פינקלשטיין חיבר לפני כשנתיים יחד עם ניל אשר סילברמן את הספר “ראשית ישראל” ובו הוא מתייחס למהימנות ההסטורית של חלקים בתנ”ך * יחלוק בפרס בשווי מיליון דולרים עם הארכיאולוג הפרופסור גרהם ברקר מאוניברסיטת קיימברידג' שבבריטניה
אבי בליזובסקי
פרופ' פינקלשטיין.
ועדת ההיגוי הבינלאומית של “פרס דן דוד” הכריזה אמש (שבת) על הזוכים לשנת 2005. הפרס – בשווי מיליון דולר בכל תחום – מוענק מאז 2002 כהוקרה על הישג יוצא דופן בתחום מסוים שנבחר באחד משלושת ממדי הזמן: עבר, הווה ועתיד. הפרס, פרי יוזמה משותפת של קרן דן דוד ואוניברסיטת תל אביב, מוענק לאנשים ולמוסדות בעלי הישגים מצטיינים וייחודיים ותרומה מוכחת לאנושות. הזוכים תורמים 10% מכספי הפרס לקרן מלגות.
בממד זמן העבר, זכו שני חוקרים: הארכיאולוג הפרופסור ישראל פינקלשטיין מאוניברסיטת תל אביב, והארכיאולוג הפרופסור גרהם ברקר מאוניברסיטת קיימברידג' שבבריטניה.
הפרופ' פינקלשטיין זכה בפרס “על שיטות המחקר החדשניות שלו, המציגות פרשנות מהפכנית להיסטוריה ולארכיאולוגיה של ארץ ישראל בתקופות הברונזה והברזל”, נימקו חברי ועדת הפרס. ב-1992 יזם פינקלשטיין את פרויקט החפירות בתל מגידו. לפני כשנתיים פירסם ספר בשם “ראשית ישראל”, שבו טען כי לסיפורי המקרא אין הוכחות ארכיאולוגיות, וניסה להסביר כיצד נולד בכל זאת הטקסט המקראי.
עיתון “הארץ” מוסיף כי בכתבה שהתפרסמה ב-2003 במוסף “הארץ” טען פינקלשטיין, כי התשתית לסיפורי המקרא הן האידיאולוגיות והתיאולוגיה של המאה השביעית לפני הספירה, שבה נכתב לטענתו רוב התנ”ך. מסקנתו היא, כי סיפורי כיבוש הארץ, קיומה של ממלכה מאוחדת רחבת היקף בתקופת דוד ושלמה, ההתנחלות והמקור של הישראלים, והניסיון להעצים את ממלכת יהודה לעומת הממלכה הצפונית (ישראל), אינם אלא מניפסט דתי-פוליטי, ולא אמת היסטורית. (ראו קישור בתחתית הכתבה).
פרופ' פינקלשטיין: מחקר ארכיאולוגי מתבצע בקבוצות
בשיחה לאתר הידען אמר פרופ' פינקלשטיין: “הדבר החשוב בפרס הזה זו ההכרה מעל לכל דבר אחר.”
בתשובה לשאלה כיצד הוא זוכה לחופש אקדמי למרות שלכאורה המחקרים שלו מרגיזים ממסדים אלו או אחרים: “אני לא מנסה להרגיז אף אחד. אני עושה הפרדה גמורה בין מחקר ומסורת. אנחנו בעצמנו במשפחה לא מנותקים מהמסורת. לי אין אג'נדה אנטי זה או פרו זה. האוניברסיטה מעולם לא התערבה בענייני. להפך, רק תמכה בכל המחקרים. בארץ, למרבה השמחה, אין משטרת מחשבות. גם אלו שלא ממש מסכימים עם כל ההשקפות שלי לא נמצאיםלגמרי בצד אחר של המתרס. לפני זמן מה הופענו פרופ' עמיחי מזר ואנוכי בהרצאות והציגו אותנו כמתנגדים, בהרצאה היתה הסכמה גדולה בינינו, למרות שאני נחשב יותר רדיקלי והוא יותר שמרני. האריכואולוגיה בארץ רואה את התמונה הנכונה. יש בארץ ארכיאולוגיה טובה ודינמית העוסקת במחקר ברמה גבוהה בכל האוניבריסיטאות בארץ ואני מאוד שמח על כך.”
על מה בדיוק הויכוח?
“זה ויכוח שנמשך אולי 200 שנה. לגבי איך אנחנו מבינים את המסופר בפרקים ההסטוריים במקרא. לפני 40 שנה התווכחו על תקופת האבות, לפני 30 שנה – על כיבוש הארץ. היום מתווכחים על הממלכה המאוחדת. יש תובנות יותר משוחררות לגבי מי כתב, מתי כתב, לאיזה צורך כתב. אני עוסק בזה מן הצד הארכאולוגי. כמובן שזה לא הדבר היחיד שעשיתי בארכאולוגיה.”
ממתי התנך הופך לספר הסטוריה?
ספר התנך אינו ספר הסטורי אלא עוסק ביחסים בין אלוהי ישראל לעם ישראל – תיאולוגיה. ולכן ההשקפות שלו גם האינטרסים שלו הם תיאולוגיים. למן המאה ה-9 לפני הספירה ואילך יש למסופר במקרא חיזוקים ברורים בתעודות החוץ מקראיות ולכן המסגרת של הסיפור מהמאה ה-9 היא די מדויקת. מספרי מלכים א' וב' שושלת בית עומרי והלאה
אבל אני חושב שגם לגבי חומרים קדומים יותר בסיפור המקראי, רסיסי הסטוריה. אולי לא היתה ממלכה אבל הדמויות הן הסטוריות ויתכן שגם חלק מהטקסטים משמרים זכרונות הסטורים עמומים יותר או פחות. אי אפשר להתעסק עם העניין הזה בשחור ולבן. צריך לבחון כל דבר לגופו, הספר שכתבתי עם ניל סילברמן, ראשית ישראל עסק בעניינים הללו. נסינו לברר את השאלות דרך המשקפיים של הארכיאולוגיה, הנותנת עדות בת הזמן.
אתה יכול לספר קצת על מחקרים מעניינים נוספים שביצעת?
פרופ' פינקלשטיין: “עשיתי הרבה דברים, עבדתי עם הרבה אנשים טובים, פרופ' דוד אושיסקין ואנוכי חופרים במגידו – יהולם הכתר של הארכיאולוגיה הישראלית מהקראית. הוא משמש לנו מנוף להבנה טובה יותר של כל המערכת הארכיאולוגית והההסטוריה – גם מתקופת הברונזה. אני עושה עבודות עם פרו'פ אליעזר פיסצקי בעניינים של פחמן 14. עבודה חשובה שקיבלה תהודה בעולם: פרו'פ יובל גורן, פרופ' נדב נאמן ואנוכי שבדקנו את תעודות אל-עמרנה מהמאה ה-14 לפנהס בדיקה מיקרוסוקופית כדי לאתר את מקור התעודות, לפי המינרולוגיה של החרס. בדקנו גם לגבי ממלכות שאבדו ולא ידעו היכן הם כמו ממלכת אלשיה מתקופת הברונזה, ערי מדינה בארץ ישראל לשא ידעו היכן הם. נסענו אל המוזיאונים בעולם ששם נמצאות התעודות, פרופ' גורן ביצע את הבדיקה המיקרוסקופית. עשיתי סקר גדול בהר בשנות השמונים. בסך הכל אני כבר הרבה שנים בארכיאולוגיה וזו התוצאה.”
עבודת צוות
הפרס אמנם הוא אינדיבידואלי אבל כל זה לא היה יכול להתקיים בלי שיש מצע רציני ועמוק של מחקר מסביב. אדם אחד לא יכול להגיע לזה. אנחנו עובדים בקבוצות, בשיתוף פעולה. אני בורג בתוך מערכת משומנת של הארכיאולוגיה והמחקר ההסטורי. אני חושב שבארץ עשו דברים נפלאים.”
הזוכים הנוספים
גרהם ברקר, דמות חשובה ביותר בארכיאולוגיה האירופית והעולמית מאז שנות ה-70, חוקר את היחסים בין נוף לחברה. בניגוד לרוב המלומדים בתחומו, המתמקדים באזור ובתקופה מסוימים, חוקר ברקר תקופות ואזורים רבים – מהפרהיסטוריה המוקדמת ועד התקופה ההיסטורית, ובאזורים המשתרעים על אירופה, אפריקה ואסיה. גישתו היא בין-תחומית, ושואבת משיטות של מדעי הרוח, מדעי החברה והמדעים המדויקים. מחקרו מתמקד ביחסים שבין הנוף לבני האדם ובמתח שבין הטבע לתרבות, מתח שהיה, ועודנו, ייחודי למין האנושי.
בממד זמן ההווה זכה איש התיאטרון הבריטי פיטר ברוק מבריטניה, “על תרומתו יוצאת הדופן לאמנות התאטרון והאופרה, על צמיחתו המרשימה כאמן לאורך יותר משישה עשורים של עבודה מוערכת, על השפעתו ככותב ועל יכולתו לשאוב השראה ומזון רוחני מן העולם המשמש לו במה”. ב-1971 הקים ברוק את “המרכז הבינלאומי לחקר התיאטרון” בפאריס וב-1974 ייסד את הבסיס הקבוע שלו בתיאטרון Bouffes du Nord. עם האופרות שביים נמנות לה-בוהם, בוריס גודונוב, סלומה, נישואי פיגרו ופאוסט. סרטיו כוללים את “בעל-זבוב”, “מרהסאד”, “המלך ליר”, The Mahabharata ו-Meetings with Remarkable Men.
בממד זמן העתיד, זכו שלושה מדענים. הפרופסור רוברט לנגר מהמכון הטכנולוגיה של מסצ'וסט בארה”ב (MIT), מחלוצי ומובילי המחקר בהנדסת רקמות; הפרופסור ג'ורג' ווייטסיידס מאוניברסיטת הרוורד שבארה”ב, “על גישור בין תחומי הכימיה, ההנדסה הכימית והביולוגיה, ועל קידומם לשיאים חדשים על-ידי פיתוח מערכות וחומרים פונקציונליים חדשים”; והפרופ' סנ”ר ראו מ”מרכז ג'ווהרלל נהרו” בהודו, על הישגיו המדעיים בכימיה של חומרים ומצב מוצק.
הפרסים יוענקו בטקס שיתקיים במאי באוניברסיטת תל-אביב. דן דוד, שמעניק את הכסף לפרס, הוא מיליונר יהודי יליד רומניה. הוא המציא את תא הצילום האוטומטי, ומכהן כיושב ראש חברת פוטו-מי-אינטרנשיונל פי-אל-סי, המחזיקה ב-90% מכלל השוק העולמי בתאי צילום אוטומטיים.
