מה גורם לאנשים להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה? וכיצד עבודה זו משפיעה על רווחה נפשית ושביעות הרצון מהחיים?
המודעות לשוויון מגדרי עלתה מאוד בשנים האחרונות אך בפועל לא התחולל שינוי נרחב בקידום שוויון. עדיין קיימים פערים משמעותיים בין גברים לנשים בתחומים כמו תעסוקה והכנסה. מחקרים רבים נעשו על אי שוויון בתחומים אלו, אך לא נבחנו השלכותיו ארוכות הטווח, בגיל המבוגר, לאחר הפרישה.
פרופ’ חיה שטייר מהחוג ללימודי עבודה והחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב ופרופ’ עליזה לוין מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה עוסקות במחקריהן באי שוויון מגדרי, בין השאר בשוק העבודה ובתוך המשפחה, ובהשפעותיו על רווחתם של גברים ונשים בטווח הקצר והארוך.
מה גורם לאנשים להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה? וכיצד עבודה זו משפיעה על רווחה נפשית ושביעות הרצון מהחיים?
“רוב המחקר שעוסק באי שוויון מגדרי בתעסוקה והכנסה מתמקד בגיל העבודה. פחות תשומת לב ניתנת להשפעת מסלולי החיים של נשים וגברים על החלטות פרישה ותעסוקה, רווחה נפשית וכלכלית, ומידת שביעות הרצון מהחיים בגיל המבוגר. כלומר, אי השוויון בתעסוקה ובהכנסה מתחיל בגיל צעיר וכמעט לא נבדקות השלכותיו בגיל השלישי”, אומרת פרופ’ שטייר.
כדי לבחון את הסוגיה הזאת, התמקדו החוקרות, במחקרן האחרון שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, באי שוויון מגדרי בתעסוקה ובהכנסה של נשים וגברים יהודים לאורך החיים והשלכותיו ארוכות הטווח, בגיל הפרישה (בהמשך יעסקו החוקרות באי שוויון מגדרי בקרב נשים וגברים ערבים). לשם כך ניתחו נתונים על תושבים יהודים ממפקד האוכלוסין ומסקרים חברתיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ”ס) מ-1995 (אנשים שהיו בגיל העבודה) ועד 2008 (אותם אנשים שהגיעו לגיל פרישה). בנוסף ניתחו נתונים מרשומות של מס הכנסה ונתוני מרשם האוכלוסין על אותם אנשים באותן שנים וכעשור לאחר מכן. הנתונים כללו דפוסי תעסוקה, הכנסה של הפרט ושל משק הבית (למשל מעבודה ומקצבת פנסיה), השכלה, גיל, מצב משפחתי, מקצוע, שעות עבודה, מספר ילדים, מידת שביעות רצון מהחיים ורווחה נפשית וכלכלית.
תחילה ביקשו החוקרות לבדוק מה גורם לאנשים להמשיך לעבוד אחרי גיל פרישה – הגורם הכלכלי או גורמים חברתיים כגון קשרים, תחושת ערך עצמי ומיצוי של כישורים. “גיל הפרישה של גברים הוא 67 ושל נשים 60 עד 67. כיום תוחלת החיים עולה וגילים אלו נחשבים לצעירים, לכן רבים ממשיכים לעבוד. אך ביקשנו לבדוק מהי הסיבה המדויקת לכך – האם העבודה באמת תורמת להם מבחינה כלכלית ונפשית?”, מסבירה פרופ’ לוין.
החוקרות בדקו מה גורם לאנשים להמשיך לעבוד אחרי גיל פרישה – הגורם הכלכלי או גורמים חברתיים כגון קשרים, תחושת ערך עצמי ומיצוי של כישורים – האם העבודה באמת תורמת להם מבחינה כלכלית ונפשית.
החוקרות השוו בין מבוגרים (נשים וגברים) שפרשו בגיל הפרישה לבין מבוגרים שהמשיכו לעבוד (במשרה חלקית או מלאה). הן גילו שלגורם הכלכלי תפקיד חשוב בהחלטה להמשיך לעבוד: “קצבת האזרח הוותיק (קצבת זיקנה) היא לרוב נמוכה ולא כולם צוברים מספיק פנסיה בחייהם ולכן צריכים להמשיך לעבוד. מכיוון שנשים מנותבות מראש למקצועות פחות מתגמלים, והן מופלות בשוק העבודה (מתקדמות פחות, שכרן עולה לאט יותר, רבות עובדות בסקטור הציבורי וכדומה); מושפעות יותר ממצבים משפחתיים (כמו ילודה וגידול ילדים); וחוות יותר הפסקות עבודה, יש לשער כי בהגיען לגיל פרישה הן צברו פחות פנסיה מגברים וצריכות להמשיך לעבוד ולצבור”, מסבירה פרופ’ שטייר.
בנוסף נמצא כי ככל שההשכלה גבוהה יותר – כך הנטייה לעבוד חזקה יותר, בעיקר אצל נשים, שכן, כפי הנראה, עומדות לפניהן יותר הזדמנויות בשוק העבודה, בשכר גבוה יותר. “השכלה משפיעה מאוד על החלטת פרישה או עבודה; אלו שפורשות בזמן הן לרוב בעלות השכלה נמוכה. המשכילות, לעומת זאת, נוטות יותר להישאר בשוק העבודה ואלו הן הנשים שגם מרוויחות יותר יחסית לאחרות, מועסקות בדרך כלל במקצועות צווארון לבן ובתחומים יוקרתיים. זה כשלעצמו יכול להגביר אי שוויון בקרב האוכלוסייה המבוגרת מאחר שדווקא אלו שמעמדן בשוק העבודה חזק יותר נשארות בו שנים רבות יותר ומשפרות משמעותית את הכנסת משק הבית. ברוב המקרים אלו גם נשים שבני זוגן עובדים כך שהכנסת משק הבית גבוהה עוד יותר משל זוגות אחרים”, מציינת פרופ’ לוין.
בהמשך ביקשו החוקרות לבדוק באיזו מידה העבודה משפיעה על שביעות הרצון מהחיים והרווחה הנפשית של גברים ונשים שהגיעו לגיל הפרישה. נמצא כי רמת שביעות הרצון והרווחה הנפשית אצל גברים עובדים (במשרה מלאה או חלקית) גבוהה יותר משל גברים שאינם עובדים. אצל נשים לעומת זאת התגלתה השפעה חלקית בלבד – רק משרה מלאה ובמקצוע יוקרתי מגבירה את שביעות הרצון ואין כל השפעה על הרווחה הנפשית. לדברי פרופ’ לוין: “כפי הנראה לעבודה יש תפקיד משני ברווחה של נשים כיוון שהן מושפעות יותר מתפקידי משפחה ומשק בית, ולכן העבודה פחות חשובה להן אחרי גיל הפרישה. וגם ייתכן שהעבודה היא רכיב פחות משמעותי בזהותן מלכתחילה ולכן פחות חשובה להן כרכיב זהות בגיל הפרישה. לכן רוב הנשים המבוגרות שעובדות עושות זאת יותר מסיבות כלכליות. גברים לעומת זאת, כפי הנראה, מרגישים יעילים יותר כאשר הם ממשיכים לצאת מהבית ולפרנס גם בגיל המבוגר”.
עם זאת נמצא כי גם גברים וגם נשים שעובדים במשרה חלקית לאחר גיל הפרישה הרבה יותר מרוצים מיכולתם לאזן בין העבודה לשאר תחומי החיים (כגון זמן עם הילדים והנכדים ופעילויות פנאי), בהשוואה לאלה שעובדים במשרה מלאה. לדברי פרופ’ שטייר, “איזון זה לא נחקר מספיק אצל מבוגרים. ניתן להבין כי משרה חלקית מסייעת לשני המינים לשלב בין הרצון לעבוד ובין הרצון להיות פעילים, ליהנות מכל העולמות, מה שיכול לתרום לבריאות נפשית ופיזית ולאריכות ימים”. נמצא גם שנשואים צפויים לעבוד יותר לאחר גיל הפרישה לעומת אחרים, ייתכן בשל השפעות הדדיות והחלטות פרישה ותעסוקה זוגיות (ממצא שהחוקרות ממשיכות לחקור).
בהמשך מתכננות החוקרות לשלב במחקרן נתונים איכותניים שיסייעו להבין טוב יותר את הממצאים הכמותיים שהתגלו (בכוונתן לראיין אנשים בגיל פרישה על סיבותיהם לפרוש או להמשיך לעבוד). הן מתכננות גם לבדוק פערים מגדריים בפנסיה ואת הגורמים להם, ולבחון אם התנדבות תורמת לשביעות רצון מהחיים ולרווחה נפשית בדומה לתעסוקה.
החיים עצמם:
פרופ’ עליזה לוין, חוקרת את הקשר בין מגדר, שינויים במשפחה, עוני, עושר ואי שוויון ומבקשת לקדם ערכי שוויון. אוהבת לטייל בטבע ונהנית מספרות, קולנוע, תיאטרון ומחול. חיה שטייר,
פרופ’ חיה שטייר, חוקרת בתחומי עבודה ומשפחה, עבודת נשים, אי שוויון, עוני ורווחה. חובבת שחייה, מוזיקה, ספרות, מופעי תרבות, וטיולים ברחבי העולם; ואוהבת לבלות בחיק משפחתה (“סבתא מסורה לחמישה נכדים מקסימים”.
עוד בנושא באתר הידען:
