הידען > למה המכוניות האוטונומיות נכשלו?

למה המכוניות האוטונומיות נכשלו?

מוניות אוטונומיות אמנם הגיעו לכבישים בחלק מהערים, אבל הן עדיין רחוקות מלהחליף את נהגי המוניות, או לתפוס נתח משמעותי משוק התחבורה הציבורית. על רכבים אוטונומיים פרטיים – כאלו שנמצאים בבעלות פרטית – אין בכלל על מה לדבר. מה השתבש?

השנה היא שנת 2014, ואלון מאסק מנצל את אחד מכשרונות-העל שלו ומתראיין לטלוויזיה.

“מכוניות אוטונומיות [רכבים ללא-נהג. ר.צ.] יהפכו למציאות בוודאות.” הוא מתנבא ברשת CNN. “מכונית טסלה בשנה הבאה תוכל כנראה להיות במצב נהג-אוטומטי תשעים אחוזים. כאילו, תשעים אחוזים מהמיילים שלך יכולים להיות באוטומט. בוודאות בנהיגה בכביש המהיר.”[1]

שנת 2014 התחלפה ב- 2015, והעולם כמנהגו נוהג: עם בני-אדם מאחורי ההגה. זה לא הרתיע את מאסק, שבכל שנה מאז הבטיח את אותו הדבר באופן מתוקשר ומתועד. בכל שנה, הציפייה הייתה שמכוניות ללא-נהג יהיו ממש מסביב לפינה. ובכל שנה מחדש, התקוות התנפצו על סלע המציאות הקשה והמשונן. גם כשטסלה ניסתה להשיק מצב “נהיגה אוטונומית” חדש – הידוע בשם FSD – התברר חיש-מהר שהוא מחייב נוכחות של בן-אדם. לא רק מכיוון שהמחוקק דורש פיקוח מצד אדם, אלא פשוט מכיוון שהרכבים של טסלה אינם מסוגלים להתמודד עם הכבישים בכל מצב[2].

כיף לצחוק על מאסק, אבל הוא לא היה היחיד שחזה עתיד מבהיק לרכבים אוטונומיים. רוב האחרים פשוט דיברו עם הכסף, ולא עם השפתיים. חברות שפיתחו רכבים אוטונומיים גייסו הון-תועפות לטובת העניין. כדי לסבר את האוזן, חברת Cruise שרפה בשנת 2022 סכום מטורף של 1.4 מיליארד דולרים על מחקר, פיתוח ואימון הרכבים הרובוטיים[3]. מאז 2010 הושקעו 106 מיליארד דולרים בפיתוח רכבים אוטונומיים[4]. התוצאה?

נאדה.

כל התחזיות המבטיחות התבדו בשנים האחרונות. מוניות אוטונומיות אמנם הגיעו לכבישים בחלק מהערים, אבל הן עדיין רחוקות מלהחליף את נהגי המוניות, או לתפוס נתח משמעותי משוק התחבורה הציבורית. על רכבים אוטונומיים פרטיים – כאלו שנמצאים בבעלות פרטית – אין בכלל על מה לדבר. אם הם קיימים, הרי שהם ברשות המיליארדרים בלבד, ובמיוחד אלו שהם בעלי החברות הנ”ל.

אפשר ללמוד על ההתפכחות העגומה גם מתוך הנתונים הפיננסיים. חברת Waymo לפיתוח רכבים אוטונומיים, איבדה בערך שמונים אחוזים מערכה בחמש השנים האחרונות: מהערכת שווי של 175 מיליארד דולרים, לשלושים מיליארד בלבד[5]. חברות אחרות בתחום, כמו Drive.AI, Voyage ו- Zoox מצאו את עצמן באותה צרה. הן פשוט לא הצליחו לספק את הסחורה.

מה קרה? למה חזון המכוניות האוטונומיות עדיין לא קרם עור וגידים, למרות כל משאבי-העתק שהוזרמו לתוכו? מה צריך לקרות כדי להנפיח בו חיים חדשים? ומה אנו יכולים ללמוד מהחלום ושברו, שיעזור לנו להבין גם את עתיד הבינה המלאכותית באופן כללי יותר?

כדי לענות על השאלות האלו, אנו צריכים לחזור אחורנית לפרה-היסטוריה – כלומר, לעשור השני של המאה ה- 21 – לזמן בו הרכב של טסלה ניסה, לגמרי על דעת עצמו, לדרוס מטוס. והוא גם הצליח.

באמצע שנת 2022, זימן מיליונר אלמוני את מכונית הטסלה מודל Y שלו אליו. המכונית יצאה ממצב חניה, והתקדמה ביציבות ובמתינות אל בעליה, כפי שחונכה לעשות. היא השתמשה בכל החיישנים שלה כדי לסרוק את סביבתה, וידעה להישמר מכל רכב תועה, לעצור לחתולים ושלא לעלות על המדרכה.

לרוע מזלו של בעל הרכב, הטסלה שלו לא ידעה איך להתמודד עם המטוס הפרטי שחנה באזור. היא החליטה להתעלם ממנו ולהמשיך לנסוע קדימה.

כפי שסרטון של התאונה מראה, זו הייתה טעות. טעות שהסתיימה בכך שרכב בשווי של יותר מ- 50,000 דולרים, התנגש במטוס בשווי שני מיליון דולרים. אבל מי סופר[6].

הסיבה שהמטוס בלבל כל-כך את המכונית, היא שהבינה המלאכותית שלה אינה מבוססת-חוקים. איש לא הסביר למכונית את כללי התנועה בפרוטרוט. במקום זאת, הבינה המלאכותית אומנה על הכבישים, בחניות וברחובות במשך מאות-אלפי שעות. היא קיבלה חיזוקים חיוביים ושליליים בהתאם לביצועים שהפגינה, וכך למדה להתמודד בעיקר עם האירועים הנפוצים ביותר שיכולה מכונית למצוא בכבישים.

אלו, מסתבר, אינם כוללים מטוסים חונים.

המטוס – והטסלה – הם אנקדוטות יקרות שמלמדות על אחת המגבלות הגדולות ביותר של הבינה המלאכותית כיום: היא נטולת הגיון בריא. או באנגלית – common sense. היא מתקשה לעשות הכללה למצבים שונים ולהבין את המשמעות הגדולה יותר שלהם. מכיוון שכך, צריך לאמן אותה באופן ספציפי עבור כל מקרה לגופו, וזה פשוט בלתי-אפשרי.

חשבו על מצב בו כדור-רגל שחור-לבן מתגלגל לכביש – וילד עם שיער בלונדיני ארוך בחולצה כחולה רץ בעקבותיו. המכונית האוטונומית שנתקלת במאורע שכזה לראשונה בתקופת האימון שלה, רואה שהמפקח עליה לוקח מיד שליטה ובולם. היא מבינה שמעכשיו, בכל פעם שכדור-רגל שחור-לבן מתגלגל לכביש, ובעקבותיו מגיע ילד עם שיער בלונדיני ארוך בחולצה כחולה, היא צריכה לבלום.

אבל מה אם יש לילד קרחת? לזה, המכונית לא אומנה – ולא תעצור. מה אם הוא מדדה עם מקל הליכה? לזה, המכונית לא אומנה – ולא תעצור. מה אם יש לו גם חולצה אדומה? לזה, המכונית לא אומנה – והנה בא הקץ על האוהד האחרון של הפועל תל-אביב.

לנו כבני-אדם ברור שמדובר בשינוי של כמה פרטים שוליים מתוך המכלול, אבל שהדבר החשוב ביותר עודנו נכון: ישות אנושית רצה לכביש בעקבות החפץ שאיבדה. לבינה המלאכותית עדיין אין את היכולת להבין את זה. היא טובעת בבליל של פריטי מידע, ואינה מסוגלת לפענח מי מתוכם הוא החשוב ביותר.

אירועים שכאלו ידועים כ- “אירועי קיצון”. הבינה המלאכותית יכולה להתאמן על נסיעה רגילה ולהיות מוצלחת בכך יותר מנהג אנושי, בוודאי. אבל מצבי הקיצון הם אלו שמבלבלים ומסבכים אותה. זהו כלל אצבע שתקף לרוב השימושים בבינה מלאכותית כיום. הבעיה היא שבכביש, אירועי הקיצון יכולים בקלות לעלות בחיי-אדם. לא רק זאת, אלא שהאירועים האלו אינו נדירים. למעשה, הם נפוצים מאד בראייה סטטיסטית. אלפי נהגים בכל העולם נתקלים בילדים שרצים אחרי הכדורים שלהם לתוך הכביש. מיליוני נהגים רואים להקות ציפורים על הכביש – ויודעים שאסור להם לבלום בפתאומיות, מכיוון שהציפורים יעופו ברגע שהרכב ייתקרב. נהגים-אינספור שומעים סירנות מאחוריהם, ומבינים שהם צריכים להתחיל להצטופף כדי לאפשר לרכב החירום לעבור.

הרכב האוטונומי לא מבין את המצבים האלו בקלות, וכל טעות – תגרום לתאונה. וכאשר מדובר במצבים שחוזרים לעתים תכופות, מדובר יהיה במספר עצום של תאונות, שנהגים אנושיים היו נמנעים מהן בלי יותר מדי מאמץ קוגניטיבי.

החברות שפיתחו רכבים אוטונומיים השקיעו הון-תועפות באימון הרכבים. זו הסיבה שהן הריצו מכוניות על הכבישים במשך אלפי שעות: כדי לנסות ולאמן אותן להכיר ולהתמודד עם כל מצב אפשרי. האלופה בתחום היא כנראה טסלה, שהניחה לנהגים שלה לאמן את הרכבים על יותר מחמישה מיליארד קילומטרים של כבישים[7]. מסתבר שזה לא מספיק.

זו, אם כן, הבעיה הראשונה והחשובה ביותר בה נתקלו חברות הרכבים האוטונומיים, והן עדיין לא הצליחו לפתור אותה. הבינה המלאכותית מתקדמת בקפיצות ובדילוגים בשנים האחרונות, ואפשר להבין מדוע החברות קיוו להצליח לאמן את הרכבים תוך שנים ספורות להתמודדות עם מצבי הקיצון. לרוע המזל, זה עדיין לא קרה.

אבל זו רק הבעיה הראשונה.

לקראת סוף 2019, נקלע אחד הרכבים האוטונומיים של אובר למשבר זהות: הוא לא הצליח להבין מה הוא רואה מולו. אשה שמחזיקה אופניים החלה לחצות את הכביש, והשילוב בין השניים בלבל את הרכב.

הנהגת האנושית שהייתה אמורה לסייע במקרה כזה, לא הייתה זמינה. כלומר, היא ישבה מאחורי ההגה, אבל לפי דיווחי המשטרה היא צפתה בסמארטפון בתכנית טלוויזיה ולא התמקדה בכביש[8]. הרכב האוטונומי היה צריך לקבל החלטה בכוחות עצמו. מוחו האלקטרוני ריצד בין שלוש אפשרויות: כלי-רכב, אופניים, או “אחר”. בסופו של דבר הוא הגיע להחלטה שעליו לבלום.

לרוע מזלה של הולכת-הרגל, הוא קיבל את ההחלטה 1.3 שניות בלבד לפני שהוא פגע בה והרג אותה.

התקרית משכה תשומת לב רבה לרכבים האוטונומיים, גם מצד הציבור וגם מצד המחוקק. זה היה המקרה הראשון בו מכונית אוטונומית דרסה למוות אדם, ופתאום הסכנות הפכו להיות מוחשיות הרבה יותר. אובר הפסיקה את ניסויי הדרכים שלה בכל הערים במשך חצי-שנה. החברות האחרות עצרו כדי לעשות בדק בית, לפחות למראית עין.

מה עם המחוקק? מה עשו ממשלות בנושא? באופן רשמי אף חוק לא השתנה או התעדכן כתוצאה מהמקרה. אבל בין רשמיות לבין מעשה יש מרחק רב. החוקים שנועדו להגן על הציבור מרכבים לא-בטוחים, היו קיימים במשך יותר ממאה שנים. היה צריך רק לאכוף אותם ברצינות על החברות ששחררו רובוטים לכבישים. קשה למצוא עדויות ברורות, אבל אין לי ספק שמחוקקים ועיריות בכל העולם התחילו להגביל יותר את צעדיהן של חברות הרכבים האוטונומיים, ולדרוש מהן אסמכתאות רציניות לבטיחות הרכבים. כל מגבלה ועיכוב שכאלו הפחיתו את מספר השעות שרכבים אוטונומיים יכלו לבלות על הדרכים, וכך פגעו באימונים שלהם. אפילו אם הבינות המלאכותיות היו יכולות להגיע תיאורטית לרמה גבוהה מספיק של היגיון בריא לגבי הנעשה בכבישים – העיכוב פגע ביכולתן להגיע להישג הזה.

חברות הרכבים האוטונומיים נאלצו לחשוק שיניים ולהתמודד עם המצב החדש, בו המכוניות שלהן מוכרות גם ככלי-הרג פוטנציאליים. לא הייתה להן ברירה אחרת, מכיוון שרובן התבססו על מוצר אחד בלבד: הרכב האוטונומי עצמו.

כאשר אמנון שעשוע מכר את חברת מובילאיי לאינטל בשנת 2017, זו הייתה העסקה הגדולה ביותר בתולדות המשק הישראלי. העתיד נראה ורוד עבור מובילאיי, שפיתחה, ייצרה ושיווקה מערכות סיוע לנהיגה אוטונומית. העולם, לפי שעשוע, עמד להתמלא ברכבים אוטונומיים.

כיום, שש שנים מאוחר יותר, לא נראה שמובילאיי מימשה את החזון. אינטל החליטה להסב את מובילאיי לחברה ציבורית. מובילאיי הונפקה בסוף 2022 בוול סטריט לפי שווי של כמעט 17 מיליארד דולרים. אלו בהחלט לא גרושים, אבל הסכום גם רחוק מזה שייחלו לו בעבר.

ועדיין, מובילאיי במצב מצוין לעומת המתחרות. היא הצליחה לשמור על ערכה בזמן שכל היתר נותרו בצידי הדרך. למה?

וכאן טמונה הסיבה השלישית לכישלון הרכבים האוטונומיים: החברות מאחוריהם הסתמכו ברובן על מודל עסקי אחד בלבד. ספציפית, הן ניסו לפתח רכבים אוטונומיים שלמים, מהסוג שאפשר להיכנס לתוכו – ולוקח אותך ישירות אל היעד. אם הטכנולוגיה הייתה מתקדמת מהר מספיק, הן היו מצליחות בגדול וחולשות על שוק בשווי מאות-מיליארדי דולרים. אבל קשה לחזות את העתיד – ומנהלי החברות התעוררו יום אחד וגילו שאין להם מוצר שעובד, אין להם לקוחות משלמים ואין להם מקורות הכנסה. מה כן היה להם? משכורות לשלם, והרבה מהן. זה היה השלב בו החברות הללו קרסו, נעלמו או נרכשו על-ידי אחרות.

למנהלי מובילאיי היה מזל, שכל, או שניהם. שעשוע אמנם האמין לפי הצהרותיו בחזון הרכבים האוטונומיים, אבל מובילאיי לא ניסתה לבנות את הרכב של העתיד בשלמותו. היא ייצרה טכנולוגיות שנועדו לפתור בעיות נקודתיות כבר היום, גם ברכבים בשליטה אנושית. היא פיתחה ומכרה מצלמות וחיישנים מתקדמים, שאפשר היה להציב גם ברכבים רגילים וסייעו לצמצם את הסיכוי לתאונות דרכים. היא התקדמה אל העתיד לאט יותר, אבל בבטחה. וכך, היא עודנה כאן, חיה ובועטת[9]. ולא, היא לא ויתרה על המכוניות האוטונומיות. למעשה, שעשוע מאמין בו יותר מאי-פעם.

“הסנטימנט הציבורי סביב נהיגה אוטונומית נע כמו מטוטלת”, אמר לאחרונה, כפי שצוטט על-ידי עומר כביר בכלכליסט. |לפני ארבע שנים הסנטימנט היה בקוטב של ‘זה ממש מעבר לפינה’, עכשיו הוא בקוטב של ‘זה יקרה 2050’. המציאות היא לא שאנחנו איפה שהוא באמצע, אלא קרובים יותר למעבר לפינה”.[10]

האם הוא צודק? אני מאמין שכן, אבל רק עבור סוג מאד מסוים של רכבים אוטונומיים.

שעשוע הבין שאם הבינה המלאכותית מתקשה להתמודד עם מגוון רחב של מטלות ומצבים, הרי שפתרון אחד יכול להיות לצמצם את שכיחות מצבי הקיצון. וכך נזנח החלום לייצר רכב אוטונומי פרטי, שכל אדם יכול לרכוש אותו ולהסיע אותו בשכונה הומת-אדם או ביער שוקק-סנאים. הרכב האוטונומי של העתיד הקרוב עומד להיות דומה יותר למונית, אבל היא תיסע בעיקר בנתיבים ששמורים במיוחד עבורה. כאלו שכנראה יופרדו בגדר מכל ילד עם כדור ביד, או מהולכי-רגל בכלל.

שעשוע טוען שעוד השנה יגיעו מאה מכוניות רובוטקסי – חמושות בטכנולוגיה המתקדמת של מובילאיי, כמובן – לרחובות הערים. לפי טל שחף מ- Tech12, שסיקר את דברי שעשוע בתחילת 2023, מספר המוניות הרובוטיות יגיע לעשרות-אלפים בחמש השנים הקרובות[11]. המהפכה בוא-תבוא – אבל לאט יותר ובצורה מוגבלת יותר מכפי שקיוו.

המהפכה לא תהיה מוגבלת רק למוניות. אנטוני לוונדווסקי – אחד ממובילי חזון הרכבים האוטונומיים – כבר החליט לפני מספר שנים שהעתיד נמצא דווקא בתחום החציבה והבנייה. הוא הפסיק לפתח רכבים פרטיים רובוטיים, ועבר להשקיע מאמצים במשאיות רובוטיות. אלו נוסעות מאות פעמים ביום הלוך ושוב, לאורך אותו נתיב תלול וצר, ונושאות עשרות טונות של סלעים ומחצבים. מדובר בסביבה עם מספר הפתעות מזערי, בה הן חוסכות לנהגים-לשעבר חמש שעות עבודה ביום[12]. וכן, זו עבודה מלוכלכת שרובנו איננו אוהבים לחשוב עליה, אבל היא כזו שהרכבים הרובוטיים יכולים לעשות בהצלחה. ולפחות באתרי הבנייה הם עדיין לא הרגו אף אחד.

כשאני קורא אחורנית את כל מה שכתבתי, אני נתקף בתחושה עזה של אי-ודאות לגבי העתיד. אנו העתידנים אוהבים לצאת בטענות גדולות. רבים טוענים, למשל, שהבינה המלאכותית הכללית נמצאת ממש מסביב לפינה. זו תהיה בינה מלאכותית שתוכל ללמוד כל תחום שבני-אדם יכולים ללמוד, ולהצליח להתמקצע בו ברמה אנושית. האם אנחנו יכולים להתייחס ברצינות לתחזיות כאלו, בהינתן הכישלון של הרכבים האוטונומיים, שנבע בדיוק מכך שהבינה המלאכותית לא התפתחה מספיק מהר?

התשובה שלי לשאלה היא שאני אופטימי – אבל בזהירות. אני אופטימי מכיוון שקצב השיפור ביכולות הבינה המלאכותית רק הולך וגדל. אני אופטימי מכיוון שאני רואה איך הבינה המלאכותית משתלבת בכל תחום מדעי ועוזרת לזרז את ההתפתחויות בו, כולל במדעי המחשב. ולמרות שברור שהמודלים הממוחשבים של היום עדיין אינם מושלמים, וטרם חמושים בפרס הגדול של ההיגיון הבריא, אני מאמין שהבינות המלאכותיות של ההווה יעזרו לנו להגיע לבינות המלאכותיות של העתיד מהר יותר מכפי שרובנו מצפים.

אבל – ואת זה חשוב להבין – הקפיצה הטכנולוגית-מדעית הזו לא תקרה מחר בבוקר. אם היא תתרחש לפני סוף העשור, זו תהיה הפתעה גדולה עבורי. אני הייתי מהמר על שנת 2040 או 2050 – התקופה בה קורצווייל וחלק משמעותי ממומחי הבינה המלאכותית ממדינות המזרח מאמינים שנגיע להתפתחות הזו. ואז, בוודאות, נוכל גם לקבל את המכוניות האוטונומיות שלנו.

רק צריך לחכות עוד פחות מעשרים שנים. קצת יותר מהזמן שחיכינו לרכבת הקלה בתל-אביב.

נעבור גם את זה.

[1] https://futurism.com/video-elon-musk-promising-self-driving-cars

[2] https://futurism.com/the-byte/official-tears-apart-tesla-full-self-driving

[3] https://www.theverge.com/2022/10/28/23427129/autonomous-vehicles-robotaxi-hype-failure-expectations

[4] https://www.mckinsey.com/industries/automotive-and-assembly/our-insights/mobilitys-future-an-investment-reality-check

[5] https://www.bloomberg.com/news/features/2022-10-06/even-after-100-billion-self-driving-cars-are-going-nowhere

[6] https://www.euronews.com/next/2022/04/25/watch-a-driverless-tesla-plough-into-a-3-5m-private-jet-after-its-owner-uses-smart-summon

[7] https://en.wikipedia.org/wiki/Tesla_Autopilot

[8] https://www.nbcnews.com/tech/tech-news/self-driving-uber-car-hit-killed-woman-did-not-recognize-n1079281

[9] https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%99

[10] https://www.calcalist.co.il/calcalistech/article/sjxjg2nqi