סיקור מקיף

במסווה של מסורת

איך יכלה מועצה שבטית בכפר פקיסטני לפסוק עונש של אונס על צעירה, כנקמה על עבירה שביצע לכאורה אחיה?

מאת בינה סרוואר ניו יורק טיימס

קראצ'י

איך יכלה מועצה שבטית בכפר פקיסטני לפסוק עונש של אונס על צעירה, כנקמה על עבירה שביצע לכאורה אחיה? הפרשה היתה עוברת בלי למשוך תשומת לב לולא יצא האימאם המקומי נגד המעשה בדרשת יום השישי שלו ועיתונאי ששמע את הדברים פירסם את הסיפור.

זהו היחס הנורמטיווי לאונס – אף שעד היום לא ידוע על שום מועצה שבטית (המכונה פנצ'איאט, או באזורים הגובלים באפגניסטן ג'ירגה) שהוציאה פסק דין כזה. פקידי ממשלה מעלימים עין מפסיקות המועצות, העוסקות לרוב בסכסוכים על קרקע או בתוך המשפחה. מפקדי משטרה ומושלים המנסים לשים קץ לחוק הג'ירגה אינם זוכים לתמיכת הממשלה. חוק הג'ירגה התפשט אל מחוץ לאזורים השבטיים במקביל לעליית הפונדמנטליזם האיסלאמי. פקיסטנים רבים מוצאים קשר בין השניים, בהיותם "מסורתיים", אבל למסורת הג'ירגה אין שום קשר לדת.

חוק הג'ירגה נובע ממנהגים שבטיים ומכוחם של זקני שבט. המדינה, שהסכימה לוותר על חלק מסמכויותיה בתמורה ליציבות חברתית, איפשרה לגברים אלה ליטול אחריות על עניינים "פרטיים" רבים. כלומר – העניקה לקבוצה קטנה כוח פרטי על פני אחרים, בעיקר נשים. לא פחות מדאיגה העובדה שהמדינה, בחוסר ביטחונה, עלולה לוותר על עוד סמכויות באמצעות הגדרת עניינים ציבוריים כפרטיים. כפי שקרה למעשה גם עם החוק והנוהג האיסלאמיים.

כך, למשל, בצו הפנצ'איאט שקבע כי עונש האונס יבוצע על ידי ארבעה גברים יש הד לעיוותים בחוק שהנהיג הגנרל זיה אול חאק (ששלטונו הצבאי נמשך מ-1977 עד 1988) בניסיונותיו לאיסלאמיזציה של פקיסטן. חוק אחד, מ-,1979 חייב נוכחות של ארבעה עדים לפני שייקבע שבוצעה עבירה של אונס או ניאוף. החוק מחק את ההבדל בין ניאוף לאונס, הפך עבירה פרטית (ניאוף) לפלילית ובו בזמן הפך למעשה את האונס לעניין פרטי, כשקבע שנטל ההוכחה הוא על הקורבן.

על המערכה שניהל זיה הוצבו סימני שאלה. ב-'81 קבע בית משפט שריעה פדרלי שעונש מוות בסקילה אינו איסלאמי. אבל החוק הוחזר בלחץ פוליטי. הבעיה היא שכאשר המדינה מגדירה היבט כלשהו של כוח חברתי כאיסלאמי או מסורתי, היא יוצרת שכבה חדשה של בעלי כוח, שיגנו עליו גם כשה"מסורת" הספציפית חדשה "החוק האיסלאמי" חדש אפילו יותר. מגזרים מסוימים בחברה הפנימו את הערכים שעוגנו בחוק בתקופת זיה, ולשום ממשלה שקמה מאז לא היה האומץ לבטל את החוקים.

בינתיים מפקידה למעשה הממשלה את זכויותיהן של הנשים כאזרחיות וכבנות אנוש בידי זקני השבט, בחברה המתייחסת לנשים כאל רכוש.

טוב שפרשות אלה מעוררות דיון ארצי. אך הבעיות הכרוכות בהן אינן בלעדיות לפקיסטן. יש להכיר בעובדה שצורות של מסורתיות ופונדמנטליזם יכולות במובן מסוים להיות מאוד מודרניות, בחלקים גדולים בעולם, ושצריך להיאבק בהן באמצעות מונחים מודרניים, בדרך כלל חילוניים, בלי לאבד זהות תרבותית או דתית. זה המאבק המתנהל כיום בפקיסטן ובעוד מקומות, והוא בהחלט אינו מופשט. הוא מתנהל על גופן של נערות ונשים, ולפעמים גם גברים.

בסופו של דבר תצטרך המדינה לעמוד על זכותה להגן על כל אזרחיה. יש להעניש את האשמים בפרשת האונס, אך על פי החוק. ויש לטפל במשפחה הפגועה ברגישות ובדאגה. זה בוודאי לא יפגע במסורות או באמונות שיש להן ערך.

המחברת היא עיתונאית בעיתון הפקיסטני ""The News

https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~289661881~~~34&SiteName=hayadan

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן