגים מגוונים של רקמות כדי ליצור מבנים שלמים כגון הגפיים. המדענים במעבדה מקווים שיום אחד ניתן יהיה ליישם את היכולות של הסלמנדרות כדי להצמיח אברים אנושיים.
רפואה רגנרטיבית – שמטרתה הצמחה מחדש או תיקון רקמות פגועות – ניצבת כיום במרכז השיח המדעי. תשומת הלב לתחום זה התמקדה עד כה בתאי הגזע, אך כמה מדענים טוענים שגישה טובה יותר היא לגרום להצמחה מחדש של אברים בבני אדם, כפי שמתרחש אצל סלמנדרות וחיות אחרות. לטענתם, הצמחה מחודשת באופן טבעי, שאותה אפשר אולי להשיג עם תרופות או גנים, תהיה קלה יותר מהשתלה. בנוסף, הרקמה תגיע מהחולה עצמו, והדבר יפתור את בעיית דחיית ההשתלה.
בעבר לא זכתה הרגנרציה הטבעית לתשומת לב רבה. ייתכן שהסיבה לכך היא שלמרות שהתחום נחקר כבר 200 שנה, הוא עדיין לא מובן בצורה מספקת. עם זאת, טכניקות גנטיות מתחילות לאפשר למדענים לרדת לעומקם של מנגנוני ההצמחה מחדש.
הדוגמה היחידה של הצמחת אברים רב-רקמתית אצל בני אדם היא העובדה שילדים קטנים יכולים להצמיח מחדש קצות אצבעות מעל לפרק העליון, כולל העצם, העור והעצמות. יכולת זו התגלתה במקרה באנגליה ב-.1974 ילד שאיבד את קצה אצבעו בתאונה נלקח אז לבית החולים, אך הרופאה היתה עסוקה מכדי לתפור את מקום הפציעה. כשהגיעה לטפל בו למחרת, גילתה שהאצבע החלה לצמוח מחדש.
מדענים אומרים, כי בעלי חיים המבצעים הצמחה מחדש של אברים ורקמות לא עושים זאת בשיטה שהמדענים מקווים ליישם בבני אדם, המתבססת על מציאת תאי גזע בגוף שניתן לגרום להם להפוך לסוג מסוים של רקמה. “לדעתנו הם יכולים לעשות זאת, לא כי הם מלאים בתאי גזע המחכים להתפרץ אחרי פציעה”, אומר פרופסור ג'רמי ברוקס מהקולג' האוניברסיטאי בלונדון.
לדבריו, ההסבר הוא אחר: תאים הקרובים לאזור הפציעה, שכבר יש להם מאפיינים ייחודיים (כמו תאי שריר), מאבדים את תכונותיהם המיוחדות וחוזרים למצב ראשוני. בתהליך זה, המכונה “דה-דיפרנציאציה”, בעל החיים למעשה מייצר תאי גזע כשיש צורך בכך. לאחר מכן, תאים אלה מתרבים, מתמיינים מחדש ויוצרים את הרקמה הדרושה לבניית האבר.
“נראה שככל שעולים בסולם האבולוציה”, אומרת ציפלידיס, “כך יש פחות יכולת רגנרטיבית”. ואולם, קיימים רמזים לכך שהצמחת אברים רב-רקמתית יכולה להתחולל גם בחיות ברמות גבוהות יותר. נמצא כי ניתן לחדש את מלאי הנוירונים ברשתית של תרנגולות, מכיוון שתאי עצב אחרים, עושים דה-דיפרנציאציה. בעתיד הרחוק, מקווים החוקרים, אפשר יהיה להשתמש בתאים אלה כדי לרפא עיוורון הנגרם כתוצאה ממחלות רשתית.
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~333799774~~~140&SiteName=hayadan
