סיקור מקיף

דברים שיורמים יודעים: האם ניתן ליצור בן כלאיים של אדם וקוף?

אליאור שואל: האם אפשר לקחת ביצית של אישה ולהפרות אותה עם זרע של חיה אחרת? (למשל קוף או נמר..)  

גיבור על פגסוס נלחם בכימרה, על פי המיתולוגיה היוונית. <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a>
גיבור על פגסוס נלחם בכימרה, על פי המיתולוגיה היוונית. המחשה: depositphotos.com

עם זרע של נמר כנראה שלא, אנחנו רחוקים מספיק מהנמרים כדי שהזרעון האנושי לא יכיר את הביצית הנמרית ולהפך. הקוף, לעומת זאת הוא עניין אחר.

השאלה היא איזה קוף. הגיבון,  הפרימיטיבי ביותר בין קופי האדם  (apes) קרוב אלינו מספיק כדי שזרע אנושי יוכל להיצמד לביצית ולחדור את מעטפת ההגנה שלה. לעומת זאת לביצית של בבון או קופים אחרים הזרעון לא ייצמד כלל. אין מניעה תיאורטית, לכן, שהזדווגות בין אדם לשימפנזה או גורילה תניב ביצית מופרה. אבל האם יווצר עובר או אפילו יצור חי  מחיבור כזה ? מסיבות ברורות אין תשובה ניסיונית לשאלה. אם נאמין לאפיפיור אלכסנדר השני הרי שבמאה ה11,  ילדה אשתו של אציל איטלקי בן לקוף המחמד של המשפחה והאב הקדוש ראה במו עיניו את פרי החטא הזה שקיבל את השם מיימו.

כללי האתיקה אוסרים הכלאה כזו

ניתן לזווג יצורים ממינים קרובים זה לזה: כך נוצר  פרד ממפגש שבין חמור לסוסה ותפוז מהכלאה של פומלה ומנדרינה. היצור הקרוב ביותר לאדם הוא השימפנזה ואם יש סיכוי לבן כלאיים אנושי – חייתי כלשהו הריהו ה Humanzee – בן כלאיים של אדם ושימפנזה. לבני אדם 46 כרומוזומים ולשימפנזה 48, הפרש מספרי כזה קיים גם בין סוס לחמור והוא אינו מונע הכלאה אך גוזר עקרות על הצאצא.  הדבר הקרוב ביותר לבחינה מדעית של השאלה בוצע בשנות העשרים של המאה שעברה ע"י המדען הסובייטי איליה איבנוביץ' איבנוב, ביולוג שקנה את פרסומו בפתוח שיטת הזרעה מלאכותית לסוסים. איבנוב ביקש ליישם את ניסיונו כדי להפרות נקבת שימפנזה בזרע אנושי, הוא קיבל את ברכת הדרך מהממסד המדעי הסובייטי ושיתוף פעולה מהצרפתים שהגישו לו סיוע לוגיסטי במושבתם גינאה במערב אפריקה. איבנוב הספיק להחדיר מנות זרע ל3 נקבות שימפנז לפני שהניסוי הופסק והחוקר חזר למולדתו שם המשיך לתכנן הכלאות שלא יצאו לפועל עקב מחסור בקופים. כללי האתיקה לניסויים בבעלי חיים ובבני אדם לא יאפשרו למזלנו ניסיונות כדוגמת אלו של איבנוב ונצטרך לחפש דרכים עקיפות לענות על השאלה.

 חלון ההזדמנויות האחרון שלנו למצוא יצור קרוב מספיק כדי להעמיד אתו  צאצאים  נפתח לפני כ50,000 שנים כאשר היגרו בני אדם מאפריקה ומצאו באירופה ובמזרח התיכון את קרוביהם הניאנדרטלים: ענף שהתפצל מאיתנו רק חצי מיליון שנים קודם לכן. כ12,000 שנים חיו בני אדם וניאנדרטלים זה לצד זה – וביצעו את הניסוי עליו אתה שואל בהצלחה.  1-4% מהגנום של  הלא- אפריקנים מוצאו ניאנדרטלי. כך שהדבר לא רק אפשרי אלא שכל אחד מאיתנו הוא במידה כלשהי תוצר הכלאה כזו.

האם יכולה הביולוגיה  לייצר בן כלאיים כזה?

התשובה פשוטה: כן. קיימת טכנולוגיה המאפשרת שילוב חומר גנטי מאדם ומחיה. השאלה אינה מה ניתן לעשות אלא האם ראוי או מוסרי לערוך מחקרים כאלו. בשנת 1997 הגיש הביולוג סטיוארט ניומן בקשה לרישום פטנט על יצור של עובר המכיל תאים ממקור אנושי וחייתי. מטרתו של ניומן, מתנגד אידיאולוגי לביוטכנולוגיה, לא הייתה לייצור בני כלאים אלא להיפך: לחסום את דרכם של אחרים להפיק תועלת ממחקרים כאלו. לא פחות מ36 אפשרויות מניפולציה על עוברים פירט ניומן בבקשת הפטנט הראשונה וב9 גרסאות מאוחרות יותר הגיע מספרן ליותר מ100. משרד הפטנטים דחה בעקביות את כל בקשות הפטנט כשהוא משתמש בכל נימוק ענייני ופורמלי שהחוק מאפשר לו  פרט לנימוק שמגיש הפטנט ייחל לשמוע: שההמצאה אינה מוסרית.

ממה יש בעצם לפחד?

הכלאה ממש בין אדם לשימפנזה לא עומדת על הפרק, פרט לבעיה האתית הרי שאין הרבה ערך מדעי או יישומי לניסוי כזה. העברה של חומר גנטי מאדם ליצורים אחרים נעשית כבר בפועל וחלבונים אנושים כדוגמת הורמון הגדילה נוצרים ע"י חד תאיים המבטאים DNA אנושי שהוחדר להם בלי לעורר התנגדות ציבורית.

סוג היצורים  שיש מי שמתכנן ברצינות ויש מי שמפחד ברצינות מהופעתם אינם בני כלאיים אלא  כימרות. השם לא מבשר טובות, במיתולוגיה הכימרה היא מפלצת נתעבת במיוחד

"ראשה ראש לביאה, אחורי דרקון לה, באמצע היא עיזה

ולהב כי יצא מפיה, ואכל נוראות את סביבו" (הומרוס, איליאדה)

ההבדל בין כימרה לבן כלאיים הוא שכל רקמה בכימרה שומרת על תכונות מובהקות של מין ידוע. ההצלחה בזיהוי וגידול תרביות של תאי גזע עובריים כלומר תאים השומרים על היכולת  להתמיין לכל רקמה בגוף מאפשר ליצור צבר תאי גזע עובריים (בלסטולה) מעורבת משני מינים.  כך למשל יוצר  GEEP  ( צירוף של GOAT (עז)  SHEEP (כבש)) המורכב מרקמות שמוצאן מתאי כבש וכאלו שמוצאן בעז.  היצור נראה כפסיפס אקראי של  טלאים המכוסים צמר כבשים ואזורי שיער עז . אילו ניתן לGEEP להתרבות היו צאצאיו או כבשים לכל דבר או עיזים רגילות בהתאם לתא עוברי ממנו התפתח האשך.

כימרות חשובות משום שכך ניתן לבדוק תפקוד ולערןך ניסויים ברקמה אנושית בסביבה של גוף מתפקד. כך למשל יש מי שמתכנן חזיר שהכבד שלו אנושי וניתן לחקור אותו ואפילו להשתמש בו  להשתלה.

עיקר הבעיה המוסרית והדתית היא בהכנסה של רקמת עצבים אנושית לתוך עובר של בעל חיים. המוטיבציה לפעולה כזו היא, למשל, לבדוק אם "שבט" של תאי גזע יתפקד כשיושתל לתוך מוחו של אדם החולה במחלה ניוונית של המוח.

המתנגדים ליצירת כימרות כאלו מביאים כמה סוגים של נימוקים.

סוג ההתנגדות הראשון לשבירת הגבולות שבין המינים הוא זה הנסמך על הטבע. על פי תפיסה זו יש גבול למידת ההתערבות שמותרת לנו בריאה ויצירת כימרות היא חציה של גבול זה. לתפיסה זו בסיס בכתבי הקודש, "ויעש אלוהים את-חית הארץ למינה, ואת-הבהמה למינה.." כלומר כל יצור שייך למין "שלו" והתורה אף אוסרת בפירוש על הכלאות " בהמתך לא־תרביע כלאים " (ויקרא י"ט) .

אבל מה לעשות והטבע עצמו אינו מציית לכללים: לא רק שחומר גנטי עובר בין מינים שונים באמצעות וירוסים הרי שגם כימרות קיימות בטבע ובקרב בני האדם. יש מקרים בהם תאומים לא זהים  מתאחדים בשלב מוקדם והתוצאה היא אדם הנושא בגופו 2 אוכלוסיות תאים שונות.  טיעון ה"טבעיות" והאיסור על האדם למלא את תפקיד האל מזמין את טיעון הנגד: מי שיצר אותנו בצלמו ברא בנו גם את הסקרנות המדעית;  

הגבולות שבין המינים בטבע אינם ברורים וקשיחים, לגמרי לא ברור ההבדל בין "מינים" שאסור לחרוג מהם לסתם זנים שמותר להכליא. קשה עד בלתי אפשרי לנסח עיקרון כללי שעל פיו מותר לפתח זנים חקלאיים חדשים  ואילו יצירת כימרות במעבדה אסורה.

טענת האיכסה

יש הטוענים כי גם אם הגבולות מטושטשים וגם אם אין ניסוח תקף מבחינה לוגית הרי שדי בתחושת הבטן של סלידה מ"מפלצות" כדי לפסול את הטכנולוגיה הזו. אי אפשר לפסול על הסף את האינטואיציה: רתיעה בריאה ולא מנומקת מצילה אותנו לא פעם מזיהומים ומסכנות. הבעיה היא שטיעון דומה שימש, למשל, את מי שהתנגדו לנישואין בין גזעיים. כדי לקבוע חוקים צריך לתרגם את התחושה לכלל מחייב ותחושת הגועל, אמיתית ועוצמתית ככל שתהיה לא מספקת כלל כזה.

כבוד האדם

במשך דורות רבים בנתה החברה האנושית כללי התנהגות אל בני אדם ומערכת נפרדת של כללים ביחס לבעלי חיים. לפי  קאנט פעולה היא מוסרית רק אם היא נובעת מהתייחסות  לאדם כאל תכלית כשלעצמו ולא כאל אמצעי בלבד.  כלפי בעלי חיים, גם אם ראוי למנוע מהם סבל מיותר, מותר לנו לנהוג כבמכשירים לתועלתנו. מושג כבוד האדם – הכרה בערך בסיסי שיש לאדם מעצם היותו אדם  ולחובה המוטלת על אנשים אחרים ועל החברה לנהוג בו באופן מוסרי הוא הבסיס למושג זכויות האדם ולשיטה הדמוקרטית. ההצדקה לייחד כבוד דווקא לבני אדם נובעת מכך שלבני אדם יש יכולות מחשבה ורגש המיוחדים להם כדוגמת שימוש בשפה, חשיבה מורכבת, בחירה חופשית של מטרות ואמפתיה. ומה בדבר אדם שאין לו יכולות מחשבה כאלו כדוגמת תינוקות הנולדים עם אנאנצפלוס או אנשים שמוחם נפגע באופן קשה בתאונה או מחלה? אנשים כאלו זכאים ל"כבוד האדם" מעצם השתייכותו הביולוגית למין הומו סאפיינס  שהיכולות הללו אופייניות לו. כלומר ההצדקה הרעיונית לשמירת כבוד האדם של מי שזקוק ביותר להגנה הוא קיומה של קבוצה מוגדרת היטב מבחינה ביולוגית שברור בהחלט מי משתייך אליה. יצירת קבוצת ביניים של חיות מעבדה שהן "אנושיות במקצת" כלומר שאין בסיס תאורטי מוצק לייחס להם את מלוא "כבוד האדם" יחתור תחת היסוד האקסיומטי של זכויות האדם ומוסדות החברה שנועדו להגן עליהם.

אבל האם כל כימרה המכילה רקמת מוח אנושית היא "אדם למחצה"? המצדדים במחקר כי הבסיס להפרדה בין אדם לחיה הוא בקובץ היכולות המיוחדות של המוח האנושי שמקורו אינו  בתא העצב הבודד (הדומה מאוד לתא עצב של קופים ויונקים אחרים) אלא בגודל המוח, בארכיטקטורה שלו ובמסלול ההתפתחות הייחודי שלו. תאי עצב אנושיים במוחות של מכרסמים לא משנים דבר באינטיליגנציה או בהתנהגות של החיה משום שהם מתפקדים כ"אבני בנין" של מבנה שונה לחלוטין והאיום על הגדרת האנושיות אינו גדול מאשר במקרה של אדם בו הושתל שסתום לב של חזיר. יש מי שמרחיק לכת עוד יותר וטוענים כי מטרת המדע היא דווקא לבחון ולערער  הגדרות מקובלות וכי טשטוש הגבול המלאכותי בין אדם  לחיה יאפשר לנו, למשל, להתייחס באופן "אנושי" והגיוני יותר לגורלן של  חיות במשק החקלאי.

אז עד היכן ניתן למתוח את גבול המחקר הלגיטימי? לדעתו של  הפילוסוף רוברט סטרייפר (Robert Streiffer)  הקריטריון צריך להיות האינטרס של היצור שבראנו. אם אמנם נקנה לקוף יכולות שכליות דומות לשל אדם הרי שמעמדו המוסרי ישתנה,  וניסויים דינם כניסויים בבני אדם המחייבים הסכמה מודעת. הבעיה כמובן היא שדרישה כזו הופכת את המחקר כולו למיותר: לא נלמד דבר מכימרה שאינה חיית מעבדה. בנוסף, כפי שמציינים חוקרים אחרים "יכולות אנושיות" ניתן להקנות לקופים גם ע"י לימוד ואולי הם זכאים לזכויות אדם גם בלי תאי מוח אנושי בגולגולתם.

כנראה שבשנים הקרובות לא נראה מוחות אנושיים הכלואים בגוף חייתי אבל עצם העיסוק התאורטי באפשרות הזו ממחיש עד כמה מלאכותיות ושבריריות ההגדרות והנחות היסוד עליהן בנויה התרבות האנושית.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. נו ברצינות יורם – צא מהמעבדה וסע להרבה מקומות כאן בארץ – הסחנה, פארק הירקון, חוף ירושלים ותראה מלא הכלאות של קופים ובני אדם.

    והכי חמור שהם מתרבים. הרבה!!

  2. מה השאלה?!?!? קוראים לזה ממשלת פיוס לאומי ולצאצאיה מיחסים סגולות מופלאות של תבונת-על, יושר מוחלט, צדק חברתי ויעילות כלכלית. יש אפילו נשיא בדימוס שקיבל פטנט ישראלי על ההמצאה המקורים והוא מועמד לפרס נובל לנאיביות.

  3. בשם הדת והפחד אנו נמנעים מחתירה מתמדת ועיקשת להשגים טכנולוגיים. חבל שבשם רעיונות פילוסופיים ופילפוליי פלפלים אנו מונעים מסקרנותם של מדענים להניב פרי. הכלל שלא לגרום סבל מספיק. אל תהיה מרושע. פעל לטובת בנין הידע ומזער כל נזק או סבל אפשריים הן לחיות והן לבני אדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן