סיקור מקיף

דברים שיורמים יודעים: האם היה מארק טוויין ציוני?

מארק טויין. איור: shutterstock
מארק טויין. איור: shutterstock

זאב שולח מניפסט נרגש הנוגע לזכותו של העם היהודי על הארץ. בפרט עוררה את סקרנותו פסקה אחת המסתמכת על הסופר האמריקני הנודע מארק טוויין.  "לסיכום, אפנה אותך לספר חביב ומלא הומור. שמו "מסע תענוגות בארץ הקודש" והוא נכתב ע"י סופר בשם סמואל לונגהורן (הידוע בכינויו מארק טוויין) ב -1867. הוא סייר בישראל לאורכה ולרוחבה . הוא לא ראה כאן לא פלסטינים, לא בוסתנים מוריקים, לא כפרים ערביים, לא ערים שוקקות. כלום. הוא ראה ומתאר עזובה, ביצות, כולרע, קדחת, חולות . "ארץ הבכא", כך הוא כינה את ארץ ישראל . כל מה שיש כאן, גן העדן הזה הנקרא ישראל – בנה הגניוס היהודי " 

האמנם, תוהה זאב, מעיד מארק טוויין בכבודו ובעצמו שהארץ הייתה ריקה עד שגאלנו אותה? למה לא משתמשת ההסברה שלנו בעדות כה משכנעת ומהימנה? 

ובכן, זאב, ספרו של מארק טוויין על מסעו למזרח  (the innocents abroad)  היה לרב מכר עם פרסומו והוא ספר  המסעות האמריקני הפופולארי ביותר עד היום.  הספר תורגם בחלקו לעברית והוא מצליח להצחיק ולרתק גם היום, 142 שנים לאחר כתיבתו. ואכן זאב, הספר עשיר מאוד בתיאורי עזובה ושממה. כך, למשל, מתוארת שעת בוקר בעמק החולה: "השעה שבע בבוקר ומאחר שאנו נמצאים בחיק הטבע, צריך היה העשב לנצנץ בטל, הפרחים – להפיץ ריחם והציפורים לזמר בעצים. אך למרבה הצער אין כאן לא טל, ולא פרחים, לא ציפורים ולא עצים. ישנה בקעה ואגם ללא צל ומעבר להם, הרים חשופים". 

טיול מאורגן באתרים הקדושים לנצרות

אבל, בכל זאת, כעדות היסטורית לעזרת הציונות ספרו של טוויין לא ממש מספק את הסחורה. ראשית, טוויין לא "סייר בישראל לאורכה ולרוחבה", הוא הצטרף לטיול מאורגן של קבוצת צליינים, נוצרים אדוקים, שהתמקדו במקומות החשובים להם: נצרת, הכינרת וכמובן ירושלים ובית לחם. השרון, השפלה ומישור החוף לא זכו לביקורו של טוויין. אילו היה נוסע טוויין לא רק לאורכה של הארץ אלא גם לרוחבה היה אולי מתרשם מהפרדסים סביב יפו שם התחיל באותה תקופה גידול רחב היקף של תפוזי השמוטי: פיתוח מקומי שיצר את המותג הארץ ישראלי הראשון -תפוז Jaffa.

 שנית, עיקר תיאורי הזוועה של נוף הארץ הם פשוט תיאורי קיץ ים תיכוני אופייני כפי שחווה אותו מי שנוף מולדתו הוא אגן המיסיסיפי הירוק תמיד.  "שלהבות השמש קפחו על הארץ כמדקרות אש הנוהרות מתוך מבער; דומה היה שהקרניים ניחתות בשטף רצוף על הראש וניגרות למטה כגשם על הגג.. המדבר הבהיק כל כך עד שעיני מלאו דמעות כל העת". מה לעשות, שמש יוקדת וגבעות צהובות הן המרכיב המרכזי של ספטמבר (החודש בו התרשם טוויין מארצנו) במזרח התיכון. תאורי נוף שונים בתכלית ניתן לשמוע ממי שטייל בארץ באביב, הצייר דייוויד רוברטס שתיעד את נופי הארץ מתאר את השרון בחודש מרץ 1839 כ"מרבד פרחים, מישור משובץ כפרים קטנים ועצי דקל. האזור היפה ביותר שראיתי בחיי"

שלישית, באופן מביך, טוויין מספק קצת יותר מידי תיאורי עזובה ושממה. הנה למשל הפסקה הזו (שלא נכללה בתרגום החלקי לעברית) אודות  הארץ השוממה "לא ראינו שדות חרושים, מעט מאוד כפרים, לא עצים, עשב או צמחיה מכל סוג ובקושי כמה בתים מבודדים. הארץ, שחורה, קודרת ומדברית בלי חקלאות, מלאכה ומסחר.." לרוע המזל, ההסברה הישראלית  מנועה מלהשתמש בעדות הזו משום שהארץ המתוארת  היא דווקא יוון שגם אותה פקד בדרכו לכאן.

והעיקר: מה שהפך את ספרו של טוויין פופולארי כל כך, מה שהופך אותו מרתק גם היום הוא שהגיאוגרפיה והדמוגרפיה של ארץ ישראל אינם אלא תפאורה לנושא המרכזי של הספר: הצליינים עצמם. התפתחות מנוע הקיטור הפכה את המסע הטרנס-אטלנטי מהרפתקה מסוכנת ומייגעת  לאמצעי תחבורה להמונים. כשיצא טוויין למסעו כבר נמשכה הנסיעה מחחוף המזרחי לנמלי אנגליה כשבוע וחצי בלבד. אמריקנים אמידים רבים החלו לנהור אל "העולם הישן" כשהם יוצרים את ראשית התיירות המודרנית.

מסע של פעם בחיים

מי שיצאו למסע של פעם בחיים רצו מאוד לדחוס בחופשה קצרה ככל היותר נופים וחוויות, בהתאם בנו עבורם סוכני נסיעות ומדריכים טיולים קצרים מהירים ומרוכזים. ג'והן מקגריגור, גאוגרף בריטי ששט לאורך נהר הירדן בסירתו "רוב רוי" ומיפה אותו לראשונה שנה לאחר מסעו של טוויין מתאר היתקלות בתיירים אמריקנים בדרכו[יש1]  מהר הארבל לכינרת "באמצע המדרון גילינו אמריקני שישב באוהלו. למחרת היום נעלם כלא היה. דודנינו הללו מתיירים בעולם במהירות כה נדירה. פגשתי כשלושים מהם במשך מסעי, אבל מאף אחד לא שמעתי מילה ולא ראיתי מבט שיעידו על הערכה או הנאה מן הארץ הנפלאה שדרכה אצו-רצו…מידה רעה זו של חפזון אווילי בארץ שאינך יכול לסייר בחטף.." . ניסיון להפיק מידע דמוגרפי, כלכלי או חברתי מכתביהם של תיירים אלו משול לניתוח מצבה של תורכיה או קפריסין על סמך התרשמות משבוע של הכול כלול באיה נאפה או אנטליה. טוויין היה חכם דיו להבין זאת והוא לא כתב, ולא התכוון לכתוב ספר מסעות נוסף שיכביד על המדף הגדוש של ספרי ארץ ישראל בארון הספרים האמריקני.  הוא מרבה לצטט מספרי נוסעים אחרים ומלגלג על התיאורים הנמלצים, ספוגי יראת השמים הגודשים אותם. למעשה, חלק נכבד מתיאורי העזובה והשממה הם התקפה מבודחת על תיאור אותם נופים ממש בספרי המסעות בהם כ"ארץ זבת חלב ודבש". מארק טוויין מתבונן בראש ובראשונה בחבריו למסע, הפרובינציה הנידחת של האימפריה העות'מנית היא מעין מעבדה בה נחשפת המנטאליות של תושבי "חגורת התנ"ך" האמריקנית. באופן המזכיר משהו תרמילאים ישראלים מגלים חבריו לדרך של טוויין צרות אופקים  ומוטיבציה עזה להביא את אמריקה שלהם לחו"ל  "לאחר רדת הערב הגענו אל אוהלינו בקרבת הכפר הערבי המלוכלך ג'ונסבורו. מובן, כי השם האמיתי של המקום הוא אל-הא או אל-דא, אולם הבחורים עדיין מסרבים להכיר בשמות הערביים או לבטאם".  את מקום המגבות מבתי המלון תופסים אצל תיירי המאה ה19 שבבי אבן שהם מסתתים להם מאתרים היסטוריים כמזכרות. הנטייה לחרות את שם המבקר על הקירות וההתמקחות הקטנונית עם המקומיים לא השתנו כלל בחלוף הדורות. 

ומה לגבי הפלסטינים? האמנם בא"י של טוויין "אין פלסטינים"? 

ארץ ישראל של טוויין אינה ריקה מתושבים, ממורדות התבור לנצרת, למשל, מדווח המחבר על פקק תנועה של שיירות חמורים וגמלים ומתזמן כשעתיים. עמק יזרעאל כפי שהוא נשקף מפסגת התבור "משובץ שדות ולמראית עין חלק ומישורי כלוח שחמט, מנוקד בשוליו בכפרים לבנים צפופי בתים ומשורטט קלות בתווי עקלתון של דרכים ושבילים". טוויין מתאר ארץ מיושבת בהחלט אם כי, אם נקבל את עדותו, עיקר פרנסת התושבים היא על "בקשיש" מצליינים אמריקנים. ארץ ישראל של טוויין היא מראה בה משתקפת התרבות האמריקנית והמקומיים הם בבואה מזרחית של האינדיאנים מהמערב. מנקודת מבטם של הצליינים מיטשטשים ההבדלים בין כל מי שאינו יאנקי עד שאיכרים מהכפר בניאס מתמזגים ממש עם שבטי אדומי העור מהמישורים הגדולים  "הבוקר, בשעת הארוחה, ישב קהל החלכאים המצוי, באורך רוח, מחוץ למעגל המכושף של המחנה והמתין לפירורי-מזון שבכוח החמלה להעניק להם בסבלם..כל הנשים והטף נראו יגעים, מדוכדכים ומזי רעב. הם הזכירו לי את האינדיאנים. לבושם היה מועט, אך כל מה שעטו היה הדור וססגוני…בלי אומר ישבו, ובסבלנות שאינה יודעת לאות התבוננו בכל תנועה מתנועותינו באותה גסות רוח מפגעת ובלתי מתמרמרת, שהיא כה אופיינית לאינדיאנים, מטרידה, מעצבנת ומסעירה את האיש הלבן עד כי יבקש לקום ולעשות כלה בשבט. לאנשים אלה שמסביב לנו היו תכונות נוספות שאותן מניתי באדום העור הנאצל: הם היו רוחשי כינים, והבוץ הגליד עליהם עד שהפך לקליפה".  אם מתעקשים לראות במארק טוויין מבשר של הציונות הרי שארץ ישראל העותומנית היא "ארץ ללא עם" ממש כמישורי אוקלהומה או קנזס במאה ה19, טענה שקצת קשה למכור בעידן התקינות הפוליטית. 

לעצם העניין: בשנת 1883 הוערכה אוכלוסיית הארץ (מדן ועד באר שבע) ב 457,000 כלומר צפיפות אוכלוסים של כ30 תושבים לקמ"ר – דומה לצפיפות האוכלוסין בארה"ב של היום (36 תושבים לקמ"ר) וכפול מצפיפות האוכלוסין בניו זילנד למשל. ארץ ישראל הייתה חבל ארץ חקלאי בתקופה בה החקלאות הייתה מבוססת על עמל כפיים וככזו נראתה דומה למדי למרחבים כפריים אחרים באזור האקלים שלה, לא "זבת חלב ודבש" אך גם לא ארץ רעבה. אדוארד הול שתיעד את הארץ בשנת 1883 מתאר כך את האזור שהיום שוכנת בו נתיבות " היקף הקרקע המעובדת כאן, כמו גם כל הדרך לעזה, הוא עצום, ויבול התבואות כגון חיטה, שעורה ותירס, עולה בהרבה על צרכי התושבים. למעשה, כמויות גדולות של מוצרים חקלאיים הגדלים באזור זה מיוצאים כל שנה מיפו וערים אחרות" במקום אחר הוא מתאר את שפע הפרדסים, מטעי הזיתים והבוסתנים במרחב שבין יפו -אזור (יאזור) ורמלה.

בשנת 1891היה מי  שערך בדיוק את אותה החקירה שמארק טוויין מנע מאיתנו:  האם פלשתינה – א"י ריקה ומצפה למתיישבים יהודים. אחד העם, מחלוצי הציונות דווקא מצא לא מעט "בוסתנים ירוקים" בארץ " רגילים אנו להאמין בחו"ל, כי ארץ ישראל היא עתה כמעט כולה שוממה, מדבר לא זרוע, וכל הרוצה לקנות בה קרקעות יבוא ויקנה כחפץ לבו. אבל באמת אין הדבר כן. בכל הארץ קשה למצוא שדות-זרע אשר לא יזרעו.. בארץ ישראל, כבכל הארצות, עובד אדמתו ישבע לחם, וגם בשנה זו, אף כי לא מבורכת היא, יראה הנוסע מצדי הדרכים שדות פוריות ועמקים עוטפים בר" 

תודה. זאב על שגרמת לי לרכוש את הספר. מומלץ בכל לב  אם בכוונתך להשתעשע, לצחוק וללמוד משהו על מסעות ועל נפשם של תיירים בכל הדורות. אם אתה רוצה ללמוד על ההיסטוריה של א"י – מארק טוויין אינו הכתובת. 

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]


שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

12 תגובות

  1. אכן
    מסכים עם מארק טווין
    ישראל בספטמבר היא אזור אסון אקלימי, צהוב חם לח ויבש.
    (ונכון שיולי אוגוסט זה גם סיוט למטייל המצוי)
    בפעם הבאה ממליץ למארק
    להגיע בפברואר / מרץ.
    ותהיה לו חוויה מתקנת.
    תענוג נעים ופורח
    מים זורמים
    פשוט כיף

  2. קראתי את הספר ,וקראתי את התגובות כולן
    כאזרח ערבי מסכים עם הטיעונים של עוני ,הזנחה,בורות
    ואנפביתיות, הספקתי לראות את זה.שאלת הארץ ומי היה קודם וכן הלאה,אלו דיוני סרק חסרי משמעות ומייגעים.
    הייתה אוכלוסיה נבערת ורעבה ,שלטון עותמאני אכזר וניצול מקסימלי של האוכלוסייה.
    ההסטוריה הוכיחה שארץ לא שייכת לשום עם כזה או אחר. הארץ שייכת לעם החכם יותר ,החזק יותר,העשיר יותר והאדיאליסט יותר.
    והעם היהודי עונה על המרכבים הללו.כל עוד העם היהודי יחזיק במצוינות שלו הארץ שלו,ולא יהיה ספק ,ברגע שתנאים אלו לא יהיו ,תמיד ימצא עם שיטען על זכותו לארץ.ולא חשוב מה אמר מרק טווין או כל אדם אחר.
    א

  3. היו? לא היו? ממש לא מעניין אותי
    ארץ ישראל הייתה ריקה כדברי נעמי שמר: "עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".
    ולגבי הערבים שהיו פה? "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו, עמוס עוז, ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'"

  4. אחד השמאלנים הקיצונים שהיו כאן – יזהר סמילנסקי – הודה ברעיון שארץ ישראל הייתה ריקה בסוף המאה ה 19. הוא הסתמך גם על עדות אביו זאב סמילנסקי ובעיקר על המפות המפורטות להפליא של ה PEF מסוף המאה ה-19.

  5. את העדות המכרעת לצדקתה ולהצלחתה של הציונות נמצא לא בכתביו של מארק טווין אלא דווקא אצל מסיונר נוצרי שסייר בארץ לאורכה ולרוחבה ולא אהב במיוחד (בלשון המעטה) לא את היהודים ולא את המוסלמים.
    הנרי בייקר טריסטראם בספר המרתק "מסע בארץ ישראל" מתאר את הארץ כפי שהיתה באמת בדיוק כעשור לפני פרוץ המהפכה הציונית-
    נופי טבע מדהימים לצד חורבות ארכיאולוגיות רבות ועלומות
    אוכלוסיה קטנה, נבערת ועלובה של פלאחים מוסלמים ונוצרים, הנשחטת ונבזזת ללא הרף על ידי שבטי פושטים בדואים מהמדבר
    שלטון עותמני חלש מושחת ורופס, לצד שבטים וכפרים הנלחמים זה בזה ללא הרף בתוך ארץ חרבה ומדממת (מזכיר מאוד את המרחב המוסלמי שסביבנו אחרי האביב הערבי)
    תיאורי משיסת הכפרים על ידי הבוזזים מצמררים, ומסבירים למעשה מדוע האוכלוסיה היתה כה דלילה-
    האנרכיה שלטה, לא היה כדאי לגדל ולבנות כלום כי הכל יישדד ממילא.
    גדולתה של הציונות היתה בהכנסת סדר, ארגון, מדע ומוסר למקום שהיה שקוע בשחיתות, פשע, נבערות ואנרכיה.
    מומלץ לכל מי שמתעניין בהיסטוריה האמיתית של האיזור ולא בנרטיבים מומצאים

  6. קראתי את הספר של מארק טוויין.
    ראשית, השם המדויק הוא מסע תענוגות בארץ הקודש, ולמעשה הספר הוא קיבוץ של טורים שהוא כתב לעיתון בסן פרנסיסקו, רשמי המסע.
    שנית, המוטיב המרכזי בספר הוא הפער בין איך שטוויין דמיין את ארץ הקודש, והאתרים המוזכרים בתנ"ך, לבין המציאות. במציאות כפי שטוויין מתאר אותה האתרים היו די עלובים.
    שלישית, ובהמשך לסעיף קודם, טוויין מדגיש הרבה כמה הארץ היא קטנה ביחס לאיך שהוא דמיין אותה.
    רביעית, בספר לא מוזכרים יהודים, אבל גם אין תזכורת לפלשתינים. מוזכרים בעיקר בדואים המתוארים כפראים, מעין מקבילה לאינדיאנים של ארצות הברית.
    חמישית, הארץ אולי הייתה מלאה כרמים, אבל טוויין מתאר ארץ עניה, עם תושבים עניים, מלאה במקבצי נדבות באתרים הקדושים. בהקשר הזה אנחנו במסלול הישיר 150 שנה אחורה. ראו מירון ושאר קברי צדיקים.

  7. מר שחם, תמהני?… מה אם כן אתה עושה כאן? בעולם החמקני ומשתנה ללא הרף שלנו, מציאותם של יהודים, עם ספר התנ"כ, הקשר שלהם לחבל ארץ זה, על גבולותיו המשתנים פה ושם, לאורך זמן כה ארוך בהיסטוריה, הופך את הענין השלם של עם, ארץ, לאום לאחת העובדות היציבות שקיימות. אבל יש אנשים שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם ומעדיפים להטיח את ראשם בקיר שוב ושוב, גם אם דמם ניגר, אלה הכסילים שאין להם תקנה.

  8. מרק טווין היה עיתונאי עם אג'נדה
    סיוריו בארץ באו לקדם מטרה חברתית ופוליטית מטעם העתון ששכר את שירותיו למטרה ספציפית וזה הרקע לסיוריו בארץ:

    האוונגליסטים האמריקאים במאה ה19 האמינו שבארץ ישראל מצויים אותם גיבורי התנ"ך . כך שאך אם יגיעו לכאן יוכלו לפגוש בם .הדימוי שהיה לארצנו בעיניהם של האוונגליסטים היה אידילי ונוסטלגי. מטיפים נבערים הלהיבו אותם . צליינים בדם ישו עזבו את משפחותיהם בחוסר כל ,חלקם אפילו מבלי להבטיח את מחייתם וניסו להגיע ארצה בספינות רעועות שחלקם אף נטרפו בים .אלה שהגיעו סבלו מחלות ומפח נפש. זו לא הארץ שראו בדמיונם.
    מטרתו של מארק טווין היתה להביא בפניהם את המציאות שבה גיבורי התנ״ך אינם מצויים בארץ ישראל , אלא אך אביונים, פרימיטיביים דחויים ופושטי יד שאין להם מזון ומים וכל כפריהם אינם אלא חושות עלובות וכדי לחיות הם נדים בה ממקום למקום ברגל ובחמורים והארץ אינה ארץ זבת חלב ודבש אלא ארץ מדברית שהחיים בה קשים.
    מטרתו של מרק טווין היתה לשכנעם שאין מה להגיע לארץ ישראל . זו אינה הארץ הניגלית בספר הקדוש . זו לא הארץ המובטחת ואין בה כל עם נבחר. מרק טווין ביקש לומר לאוונגליסטים : "שבו בביתכם ודאגו לבני משפחותיכם' . זו היתה המטרה במסעו של מרק טווין שהגיע ארצה כעתונאי בשליחות עתון אמריקאי ובמימון העתון האמריקאי שרצה לשרת אג'נדה זו
    רק אוויל ינסה לעשות שימוש בספר זה כדי לתמוך או לשלול את זכותם של הפלסטינים בו .
    לציונות יש אדנים היסטוריים, מוסריים ומשפטיים טובים יותר כדי לבסס את זכותינו בארץ הזאת ולא איזה ספרון שבא להבאיש ולהכפיש את הארץ הזאת ויושביה מהטעמים שהובאו לעיל.

    עמי בן ששון ,מזרחן.

  9. אני לא צריכה את עדותו של מארק טווין כדי לדעת על מצבה הדמוגרפי של הארץ בשנים הרבה יותר מאוחרות. גדלתי בפרדס חנה, בשנות השישים של המאה שעברה. זוכרת נסיעות רבות על כביש וואדי ערה וביקורים בכפרים ערביים, שם גייס אבי שהיה פרדסן קבוצות עבודה בעונת הקטיף. כפרי המשולש המתפארים היום בארמונות נישאים, היו אז כפרי קלונסאות מלוכלכים, "חושות" כך קראו למעין מבנים עשויים קרשים ופחים שתרנגולות עזים ותינוקות זבי חוטם התרוצצו ביניהם יחפים. רובם היו אנאלפבתים, מוזנחים ועניים מאוד. אם תסעו לאורך וואדי ערה או בשמו העברי נחל עירון היום, לא תוכלו שלא להתרשם מהוילות המפוארות בכל הכפרים ומהמכוניות החדישות שחונות בחצרותיהם. אז אל תספר לי יואב שורק שהיה כאן גן עדן פלסתיני, זהו פשוט שקר של יהודים מזוכיסטים שאוהבים לקחת את צד ל השונא ולהתחנף אליו, להשמיע את מה שנעים לאזנו, בתור איסטרטגייה שגויה של הישרדות . דברים קשים על ההרס שעשו התושבים הערביםשל פלסתינה אפשר למצוא בדוחות הרבים וספרים שנכתבו בערך בשנים שביקר כאן טווין בידי חוקרים וגיאוגרפים שונים, כמו, ו.ק. לאודרמילק שחרש וחקר את הארץ לאורכה ולרוחבה וקבל על ההרס שלה האדמה בידי ערבים, וכן ניתן להתרשם מרישומיו היפים של דייויד רוברטס, המתארים את הארץ בשממונה. ומעל לכל סיפורי סבי וסבותי שחיו כאן בתחילת המאה שעברה ומהם שמעתי עדות מהימנה על מצבה של הארץ בתחילת המאה שעברה. מספיק עם השקרים והחנופות גם אם זה מאוד אופנתי היום.

  10. לא ברור בכלל מה מניע אנשים בני עם אחד להצדיק בני עם אחר אוייב של ממש ? הארץ הזו שלנו והדיון הזה הוא דיון חולה .

  11. אכן דיון יפה ומעניין לחגבי ספרות הנוסעים של המאה ה19 וכרגיל התגובה המתבקשת ובעיני הילדותית מעט ,אולם ברצוני לציין כי חבל עד מאד שגם באתר כמו הידען חוזרים לדיון הבלתי נגמר שכולו רגשני על "הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל".
    זה ממש מיותר ולו רק בגלל שכלל לא ברורה ההגדרה המדויקת של "ארץ ישראל" ועוד פחות מי הוא "עם ישראל" לאורך הדורות. (למשל הכוזרים)
    מושג הזיקה בין השניים אף יותר לא ברור. עצם הדבר שכך כתוב בספר התנ"ך אינו מהווה הוכחה לשום דבר שדברי הקוראן או האודסיאה לא מוכיחים ולכן אולי הגיע הזמן להתקדם ולציין כי קיימת מדינת ישראל כמו איטליה או יוון או אתיופיה או אפילו עירק ומצרים ובאו שלווה ושלום לשכון בקרבנו.

  12. מי בכלל מסתכל על מארק טווין?? יש לך ספר מדהים עם עדויות ארכאולוגיות שנפרס על כ 1500 שנה.
    ותתפלא, אבל אתה היהודי, היית כאן והיו לך כפרים וערים ושדות ופרדסים. והסבים שלך הלכו לאורכה ולרוחבה וניהלו חיים משגשגים.
    בחלומות שלהם הם לא דמיינו שצאצאים שלהם יחפשו צידוקים היסטוריים לבעלות אחרת על אדמתם. הם לא תיארו את הבוגדנות של ניניהם שבהנף יד נתנו את ההיסטוריה ל"עם" אחר.
    את מי זה בכלל מעניין אם היו כפרים ערביים או לא? הם אורחים כאן, על אדמת אבותינו.. קצת כמו שאורח שלך, גם אם ביקר בשירותים, הוא עדיין אורח. מכובד, אבל אורח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן