מטמון נדיר מהתקופה האסלאמית הקדומה התגלה בחפירה מטעם המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בראשות ד”ר אורן גוטפלד. עשר תבניות של נרות שמן ששרדו בשלמותן, עשויות מחמר ומעוטרות בדגמים גיאומטריים וצמחיים, מאפשרים הצצה נדירה לאופני עבודה בימי קדם
מכלול פריטים נדירים בגודלם, באיכותם ובשלמותם התגלו לאחרונה בטבריה במסגרת חפירה ארכאולוגית שנערכה על ידי ד”ר אורן גוטפלד, מיכל הבר וטל רוגובסקי מהמכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, וכן בסיוע רשות העתיקות. החפירה נערכה באתר שנחשב לשכונת מגורים מהתקופה האסלאמית הקדומה (ליתר דיוק לתקופות האומיית, העבאסית והפאטימית, ממחצית המאה ה-7 לספירה ועד למחצית המאה ה-11 לספירה), כשמרבית הממצאים באתר מתוארכים לתקופה זו. בחפירה נחשפו בין היתר שרידי בנייה רבים בהם מבני מגורים, אך בעיקר מתקנים שונים, תעלות מים וכבשנים ששימשו לצרכי תעשייה קלה, ובמיוחד להפקת נרות שמן עשויים מחמר. כ-500 מ’ דרומה מאתר זה נמצא לפני כ-20 שנה, על ידי ד”ר גוטפלד ופרופ’ יזהר הירשפלד ז”ל, אף הוא מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, מטמון כלי המתכת האסלאמי הגדול ביותר בעולם, המוצג כיום במוזיאון ישראל.
מטמון נדיר מסוגו
גולת הכותרת של ממצאי החפירה הוא מטמון נדיר של עשר תבניות של נרות שמן ששרדו בשלמותן (וכן שברים רבים של תבניות דומות), העשויות מחמר ומעוטרות בדגמים גיאומטריים וצמחיים שונים. כמו כן, נמצאו בחפירה נרות שמן רבים, שנראה שחלקם לפחות לא היו בשימוש, דבר המעיד על הימצאות בית יוצר במקום. אחד הנרות, אגב, נמצא תואם לאחת התבניות. ממצא מרשים נוסף הוא חריטה של השם “אללה” בערבית על אחת התבניות. בנוסף, על אחת התבניות צויר כוכב מחומש, הדומה בצורתו למגן דוד (אולם אין לקשר את התבנית לחנוכייה).
במאה ה-11 לספירה פקדו את ארץ ישראל רעידות אדמה בזו אחר זו, ברצף שגרם לאבדות בנפש וברכוש. חלק מרעידות האדמה היו כה עצומות עד שהרגישו אותן, לדברי היסטוריונים רבים, מסוריה ועד מצרים. על פי הידוע לנו, נזק כבד נגרם למבנים בטבריה, ועדויות לכך ניתן לראות בשטח, באתר שבו עבד ד”ר גוטפלד, הבר ורוגובסקי. לטענתם, מפולת של פריטים שהתגלתה בשטח מחזקת את ההנחה שטבריה לא חזרה להתיישב לאחר רעידות האדמה הקשות באותה מאה, וכי כל תושבי האתר וסביבתו עברו צפונה, להתגורר בעיר הצלבנית של טבריה.
ד”ר גוטפלד: “הממצאים שהתגלו בשטח החפירה חשפו מרקם חיים ייחודי שמשלב בין שכונת מגורים לתעשייה. בנוסף לתבניות, נרות השמן והכבשן התגלו גם חמישה בורות ספיגה ששימשו כשירותים ובאר בנויה היורדת עד למפלס פני הכנרת לעומק של כ-3.5 מ’. על סמך מפולת של פריטים אדריכליים שנמצאו סביב הבאר, בעיקר עמודים קטנים וכותרות, נראה כי הבאר הייתה במרכז חצר מעוטרת בפריטי אבן יפים. המפולת נחפרה ונראה כי מדובר בעדות מרשימה לרעידת האדמה של 1033 בה חרבה טבריה״.
לאחר שיעברו תהליכי שימור במעבדות מוזיאון ישראל, יוצגו נרות השמן והתבניות לראשונה לקהל הרחב במוזיאון במהלך ימי החנוכה. סמיכות הזמנים בין הגילויים בחפירה הארכאולוגית בקיץ האחרון לבין הצגתם של ממצאים אלו במוזיאון, מאפשרת לקהל הרחב ליהנות ממוצגים שזה עתה התגלו ולרוב לוקח זמן רב עד שהם נחשפים לציבור.
ליזה לוריא, אוצרת התערוכה לאמנות וארכיאולוגיה אסלמית במוזיאון ישראל, מסכמת: “הכלים שיוצגו מאפשרים להתחקות אחר תהליך היצירה של כלי חרס בתבניות – משלב התבנית, באמצעותה החומר מקבל את צורתו של הכלי המיועד ואת מערכת העיטור האופיינית לו, דרך השריפה של הכלים בכבשן ייעודי, ועד לשלב הכלי המוגמר, אשר תואם את התבנית באמצעותה הוא נוצר. גילויים מסוג זה מהווים הצצה נדירה לתהליכי עבודה באזורנו בתקופות קדומות. הצגת הממצאים במוזיאון ישראל מאפשרת לבחון וללמוד צורות עבודה מסורתיות בעלות מאפיינים מקומיים, תפיסה אשר חוזרת להיות רלוונטית בימינו, עם תחייה מחודשת של תנועות המבקשות לפתח ולקדם עיצוב ודפוסי עבודה השואבים מאופני עבודה מקומיים מן העבר”.
