שינויי האקלים ונזקים המגיעים למילארדים- האם נראה באופק בית דין שישפוט את מזהמי הסביבה?

תמצית הרצאתה של ד”ר אור קרסין מהמכון לחקר מדיניות, כלכלה פוליטית וחברה, האוניברסיטה הפתוחה תציג את הנושא ביום המחקר של האוניברסיטה הפתוחה שיתקיים מחר -24/9/2012 בקמפוס האו”פ ברעננה

לאירועי יום המחקר ולילה המדענים באוניברסיטה הפתוחה

השפעות תופעת התחממות האקלים
שינויי האקלים מתחוללים לנגד עיננו ומי שעוקב אחר התקשורת שם לב חדשות לבקרים לידיעות על אסונות אקלימיים אלו ואחרים המתרחשים ברחבי העולם. מרכז המידע האמריקאי לאקלים הפועל תחת מנהל הימים והאטמוספרה (NOAA – National Oceanic AND Atmospheric Administration ) עוקב אחר אירועי מזג אויר חריגים בעולם ומרכז את המידע על אירועים אלו מידי חודש. האתר מונה עשרות אירועים חריגים שהתרחשו בחודש יולי לבדו. אלו כוללים:

שריפות
• שריפות שיא שהשתוללו בצפון מזרח ספרד שגרמו למותם של 4 ולפציעה של 47. בדרום מערב ספרד השתוללו שריפות עצומות גם כן אשר חייבו פינוי של אלפי אנשים מבתיהם והשארות של מאות אלפים בבתיהם וכילו למעלה מ 240 אלף דונם. ועל פי הדיווחים שריפות אלו סימנו את שנת השריפות הגרועה ביותר בעשור האחרון.
• שריפות חמורות נוספות התרחשו בדרום אירופה, בפורטוגל ביוון שם היו 80 שריפות, בקרואטיה ובמקדוניה ובסיביר שם נשרפו גם כ 250 אלף דונם.
• באורגון שבארה”ב נשרפו שטחים בלתי נתפסים של בהיקף של 2.9. מליון דונם, מה שפגע קשות בתעשיית גידול הבקר במדינה זו.

הצפות
• הצפות קשות פקדו את מדינת אסם בהודו, אשר כמויות גשמי המונוסון דווחו כגבוהים ביותר מזה 30 שנה. ההשפעות ההומניטאריות היו קשות למעלה מ 114 איש נהרגו מליוני אנשים הפכו לחסרי בית ועשרות אלפי אנשים נותרו ללא גישה למי שתייה בטוחים.
• בסין אירוע גשם חריג בעוצמתו במשך כ 16 שעות גרם להצפות חמורות בביג’ינג הנחשבות לקשות מזה ששה עשורים. לפחות 77 נהרגו ו 770 אלף איש פונו מבתיהם וכ 500 טיסות בוטלו.
• סופות רעמים וגשמים חזקות בצפון סין אשר גרמו לירידת גשים עזה ומשך 24 שעות גרמו להצפות נרחבות. אשר הסתימו בלפחות 88 מתים, 134 פצועים ו 63 אלף איש שנותרו ללא קורת גג וכ 300 אלף דונם של אדמות חקלאיות שנחרבו.
• ציקלון טרופי שהחל את דרכו ממזרח לפיליפינים, גרם להצפות מסיביות בפילפינים שגרמו ל 39 מיתות ולפחות 230 אלף איש שפונו מבתיהם, וקריסת תשתיות (מים וחשמל) ללמעלה מ 2 מליון איש.

המסת קרחונים
• קצב המסת הקרחונים בגרינלנד גבוהה בהרבה מן העבר ולפחות בשלושת העשורים האחרונים. קצב ההמסה גבר מ 40 % ל 97 % משטחה של גרינלנד בימים בודדים. ליבות קרח מלמדות כי המסה בסדרי גודל גדולים מתרחשת כל 150 שנה. אירוע בסדר גודל דומה התחולל לאחרונה בשנת 1889.

התפשטות מחלות
• עקב המצאותם של מים עומדים רבים כתוצאה מהשטפונות שפקדו את הפיליפינים שלוו בעומסי חום כבדים, נצפתה התפשטות של יתושים הנושאים את הנגיף הגורם לקדחת הדנגי גרמה ל 23 מקרי מוות בין ינואר ליולי 2012, המהוות עליה של 11% לעומת השנה הקודמת.

שיאים חוזרים ונשברים בטמפרטורה
• הדיווח על אירועים הללו מתלווה לדיווח על שיאים שנשברים מבחינת הטמפרטורה הגלובאלית:
o ביולי השנה נמדדו + °C 0.62 מעל הממוצע לחודש יולי ביחס לממוצע הרב שנתי הנמדד משנת 1880 העומד על °C 15.8. מה שהפך את יולי האחרון ליולי הרביעי החם ביותר מאז החלו מדידות של הטמפרטורה הממוצעת על פני האדמה והים.

סיכום הנזקים
הרשימה נמשכת ולמעשה מידי חודש בחודשו אנו רואים שנשברים שיאים אקלימיים ונגרמים נזקים רחבי היקף:
• נזקים בריאותיים ופגיעות בנפש כתוצאה מעקת חום ישירה וכן מהתפשטות נושאי מחלות עקב עליית הטמפרטורה
• נזקים לרכוש פרטי ותשתיות ציבוריות- אלו מתרחשים בעיקר כתוצאה מאירועים של הצפות אשר לעיתים גורמים למפולות בוץ, סופות רוח עזות ושריפות.
• נזקים אקולוגיים וחקלאיים- עקב שינוי תנאים סביבתיים, ירידה או עלייה בכמות הגשמים הגורמת לבצורות או שטפונות, התחממות הים הגורמת למשל לפגיעה קשה בשוניות האלמוגים, המסת הקרחונים הגורמת לפגיעה בסביבה הארקטית.

עלויות נזקי האקלים
ככל שתופעות נזקי האקלים הולכת ומתרחבת מתברר שהעלויות הנגרמות עקב נזקים אלו הולכות ותופחות – אך כיצד לאמוד אותן?
אומדן הנזקים תלוי במספר מרכיבים:
1. מהי מידת הריסון שתושג בעליית הטמפרטורה הגלובאלית? ככל שההתחממות העולמית תעלה ותצא משליטה הנזקים יהיו גבוהים לעין שעור וקשים מאוד לאומדן. מרבית המחקרים המנסים לאמוד את נזקי האקלים מניחים קיבוע של עומסי הפחמן באטמוספרה ל 450 חלקים למיליון עד שנת 2020 – מה שצפוי להביא לעלייה של עד °C 2 עד לשנת 2100. מרבית המדענים מסכימים שזה יעד ראלי שאומנם יגרום לנזקים אך לא לשינוי מוחלט של כל מערכות הקיום. אולם גם כאן ישנם מדענים שחולקים על יעד זה וסבורים שגם עלייה של °C 2 היא גבוהה מכדי להבטיח קיום של המערכות האנושיות כפי שהן כיום.
2. מהי שנת היעד – לאיזו שנה אנו מייחסים את השינויים.
3. והעיקר –אילו פעולות הסתגלות והערכות לשינויי האקלים ינקטו בני האדם על מנת לצמצם את הנזק השיורי? כיום ברור שמעבר לצמצום גזי החממה כאמצעי לשינוי הנתיב הצפוי של ההתחממות ישנה חשיבות רבה מאוד לצעדי הערכות אשר יש בכוחם למזער את השפעות ההתחממות ואת הנזקים הצפויים. צעדים אלו קרויים בלועזית “אדפטציה”. חלק מצעדי הערכות עשויים רק לדרוש תכנון טוב יותר אשר לא כרוך בהוצאה ישירה משמעותית (למשל בניית בתים מותאמי אקלים ומבודדים, או הרחקת מבנים מאזורי הצפה). צעדים אחרים עשויים לדרוש השקעות תקציביות לא מבוטלות כגון התאמת תשתיות, הקמת מערכות התראה על אירועי מזג אויר חריגים או התפלת מים, טיהור שפכים והקמת מערכות השקיה בחקלאות.

עקב שלושת המשתנים הללו ישנה חוסר וודאות רבה באומדנים וגם שונות גבוהה. אחד האומדנים הראשונים הנכלל בדו”ח משנת 2006 של הלורד סטרן (מי שהיה המדען הראשי של הבנק העולמי) שפעל כיועץ ממשלת הוד מלכותה לכלכלת אקלים.
• ממצאי הדו”ח:
o במקרה של שעליית הטמפרטורה עד סוף המאה תוגבל ל + °C 2 הרי שעלות הנזקים מוערכת בין 1-0.5.% מהתוצר הגלובאלי הגולמי קרי בין 750$ מיליארד לבין 325$ מיליארד לשנה. זאת רק עקב נזקי אירועי מזג אויר קיצוניים.
o אולם במקרה של התחממות של + °C 5-6 עד סוף המאה נזקים אלו יכולים להגיע עד 10% ויותר מהתוצר הגלובאלי – קרי 7.5 $ טריליון לפחות וחלקן של המדינות המתפתחות בנזקים אלו יהיה גדול מחלקן של המדינות המפותחות.

מי סובל משינויי האקלים
ישנו קונצנזוס בין המדענים כי המדינות המתפתחות ותושביהם צפויים לסבול משינויי האקלים באופן ניכר ביחס למדינות מפותחות. ישנן כמה סיבות לכך:
• פגיעות הפיסית- מדינות מתפתחות נמצאות באזורים (בדרום ובמרכז כדור הארץ) שם השינויים האקלימים ובעיקר עליית הטמפרטורות יביאו להשפעות הרסניות במיוחד
• פגיעות כלכלית- כלכלותיהן של מרבית המדינות המתפתחות נשענות על תוצרים מן הטבע וכן על חקלאות. זו משמשת כמקור פרנסה והזנה לתושבים. חקלאות היא ענף פגיע מאוד לשינויי אקלים.
• חוסר מוכנות ויכולת הסתגלות מוגבלת- היכולות של אוכלוסיות חלשות להסתגל ולהערך לשינוי אקלים מוגבלת עקב מגוון רחב של גורמים ביניהם: יכולת כלכלית, ביטחון תזונתי, נגישות לתקשורת השכלה ועוד.

אחריות המדינות המפותחות לנזקי האקלים
• העולם המפותח המונה פחות מ 20% מאוכלוסיית העולם אחראי ל כ 75% מהפליטות ומנזקי שינוי האקלים ההיסטוריים (מאז המהפכה התעשייתית).
o ארה”ב המונה 4.47% מאוכלוסיית העולם אחראית לפי הערכות המומחים לקצת למעלה מ 20% מנזקי שינוי האקלים שהתחוללו עקב פליטת גזי חממה משנת 1900. מספר זה יורד באחוז אחד בלבד אם מונים את אחריותה רק משנת 1990 ואילך.
o אמריקאי ממוצע פולט פי 12 מסיני ממוצע או פי 36 מהודי ממוצע.
o גם האירופיים שמצבם מעט טוב יותר תורמים להתחממות הגלובאלית באופן ניכר הרבה מתושבי המדינות המתפתחות. אומנם, אירופאי פולט רק כ 87% מעמיתו האמריקאי כלומר ב 13% פחות, אולם פי 10 מסיני ממוצע ופי 32 מהודי ממוצע.

מאפיינים של מפת חלוקת הפליטות:
• חוקרים מסכימים כי מפת חלוקת הפליטות ההסיטורית היא בלתי שוויונית באופן קיצוני בין המדינות (בדומה מאוד להון) וכי למעשה התרומה של המדינות המפותחות לפליטת גזי החממה היא מכרעת.
• בד בבד, תמונה זו משתנה לאיטה עקב התעצמותן של הכלכלות במעבר כמו סין והודו. אולם, אין להתבלבל מתרומתן הכוללת הגבוהה של מדינות אלו משום שתרומתן לנפש היא כאמור רחוקה עד מאוד מתרומתן של מדינות המערב.
• פליטות גזי חממה היא אפשרה במידה רבה את התפתחותן של כלכלות המערב והתעצמותן. דפוס הפיתוח האנרגטי של כלכלות המערב באה על חשבון אפשרויות הפיתוח העתידיות של הכלכלות המתפתחות ותגרום לנזקים לכלכלות אלו.
• החל מתחילת שנות ה 90 לכל הפחות פליטות בוצעו מתוך הכרת הסיכונים הכרוכים בהן. בשנת 1992 נחתמה אמנת האו”ם לשינוי אקלים ה .UNFCCC עליה חתמו כל המדינות המפותחות. האמנה מכירה בהשפעות השליליות של פליטת גזי החממה וקובעת מסגרת כללית למדיניות שתביא לצמצום הפליטות. האמנה גם קובעת את חובתן של המדינות המפותחות לסייע בידי המדינות המתפתחות הפגיעות ביותר לשינוי אקלים לנקוט בצעדי ההערכות הנדרשים.

דרכים להטלת אחריות על המדינות המפותחות לנזקי האקלים במדינות המתפתחות
• אם המדינות המפותחות אחראיות על מרבית הנזקים הנגרמים למדינות המתפתחות הרי שהפועל היוצא הוא כי יש להטיל עליהן חבות לתשלום הן בעד פעולות ההערכות לשינוי אקלים שמטרתן לצמצם נזקים והן בגין הנזק השיורי שיתרחש גם בהתקיים פעולות הסתגלות והערכות שונות.
• יכולות להיות דרכים שונות למימוש האחריות הזו:
o דרכים חד צדדית וולנטרית לגמרי- למשל מימון המועבר באמצעות תקציבי סיוע החוץ של מדינות שונות.
o בדרכים הסכמיות – דרך הסכמתן של מדינות מפותחות להעמדת מימון באמצעות קרנות בינלאומיות למשל. דרך זו אומצה באמנת האקלים ויש עמה מספר בעיות הקשורות לעמידה ומימוש ההסכמים על ידי המדינות המפותחות.

• שתי השיטות הללו לוקות הן מבחינת:
o האמינות – מדינות אינן תמיד מקיימות את מה שהבטיחו
o הוודאות- בשיטה הוולונטרית לא ברור כלל מה המחוייבות
o זמינות המשאבים- משאבים אינם תמיד מגיעים בזמן
o הנושאים הזוכים להכלל בסדר העדיפויות למימון- היות והמדינות המפותחות שולטות במקורות המימון הן גם אלו שקבועות במידה רבה את התחומים או הנושאים להם יועבר המימון, ואלו אינן בהכרח זהים או תומכים בסדרי עדיפויות של מדינות מתפתחות. כמו כן, המימון כפי שהוא ניתן היום אינו נותן מענה לאירוע אסון או חירום אקלימיים אלא לתהליכי תכנון ארוכי טווח, כך שאם מדינה סבלה מנזק הדורש התייחסות מידית העמדת מקור מימון אין לה בדרך כלל אל מי לפנות.
• מכל הסיבות הללו יש חשיבות לאפשרות שלישית של אחריות משפטית כאמצעי להתמודדות עם הצורך להעמיד למדינות המתפתחות פיצוי על נזקי אקלים שיוריים ואמצעים לקיום פעולות הערכות נדרשות.

מהם הקשיים בדרך להטלת חבות משפטית על המדינות המפותחות
• ישנם מספר קשיים לא מבוטלים בדרך לאפשרות להטלת חבות משפטית על מדינות המפותחות בגין נזקי שינוי האקלים המתחוללים במדינות המתפתחות.
אפשר לחלק קשיים אלו לשני סוגים עיקריים קשיים מהותיים – משפטיים וקשיים מוסדיים- פוליטיים
• מבחינה משפטית- על מנת להוכיח חבות לפי עקרונות המשפט המקובל הניזוק נדרש להוכיח מספר מרכיבים. שלושת המרכזיים מתוכם:
1. מיהו המזיק- היות ובעיית ההתחממות נגרמת כתוצאה מפליטות של מדינות וגורמים רבים אשר רק הצטברותן זו לזו היא שגורמת לנזק כלל לא ברור מיהו הגורם המזיק האחראי לתופעת ההתחממות. האם מדובר במדינה או במדינות? או שאולי דווקא בתעשיות שונות- כגון תעשיית האנרגיה או הרכב או התעופה? וכמובן עומדת השאלה כיצד יש לחלק את האחריות בין הגורמים הללו.
2. קשר סיבתי בין המעשה המזיק לבין הנזק- אירוע מזג אויר חריגים הגורמים לנזק עלולים להתרחש גם במציאות שאין בה שינוי אקלים ולא בקלות ניתן לייחס אירוע אקלימי מסוים ונקודתי לשינוי אקלים שהינו תופעת ארוכת טווח. בנושא זה יש חוסר וודאות רבה אשר עלולה לשמוט את הקרקע תחת טיעון משפטי לאחריות.
3. מודעות לאפשרות לקיום הנזק- לרוב מזיק נדרש לפצות ניזוק על מעשה מזיק רק אם היה מודע לכך שמעשהו עשוי לגרום לנזק. לפי קו זה אפשרית הטענה כי אחריות המדינות המפותחות חלה לכל המוקדם רק על פליטות מחל מתחילת שנות ה-90 בהם נחתמה אמנת האקלים. מנגד בשנים האחרונות, במשפט הפנימי הסביבתי של במדינות המערב ישנה נטייה לוותר על דרישת הידיעה ולחייב פיצוי גם אם המזיק לא היה ער לנזקים האפשריים- מתוך עקרון משפטי של אחריות מוחלטת.
• מבחינה מוסדית ופוליטית – ישנם ספקות לא פשוטים ביחס לפורום בו יש או אפשר בכלל להגיש תביעות מסוג זה. פורומים שונים מטילים מגבלות שונות על זהות התובע (האם פרטים שנפגעו או מדינה) ועל זהות הנתבעים (האם מדינה או גורם פרטי כלשהו). פורומים כגון בית המשפט הבינלאומי בהאג המאפשרים תביעה של מדינה אחת נגד רעותה נשלטים במידת מה על ידי שיקולים פוליטיים ואילו תביעה בבתי משפט פנימיים של מדינה מסוימת יכולה להיות בעיתית לזרים המבקשים להגיש את התביעה.

נבחן את אחת אפשרויות התביעה במישור הבינלאומי
בית הדין הבינלאומי
• בית הדין הבינלאומי (המכונה באנגלית ה International Court of Justice) הוא למעשה בית משפט קבוע – הזרוע השיפוטית המרכזית של האו”ם אשר הוקם בשנת 1945 באמצעות מגילת האו”ם.
• בית הדין הבינלאומי בהאג מאפשר רק תביעות בין מדינות או מתן חו”ד למוסדות האו”ם. לבית הדין כללי סמכות מחמירים המאפשרים לו לדון בתביעות רק אם ניתנה לו סמכות על ידי הצדדים (מתוך העקרון של שמירת הריבונות של המדינות). סמכות השיפוט של בית הדין יכולה לחול באחד משלוש המקרים הבאים:
o שני הצדדים המתדיינים אימצו את הסעיף בחוקת בית הדין המקנה לבית הדין סמכות שבחובה בעניינם– מרבית המזהמות הגדולות כולל ארה”ב לא אימצו סעיף זה או דחו אותו עם השנים.
o שני הצדדים מגיעים בהסכמה לבית הדין שישמש כבורר במחלוקת ביניהם – הסיכוי שמזהמות משמעותיות יסכימו לכך קטן.
o ישנה אמנה אחרת עליה חתומים הצדדים (אמנה רב צדדית או דו צדדית) אשר מקנה סמכות שיפוט לבית הדין הבינלאומי. הנושאים שבהן עוסקת האמנה יכולים להתפרש כקשורים לפליטות גזי חממה. הקושי הוא להוכיח כי גרימה לנזקי אקלים מהווה הפרה של התחייבויות הכלולות באמנה אחרת אמנה, גם אם האמנה היא כללית ועוסקת בנושאים כמו “ידידות, מסחר וכיוצ”ב”
o עד היום לא הוגשה תביעת חבות בגין נזקי אקלים לבית הדין הבינלאומי ויתכן שגם לא תוגש בשנים הקרובות. ההיסטוריה של החלטות בית הדין במחלוקות סביבתיות בין מדינות מצביעה על מדיניות שמרנית ביותר המייחסת משקל רב לחוסר וודאות אפילו קטנה בראיות מדעיות. זאת גם במקרים שהיו פשוטים בהרבה להוכחה. דוגמא לכך מצויה בפרשה הסביבתית האחרונה בה פסק בדין הדין בשנת 2010. מדובר היה בסכסוך בין ארגנטינה לאורוגוואי בגין טענה של ארגנטינה בדבר זיהום נהר אורוגואי על ידי מפעלי עיבוד נייר בצד הארגנטיני שהוקמו בהפרה של אמנה בין הצדדים. שני הצדדים הביאו ראיות מדעיות למכביר לתמוך בטיעוניהם, והיו ראיות רבות להתדרדרות מצב מי הנהר. בית הדין בחר לפסוק על בסיס המידע המדעי ללא מינוי מומחה מטעמו וביכר לפרש את העובדה שהיו חוות דעת סותרות בדבר איכות המים כראייה לכך שלא נפגעו במידה שהיוותה הפרה של האמנה לשמירתו שנחתמה בין הצדדים. בית הדין העדיף להגיש את סעיפי האמנה שחייבו את הצדדים לשתף פעולה בשמירה וניטור מצב הנהר, והקנה להם חשיבות ומשקל מיוחד.

בתי דין אזוריים לזכויות אדם
• ישנם שני בתי דין אזורים לזכויות אדם בית הדין האירופי לזכויות אדם ובית הדין האמריקאי לזכויות אדם ( Inter-American commission on Human Rights).
• בית הדין הבין- אמריקאי לזכויות אדם והועדה הבין אמריקאית לזכויות אדם הם שני מנגנונים שהוקמו על יסוד האמנה הבין אמריקאית לזכויות אדם. Iעד כה הועדה הבינאמריקאית היא הגוף המשפטי הבינלאומי היחדה ששמע עתירה שעניינה נזקי שינוי אקלים.
• עתירה זו הוגשה בשנת 2007 על ידי המועצה הארקטית, גוף לא ממשלתי, אשר ביקש לתבוע את ממשלת ארה”ב על מחדליה בנקיטת אמצעים להפחתת פליטות גזי חממה.
• הייחוד של בתי הדין האזורים לעומת בין הדין הבינלאומי הוא יכולתם של אנשים פרטיים להגיש עתירות במידה והוכיחו כי כל הדרכים האחרות במדינתם מוצו.
• בעוד שבית הדין הבינאמריקאי הוא גוף בעל סמכות שיפוטית ויכול להטיל פיצויים, הוא אינו יכול להפעיל את סמכותו אלא בהענקת סמכות על ידי המדינות החברות באמנה. ארה”ב מטעם זה לא אישררה את האמנה ולמעשה מסרבת להכיר בסמכותו של בית הדין, ולכן לעת עתה לא ניתן לתבוע אותה במסגרת זו.
• הועדה הבינאמריקאית היא גוף שיכול להפיק המלצות וחו”ד דעת שאינן מחייבות לכאורה אולם יש להם משקל בזירה הבינלאומית. גוף זה הוא גם הגוף דרכו יש לעבור לפני שעתירה יכולה להישמע בפני בדין הדין. לכן ישנה חשיבות לפחות הצהרתית להחלטות של גוף זה. למרות שהועדה החליטה לדחות את הדיון הפורמאלי בעתירה, היא זימנה את הגופים העותרים לדיון עקרוני על הקשר בין התחממות אקלימית לבין זכויות אדם. בדיון זה נשאלו שאלות על אותן סוגיות בעיתיות שנידונו לעיל, כאשר שאלת הקשר הסיבתי בין מעשיה של ארה”ב לבין הפגיעה בזכויות האדם השל בני האינואיט לחיים ולכבוד היא שעמדה במרכז הדיון.

מנגנון ישוב הסכסוכים של אמנת האקלים
• לפחות באופן תיאורטי מספקת אמנת האקלים עצמה מוסד לדיון בסכסוכים בין הצדדים לאמנה. האמנה קובעת הצדדים רשאים ליישב סיכסוכים ביניהם באופן רצוני, תוך פנייה לבית הדין הבינלאומי או לבוררות מוסכמת.
• אם אמצעים אלו נכשלו צד לסכסוך יכול לבקש את כינוסה של נציבות פיוס Conciliation Commission, אשר העברת הסכסוך אילה אינה דורשת את הסכמת הצד השני.
• נציבות הפיוס רשאית לתת חו”ד מייעצות, מעין פסק בוררות כולל להמליץ על פיצוי אשר הצדדים יהיו חייבים לשקול בתום לב.
• המנגנון שמוקם אינו מנגנון שיפוטי, אלא מעין מנגנון של גישור שאינו מחייב את הצדדים. נראה לפי הסעיף שהצדדים אף רשאים שלא לקיים את החלטות הנציבות אולם כמו החלטות אחרות של גופים לא מחייבים בזירה הבינלאומית יכולות להיות לכך השלכות פוליטיות.
• למרות הפוטנציאל האפשרי הטמון בגוף זה הוא טרם החל לפעול, ואף צד לאמנה לא ביקש עד היום את כינוסו (אף שנשמעו איומים מסוג זה למשל כאשר מדינת האיים הנמצאת במרכז האוקיאנוס השקט Tuvalu הודיעה כי בכוונתה לתבוע את ארה”ב בבית הדין הבינלאומי). למעשה עד היום הצדדים לאמנה לא סיכמו וגיבשו את הפרוצדורות הפנימיות האמורות להנחות את עבודת הנציבות כאשר תקום והדבר עלול להווה מחסום בדרך להקמתה.

לסיכום
המנגנונים המשפטיים הקיימים בזירה הבינלאומית המשפטית טרם בגרו דיים על מנת להתמודד עם נזקי שינוי האקלים. אולם, אמנת האקלים הולכת ומתמקדת בסוגיות של הערכות לשינוי אקלים וקרנות בינלאומיות רב צדדיות חדשות קמות על מנת לסייע למדינות המתפתחות לבצע פעולות אדפטציה. למעשה מדינות האקלים הגלובאלית עוברת מהפך שבו בצד הדגש ההיסטורי על צמצום הפליטות (מיטגציה) הולך ותופס מקום הדגש על הערכות לשינוי האקלים, מניעת נזקים והתמודדות מול סיכונים. ככל שמגמות אלו יתחזקו וכלל שנזקים עצמם ילכו ויתגברו, ישנו סיכוי כי המנגנונים הבינלאומיים ימצאו מענה ויעודדו פיצוי של לאותן מדינות שסובלות כבר מנזקים בלתי הפיכים. למעשה הדבר עשוי אף להיות באינטרס של מדינות המפותחות אם החלופה קליטה של גלי פליטים הנסים ממדינותיהם מוכות השטפונות והבצרות.