סיקור מקיף

דברים שיורמים יודעים: האם דבורת הדבש היא חית בר או מבויתת?

גילי  שואלת: האם דבורת הדבש היא בעל חיים מבויית? תלוי איך מגדירים ביות

דבורי דבש. <a href="https://depositphotos.com. ">איור: depositphotos.com</a>
דבורי דבש. איור: depositphotos.com

לכאורה התשובה פשוטה: בני אדם מגדלים את דבורי הדבש, מטפחים אותן ומתפרנסים מהם ממש כפי שהם עושים לתרנגולת או לפרה לכן הדבורה היא חיית משק. מבחינת הניצול לצרכי תזונה הדבורה יכולה להיחשב כחיית המשק הראשונה: שימפנזים מחפשים נחילי דבורים ומשתמשים בענפים ומקלות להגיע אל הדבש. כאשר יצאנו מהיער אל הסוונה המזרח אפריקנית הפכה הדבורה חשובה עוד יותר. עדויות פרה היסטוריות מעידות כי דבש היה מרכיב מזון חיוני לאבותינו הקדומים כבר בתקופת הפליוקן לפני למעלה מ2 מיליון שנים.   ייתכן כי טיפול בכוורות היה המניע לסיתות כמה מהכלים הראשונים שיצרו אבותינו ועשן לסילוק הדבורים השומרות היה אחד השימושים הראשונים שעשו אבותינו באש.   

עבור אבות האדם הדבש היה מקור חיוני לאנרגיה זמינה כסוכרים פשוטים ושלוב של הדבש עם זחלי הדבורים סיפק גם חלבונים, שומנים ומינרלים חיוניים. ציורי מערות מראים רדיית דבש וטיפוס בסולמות אל נחילי הדבורים כמו גם שימוש בעשן. ליקוט הדבש הזה הנמשך גם כיום בקרב ציידים לקטים  וכל  דבש הדבורים  המוזכר בתנ"ך (רוב אזכורי הדבש במקרא הם למעשה סילאן – סירופ תמרים הנקרא בערבית دبس) משמשון המוצא את נחיל הדבורים בגוויית האריה ועד יהונתן המוצא לו דבש בשדה נלקח מדבורי בר. הצעד הבא: המעבר מליקוט לחקלאות היה בניית כוורות מלאכותיות כבר לפני 7,000 שנים במצרים.

אבל האם דבורה הגדלה בכוורת מעשה ידי אדם יכולה להיחשב כחיה מבויתת?   צ'ארלס דארווין שהקדיש לא מעט מכתביו לאבולוציה של בעלי החיים המבויתים כ מעיר כי תחילתו של הביות מנקודת מבט ביולוגית אינו הופעת האבוס, השוקת או העמוד והחבל אם הגדר. הגדר מבודדת את בעל החיים מקרוביו ה"פראיים" ומאפשרת למגדל שליטה ברבייה שלו. רק משלב זה בו בעל החיים מזדווג רק עם מי שבחר עבורו האדם מתחילה הברירה המלאכותית והתכונות מעוצבות בהתאם לצרכיו של המגדל כמו תנובת חלב גבוהה, תוקפנות נמוכה, צמיחה מהירה וכדומה. כך מתקבלים זנים של תרנגולי הודו שאינם מסוגלים אפילו להזדווג בשל מימדי החזה של הזכר, תרנגולות שהן מכונת הטלה או פרות שהן עטין מהלך (בקושי). על אף הגיוון העצום במספר הזנים המבייתים של חיות מחמד וחיות משק ניתן להצביע על מאפיינים דומים שמחולל הביות בהשוואה לחיית הבר: ירידה בגיוון הגנטי, ירידה בנפח המוח, ירידת בתוקפנות ועלייה בשכיחות האללים המכוונים לתכונות רצויות למגדל. רוב בעלי החיים המבויתים לא יוכלו לעולם לחזור לחיי בר ואלו שעושים זאת כדוגמת כלב הדינגו האוסטרלי או עדר פרות הבר ברמת הגולן נאלץ לעבור ברירה הפוכה המחזירה אותו לצורה לא מבויתת.  

ההיבט הגנטי של הביות

אם נבחן את הביות מנקודת מבט גנטית זו נגלה שבכל ההיסטוריה החקלאית האנושית הצלחנו לביית, לצד יונקים, עופות, ודגים רבים רק חרק אחד: טוואי המשי. החרק הזה המוכר לרבים כשעשוע לימודי בקופסת נעליים החל את תהליך הביות לפני כ7,000 שנים ונותק גנטית מאוכלוסיית הבר לפני כ3,500 שנים: מספיק דורות כדי להשתנות בהתאם לצרכי המגדלים:  הפרפר התרבותי מייצר יותר משי, גדל מהר יותר, הוא עמיד יותר לצפיפות אוכלוסייה ומאידך איבד את ההסוואה ואת יכולת התעופה.

המלכה הצעירה (שעתידה להיות אימן של כל הפועלות ) מתרבה תוך מעוף והיא פוליאנדרית כלומר מזדווגת במסע כלולות אופייני יכלול קליטת זרע מכ20 זכרים המגיעים ממרחק של עד 4 קילומטר. תנאים אלו לא אפשרו ריבוי מבוקר של הדבורים ליצירת זנים מתורבתים. רק בשנות הארבעים של המאה ה20 למד האדם את סוד ההזרעה המלאכותית בדבורים: הליך עדין הדורש הרדמה וקיבוע של המלכה והחדרה של זרע ישירות למערכת הרביה. בחינה גנטית של דבורי הדבש בכוורות מעלה שהגיוון הגנטי לא ירד אלא דווקא עלה בהשוואה לחברותיהן החופשיות. בניגוד לכלבי הבית או לפרות לא ניתן להבדיל גנטית בין דבורה מכוורת לדבורה מנחיל בר.  מקורה של דבורת הדבש באפריקה והיא היגרה צפונה בכמה גלים ויצרה תת מין אופייני במערב היבשת וכמה תת מינים במזרחה. "צוואר הבקבוק" הגנטי של ההגירה יצר אמנם גיוון נמוך באירופה אבל האדם העביר עד לצפון אמריקה לאוסטרליה ולניו זילנד כוורות מאזורים שונים כך שהדבורים שם נושאות מטען גנטי מגוון יותר מזני הבר. להבדיל מרוב חיות המשק אין לדבורת הדבש בעיה לחיות ולהתרבות בטבע ועד לאחרונה לא היה כל מחסום בפני זרימת גנים מאוכלוסיית הבר לכוורות החקלאיות.  ובכל זאת יש ביולוגים המסווגים את הדבורה כחיה מבוייתת דבורת הבר לטענתם כבר נכחדה והדבורים בטבע הם צאצאיות דבורים מבוייתות כך שאין סיבה לצפות להבדל גנטי כזה שבין זאב לכלב. בנוסף מצביעים המצדדים בתאוריית הביות על תכונות שהשתנו במעבר מהטבע אל הכוורת: ירידת תוקפנות, עלייה בתפוקת הדבש והמצאות כמה מלכות באותה כוורת. ייתכן שהאבחנה בין פראי למבוית אינה חדה אלא רצף של שינויים בין חיית בר דרך בעלי חיים שהאדם מטפח מבלי להוציא אותם מסביבתם בטבעית כדוגמת עופות דורסים שהאדם מספק להם תיבות קינון בשדות כדי להלחם במכרסמים , בעלי חיים שהאדם יוצר עבורם סביבה מבוקרת לחלוטין  ועד לחיות שהאדם מטפח במכוון תכונות רצויות באמצעות שליטה ברבייה בקצה הרצף נמצאות חיות המעבדה כזבוב הפירות (דורוזופילה) בהם השליטה האנושית מגיעה עד לרמת הרצף הגנטי. דבורים חיות כמעט בכל סביבה בה חיים בני אדם ומידת הביות שלהם משתנה מנחילי בר שבני אדם גוזלים מהם דבש ועד לכוורות בהם המלכה מופרית באופן מלאכותי וייתכן שהתשובה לשאלה "האם הדבורה מבויתת" תשתנה בעתיד הקרוב.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? שלחו ל [email protected]

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. 1. מלכת הדבורים מזדווגת באוויר עם זכרים מכל האזור, לכן עד היום טיפוח ברירני של זני דבורים כמעט ולא בוצע (יש מעט הזרעות מלאכותיות אולם זה זניח מאוד)
    2. בשל סעיף 1, הדבורים לא עברו שינוי גנטי שפגע ביכולתן לשרוד בטבע
    3. הדרך העיקרית של הדבוראי לשנות את הגנטיקה בכוורת היא להחליף, בכל שנה, את המלכה במלכה מזן אחר (ממקום גאוגרפי אחר). כאשר מפסיקים להחליף מלכות יש סחף גנטי לטובת הגנטיקה הנפוצה באזור

    הדבורה היא מין לא מבוית המנוצל על ידי האדם, בדיוק כמו שדגיגי בורי שנתפסים בשפכי הנחלים ומגודלים בבריכות דגים הם מינים לא מבויתים

    הגורם היחיד שנשתנה הוא שכיום יכולת הדבורים לשרוד בטבע נפגעה כתוצאה מאינטרודוקציה אנושית של אקרית הוורואה המכחידה כל כוורת לא מטופלת בתוך כשנתיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן