ידענים: החלל והנוער | כללי | ננו לוויינים

מאת 19 באפריל 2017 2 תגובות

המשגר שהוחלף, הזביל שלא הגיע, על כל אלה התגברו התלמידים מהמרכז למדעים בהרצליה, בתי ספר מאופקים, ירוחם, הפזורה הבדואית ועופרה, בשלוש השנים האחרונות עד לשיגור המוצלח של דוכיפת 2 

שיגור טיל אטלס 5 הנושא את חללית האספקה סיגנוס של חברת אורביטל לתחנת החלל הבינלאומית. בין היתר מכיל מטענו את לוויין התלמידים הישראלי דוכיפת 2

שיגור טיל אטלס 5 הנושא את חללית האספקה סיגנוס של חברת אורביטל לתחנת החלל הבינלאומית. בין היתר מכיל מטענו את לוויין התלמידים הישראלי דוכיפת 2

זה לא הם שעזרו לי לבנות את הלוויין, זה אני שעזרתי להם פה ושם ובעיקר לא הפרעתי. כך אמר המנטור הראשי של פרויקט דוכיפת 2, איש התעשיה האווירית, באירוע לכבוד שיגור הלוויין ביחד עם עוד 28 לוויינים זעירים אחרים לתחנת החלל הבינלאומית, שנערך במרכז למדעים הרצליה, המקום שריכז את הפרויקט.

כזכור בכתבה קודמת ציינה שרון משאל, רכזת המדעים במרכז המדעים בהרצליה כי אף בורג לא הוברג ואף שורת קוד לא נכתבה על ידי מבוגר.  באותה כתבה גם פורטה החלוקה בין הצוותים השונים של המרכז למדעים בהרצליה, ובתי ספר מאופקים, ירוחם, הפזורה הבדואית ועופרה.

"זה אתגר שמעט מאוד אוניברסיטאות עמדו בו. התחלנו עם 80 מוסדות אקדמאים בעולם שנרשמו לפרויקט QB50 של האיחוד האירופי, לא פרויקט של סוכנות החלל הישראלית, ברגע שנכנסים לפרויקט של האיחוד האירופי אתה חייב לעמוד בסטנדרטים, המון המון ניירת באנגלית שמתעדת, מסבירה, מפרטת את כל תהליך הבדיקות, התכן, שלב הראשוני, התכנון הפיזי – השלב שלפני ייצור הלוויינים, וכמובן הפיתוח עצמו, האינטגרציה ועד ההכנות לשיגור."

לדבריו, ד"ר מאיר אריאל, מנהל מרכז המדעים (שנמצא ביחד עם משלחת תלמידים מהרצליה ומהפזורה הבדואית באתר השיגור בכף קנוורל שבפלורידה), התערב כאשר ראה שהזביל – הקופסה שבה ממתין הלווין לשיגור וממנה תשוגר, לא מגיע, הוא הדפיס בתלת ממד תאום של הרכיב, ועליו נעשו הניסויים, כך כשהגיעו התלמידים להולנד לשלב ההכנסה, התהליך עבר חלק וארך כמה שעות לעומת כמה ימים אצל קבוצות אחרות.

שיגור הלוויין דוכיפת 2 מנקודת התצפית של משלחת התלמידים מישראל. באדיבות GOOGLE EARTH ואתר YNET

בהמשך סיפר המנטור כי היה צורך לשנות את תכנון הלוויין משום שהמשגר שלו הוחלף מספר פעמים – דבר שקרה לו עד כה רק בפרויקט לוויני אחד במסגרת עבודתו בתעשיה האווירית. בתחילה הפרויקט היה אמור להיות משוגר על גבי לוויין אוקראיני, ולצאת לחלל מיד לאחר השיגור. הדבר חייב תכנון לעמידה ברעידות וברעשים בעת השיגור. בשלב מסוים הועברה המשימה לתחנת החלל הבינלאומית, ועל המפתחים היה לעמוד בדרישות של נאס"א הנובעות מכך שהלווינים ישהו וישוגרו מסביבה שבה מתרחשת פעילות אנושית – תחנת החלל הבינלאומית, ואסור שאפילו אחד מהם יתפוצץ או יעלה באש.

טיל נוסף הוחלף ממש ברגע האחרון, כאשר המשימה כמעט עמדה להיות משוגרת על גבי טיל מדגם אנטרס של חברת אורביטל – זו שעימה חתמה סוכנות החלל האירופית על הסכם שיגור. כזכור טיל מדגם זה התפוצץ זמן קצר לאחר המראתו ממרכז השיגורים באי וואלופס שבוירג'יניה בשנת 2014, ורק בינואר השנה חזר לפעילות, אך שוב התבקשה אורביטל על ידי נאס"א לבצע שיפורים לפני שיגור נוסף, לפיכך נאלצה אורביטל להשתמש במשגר אטלס-5 של חברת "ULA" – UNITED LOUNCH ALLIENCE   – חברה בת משותפת של בואינג ולוקהיד מרטין לשיגור חללית האספקה סיגנוס לתחנת החלל, שבין היתר הלווינים הזעירים היו חלק ממטענה.

התיבה הנושאת את הלוויינים תוצא בעוד כחודש וחצי, וכל אחד מהלוויינים ישוחרר ממקומו באמצעות קפיץ, כשהמהירות ההתחלתית שלהם היא מהירות הטיסה של תחנת החלל – 7 קילומטרים לשניה. לאחר מכן מסלולם ידעך במכוון, ובמהלך הירידה הם ימדדו את תכונות שאריות האטמוספירה או התרמוספירה בשכבות אלה, עד לגובה של כמאה ק"מ מעל פני כדור הארץ ולאחר מכן ישרפו באטמוספירה.

ראו עוד בנושא באתר הידען:

2 תגובות ל “הילדים התגברו על כל המכשולים שהיו בדרך בפיתוח הלוויין דוכיפת 2”

הוספת תגובה

  • (will not be published)