ידענים: המוח | למידה ושפה

מאת 10 באוגוסט 2017 4 תגובות

"אוף איך שכחתי?!" מַכּירים? כולנו רוצים לזכור יותר ממה שאנחנו זוכרים – אם זה את החומר למבחן; אם אלה קוד או סִסמה; ואם אנחנו רואים מישהו ברחוב ושוכחים מאיפה אנחנו מַכּירים. מתברר שיש כמה שיטות לאמֵן את המוח לזכּור יותר. רוצים לנסות?

כולנו רוצים לזכור יותר ממה שאנחנו זוכרים. מתברר שיש כמה שיטות לאמֵן את המוח לזכּור יותר. אילוסטרציה: pixabay.

כולנו רוצים לזכור יותר ממה שאנחנו זוכרים. מתברר שיש כמה שיטות לאמֵן את המוח לזכּור יותר. אילוסטרציה: pixabay.

כתבו: ד"ר רוני תיבון וד"ר אליסה קופר

אנחנו רגילים לחשוב שהרבה יותר זה טוב יותר: אנחנו רוצים שיהיה לנו יותר כסף, לאכול יותר שוקולד או לדעת יותר כדי להצליח יותר במבחן. בכל הנוגע לזיכָּרון, כאשר אנחנו צריכים לזכור דברים רבים, ייתכן שננסה לזכור יותר ממה שאנחנו יכולים.

איך נוכל לעזור לזיכרון שלנו לזכור יותר? מסובך לזכור מידע רב. מדענים מצאו שאם נקשור יחד חתיכות קטנות רבות של מידע כך שייצרו פיסת מידע אחת, נוכל לשפר את הזיכרון שלנו. מיד נספר לכם על שני סוגים של חיבורים כאלה שיכולים לשפר את הזיכרון, ועל מה שקורה במוח שלנו בזמן שהם פועלים.

לעבוד על זיכְרון העבודה

כאשר מדענים מדברים על "זיכרון עבודה", הם מתכוונים לזיכרון שעובד כדי לשמור מידע לכמה שניות: אנחנו צריכים לשמור על המידע עד שאנחנו פותרים את הבעיה או מתמודדים עם המצב, ואז אנחנו יכולים לשכוח אותו. המידע הזה יישָׁכּח במהירות אם לא נפעל כדי להחזיק אותו בזיכרון, למשל על ידי כך שנחזור עליו שוב ושוב בקול רם. הסיבה לכך שהמידע נעלם מהר כל כך היא שהמקום בזיכרון העבודה מוגבל – הוא יכול להכיל כשבעה פְּריטים בכל רגע נתון. לכן המידע צריך להישכח או לעבור מזיכרון העבודה למחסני זיכרון קבועים יותר, כדי שיתפנה מקום למידע חדש.

לדוגמה, קיבלתם שובֵר קנייה לחנות האינטרנט האהובה עליכם, ואתם רוצים להשתמש בו. כאשר תקנו, תצטרכו לקרוא את המספר הארוך מכרטיס השובר, ואז להקליד אותו באתר האינטרנט של החנות, כלומר עליכם לשמור את המספר שבשובר בזיכרון העבודה שלכם. בואו נניח שהמספר הוא 977421012005 – אלה לא מעט סְפָרות! קשה לזכור מספר ארוך כל כך, אפילו לכמה שניות.

לכן במקום לנסות לזכור כל סִפרה בנפרד, נסו לחלק את המספר לחלקים שיורכבו מכמה ספרות. כדי לעשות זאת תוכלו להשתמש בטְריק זיכרון שנקרא "קיבוץ"; הוא נקרא כך מפני שהמידע מחולק לכמה חלקים או קבוצות. אם לדוגמה תחלקו את המספר לקבוצות: 97-742-101-2005 – לכל קבוצה יכולה להיות משמעות מיוחדת עבורכם. למשל, ייתכן שקיבלתם 97 במבחן במדעים, 742 יכול להיות מספר הכביש הראשי העובר ליד ביתכם, 101 הוא מספר הטלפון שיש להתקשר כדי להזעיק אמבולנס ו־2005 היא שנת הילדה שלכם. כעת, במקום לשנֵן את כל הספרות, אתם צריכים רק לזכור מדעים-כביש-אמבולנס-לידה. נכון שזה קל הרבה יותר? בעזרת השימוש בקיבוץ הצלחתם לפנות יותר מקום בזיכרון העבודה שלכם, כי עכשיו המספר הארוך תופס ארבעה מקומות בלבד, ולא 12! תוכלו להשתמש בקיבוץ גם במצבים אחרים; למשל, אם חבר מבקש מִכּם להוציא ספר מהלוקר שלו בבית הספר. החבר ייתן לכם את הקוד לפתיחת הלוקר, ותצטרכו לזכור אותו רק עד שתקישו אותו. האם תוכלו לחשוב על עוד מצבים שאפשר להשתמש בהם בקיבוץ כדי לזכור דברים לפרק זמן קצר?

מדענים גילו שזיכרון העבודה שלנו נמצא באזור שנקרא קליפת המוח הקדם־מצחית, שכשמו – נמצא בחלק הקדמי של המוח, מעל העיניים ומאחורי המצח. המדענים היו סקרנים לדעת כיצד האזור הזה עובד כאשר משתמשים בקיבוץ. הם צפו בפעילות המוח בזמן שאנשים השתמשו או לא השתמשו בקיבוץ כדי לזכור מידע. מה לדעתכם קרה בניסוי? האם קליפת המוח הקדם־מצחית פעלה יותר או פחות כאשר אנשים השתמשו בקיבוץ?

כפי שרְאיתם בדוגמת שובר המתנה, כאשר מידע מקובץ עלינו לזכור פחות "חתיכות מידע". אם קליפת המוח הקדם־מצחית משמשת להחזקת יחידות המידע, אז אולי נשתמש באזור זה פחות כאשר אנחנו מקבצים, כי עלינו לזכור פחות יחידות? זה לא מה שנמצא בניסוי. למעשה, המדענים מצאו את ההפך: כאשר אנשים קיבצו מידע, קליפת המוח הקדם־מצחית הייתה פעילה יותר מאשר בזמנים שלא נערך קיבוץ.

מדוע? אמנם כאשר אנחנו משתמשים בקיבוץ אנחנו שומרים פחות חתיכות מידע, אך עלינו לחשוב ולתכנן יותר. אם כך, מהניסוי הזה אפשר ללמוד שקליפת המוח הקדם־מצחית אחראית לא להחזקת המידע עצמו בזיכרון העבודה, אלא לתכנון ולחשיבה שמאפשרים לזיכרון העבודה להשתמש בקיבוץ.

הארכת זיכרונות לטווח ארוך

הגדלת זיכרון העבודה שלנו יכולה להיות שימושית כאשר אנחנו צריכים לזכור מידע לפרק זמן קצר מאוד. אבל פעמים רבות חשוב לנו לזכור מידע ליותר מכמה שניות כדי שנוכל להשתמש בו שוב בעתיד. כאשר אנחנו צריכים לזכור דברים לפרק זמן ממושך, אנחנו משתמשים בזיכרון ארוך טווח: למשל, כאשר אנחנו זוכרים משחק כדורגל שניצחנו בו. זיכרון ארוך טווח אינו מושלם, ולפעמים צריך להשקיע מאמץ רב כדי לזכור דברים שעלולים להישכח. אז איך אפשר לשפר אותו? נגיע לכך מיד. קודם כול, נבין עוד קצת על אופן פעולתו של הזיכרון הזה.

מדענים גילו שיש שתי שיטות להיזכר בדברים ששמרנו בזיכרון ארוך הטווח. שתי השיטות משתמשות באֲזורי מוח שונים ודורשות השקעה שונה של מאמץ. השיטה הראשונה נקראת "היזכרות", והיא כּרוּכה במאמץ רב. בשיטה זוֹ אפשר להשתמש להיזכר בפְריט מידע אחד. אם למשל תראו את הספרנית של בית הספר בבית קפה במוצאי שבת, תוכלו להשתמש בהיזכרות כדי לזהות שזוֹהי הספרנית.

אפשר להשתמש בהיזכרות גם כדי לזכור שני דברים או יותר שמחוברים ביניהם בעזרת קישורים. אם למשל אתם צריכים לזכור שהספרנית היא זוֹ שנותנת לכם את כרטיסיית האוטובוס, אין זה מספיק שתזכרו את הספרנית או את כרטיסיית האוטובוס, אלא עליכם לזכור גם את הקשר ביניהם. מדענים גילו שהחלק במוח שאחראי להיזכרות של קשרים כאלה הוא אזור שמכוּנה הִיפּוֹקַמְפּוּס. צורתו של ההיפוקמפוס מזכירה סוסון ים (זה הפירוש ביוונית של המילה היפוקמפוס), והוא נמצא עמוק בתוך המוח.

השיטה השנייה להיזכר במידע שנמצא בזיכרון ארוך הטווח נקראת "מוּכּרוּת", וזוֹהי שיטה מהירה, פשוטה וקלה יותר מהיזכרות. אנחנו יכולים להשתמש במוּכּרוּת כדי להיזכר בפריט מידע אחד. אם תשתמשו במוּכּרוּת, ייתכן שלא תדעו להגיד כי האישה שרְאיתם בבית הקפה במוצאי שבת היא הספרנית של בית הספר, אך תדעו שהיא מוּכּרת לכם. אבל אם אימא שלכם תשאל פתאום "זאת לא הספרנית של בית הספר?" המוח שלכם יזהה שהיא צודקת, מפני ש"תרגישו" שזה נכון. כאשר אנחנו משתמשים במוּכּרוּת, אנחנו משתמשים באזור שנקרא קליפת המוח הפֵּרירינָלית. האזור הזה נמצא סמוך להיפוקמפוס ומקבל קלט מאזורים אחרים במוח, שמקבלים מידע מן החושים.

מוּכּרוּת היא שיטה קלה שאינה דורשת הרבה מאמץ, אבל לצערנו לא תמיד אפשר להשתמש בה. כאשר נרצה להיזכר בקישורים בין כמה פריטים, בדרך כלל לא נוכל להשתמש במוכרות ונצטרך להשתמש בהיזכרות. אילו יכולתם לזכור קישורים בעזרת התהליך הפשוט והקל של מוכרות, במקום להזדקק להיזכרות, שהיא שיטה מסובכת ומורכבת יותר – הייתם משפרים את הזיכרון ארוך הטווח שלכם, כי היה לכם קל יותר להיזכר במידע.

מדענים גילו שאפשר להשתמש במוכרות במקום בהיזכרות כאשר משתמשים בצורת חשיבה שנקראת "האחדה". האחדה היא דרך המאפשרת לצרף כמה חתיכות מידע זוֹ לזוֹ, כך שייצרו פיסת מידע אחת שתאוחסן בזיכרון ארוך הטווח. תוכלו לעשות זאת על ידי יצירה של קשרים חדשים שמחברים יחד דברים שרוצים לזכור. מדענים גילו שכאשר אנחנו משתמשים בהאחדה, קליפת המוח הפֵּרירינָלית נעשית פעילה יותר.

אם נחזור לדוגמה שלנו, דמיינו שעליכם לזכור לבקש מהספרנית את כרטיסיית האוטובוס. תוכלו להמציא מילה שמייצרת משמעות משותפת עבור שני הדברים – למשל, "אוטו-ספר" – ולדמיין שזהו אוטובוס מיוחד שמַסיע ספרנים וספרניות לספרייה. כך, במקום לזכור שני דברים, תצטרכו לזכור דבר אחד בלבד. כאשר תצטרכו לקחת את הכרטיסייה, אם השתמשתם בהאחדה, המוח שלכם יזהה בקלות שהצירוף של ספרנית ואוטובוס "נכון", בזכות הקישור החשוב שיצרתם כאשר חיברתם בין שני הדברים כך שייצגו דבר אחד. אז עכשיו כבר לא תצטרכו להתאמץ כל כך כדי לזכור מהיכן לקחת את הכרטיסייה – תוכלו להשתמש במוּכּרוּת כדי לזהות מיד שכרטיסיית אוטובוס וספרנית "הולכים" יחד. האם תוכלו להשתמש בהאחדה כדי לזכור שאירופה הוא אחד הירחים של צדק, שמרקוני המציא את הרדיו ושלחיידק יש רק תא אחד?

מקור: Tibon R and Cooper E (2016) When One Is More Than Two: Increasing Our Memory. Front Young Minds. 4:11. doi: 10.3389/frym.2016.00011

הכתבה פורסמה בגליליאו צעיר – הירחון לילדים סקרנים. לקבלת גיליון דיגיטלי מתנה הקליקו

4 תגובות ל “כשאחד גדול משניים”

  1. יריב

    נתקלתי במקרה השבוע בסרטון מעניין, הקוסם המפורסם דרן בראון מלמד אדם בשם גלן לזכור בעל פה את תוכנם של כל הספרים בספרייה בתוך שבוע, זאת כהכנה לאליפות הטריוויה של לונדון. הוא זכה במקום השני:

  2. יריב

    שיטה ידועה (וכנראה גם מאד יעילה) לזכור רשימת דברים היא לשלב אותם בתוך סיפור שממציאים… ברגע שמציגים לפניך רשימה של דברים ואתה מתבקש לזכור אותם נסה להמציא סיפור שבו הם ישתלבו. למשל, הלכתי לסלון ואז ראיתי כיסא (חפץ ראשון) מונח על שטיחון (חפץ שני) , התיישבתי עליו ופתאום ראיתי על הקיר מולי שעון מטוטלת (חפץ שלישי) … וכך הלאה.

  3. אבי

    שיטה שלמדתי פעם לשימוש בהאחדה הזאת זה לקחת דבר מכור ולהצמיד אליו את הפרטים שרוצים לזכור.
    למשל לוקחים את הדרך מהבית לעבודה , לכל עצם \ בית שזוכרים בדרך הזאת להצמיד את אחד הפרטים שרוצים לזכור.

הוספת תגובה

  • (will not be published)