סיקור מקיף

דברים שיורמים יודעים: למה הירח לבן?

יקירת המדור, נעמה ארזי, מאתגרת אותנו בשאלה חדשה: למה הירח לבן?

כולנו למדנו שלירח אין אור משלו והוא מחזיר אלינו את אור השמש. אבל רגע: השמש צהובה ואור צהוב אמור להיראות צהוב גם כשהוא משתקף בראי.

אז זהו, נעמה, שהשמש לא באמת צהובה והירח לא ממש לבן.

בשנת 2015 הפכה תמונה תמימה של שמלה לתופעת רשת ויראלית כאשר התברר שחלק מהצופים רואים פסים בכחול ושחור ואחרים בזהב ולבן. התופעה חשפה את הציבור להבנה כי צבע אינו תכונה של חפץ אלא פרשנות שנותן המוח למידע שמתקבל ממערכת הראיה והמידע הזה עשוי להיות רב משמעי. לכן יש בהחלט משמעות לשאלה הראשונה:

האם השמלה צבועה בפסי לבן-זהב או כחול-שחור? (מקור: Cecilia Bleasdale , ויקימדיה)

האם השמש צהובה?

במילה אחת: לא. השמש מפיצה אור בכל הצבעים כלומר היא לבנה . העולם שסביבנו צבעוני כי עצמים שונים מחזירים אור בצבעים שונים לעינינו שמקור כולם באור השמש. כאשר אור השמש נשבר: בקשת בענן, במנסרה או ברסס טיפות המים בממטרה תוכלי לראות שהפס הצהוב אינו חזק משכניו האדום והירוק. מדענים בתחנת החלל בינלאומית המשייטים בגובה 400 ק"מ בערך רואים שמש לבנה בכל שעות האור.

אז למה בכל זאת ילדים חוזרים מהגן עם ציורים של שמש צהובה מחייכת בשמיים כחולים?

צבע של אור הוא האופן בו המוח שלנו מפרש את אורכי הגל של הקרינה הממוקדת לרשתית העיין. לגלי האור שמגיעים עד לשם מחכים 4 סוגי קולטנים. משפחה אחת של תאים אחראית לראיית לילה והם נקראים קנים בשל צורתם המוארכת. תאים אלו  אינם מבחינים כלל בצבעים ומשדרים למוח מידע המתורגם לגווני אפור. המדוכים: 3 קבוצות תאים הרגישים לצבע אחראים לקליטה של צבעי היסוד (RGB): כחול (אורכי גל קצרים), ירוק ואדום (קרינה באורכי גל ארוכים). גוף ייראה צהוב אם האור מהגיע ממנו מפעיל את הקולטנים אדום וירוק.  שיא הפליטה של השמש הוא באורך גל 503 ננומטר:   איפהשהו בין הכחול לירוק.   אז לאן נעלם הכחול של השמש? לשמיים. האטמוספירה של כדור הארץ מפזרת חלק מאור השמש והפיזור הזה (הנקרא על שמו של הפיזיקאי ריילי) מתחזק ככל שאורך הגל קצר יותר כלומר הרבה מיותר כחול "הולך לאיבוד" בדרך ומה שנשאר בעודף הם אורכי הגל של האדום והירוק (כלומר צהוב). הפיזור יחסי לאורך הגל בחזקת 4 כך שלאור כחול (אורך גל 450 ננומטר) יש סיכוי גדול פי 6 להתפזר ולצבוע את השמיים ומאשר לאור אדום (700 ננומטר). לכן מקסימום האור שאינו מתפזר נמצא באורך גל של 560  ננומטר בערך שהוא גם צבעם של כדורי טניס וגם שיא הרגישות של תאי המדוכים . בצהריים כשהשמש "מעלינו" וקרניה עוברות דרך קצרה באטמוספירה רק מעט אור הולך לאיבוד וגוון השמש בהיר מאוד אבל הרושם שלנו מצבעה של השמש נובע בעיקר באותם חלקי יממה בהם עצמת הקרינה חלשה מספיק כדי שנוכל לראות אותה ישירות: מוקדם בבוקר או לפנות ערב ואז לקרני האור יש יותר מרחק לעבור באטמוספירה,  יותר אור כחול מתפזר והשמש נראית צהובה ואחר כך כתומה ואדומה.

האם הירח לבן?

לא, הירח אפור. גוף לבן מחזיר את הקרינה הפוגעת בו, מידת ההחזרה של אור מפני השטח נקראת אלבדו.  האלבדו של הירח הוא 0.12 כלומר הוא מחזיר 12% מקרינת השמש הפוגעת בו ובולע 88%: קרוב לאלבדו של כביש אספלט. אבל ההחזרה של אור השמש מהירח תלויה באורך הגל שלו ואורכי הגל הארוכים (האדום) מוחזרים יותר ונבלעים פחות מאורכי הגל הקצרים (הכחול). בנוסף, גם אור הירח עובר את אותו פיזור באטמוספירה שעובר אור השמש והיינו מצפים שהירח יהיה צהבהב ואפילו נוטה לכתום יותר מהשמש והוא אכן נראה כך לפעמים כשהוא קרוב לאופק המזרח או המערב. ובכל זאת, כאשר הירח תלוי מעלינו הוא נראה לנו כסוף או לבן. התשובה, נעמה, לחידת לובן הירח אינה באור השמש הפוגע בירח וגם לא באדמת הירח המחזירה אותו אלינו אלא בעיין האנושית. הירח הוא המאור הקטון לממלכת הלילה. ולכן אורו מפעיל בעיקר את הקנים הנותנים תמונה בגווני אפור. בנוסף משפיע על צבע הירח אפקט פורקינג'ה (Purkinje effect)  תופעה הנובעת מרגישות שונה של המדוכים (התאים  הרגישים לצבע) והפעילים בתאורה חזקה לקנים (המספקים ראיית שחור-לבן) הפעילים בלילה. כאשר האור מתחיל להתעמעם תופסים הקנים את מקום המדוכים אבל המעבר אינו חד ויש טווח עצמת אור בו 2 המערכות פועלות זו לצד זו והמוח מוסיף את המידע המתקבל מהקנים לזה המתקבל מהמדוכים. לילות ירח נמצאים בטווח הביניים הזה. הקנים רגישים יותר לאורכי גל קצרים (שיא הרגישות ב500 ננומטר ) ולכן  הגוונים האדומים נפגעים יותר מהכחולים בתאורה חלשה. את אפקט פורקינג'ה יכול לראות מי שמתבונן בפרחים, גם אם ביום הפרח האדום בהיר ובולט על רקע העלים הרי שבדמדומי השקיעה הפרחים מאבדים את צבעם האדום בעוד העלים עדיין ירוקים.  הירח שולח לעין שלנו יותר אור אדום ומערכת הראייה בתנאי לילה רגישה יותר לחלק הירוק-כחול התוצאה היא תיקו ובעולם הצבעים שוויון בין הגוונים פירושו לבן. 

מה ההבדל בין החלק האפל לבין הצד המרוחק שמכונה לעיתים (בטעות) הצד האפל?

הירח מעורר גם את סקרנותו של עובד: "בתחילת החודש הצלחתי להבחין לצד החרמש המואר של הירח גם בחלק האפל שלו. האם זו אשלייה אופטית או שאפשר לראות את הצד האפל של הירח"?

חלקו האפל של הירח נראה לצד החרמש המואר. מקור: Radoslaw Ziomber, ויקימדיה

את "הצד האפל" של הירח אי אפשר לראות אף פעם. לא בגלל שהוא אפל במיוחד – הוא מקבל בדיוק את אותו זמן שמש כמו הצד הגלוי לנו אלא משום שהוא פונה תמיד מאיתנו והלאה. ובכל זאת אין מדובר באשליה אופטית: אכן ניתן לפעמים להבחין אם כי במעומעם בחלק של גלגל הירח שאמור להיות חשוך. התופעה מוזכרת בבלדה "סר פטריק ספנס" שזכתה, בתרגומו של נתן אלתרמן להכלל בתכנית הלימודים בספרות לחטיבת הביניים. הבלדה, למי שהבריז משיעורי הספרות, מספרת על המלך השולח את הגיבור למסע ימי ממנו לא יחזור. אחד מהסימנים מבשרי האסון הוא בדיוק מה שעורר את סקרנותך:

" חוזה אני סער ושחור.
כי ראיתי מולד הירח החי
ובחיקו הירח המת."

או בשפת המקור (אנגלית של ימי הביניים)

Yestreen I saw the new moone,
Wi the auld moone in her arme,

 הראשון לתעד ולהסביר את התופעה היה ליאונרדו דה וינצ'י בתחילת המאה ה16. הירח מקבל את אורו מהשמש ומחזיר חלק קטן אלינו אבל גם אנחנו מוארים מהשמש ומחזירים חלק לירח. כאשר הירח הוא חרמש דק בשמיים שלנו בירח זורח כדור ארץ מלא (וכמובן ההיפך: ליל ירח מלא שלנו הוא הזמן בו צופה על הירח לא יראה ארץ בשמיים). הירח הקלוש הנצפה לצד הירח המואר הוא החזר אור כדור הארץ שמאיר אותו. דמות הירח המטושטשת שראית נוצרה מאור שמש שעבר מסלול מכשולים מאתגר במיוחד:יצא מהשמש, ניתז מעננים בצד המואר של עולמנו אל הירח ומשם הוחזר שוב לעיניך. כיוון שרק אחוזים בודדים מאור השמש הפוגע בנו מגיע אל הירח ורק 12% מהאור הזה מוחזרים ממנו הרי שעצמת הקרינה הזו נמוכה מאוד וניתנת לצפייה בתנאים בהם כדור הארץ מחזיר הרבה (יחסית) מהאור הפוגע בו. האדמה היא מראה חלשה למדי והים מחזיר עוד פחות ממנה  אבל עננים מסוגים מסויימים (קומולוס) הם מחזירי קרינה יעילים. עצמת האור המגיע מ"הירח המת" היא מדד לשינויים בכיסוי העננים של כדור הארץ.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

8 תגובות

  1. אין שום ירח פיזי באמת.. הדבר שאנו רואים בתפישתנו הוא אפקט הישתקפות של כוכב ארץ מוקרן על גבי הכיפה המכונה ״אטמוספירה״ בזכות אור השמש המכה בנו ונשבר בזויות אופטיות שונות…למעשה בזכות הקרנת ״ירח״ זה יש ביכולתנו לראות ולהבין שזו היא הישתקפות של הארץ והיא בעצם הרבה הרבה הרבה יותר גדולה ממה שמוכרים לנו כבר מאות אם לא אלפי שנים…בוקר טוב למיתעוררים!

  2. יש פעמים בהם הירח עדיין זורח כשהשמש מאירה גם היא. במצב כזה אני רואה את כל הצבעים – והירח עדיין לבן… מדוע?

  3. שקרנים וכתבה שקרית לא מחזיר ולא זבי האור מהשמש בא אלינו ישר

  4. דוד,
    מדובר על מצב כיסוי העננים הממוצע בכל החצי המואר של כדור הארץ,
    לא ממש אפשר להסיק מזה כלום מזג האוויר הצפוי, זה יכול להיות עננים במרחק מאות אלפי קילומטר, או במרחק קטן מאוד.
    מהצד השני יכול להיות כמות יחסית קטנה של עננים (יחסית לגודל כדור הארץ) קרובה שתעשה סערה גדולה גם בזמן שממוצע העננים נמוך.
    בקיצור לא נראה לי שאפשר להסיק משהו מכך

  5. אם לפי מידת החזר האור מהירח ניתן להסיק את מצב כיסוי העננים, אז בסופו של דבר ה'נבואה' היא בסך הכל תחזית מושכלת מאוד??

  6. והשאלה הנצחית: למה הירח יותר גדול כשהוא מלא וקרוב לאופק?
    תשובות:
    א. עיוות אופטי בגלל האטמוספרה.
    ב. הסטת קרני האור בגלל המשיכה של כדור הארץ, בגלל יחסות כללית.
    ג. הירח נראה בדיוק אותו גודל, שאלה סתמית.
    ד. בגלל שהמוח שלנו מזהה דברים שנמצאים קרוב לאופק כרחוקים, המוח מתקן את הגודל כדי שנבין את הגודל האמיתי. למשל אריה רחוק מוגדל על ידי המוח שלא נחשוב שהוא גור.
    התשובה הנכונה: ד. הוכחה: כשאתם רואים את הירח מלא וגדול וליד האופק, הסתובבו עם הגב לירח והסתכלו עליו בין הרגליים. אל תגיבו כאן עד שלא תנסו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן