טוב למות בעד ארצנו?! (לקראת יום י”א באדר)/ד”ר יחיעם שורק

ד”ר יחיעם שורק, היסטוריון, מכללת בית ברל

https://www.hayadan.org.il/soreqtrumpeldor.html

איננו העם היחיד שטיפח לעצמו מיתוסים וקידשם למטרותיו וליעדיו, ואיננו העם היחיד, אשר חווה את ניפוץ מיתוסיו. עם זאת רגישותנו הרבה למיתוסים של “חפירות חיינו” גורמת ללא מעט בעיות. ניפוץ מיתוס בלבוש תרבותי או אקדמי אינו כה מאיים, כמו זה המתלבש באדרת לאומית-לאומנית. מיתוס המאמץ כלים פרגמטיים, בעיקר צבאיים-ביטחוניים, ובעיקר-בעיקר אידיאולוגיים, מתקדש לחלוטין וכמו חסין מפני ניפוץ. כזה הוא למשל מיתוס מצדה, שגויס לטובת כל מיני פרוייקטים ציוניים כמו חלוציות העליה השלישית, יישובי חומה ומגדל ועוד, בסיסמת “שוב מצדה לא תיפול”. בהקשר זה כלל לא רלוונטית השאלה האם סיפור מצדה היה, או התפנטז. מפתחי המיתוס הלאומני נטלו ממנו שני אלמנטים – התמודדות המעטים מול הרבים ומיפגן ההתאבדות – וגייסו אותם לטובת מיתולוגומניה ציונית, שביקשה לרתק חבורות של צעירים נלהבים ולהופכם שבויים של גחמות פוליטיות, שבכללן: “אל תשאל מה המדינה חייבת לך, שאל מה אתה חייב לה”, ובשפה בוטה יותר: “ציית ודווח ביצוע”. מיתוס אחר בסגנון המנטרה של מצדה, מקופל במשפט הקלאסי-דרמטי שמיוחס לטרומפלדור: “טוב למות בעד ארצנו”. בקרוב מאוד צפויים אנו לציין, כבכל שנה בשנה, בי”א אדר, את יום נפילתו של טרומפלדור על הגנת תל-חי. טרומפלדור, ציוני וסוציאליסט, לוחם, מפקד ומנהיג, נודע יותר כמי שמלמל, שניות לפני מותו, את המשפט: “אין דבר. טוב למות בעד ארצנו”. עד היום מתכתשים ביניהם חוקרים וסתם סקרני מידע, האם אמר או לא אמר את המשפט הזה, ואולי פלט הגיבור מתל-חי, בגסיסתו, דווקא קללה רוסית עסיסית. האמת היא, שאין זה בכלל משנה מי צודק, ואולי אף פליטת קללה בנסיבות טרגיות ומקבריות כאלה, קרובה יותר לאמת, מאשר גלוריפיקציה והירואיזציה של משפט בבחינת מסר לדורות הבאים. אלא מה? סיפור ההגנה על תל-חי הפך מאז למיתוס, לסמל של גבורה, עמידה, הגשמה, חלוציות ויותר מכל – הקרבה, וסמליות זו היא שטיפחה וניפחה את מיתוס המנטרה של “טוב למות בעד ארצנו”. הוסיפו לכך שירים, סיפורים, צ'יזבאטים, פסל הארי השואג שהפך מוקד לעליה לרגל של בתי ספר ותנועות נוער, וקיבלתם עיצוב מכוון של חינוך מגבוה, המשקף היטב את שנות החמישים וראשית שנות הששים בעיקר. היה מי שחשב, וברוח אותן שנים, שיש ללוש את מוחם של הדרדקים, הצעירים ולוחמי צה”ל, ולנווטם לקראת המסר של הקרבה אולטימטיבית למען המדינה, למען האידיאל, למען הציונות, כאילו כל אחד מזוהה עם “שרוליק” הקטן, עם המדינה הצעירה הנאבקת על חייה. העניין הוא, שמעולם לא עמד משפטו של טרומפלדור (ושוב, אין זה משנה כהוא זה האם כך התנסח האיש לפני מותו) לדיון אמיתי בחברה הישראלית (יש אולי הפוחדים מכך). מעולם לא הושמעו בקול מנטרות הפוכות כגון “טוב לחיות בעד ארצנו”. מעולם לא הזדקף הילד התורן וזעק: “המלך עירום” – כי המנטרה של טרומפלדור משרתת גחמות עוועות ונלוזות של גנרלים הזורקים את החפ”שים לקרב; המנטרה של טרומפלדור משרתת תזזית ריגושית של פוליטיקאים המוכנים להכריז כל רגע על מלחמה כנגד אויב כלשהו (ובהעדרו ממציאים אותו); המנטרה של טרומפלדור מזינה הרבה גורמים פרו-מיליטריסטים בחברתנו; המנטרה של טרומפלדור מגבה התנחלויות פרובוקטיביות בלב אוכלוסיה פלשתינאית; המנטרה של טרומפלדור מגמדת את ערך האדם והופכת אותו לכלי-שרת בידי כוחות אפלים, והכל ב”שם המדינה”; המנטרה של טרומפלדור מכווצת ומגמדת את הספקנות, את התהיות ואת ההתלבטויות, שהן בבסיס קיומו של ההומניזם והחברה הליברלית ועוד. אולי דווקא ההתמודדות עם המיתוס תציג את טרומפלדור כדמות אמיתית, על מעלותיה ומגרעותיה, וזאת רק לשיבחו כאדם. בכל מקרה, היצמדות פולחנית למנטרה של טרומפלדור, כמו גם למיתוס ההזוי של מצדה, עלול להעמיק את ערך ההקרבה האישית האולטימטיבית, ומתוך כך את מומנט ההרס העצמי של כולנו. אין דבר יותר מקודש מאשר ערך חיי האדם, ואין דבר יותר פסול ונלוז מאשר ריסוק ערך זה ואפילו בשם אם כל האידיאליזם. מוטב שנזכור כולנו כי הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל.

ידען ההסטוריה

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~779970222~~~185&SiteName=hayadan