סיקור מקיף

חיסון עשוי לעצור התפתחות סוכרת

בישראל יש על פי ההערכה כ-400 אלף חולי סוכרת וכאן, כמו בעולם המערבי, קיימת דאגה רבה מהמחלה שמתקרבת לממדי מגיפה. סדרת מחקרים והעלאת המודעות למחלה מעוררים תקווה לשיפור המצב

ברוריה אתר, הארץ, מתוך אתר וואלה!

מזרקי אינסולין. מדענים ישראלים הצליחו ליצור לראשונה בעולם תאים שמפרישים אינסולין

קישור ישיר לדף זה: https://www.hayadan.org.il/insulin291204.html

חיסון העשוי לבלום את התפתחותה של מחלת סוכרת הנעורים נוסה בהצלחה בבית החולים הדסה בירושלים. הוכח, שכל זמן שהחיסון ניתן, הוא עשוי לעצור ולעכב את התפתחות המחלה. החיסון פותח במחלקה לאימונולוגיה של מכון ויצמן בידי פרופ' ירון כהן וד"ר דנה אליאס. לאחר שהוכחה הצלחתו בחיות מעבדה, הוא נבדק על חולים בהדסה.

בישראל רשומים כיום כ-25 אלף חולים בסוכרת נעורים. המחלה, המופיעה לרוב לפני גיל 20, נובעת מכך שתאים של מערכת החיסון תוקפים את הלבלב והורסים תאי בטא, אלה שמפרישים האינסולין שהוא ההורמון האחראי על פירוק הסוכרים בגוף. בשלבים המתקדמים של המחלה ישנו הרס טוטאלי של התאים, שגורם לחוסר מוחלט של אינסולין בגוף. מנגנון הפעולה של החיסון מבוסס על חלבון שמנטרל את תאי מערכת החיסון התוקפים את תאי הלבלב ומביא להפסקת קטילתם. החוקרים שגילו את החלבון בודדו מרכיב קטן ממנו, הזריקו אותו לעכברים שהיו נגועים במחלה והתהליך הדלקתי הפוגע בלבלב נבלם.

התוצאות הראשונות של החיסון בבני אדם התפרסמו לפני כשנתיים והוצגו בכנס מדעי בינלאומי שהתקיים בירושלים. הן הראו, שהזרקתו מנעה את ההתקפה על התאים המייצרים אינסולין. בניסוי זה השתתפו 35 חולים שמחציתם קיבלו את החיסון במשך 10 חודשים. לשאר הוזרק פלסבו. ואמנם, אצל החולים שקיבלו את תרופת החיסון שפותחה במכון ויצמן התברר כי נעצרה ההתקפה על התאים. לכן הוארך הניסוי לתקופה של 18 חודשים ואחר כך ל-30 חודשים. התוצאות בכל הבדיקות היו חד משמעיות, מציין פרופ' איתמר רז, נשיא האגודה הישראלית לסוכרת. אלה שקיבלו את החיסון היו יציבים ושמרו על התאים – תאי הבטא – שהיו להם עם תחילת הטיפול. ובמלים אחרות: התפתחות המחלה הואטה. ואילו אצל החולים שקיבלו פלסבו נמשך הרס התאים והלבלב שלהם הפסיק לחלוטין לייצר אינסולין.

לדברי פרופ' רז, המחלה מתגלה בדרך כלל בשלבים מאוחרים למדי, כאשר לחולה נותרו רק 10% מהתאים בלבלב. לכן, גם אם מצליחים לעצור את המחלה באמצעות החיסון, חלק גדול מהחולים עדיין צריכים להמשיך ולקבל אינסולין ממקור חיצוני. שכן, האדם אינו יודע ליצור מחדש את תאי הבטא המייצרים את ההורמון, בניגוד לבעלי חיים, כך שהסוכרת מתפתחת מהר למדי. עם זאת, מתוך כמה עשרות חולים שהשתתפו במחקר, שניים הפסיקו להזריק אינסולין והם מצליחים לפי שעה לשמור על איזון הסוכר.

חשוב לאזן את הסוכרת בשנים הראשונות של המחלה, כי אז הפגיעה בשנים מאוחרות יותר תהיה פחות דרמטית. שכן, בשלבים המתקדמים שלה עלולה הסוכרת לגרום סיבוכים רבים ובהם בעיות לב, טרשת עורקים, פגיעה במערכת העצבים, העיניים והכליות. אם יימשכו הניסיונות ותוכח יעילות החיסון, יהיה אפשר בעתיד לבלום את המחלה לפני שנגרם הרס בלתי הפיך. כבר כיום, מזכיר פרופ' רז, קיימת בדיקת דם פשוטה לבדיקת נוגדנים בלבלב העשויה לנבא את פריצת המחלה בעתיד.

החיסון, שניתן בהזרקה ארבע פעמים בשנה, נמצא עדיין בשלב המחקרי. לכן הוא עדיין אינו זמין לכל ואפשר להשיגו רק דרך השתתפות בניסויים.

סקירה לנתונים בסיכון

העלייה המתמשכת במספר החולים בסוכרת מבוגרים, סוכרת מסוג 2, בחברה המערבית, מתקרבת לממדי מגיפה ומדאיגה את רשויות הבריאות בכל ארצות המערב, לרבות ישראל, אומר ד"ר חוליו וינשטיין, מנהל היחידה לסוכרת בבית החולים וולפסון בחולון וסגן נשיא האגודה הישראלית לסוכרת. ההנחה המקובלת היא שמספר הסוכרתיים המטופלים נע סביב 250 אלף, ושקיימים עוד כ-150 אלף שלא אובחנו ואינם מודעים למצבם; כך שמדובר בכ-400 אלף חולי סוכרת. על פי ארגון הבריאות העולמי, יהיו בשנת 2010 כ-250 מיליון חולים ברחבי העולם; 90% מהם יהיו חולי סוכרת מסוג 2. כבר כיום, אומר ד"ר וינשטיין, 20% מהמאושפזים במחלקות פנימיות בבתי חולים הם סוכרתיים וכך גם רבים מהסובלים מהתקפי לב, לחץ דם גבוה ושבץ מוחי. לפיכך, משקיעות רשויות הבריאות מאמצים רבים בתחום המניעה. הוכח במחקרים רבים, מציין ד"ר וינשטיין, כי פעילות גופנית מתונה, הליכה של 22 דקות ביום, עשויה למנוע את הסוכרת ב-58% מהמקרים. גם ירידה במשקל בסביבות 7% מהמשקל הקיים הוכחה כיעילה.

ד"ר וינשטיין מקווה שבעקבות פעילות האגודה תוכל מדינת ישראל להיות בין הראשונות שתהיה לה מדיניות שמונעת סוכרת. הוא מדגיש את עניין חינוך האוכלוסייה מגיל ילדות. "מקור כל הצרות, אם ננטרל כמובן את עניין התורשה, הוא תזונה לקויה. כשילד בוכה נותנים לו אוכל מתוק כדי להרגיע אותו וכך הוא מתרגל להרגלי אכילה מזיקים". כך גם בנוגע לאחוזי השומן הגבוהים בגבינות, למשל. לדעתו של ד"ר וינשטיין, על משרד הבריאות לאסור שיווק של גבינות המכילות מעל ל-10% שומן.

בין פעולות המניעה מציעה האגודה לסוכרת, עשיית בדיקות לאיתור מוקדם של המחלה לכל האוכלוסייה ובעיקר לאנשים בסיכון. לאחרונה פותח מודל תחזית פשוט לזיהוי אנשים בעלי סיכון גבוה לפתח סוכרת. בעלי גורמי הסיכון הם בני 45 עם BMI (מדד מסת גוף) מעל 25, השמנת בטן, סיפור משפחתי של סוכרת, גלוקוז גבוה בצום, לחץ דם גבוה ורמה גבוהה של טריגליצרידים (שומני דם). כמו כן נמנית בקבוצת הסיכון, אומר ד"ר וינשטיין, כל אשה שילדה תינוק מעל 4 ק"ג או שהיתה לה סוכרת הריונית. ההמלצה היא לבצע את הסקירה פעם בשלוש שנים. לדברי ד"ר וינשטיין, יש חשיבות ראשונה במעלה לא רק לאיתור מוקדם של הסוכרת, אלא גם לזיהוי וגילוי של מצבי הביניים המטבוליים, שבהם קיימת הפרעה למטבוליזם הפחמימות, כלומר: מצב מטבולי לא תקין שעדיין לא התפתח לסוכרת של ממש.

תאוצה למחקר בתאי הגזע

הטיפול במחלה הוא תרופתי ומטרתו להביא לאיזון רמות האינסולין, אך הוא אינו מרפא. מאחר שהגורם העיקרי לסוכרת הוא אובדן תאים מפרישי אינסולין, אחד הנושאים המובילים כיום בחקר המחלה הוא פיתוח תרופות חדשניות שיגרמו ליצירה של תאים ומניעת ההרס שלהם וכן חיפוש אלטרנטיבות לתאים שנהרסו. פרופ' רז מציין שתחליפים לתאים מפרישי אינסולין ייתכנו הפיכת תאי כבד לתאים מפרישי אינסולין, או נטילת תאי גזע והפיכתם לתאים מייצרי אינסולין. בנוגע לתאי הכבד, יש כיום דרך להפוך אותם לתאי לבלב על ידי השתלת הגן המפריש אינסולין.

אשר לתאי גזע, הנושא זכה לאחרונה לתנופה רבה. מדענים רבים הצטרפו לקהילה ההולכת וגדלה של העוסקים בתאי גזע, והתפרסמו שפע של מחקרים חדשים ששיפרו את ההבנה על אודות התא. הבעיה היא איך לכוון את התמיינות תאי הגזע העובריים לתאי לבלב או כבד שיש להם פוטנציאל ריפוי. מדענים ישראלים הם בין המובילים בתחום הצובר תאוצה. צעד משמעותי בכיוון זה נעשה במכון רפופורט של הטכניון, שם הצליחו חוקרים לראשונה לגדל תאי גזע עובריים של בני אדם בתנאים מיוחדים ולזהות ביניהם תאים מפרישי אינסולין. את העבודה עשתה ד"ר סוהיר אסדי מהפקולטה לרפואה בטכניון, בהנחיית פרופ' קרל סקורצקי, מנהל מכון רפופורט. העבודה של החוקרים הישראלים היא ניסיון מוצלח ראשון מסוגו ליצור תאים מפרישי אינסולין ממקור שונה מהלבלב. זהו צעד ראשון בדרך להפקת תאי גזע אנושיים מפרישי אינסולין, שיוכלו לשמש בעתיד לריפוי סוכרת.

תאי הגזע העובריים נלקחים מעוברים בני כמה ימים בשלב שבו התאים הם בעלי כושר הפיכה לטיפוסי רקמות שונות. באמצעות השפעה כימית, הצליחו החוקרים להטות את התפתחות תאי הגזע העובריים, לכיוון תאים מפרישי אינסולין.

ריפוי מוחלט מתאפשר כיום באמצעות השתלת לבלב מלא או השתלת תאי בטא שהופרדו מהלבלב השלם. ניסיונות ההשתלה מתורם מבוצעים בהצלחה בשכיחות העולה בשנים האחרונות. אולם, מוסיף פרופ' רז, את תאי הלבלב יש לקחת מבני אדם, וכמו בכל תחום ההשתלות, יש מחסור בתורמים. בארץ המצב אף חמור יותר מאחר שחוק ההשתלות מתיר נטילת איברים אך ורק לצורך הצלת חיים והקריטריונים חמורים.

לא יודעים, לא נבדקים

עד שיימצא מרפא למחלה, הסיבוך הנפוץ ביותר שלה הוא יתר לחץ דם, שממנו סובלים 57% מהחולים. אחריו – יתר שומנים בדם, המתגלה בקרב 36% מהחולים, ובעיות בכפות הרגליים, 26%. כך עולה מסקר שעשתה חברת אוונטיס, יצרנית תרופת האינסולין לנטוס. הסקר נערך על ידי חברת גיאוקרטוגרפיה והקיף 200 חולי סוכרת, המהווים מדגם מייצג של החולים בישראל. בנוסף לכך ציינו 22% מהנשאלים כי הם לוקים במחלות לב, 18% סובלים מבעיות בעיניים, ו-12% סיפרו כי יש להם בעיות כליה. עם זאת, רק כרבע מהחולים ידעו שהתקפי לב הם סיבוך של מחלת הסוכרת, אף על פי שבעיות לב הן גורם התמותה המשמעותי ביותר בקרב חולים אלה.

על פי הסקר, 54% מחולי הסוכרת אינם מכירים כלל את הבדיקה החיונית לקביעת מצב האיזון של מחלתם. מדובר בבדיקת ההמוגלובין המסוכר, המהווה מדד לאיכות האיזון של רמות הסוכר. רמה הגבוהה מ-8% מעלה באופן ניכר את הסיכון ללקות בשבץ מוחי, עיוורון, קטיעת גפיים והתקפי לב. בסקר התברר ש-33% מאלה היודעים מה רמת ההמוגלובין המסוכר שלהם נמצאים ברמה הגבוהה ב-8%, כלומר, בעלי סיכון גבוה ללקות במחלות קשות. ממצאי הסקר מראים שרק מחצית מחולי הסוכרת שהכירו את הבדיקה מבצעים אותה כל שלושה חודשים כנדרש, אם כי היא נכללת בסל הבריאות וניתנת חינם לחולי הסוכרת.

43% מהחולים שרויים בחרדה

פן אחר של המחלה משותף ל-43% מן הלוקים בה – השרויים בחרדה מתמדת מהרעה במצב מחלתם. 47% מחולים אלה מתקשים להסכין עם העובדה שמדובר במחלה כרונית שאינה ניתנת לריפוי מלא. כך עולה מסקר בינלאומי שנעשה לאחרונה ב-13 מדינות בעולם, בהן ארצות הברית, אוסטרליה, הודו, יפן ודנמרק. בסקר, שנקרא DAWN) ,Wishes and Needs" "Diabetes Attitudes) ונעשה בשיתוף עם קרן הסוכרת הבינלאומית, השתתפו כ-5,500 חולים, 2,200 רופאים, 550 אנדוקרינולוגים ורופאי סוכרת וכ-1,100 אחיות כלליות ומתמחות.

ד"ר אילנה הרמן, מנהלת מחלקה פנימית ג' ויחידת סוכרת מטבוליזם במרכז הרפואי סורוקה, מציינת שהחרדה והמצב הנפשי שבו נתון החולה, כפי שהתברר מהסקר, משפיעים גם על האיזון המטבולי. מעבר לתרופות, לדיאטה ולפעילות הגופנית, יש להתמודד עם ההיבט הנפשי של המחלה, שכן מחסומים סוציו-פסיכולוגיים אצל הצוות ואצל המטופל פוגעים, על פי הסקר, בהצלחת הטיפול. הדבר אמנם ידוע זה שנים לרופאים המטפלים בסוכרת, אולם המחקר חידד ומיקד את הבעיה, בפרט מאחר שזו הפעם הראשונה שהמחקר כלל לא רק את החולים אלא גם את כל הצוות המטפל, לרבות אחיות ו"מחנכי סוכרת".

מחנכי סוכרת אינו רק תואר לשם המליצה. בארצות הברית זהו מקצוע נפוץ ומקובל ובארץ הוא מתחיל לצבור תאוצה. הקורסים הראשונים החלו עוד בשנת 1995 וכיום יש כבר קבוצה גדולה למדי של בוגרי הקורסים, המיישמים את התחום בעבודתם. מסבירה ד"ר הרמן: "אנו מכירים את אפקט 'החלוק הלבן המפחיד', שאחד מביטוייו הוא עליית לחץ הדם אצל חולה עקב המפגש עם הרופא. לעומת זאת, האפקט מתון יותר בביקור אצל האחות, והציפייה היא שהחולה ייפתח יותר לאחות מאשר לרופא ויחוש חופשי יותר. לכן התחילו בהכשרת 'מחנכי סוכרת', אנשי צוות שאינם רופאים, כמו אחיות, דיאטנים ועובדים סוציאליים, ולאחרונה צורפו לכך גם הרוקחים. תפקידם הוא להיות קשובים לצרכיו של החולה, לספק לו מידע, להדריך אותו לאורח חיים בריא, להרגיע ולעודד אותו. שכן, חולה דיכאוני ומתוח – מצבו רק יוחמר, כמו במחלות כרוניות אחרות".

דברים אלה תואמים את ממצאי המחקר הנ"ל, שיזמה חברת התרופות נובו נורדיסק. אחת ממסקנותיו החשובות, לדברי ד"ר הרמן, הן ש"סוכרת, יותר מכל מחלה כרונית אחרת, תנוהל ביעילות רק כאשר כל הצוות הרב מקצועי מתואם". וכן, "שיפור באיזון ובתוצאות יושג על ידי תמיכה פסיכו-סוציאלית ממוקדת, בשילוב עם טיפול תרופתי מתאים". עוד מדגישים החוקרים את עניין "הניהול העצמי", שלשם השגתו זקוקים החולים לתמיכה סוציאלית ולבריאות נפשית. ד"ר הרמן מציינת שסוכרת היא מחלה שעל החולה להתמודד אתה 24 שעות ביממה ולכן חשוב ניהול עצמי נכון, אם גם בסיוע חברה תומכת, משפחה, קהילה וצוות רפואי.

אחת הבעיות החמורות בעיניהם של חולי סוכרת היא המעבר לטיפול באינסולין. על פי הסקר, 55% מחולים אלה מאמינים שאם הרופא מעביר אותם לטיפול באינסולין, מעיד הדבר על כך שהם לא טיפלו במחלתם כראוי, לא שמרו על דיאטה ולקיחת תרופות, והמעבר לאינסולין נתפש כעונש שלהם.

הבעיה, אומר המחקר, מתחילה אצל רופאי המשפחה, שבמקרים רבים מגדירים את הסוכרת כקלה ואינה קשורה לאינסולין. על פי הסקר, בשלב המעבר לטיפול באינסולין מרגיש המטופל איבוד שליטה, כישלון, וחש בסכנה להפיכתו לחולה סופני. לדברי ד"ר הרמן, זו תוצאה של גישה קודמת שעדיין קיימת בכמה מקומות, שלפיה רופאים הזהירו את החולים לשמור על דיאטה מאוזנת ונתנו להם להבין שאם ייאלצו לעבור להזרקות אינסולין, הרי זה סימן שלא נהגו על פי הוראות הרופא.

כיום הגישה השתנתה. מרבית הלוקים בסוכרת, בעיקר סוכרת מבוגרים, מבינים שמדובר במחלה קשה עם סיבוכים, שבה קיים חסר פעילות של אינסולין ועם הזמן ניכרת ירידה בהפרשת האינסולין. לכן, עם התקדמות המחלה יש חולים שנזקקים לתוספת של אינסולין, גם אם שמרו על כל הוראות הרופא הקשורות לדיאטה ולאורח חיים. "אין זה עונש, אלא מהלך טבעי", אומרת ד"ר הרמן.

החשש מאינסולין נובע לא רק מההזרקה אלא גם מהפחד של החולה להיהפך לאדם מוגבל ומתמכר. את הפחד הזה אפשר לשרש דרך "איתור החסמים הפסיכולוגיים של המטופלים והמטפלים לטיפול באינסולין והתמודדות עמם" – לשון המחקר. עוד קבעו החוקרים, שכמו החרדה הכללית המלווה פעמים רבות חולי סוכרת, כך גם "הפחד לטיפול באינסולין הוא ודאי אחד הגורמים למצב של איזון בלתי מספק". יתרה מכך, ההתנגדות לאינסולין עלולה לגרום לכך ששיקולים לא רפואיים ישפיעו על אופן קבלתן של החלטות רפואיות טהורות.

בין השאר ממליצים החוקרים לצוות המטפל לחלוק את האחריות לטיפול עם החולה עצמו ולעודדו להיות עצמאי ככל שניתן. עם זאת ממליץ המחקר על איזון אינטנסיבי ומרבי – "ללא פשרות ותירוצים" – ועל טיפול של צוות רב תחומי, היעיל יותר באיזון הסוכרת מאשר טיפול אצל רופא בלבד.

מתי צריך אינסולין

האינסולין הוא ההורמון האחראי על איזון רמות הסוכר בדם והוא פעיל בתהליכים שונים הקשורים לחילוף החומרים בגוף. מחלת הסוכרת פוגעת בייצור ובספיגה של האינסולין בגוף. בסוכרת סוג 1, הידועה כסוכרת נעורים, מופסק באופן מוחלט ייצור האינסולין בגוף, מכיוון שמערכת החיסון של הגוף פועלת כנגד התאים הללו. הלוקים בסוג זה של המחלה מקבלים טיפול אך ורק בעזרת אינסולין חיצוני. סוכרת מסוג 2, שהיא המחלה הנפוצה יותר, נגרמת מסיבות שונות כגון השמנה, חוסר פעילות גופנית וכן בעקבות רקע משפחתי. בסוכרת סוג 2 הפגיעה הדרגתית ולכן הטיפול באינסולין אינו מיידי.

כרבע מחולי הסוכרת בישראל מטופלים בזריקות אינסולין והשאר בכדורים. עם זאת, טוענים כיום מומחים וביניהם פרופ' איתמר רז, ראש האגודה לסוכרת, כי ראוי להתחיל בטיפול באינסולין בשלבים מוקדמים כדי לשפר את איזון המחלה. נראה כי הטיפול באינסולין בישראל אינו מתחיל די מוקדם. 90% מחולי הסוכרת שאינם מטופלים באינסולין טוענים, כי מעולם לא הוצע להם לעבור טיפול כזה.

מאזנים לבד

מחקר שהקיף יותר מ-7,000 חולים ובוצע ביותר מ-1,000 מרכזים רפואיים ב-62 מדינות, כולל ישראל, מצא כי חולי סוכרת מסוגלים לבצע שינוי במינוני האינסולין שלהם באופן עצמאי, ללא צורך בהנחיה צמודה של רופא.

במחקר השתתפו חולי סוכרת קשים בעלי מדד A1C (המוגלובין מסוכר) שמעל 7 ומתחת ל-12. המחקר בוסס על האינסולין לנטוס. לדברי פרופ' רז, זהו האינסולין הטוב ביותר, המאפשר לרופא ולחולה לחקות את המצב הטבעי אצל האדם, שבו מופרש במשך היום אינסולין בסיסי ברמה קבועה, ובעת הארוחות – כמות נוספת להכנסת הסוכרים הנוספים לתאים.

המחקר כלל חולי סוכרת מטיפוס 1 (סוכרת נעורים) ומטיפוס 2, שחולקו לקבוצות. חלק מהחולים באו למפגש אישי שבועי עם הרופא, ואילו חולים אחרים קיבלו הדרכה על האופן שבו יש לשנות את מינוני התרופה ועשו זאת באופן עצמאי על סמך מדידות עצמיות.

עד היום נחשבה קביעת מינון האינסולין למיומנות שיש להשאיר בידי הרופא בלבד, בשל הסיכונים הרבים. היכולת לצמצם את כמות הביקורים מקנה לחולה העצמה והרגשת שליטהבמחלה מבלי להיגרר לפחד המתמיד מהיפוגליקמיה.

המעקב אחר החולים נמשך 24 שבועות. תוצאות המחקר הראו כי לא היה הבדל בין שתי הקבוצות. החולים שקבעו את מינוני האינסולין בעצמם עשו זאת בשיעורי הצלחה דומים לאלו שהמינון שלהם נוטר על ידי הרופא. בשתי שיטות הטיפול הושגה ירידה ברמת ההמוגלובין המסוכר ושופר האיזון של החולים, מה שמאפשר לחולים אורח חיים תקין.

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~42611234~~~25&SiteName=hayadan

תגובה אחת

  1. המשפט "ואילו אצל החולים שקיבלו פלסבו נמשך הרס התאים והלבלב שלהם הפסיק לחלוטין לייצר אינסולין." הוא מצמרר. בשם הדיוק המחקרי הפקירו את קבוצת ההשואה. כאשר ראו את יתרון התרופה בשלבים מוקדמים של המחקר לעומת הפלסבו היה על החוקרים להפסיק את המשחק עם הפלסבו ולתת לחולים המסכנים את התרופה האמיתית. אבל הם רצו רק לקבל קרדית על בצוע מחקר מדויק והפקירו את החולים המסכנים.
    אני מתאר לעצמי כי מצב זה חוזר על עצמו במחקרים רבים. לדראון עולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן