סיקור מקיף

דבש מעכב את התפתחותם של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. המולקולה האחראית לכך עדיי

חיידקי העל הוכנעו, אבל לא מעודף מתיקות

ינאי עופרן

פו הדב. אוהב דבש
פו הדב. אוהב דבש

חוקרים בריטים אישרו השבוע את האמונה העתיקה, שלדבש יש סגולות רפואיות. אף אחד עוד לא מבין בדיוק למה, אבל ייתכן שלדבש יהיה תפקיד בבלימתה של אחת הסכנות המבהילות ביותר, שמתקדרות בשמי הרפואה בשנים האחרונות. בתוך מבחנות נלחם הדבש בהצלחה ב"חיידקי על", אותם זני חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה שמאיימים להחזיר את הרפואה עשרות שנים לאחור.

רוב קורבנות מלחמת העולם הראשונה מתו מזיהומים. עד גילוי הפניצילין, כל פצע פתוח היה סכנת חיים ממשית, וכך מתו ילדים שנחתכו בחצר, פועלים שנפצעו בתאונות עבודה, ואפילו פסנתרנים כמו המלחין הרוסי אלכסנדר סקריאבין, שמת ב-1915 בדמי ימיו מזיהום של פצע בשפה.

בעשרות השנים שחלפו מאז שאלכסנדר פלמינג גילה את האנטיביוטיקה הראשונה, נחשבו האנטיביוטיקות לתרופת פלא נעדרת סיכונים, והרופאים חילקו אותן כברירת מחדל, אם צריך וגם אם לא. הנוכחות המתמדת של אנטיביוטיקות בשטח הפעילה על החיידקים לחץ עצום למצוא מענה שיאפשר להם לשרוד. עם השנים התגלו יותר ויותר זנים של חיידקים, שהצליחו לפתח מנגנוני עמידות לאנטיביוטיקה. בתגובה חשפו המיקרוביולוגים אנטיביוטיקות חדשות, שהרופאים מיהרו להפיץ. שוב הופעל לחץ אבולוציוני על החיידקים, ואלה שוב מיהרו להתפתח.

בשנים האחרונות העלו מומחים רבים את החשש, שהסיבוב הנוכחי של מרוץ החימוש הזה יסתיים בתבוסה של הרפואה. בשנות התשעים הופיעו בבתי חולים במערב לראשונה זה עשרות שנים חיידקי על, שלא נכנעו לשום אנטיביוטיקה. החוקרים יצאו מבוהלים ודחופים למלא את אשפתם של הרופאים, אבל למרות תקציבי הענק, התמריץ הכספי העצום של חברות התרופות והמאמץ המחקרי האינטנסיווי, לעת עתה היבול דל.

משרד הבריאות האמריקאי, שמממן את רוב המחקר הרפואי בעולם, ייסד בשנות התשעים, על פי הוראת הקונגרס, מכון מחקר מיוחד שקיבל תקציבים עצומים כדי לחקור את הרפואה "המשלימה והאלטרנטיווית". אחת ההצדקות להקמתו של המכון היתה התקווה לברור מבין תרופות הסבתא ומרקחות רופאי האליל תרכובות, שאפשר להוכיח באופן מדעי את יעילותן, ואולי אפילו למצוא בתוכן מענה לחיידקי העל.

כצפוי, רוב רובן של התרופות האלטרנטיוויות שנבדקו עד היום הכזיבו, אבל היו שעברו את המבחנים הראשוניים. גם הדבש היה ביניהן. עדיפות לשימוש בדבש לטיפול בפצעים אפשר למצוא כבר במצרים העתיקה לפני 5,000 שנה. ניסויים מהשנים האחרונות הראו שדבש מסייע מאוד לריפוי פצעים. חוקרים שהחדירו דבש למבחנות שגדלו בהן חיידקים הבחינו שהדבש מעכב את התפתחות החיידקים.

הספרות המדעית הציעה שני הסברים. נראה שהמרקם הדביק והסמיך פשוט חונק את החיידקים, וסביר שגם ריכוז הסוכר העצום מרעיל אותם. רוז קופר, מיקרוביולוגית מאוניברסיטת ויילס, החליטה לבדוק את ההסברים האלה. היא רקחה תחליף דבש – עיסה דביקה ומתוקה שמסוגלת לחנוק את החיידקים ולהרעיל אותם בדיוק כמו הדבש. יחד עם עוד שני חוקרים בדקה קופר את השפעת תחליף הדבש על חיידקי על. הם לקחו צלחות שגדלו בהם חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, ומרחו חלק מהן בדבש אמיתי וחלק מהן בתחליף דבש. הסתבר שהאפקט הקטלני של הדבש היה גדול באופן משמעותי מזה של החיקוי.

המסקנה המתבקשת, כותבים החוקרים במאמר שפורסם בכתב העת "Microbiology," Journal of Applied היא שיש בדבש משהו אחר – לא הסוכר ולא הדביקות – שמחסל את החיידקים. מהו המרכיב הזה? את המלאכה הזאת משאיר הצוות לכימאים. בינתיים יש כבר חברות שנערכות לייצור של אמפולות דבש לטיפול בפצעים. קופר, כמובן, עדיין חשדנית וזהירה. יש צורך לערוך ניסויים בחיות ובחולים לפני שיהיה אפשר לקבוע איך אפשר לגייס את הדבש למלחמה
בזיהומים.

"אנחנו לא מציעים לאף אחד לרוץ לסופרמרקט, לקנות דבש ולהתחיל להתמרח", היא אמרה השבוע. תהיה אשר תהיה המולקולה המסתורית שמקנה לדבש את היכולות האנטי-בקטריאליות שלו, קרוב לוודאי שהיא מתפרקת במהלך הפיסטור. ולמרוח דבש לא מפוסטר, שעלול להכיל בקטריות, על פצע מזוהם – זה עוד פחות מומלץ.

לידיעות נוספות בנושא הדבש והבריאות באתר הבי.בי.סי

אתר הידען היה עד סוף 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן