תשובה שתינתן ברורה והחלטית – על שום שביקש לאבד ולהשמיד את העם היהודי בממלכת פרס ומדי. תשובה ברורה והחלטית? נבחן זאת בהמשך
אי-פעם בנעורינו היינו מציתים בל”ג בעומר בובות של שונאי ישראל, ממש כטקס פרימיטיבי-וודואיסטי. בובות כדמות המן, היטלר ונאצר, מה שביטא את סלידת הרחוב מצוררי העם. המן, אגב, “זכה” כל העת לתחיה ולריענון בדמויות שונות כמו אחמדינג’ד ושאר מאיימי העוצמה הגרעינית האירנית. כך בפי העם בנוסח של פשט-צורה-ולבש-צורה.
ולענייננו, אם נסתובב עם מיקרופון משוטט בחוצות כל עיר וכרך במקומותינו ונשאל את הבריות שאלה פשוטה, לכאורה רטורית: “על שום מה ולמה נתלו המן ובני ביתו?”. התשובה שתינתן ברורה והחלטית – על שום שביקש לאבד ולהשמיד את העם היהודי בממלכת פרס ומדי. תשובה ברורה והחלטית? נבחן זאת בהמשך.
טרם אציג את עמדתי הרי להלן ובתמציתיות רבה השתלשלות האירועים. אסתר, הנערה היהודית, נבחרת/מתמנה לאחר תחרות קשה (מעין תחרות מלכת היופי) לאשת אחשוורוש בהתערבותו של בן דודה מרדכי, ועל הסתרת דתה היא שומרת בסוד מוחלט. בזכות הקשר המשפחתי התמנה מרדכי, כך דומה, לפקיד בחצר המלך. המן, מיועצי המלך ומבכיר שריו, רוגז על מרדכי (פטרונה של אסתר) המסרב להשתחוות לפניו ותובע בשל כך מאחשוורוש להשמיד את כל בני עמו ולחמוס את רכושם. אחשוורוש נעתר לדרישת המן ואף נקבע מועד ביצוע הגזירה – בי”ג באדר.
אסתר פונה למלך ומבקשת שיערוך משתה בנוכחותה ובנוכחות המן. ובאותו משתה מפצירה אסתר במלך לקיים משתה נוסף בנוכחות השלושה – אחשוורוש, המן ואסתר.
באותו לילה נדדה שנת המלך והוא ציווה שיקראו בפניו מספר דברי ימי הממלכה. או-אז נתחוור לו כי מרדכי מנע את ניסיון ההתנקשות בחיי המלך, ובתמורה מבטיח המלך לגמול לו למרדכי חלף תושייתו. הוא פונה לאחד משריו, במקרה זה להמן, שמשיא לו עצה לגמול לחושף ניסיון ההתנקשות ברוחב יד מלכותי. המן לא ידע שמדובר במרדכי, ומשנתחוור לו זאת לא ידע את נפשו מרוב בושה והשפלה.
המן מוזמן כאמור למשתה הנוסף שיזמה אסתר, ושם מבטיח המלך לאסתר כי יציל את בני עמה, את היהודים מאבדון. את המן מציירת אסתר נוכח המלך כ”איש צר ואויב”.
סופו של הסיפור ידוע – היהודים נצלו וכל חורשי רעתם – המן ובני ביתו נתלו על עץ והעיר שושן צהלה ושמחה.
וכעת אציג לפניכם כמה הערות, אולי פרובוקטיביות משהו.
ראשית – הכיצד הסכים מרדכי להעמיד את אסתר, שהיתה כמסופר, יפהפיה מהממת, אך עדיין נערה, בסיכון שתיבלע בהרמון המלך (מאגר הנערות, העלמות והנשים אשר למלך, שרק לעבדים הסריסים ניתן היה להיכנס לשם) למשך שנה תמימה מה עוד שציווה עליה להסתיר את יהדותה בכל מחיר.
שנית – האין זה רחוק מלשער כי מרדכי עשה שימוש באסתר כדי לשתול את עצמו בחצר המלך.
שלישית – הכיצד לא נמסר למלך על ניסיון ההתנקשות ועל העובדה שמרדכי חשף את הקונספירציה והציל את המלך בזמן אמת.
רביעית – מדוע יוזמת/זוממת אסתר משתה נוסף? מה היא תכננה להשיג? ואולי זה יתחבר לסעיף הבא, שהוא לוז העניין.
חמישית – וכאן אני מגיע ללב העניין: האם נענש המן על שום היותו “איש צר ואויב”. לא ולא, ואולי-אולי חלקית כן, אך מה הביא את המלך לגזור על המן וביתו עונש כה כבד?
הבה נעיין שוב במגילת אסתר ככתבה וכלשונה: ” ויאמר המלך אחשוורוש, ויאמר לאסתר המלכה: מי הוא זה ואי-זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן (לפגוע ביהודים)(והרי אחשוורוש בעצמו נעתר למימוש הגזירה הצפויה של המן. האם זכרונו בגד בו? או אולי היה המלך שיכור והלום יין ולא אחראי מתוך כך לתגובותיו?)? ותאמר אסתר: איש צר ואויב המן הרע הזה. והמן נבעת מלפני המלך והמלכה. (ובחלוף זמן קצר מאוד) והמלך קם בחמתו (על המן) ממשתה היין אל גינת הביתן, והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה, כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך. והמלך שב מגינת הביתן אל בית משתה היין והמן נופל על המיטה אשר אסתר עליה …” (מגילת אסתר ז’ 8-5).
עד כאן נראה כי המן עמד להתחנן על נפשו נוכח המלכה אסתר, אלא שהתנוחה האינטימית, לכאורה כמובן, היינו במיטתה של אסתר, מעורר תמיהה אם לא למעלה מזה.
ההמשך מיד יתבאר: “ויאמר המלך: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו” (שם 8). דברי המלך מציינים ללא ספק “תפיסה על חם” את קלקלתו של המן בהקשר מיני לחלוטין, כשהוא, המלך, משתמש בפועל “כיבוש המלכה”, ולא בשום משמעות אחרת.
וואוהו!!
ו … מיד אחר כך נגזר דינו של המן לתליה. אז אני שואל את עצמי: האם יש קשר בין-לבין? והתשובה הינה חיובית לחלוטין.
ומדוע? שהרי לא נזקקה אסתר לכאורה לפתות את המן לאחר שכבר דווחה למלך מי הוא “האיש הרע בסיפור”. אולי רצתה לוודא שאכן ישלם בחייו על מזימותיו הארוטיות, לאחר שיתפתה על ידה. ולא זו בלבד, אלא שגם משפחתו תשלם וגם נכסיו יעוקלו לטובת אסתר כפי שנראה אחר כך.
ואם כבר גילתה למלך מי הוא “האיש הרע בסיפור” מדוע נאלץ המן להתחנן על נפשו מול אסתר, שלבטח ציפתה שהמן ייענש על דרישותיו למילוי הגזירה הקטלנית נגד עם ישראל, ואף אחשוורוש עזב את חדר המשתה נסער ורגוז עד עמקי נשמתו נוכח אמירתה/התוודותה של אסתר לפניו (“איש צר ואויב המן הרע הזה”)? אולי ציפה להמתיק את רוע הגזירה העלולה ליפול על ראשו, תוך שהוא מנצל את קשריה ההדוקים של אסתר עם המלך. והיא, אסתר, שקראה כנראה את מחשבותיו וציפיותיו, החליטה לנעוץ את המסמר האחרון בארון המתים של המן על ידי טכסיס הפיתוי. ומתוך כך נבין מדוע יזמה הגברת את הפקתו וביצועו של חדר משתה נוסף.
אני מתקשה איפוא להאמין בנסיבות העניין כי בין המן לבין אסתר היתה משיכה ארוטית הדדית מוכמנת משהו. כמו כן אינני נוטה לראות בהמן מין מטרידן מינית או בעל כוונות אינוסיות רחמנא ליצלן. נראה לי יותר, לאור תרכובת האירועים והדגשה לא פעם ולא פעמיים באשר ליופיה המהמם של אסתר, כי הגברת, לה-פאם-פאטאל, הצליחה לפתותו בנסיבות העניין כדי להבטיח את הפלתו בפח ואת סופו בעיני המלך. והיות שהמן לא דמה ליוסף במצרים בפרשת אשת פוטיפר שילם על מעשהו בחייו. ואולי-אולי את ההפלה בפח יזם מרדכי, פטרונה המשפחתי של אסתר גם בכדי לקדם את נטיותיו הפוליטיות. ואולי-אולי גם בשל כך לא נמצאה מסכת פורים בספרות חז”ל ואף לא במגילות קומראן ובכלל דעותיהם של האמוראים בעניין דמותה של אסתר הינן קונטרוברסליות.
ועוד מילה אחת על אסתר – קצת מפריעה ומקוממת דרישתה של אסתר מהמלך לתלות גם את עשרת בני המן. נכון שאיננו נמצאים בעידן דמוקרטי וליברלי דאז, אך מאסתר היהודיה הייתי מצפה לקצת יותר רחמים, מה עוד שבני המן לא חטאו ולא פשעו. וקשה שלא להיזכר בקובלנות כלפי האל החוזרות על עצמן חזור-ושנה, כיצד הוא פוקד עוון אבות על בנים. זאת ועוד, אסתר זכתה לאחר חשיפת התנהגותו הארוטית של המן בחווילתו המפוארת הלכה למעשה. ושוב, נודף מכאן ריח לא טוב.
ועוד מילה על מרדכי, שבעקבות הפיתוי, שדרג היטב את מעמדו בחצר המלוכה הפרסי, כשהוא מחזיק בידו, תרתי-משמע, את טבעת המלך. ולא זו בלבד אלא שזכה ללבוש בגדי מלכות מהודרים ויקרים ולעטר ראשו בעטרת זהב. היכן הצניעות?!
ועוד מילה על עם ישראל. אחשוורוש איפשר ליהודי ממלכתו להינקם פיזית (“ויכו … מכת חרב והרג ואובדן …” מגילת אסתר ט 5) מכל מחשבת זדון שחרשו עליהם, ובשושן הבירה, כך על פי המקורות הומתו על ידם 500 איש ובכל רחבי הממלכה היכו יהודים את מבקשי רעתם “ואיש לא עמד בפניהם, כי נפל פחדם על כל העמים” (מגילת אסתר ט 2), ומיד בהמשך – “וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועושי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים (=משדרגים את מעמדם) כי נפל פחד מרדכי עליהם” (שם 3).
וכל זאת כפועל-יוצא מהצלחת הפיתוי של אסתר.
ונחזור לעניין הפיתוי, ומבלי להעלות דרישה לוועדת חקירה ממלכתית: מדוע הסתירו זאת מאיתנו מאות בשנים ועדיין מטמינים ומטמירים זאת? ושלא יהיו כאן היסוסים ופקפוקים. דווקא האירוע הנידון, ולא המשכו הקטלני, מסביר ומבהיר שהיינו נורמלים ואפילו בנסיבות לא מוסריות. היינו כאחד האדם!!!
(*) ברצוני להודות פה, כפי שעשיתי באחד ממאמרי הקודמים בעניין הפיל ויהונתן (“מי הפיל את הפיל”) לרועי שרמייסטר, עמית וידיד שהפנה את תשומת לבי להקשר הארוטי שבסיפור אסתר והמן, ועל כך יבוא על הברכה)
15 תגובות
מלבד מה שהוסיפו המגיבים אודות אי בקיאותו המופלאה של הכותב במקורות זח”ל ישנן עוד שתי טעויות בפשט:
1. אי אפשר לומר שאחשורוש לא ידע על הצלתו מההתנקשות, הרי כתוב במפורש “ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי”.
2. עיקר מה שישראל עשו הוא התגוננות לשמה או במקרה היותר טוב מכת מנע.
אפילו לדעת מי שסובר שיש דבר כזה “מדעי היהדות”, בשום תחום לא כל הגיג ראשוני לא בדוק ומנופה שכותב בעל תואר צריך לפרסם…
ד”ר יקר
אשריך שבחלק גדול כיוונת לפירושיהם של גדולי ישראל..אכן כך אסתר המלכה גרמה במכוון למלך אחשורוש לחשוד שיש בינה לבין המן קשר כבר במשתה הראשון. לכן בלילה נדדה שנתו.. חבל אילו הייתה קורא את פירושי חז”ל הייתה מגלה שהם הקדימו אותך בהרבה.. ואתה לא מחדש מאומה.. כמובן שיש לך קצת פספוסים.. אבל כל הכבוד לך שכוונת לדעת גדולים
כאדם מסורתי המאמין בבורא, אבל מסכים למאמר שלך כאן (ד”ר יחיעם. לא תמיד אני מסכים איתך) אני מסכים גם שאתה נוגע בעצבי שיניים חשופים.
אני נוטה להסכים עם המאמר של ד”ר יחיעם. התנ”ך בעל אג’נדה עם שורשים היסטוריים כלשהם.
מרדכי הוא השם של האל מרודך ואסתר של האלה אישתר=עשתורת. אחשוורוש מזוהה עם המלך קסרקסס אשר ניסה לפלוש ליוון אחרי דריווש.
אריה ארגמן, הכל נכון מה שאתה כותב, אבל איך אתה רוצה שהאג׳נדה השמאלנית תצליח לשטוף את המוח של הקוראים אם אתה מביא כאן דברים שהם נכונים? באמת. מספיק עם העובדות. אל תפריע לנפיחה השמאלנית לבשם את האווירה של האתר. אני לפחות משתדל לא להפריע לאווירה הזאת, אבל משום מה אני מרגיש צורך להמשיך לפקוד את המקום… כמו בית שימוש.
כאחד שלומד משפטים, ארצה להביע את דעתי לגבי מכניקת הקוונטים, ובעיקר לגבי בסיסה העומד בסתירה גמורה לקבוע לנו כי הדין נקבע עפ”י מסורת הפסק בבתי משפט, מלבד בהוכחה המהווה שינוי בסיסי בפסק ולא משפיעה על מקרה בודד בלבד… .
אינני מכיר את הד”ר הנכבד אך היה מוטב לו ישלח את מאמריו לבדיקה אצל מי שעוסק בענין עליו נסוב המאמר…
כך לדוג’:
“ראשית – הכיצד הסכים מרדכי להעמיד את אסתר, שהיתה כמסופר, יפהפיה מהממת, אך עדיין נערה, בסיכון שתיבלע בהרמון המלך” וכו’, רוב מפרשי המגילה מפרשים בפסוק “ותלקח אסתר אל בית המלך” – על כרחה.
“שנית – האין זה רחוק מלשער כי מרדכי עשה שימוש באסתר כדי לשתול את עצמו בחצר המלך”
אם “אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה” הכיצד נעשה מרדכי בזכות קשריו איתה לבעל מעמד.
מלבד שאכן כפטרון, הרי רצה להיות בסביבתה.
“שלישית – הכיצד לא נמסר למלך על ניסיון ההתנקשות ועל העובדה שמרדכי חשף את הקונספירציה והציל את המלך בזמן אמת.”
פסוק מפורש כי אסתר אמרה למלך אחשוורוש על כך בשם מרדכי.
“רביעית – מדוע יוזמת/זוממת אסתר משתה נוסף? מה היא תכננה להשיג?”
על כך נאמר בגמרא בבלי כמה הסברים והביא המגיב לפני את פירושו של ריב”ק, כי רצתה לגרום למלך לקנא ולחשוד אותה על המן, בהזמינה אותו פעמיים למשתה איתה.
“חמישית – וכאן אני מגיע ללב העניין: האם נענש המן על שום היותו “איש צר ואויב”. לא ולא, ואולי-אולי חלקית כן, אך מה הביא את המלך לגזור על המן וביתו עונש כה כבד?”
א. כנאמר אכן גרמה אסתר למלך לקנאות בהמן עליה.
ב. לא כימינו ימיהם, ואכן באם אדם נפל ממעמדו, כל משפחתו נפלה עמו (עיין ערך דוכס נורפוק ומשפחת הווארד וכדו’)
“ועוד מילה אחת על אסתר – קצת מפריעה ומקוממת דרישתה של אסתר מהמלך לתלות גם את עשרת בני המן. נכון שאיננו נמצאים בעידן דמוקרטי וליברלי דאז, אך מאסתר היהודיה הייתי מצפה לקצת יותר רחמים” וכו’ (אין הדברים ראויים לציטוט לנוכח תשובתם)
– כמסופר במגילה בני המן נהרגו ביום הראשון, ונתלו לראווה (מתים) עפ”י בקשת אסתר ביום השני.
אבל ממגילת ההבל שכתובה כאן ניתן אכן ללמוד:
א. קצת ענווה לפני שמדברים בנושא לא מוכר למדבר.
ב. כושר ניסוח יותר עשיר מלבד “אני ואני”. (כשאפילו הטלת הספק נאמרת בלשון ודאית מתנשאת).
ג. הבנה בסיסית כי לעולם לא ניתן לשפוט את תרבות האחר בעיני תרבותך, וודאי לא להבין הלכי הרוח ששררו בעבר המוסתר מעיננינו ע”י ההווה.
נ.ב. מהמר על כך שהד”ר למד במכללת בר אילן.
סצינת הפיתוי האולטימטיבית מתוך הפנטום של האופרה (ניסים?)
https://www.youtube.com/watch?v=TFZrM38mf7Y
מי כאן מפתה את מי?
תגובתו של ד”ר יחיעם שורק:
שלום דוד. הנני מודה על תגובתך, אם כי מהולה היא פה-ושם בציניות. ולהלן תגובתי:
אכן, כפי שטענתי, אין בנמצא מסכת העוסקת בפורים, כמו גם בחנוכה, אם כי קיימות פה ושם התייחסויות חז”ל לאירועי הנ”ל.
אכן מסכת מגילה שבספרות חז”ל מתייחסת ובכובד ראש לנושא מגילת אסתר אלא מאי? טוריה ושורותיה אינם עוסקים במהות אלא בהיבטים הטכניים בלבד, ועל כך נקרא במשנה – כגון מתי קוראים במגילה, היכן קוראים בה, שפת המגילה, זמני קריאה מדוייקים, האם קוראים בעמידה או בישיבה, מפטירים אם לאו, ברכות נלוות, זיקה ליום טוב ולשבת, וכיוצא באלה.
לשווא נחפש איזכור סמוי שבסמויים, מרומז שברמיזות, אודות סיפור המגילה והדמויות המככבות בה. נחפש ונעלה חרס בידינו. כך במשנה וכך בתוספתא. ובכלל קיימת שתיקת המקורות בהקשר להיבטים הארוטיים שבמגילה. ואגב, דודיותו של מרדכי עשויה להצביע דווקא על נושא גילוי עריות, ואפילו אם אין ההקשר אירוטי הרי המושג “דוד” במקרא משמעו מאהב, ועיין בנידון בשיר השירים.
ואגב בסוף מסכת מגילה שבמשנה ישנה התייחסות לגילוי עריות, לסיפור דויד ואמנון ובתוספתא קיימת תוספת של מעשה יהודה ותמר, ראובן ששכב עם בלהה ומעשה פילגש בגבעה ועוד. ואם אלה אינם רמזים, אינני יודע רמזים מהם.
נפנה לתלמוד הירושלמי ואולי ממנו ניוושע, אך לשווא. בתלמוד הירושלמי נזכרים ביטויים כגון “ונוטע נטיעות בפורים”, “ומרדכי ואסתר מתקינים על מה שעזרה עתיד להתקין”, “סעודת פורים” בעניין איחורה או הקדמתה, “מעות פורים” כמנהג, “המן הרשע עתיד לשקול כספו על ישראל” וזהו! ואף כאן לא תמצאו ולו רמז אודות גיבורי המגילה וההתייחסות אליהם, ובכלל על הישועה שחווה עם ישראל.
ועוד זאת, הכל בטל בששים מול שפעת התקנות בהקשר להוראות המשנה ומול מאות רבות של איזכורים בתלמוד הירושלמי ללא כל קשר עם סיפור המגילה.
בתלמוד הבבלי שונה תמונת המצב. אולי בשל אופיו האגדתי והמדרשי של תלמוד זה בשונה מקודמיו לא תמיד הוא שם עכבות בלשונו ואולי בשל הקשר הגיאוגרפי בין בבל לפרס.
בתלמוד הבבלי נמצא מספר איזכורים כמו “(מגילת) אסתר ברוח הקודש נאמרה” (מגילה ז עמ’ ב), וזאת כדי להנגיד את הידוע שאלוהים אינו מופיע במגילה. או “אסתר הצדקת שנקראת הדסה” (שם י’ עמ’ ב), אחשוורוש הרשע, “המן איש צר ואויב” (שם יב עמ’ א), “ושתי הרשעה” (שם עמ’ ב).
דוד, אתה מביא כתנא דמסייע את מאמרו של יהושע בן קרחה, כאילו עניין הפיתוי של אסתר את המן לא היה אלא “הסברת פנים” (מגילה טו עמ’ ב).
ראשית – הייתי מנמק זאת כאינטרפרטציה הבאה לכבס את מעשיה של אסתר.
שנית – מה שחשוב יותר הוא לעיין בכל התייחסותה של מסכת מגילה בתלמוד הבבלי כלפי סיפור הפיתוי והקשריו כמו למשל המידע כי אחשוורוש חמד את גופה של אסתר בעיקר בחודש טבת בהקשר אולי לאווירה האקלימית והשלכותיה, ומפי רב נאמר כי “ביקש (המלך) לטעום טעם בתולה, טעם בעולה טעם” (שם יג עמ’ א). ומפי מרדכי נאמר שם בנימה סרקסטית “אין אשה מתקנאת אלא בירך חברתה” (שם), כפאראפרזה על הביטוי “אין סכין נשחזת אלא בירך חברתה”.
ומפי רבה: “אמר רבה בר לימא משמיה (משמו של) דרב: שהיתה (אסתר) עומדת מחיקו של אחשוורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי” (שם ב). האם התנהלה שם אורגיה תשוקתית ואולי גם גילוי עריות? מי יודע?
ואם לא די בכך מבהיר רבי אלעזר בהקשר לביטוי “והמן נופל על המיטה” – “מלמד שבא מלאך והפילו עליה” (שם טז עמ’ א), כאילו להמתיק את חומרת מעשיו של המן, שלא היה אחראי למעשיו ומיד מופיע בתלמוד הטקסט המקראי של תוכחת אחשוורוש כלפי המן: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?! כלומר יש קשר בין-לבין.
ודי לחכימא ברמיזא … ואידך זיל גמור!
הריני לחלוק על דבריו של הדוקטור המלומד, הטוען כי “לא נמצאה מסכת פורים בספרות חז”ל”.
מסכת מגילה שבסדר מועד היא המסכת העוסקת בכל ענייני פורים, כולל בעניין פיתויו של המן ע”י אסתר. וכך אומרים חז”ל (מסכת מגילה טו ב):
מה ראתה אסתר שזימנה את המן? …. רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא
הסבר:
התלמוד דן בשאלה מדוע היה חשוב לאסתר להזמין למשתה עם אחשורוש גם את המן.
בין שלל ההסברים המובאים שם, מובא גם הסברו של רבי יהושע בן קרחה, האומר שכוונתה היתה לפתות אותו (“להסביר לו פנים”) על מנת להגיע למצב בו אחשורוש ירצה להרוג אותו (את המן) ואותה (את אסתר), וכך הגזירה תתבטל.
אגב,
דר” אחיעם שורק, דוקטור למה ?
יצא רק חצי לינק..
ומשה צודק.
Moses will seduce her with roses.
הזוי, איפה אתה רואה פיתוי? המן בא לאסתר להתחנן על נפשו.. מועד.. ונמצא בתנוחה שניתן לפרשה כנסיון להשכיב את אסתר.
“ד”ר”
מרדכי ואסתר.
https://www.google.com/search?sclient=tablet-gws&hl=iw&site=webhp&source=hp&q=%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%90%D7%99%D7%9D&oq=%D7%94%D7%99%D7%94&gs_l=tablet-gws.1.1.35i39j0l2.5566.6803.0.9180.4.4.0.0.0.0.108.375.3j1.4.0….0…1c.1.64.tablet-gws..0.3.279.0.RxlmtHphxeE#hl=iw&q=%D7%94%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%9D+%D7%91%D7%90%D7%99%D7%9D+%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8+%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99
שאלה: סיפור המגילה – היסטוריה, היסטוריוגרפיה, או מיתוס?
שאלה: סיפור המגילה – היסטוריה, היסטוריוגרפיה, או מיתוס?