החלה הפעלת סכר “ההתחדשות” (Renaissance) באתיופיה למרות מחאות מצרים וסודן

ב-20/02/2022 חנך ראש ממשלת אתיופיה את הסכר כשהמאגר הכיל 18 מיליארד קוב. בסיום ההליך יכיל המאגר 70 מיליארד קוב

 ד”ר אסף רוזנטל

בעבר כבר התיחסתי לאגן הנילוס בהקשר לבנית הסכר האתיופי על הנילוס הכחול. עכשיו,, כשהפעלת הסכר החלה למרות מחאות מצריים וסודן, ראוי לחזור ולתאר את מהלך הארועים שהובילו למצב הנוכחי.

שתי זרועות לנילוס: הנילוס הלבן שמקורותיו באגם וויקטוריה שמשותף לאוגנדה, טנזניה וקניה,   והנילוס הכחול שמקורו באגם טאנה שברמות אתיופיה. על פי הערכה מ 1929 הספיקה של שתי הזרועות יחד היא   כ-85 מיליארד מ”ק בשנה  כאשר כ-85% מסופקים ע”י הנילוס הכחול  ו-15% ע”י הנילוס הלבן. גם היום הנילוס מהווה את מקור המים הכמעט יחידי של מצרים ומכאן חשיבותו וחיוניותו למצרים. חשיבות הנילוס היתה ברורה לבריטים ששלטו במצרים ובתעלת סואץ ולכן היתה תמיכה ממשלתית במסעות החיפושים אחרי מקורותיו. מסעות ותגליות שהובילו לקולוניזציה של קניה ואוגנדה,

כדי לשמור על מצרים ועל תעלת סואץ הכתיבו הבריטים “חוזה” שנתן למצרים יתרון בשליטה ובשימוש במי הנהר.

למרות נסיונות מדינות במעלה הנהר לשנות את ה”חוזה” עד היום המצרים והסודנים ממשיכים לדרוש יתרון זה, ב 1959 נאכף  “חוזה” מחודש שקצב למצריים 56 מיליארד קוב לשנה שהם כ 66% מכלל הספיקה ולסודן 18מיליארד קוב לשנה שהם כ 22% מכלל הספיקה,

כלומר על פי ה”חוזה” המחודש הוקצבו למצרים וסודן 84%  מכלל ספיקת הנילוס. כאשר 10% חושבו כהתאדות וחילחול  נותרה למדינות במעלה הנהר רשות לשימוש בכ- 6% מכלל ספיקת הנהר.

ה”חוזה” נתן בידי מצרים וסודן זכות וטו על כל  מיזם בניה או פיתוח על הנילוס או על זרועותיו.

כדי לשנות ולבטל את התכתיב של הבריטים  החלו  מדינות אגן הנילוס כולל סודן ומצרים בדיונים ובפיתוח מתווה שיאפשר שימוש הוגן במי הנהר,

אלא שמצרים וסודן סרבו לחתום על הסיכום בטענה כי אין בו “הכרה בזכותם ההיסטורית”.

כדי לעקוף את חוסר ההסכמות של סודן ומצרים הוקם  ב-1999 “ארגון מדינות אגן הנילוס” מה שאפשר את פתיחת ה”חוזה” ההיסטורי ודיונים בחלוקה מחודשת של מי הנהר,

הקמת הארגון נתנה לאתיופיה עצמה, התר לבנית הסכר על הנילוס הכחול, למרות ההתנגדות של מצרים וסודן. על פי טענת אתיופיה הסכר  ,Grand Ethiopian Renaissance Dam  שנבנה על הנילוס הכחול במרחק של כ- 40 ק”מ מגבול סודן, יתן יתרון  גם לסודן ולמצרים ע”י מיתון השינויים העונתיים  ואפשרות הגברת הזרימה בעונות יבשות, מה שיתגבר את  ייצור החשמל בסכר אסואן במצרים. בנוסף  תוכל סודן לרכוש חלק מהחשמל שהסכר ייצר.

החשש העיקרי של מצרים וסודן הוא כי בזמן מילוי המאגר הענק שנוצר בגב הסכר תיפחת הזרימה ולכן דרשו כי המילוי ימשך על פני זמן ממושך שעליו יוחלט לפני תחילת המילויֿ.

עד השנה שעברה נמשכו הדיונים שעל פי מצרים נכשלו בגלל אתיופיה, אלא שרבים מאשימים את ה”חוזה” מהתקופה הבריטית שעל פיו למצרים וסודן זכויות הסטוריות.

מאחר שהמשא ומתן נכשל,  החלה  אתיופיה למלא את הסכר ב 2020, ומסתבר כי המילוי לא פגע בזרימה במורד הנהר, אולי בגלל עונות  בהן  היו כמויות הגשמים  גבוהות בהרבה מהממוצע.

ב 20/02/2022 חנך ראש ממשלת אתיופיה את הסכר כשהמאגר הכיל 18 מיליארד קוב. בסיום ההליך יכיל המאגר 70 מיליארד קוב. המטרה הראשית בהקמת הסכר  היא ייצור חשמל.  כיום מקור החשמל העיקרי של אתיופיה מגיע משריפת ביומסה,  והחשמל מהסכר יחליף את כל היצור העכשווי, יאפשר הספקה לאזורים מרוחקים  ויוותר גם חשמל למכירה לשכנות. חשמל שיסופק לתעשיה ולחוות חקלאיות יאפשר כושר ייצור גבוה ושיפור רמת חייהם של מיליונים, חשמל נקי יפחית את הפגיעה בסביבה בכלל  וביערות בפרט.

חשוב לציין כי שלא כמו  סכרים רבים אחרים אין סכר זה גורם לפגיעה סביבתית ומאחר וכיום הוא מהווה עובדה קיימת  ראוי כי  הוא ינוצל באופן מיטבי שיועיל לאתיופיה ולשכנותיה.

מאחר ולנו יחסים וקשרים עם שלוש המדינות יש לקוות כי עכשיו כשהסכר בנוי ומייצר חשמל ללא פגיעה בזרימה במורד הנהר, ההתנגדויות מסודן ומצרים ייעלמו והיחסים ישתפרו.

עוד בנושא באתר הידען:

• סכרים/ ד”ר אסף רוזנטל
• מלחמת מים או שלום מים?