מעבדת החלל סוליוט 6 היתה הראשונה שזכתה לביקור חלליות המטען פרוגרס
סויוז 25
ב־9 באוקטובר 1977 שוגרה סויוז 25 ובה האסטרונאוטים ולדימיר קובלנוק מפקד הטיסה וואלרי ריומין מהנדס הטיסה (הוא עסק בעבר בתכנון ובבדיקת מכשור חללי). על צוות החללית היה להתחבר לסוליוט 6 ולשהות בה תקופה ממושכת ולבצע ניסויים משותפים עִמה. בריאיון שלפני הטיסה ציין קובלנוק כי טיסה זו חונכת את העשור השלישי לחקר החלל. לדבריו זה יהיה עשור של עבודה ואכן צפויה בו עבודה רבה.
טיסה זו נועדה לבדוק את כוח הסיבולת של גוף האדם בחלל ואת בעיות שיווי המשקל בטיסה. לחללית אין מדפים סולריים. פרשנים סובייטיים הגדירו טיסה זו חשובה מבחינה היסטורית. ואמנם הידיעה על שיגורה של סויוז 25 זכתה להד גדול והובלטה במידה רבה באמצעי התקשורת בברית־המועצות. האסטרונאוטים נשאו עִמם לחלל עותק של החוקה החדשה של ברית־המועצות שניסוחה הושלם כמה ימים לפני הטיסה. חלק ניכר מזמנם של האסטרונאוטים לאחר השיגור הוקדש לשינה.
10 באוקטובר – כ־24 שעות לאחר השיגור, החלו האסטרונאוטים בתמרונים לקראת ההיצמדות עם סוליוט 6. 120 מטרים ממעבדת החלל חלו “סטיות מתכנית ההיצמדות” והאסטרונאוטים קיבלו הוראות לבטל את ההיצמדות ולהכין את עצמם לקראת נחיתה. סויוז 25 ניסתה להיצמד לפתח ההיצמדות החזיתי.
11 באוקטובר – לאחר שהייה של 48 שעות ו־46 דקות בחלל נחתה סויוז 25 בשלום 185 ק”מ צפון־מערב לצלינוגרד. ספינות הצלה רוסיות היו מוכנות למקרה של נחיתת חירום ימית.
סויוז 26 – סויוז 28
ב־10 בדצמבר 1977 שוגרה סויוז 26 ובה האסטרונאוטים יורי רומננקו מפקד הטיסה וגיאורגי גרצ’קו מהנדס הטיסה. מסלול הטיסה היה 267- 329 ק”מ ומשך הקפה 90.2 דקות. האסטרונאוטים היו אמורים להיצמד לסוליוט 6 ולבצע אִתה סדרה של ניסויים משותפים:
1. לחקור תהליכים פיזיקליים ותופעות בחלל החיצון.
2. לערוך תצפיות לעבר כדור הארץ ועל האטמוספירה. תצפיות אלה חשובות לפיתוח הכלכלי של המדינה.
3. לערוך מחקרים ביולוגיים ורפואיים לבדיקת הסתגלות האסטרונאוטים לתנאי החלל.
4. לעשות ניסויים טכניים.
5. לבחון את מערכותיה של מעבדת החלל כולל פתח היצמדות האחורי.
6. ניסויים חקלאיים – גידול Algae שישמש מזון אפשרי בעתיד לטייסי חלל.
לאסטרונאוטים חליפות לחץ חדישות. אלה חליפות קשוחות למחצה העשויות מִקשה אחת עם פתח כניסה בגב החליפה. פתח זה נמשך מהכתפיים עד למותניים. פתח זה מפשט את לבישתה והסרתה של החליפה. החליפה בנויה בגודל סטנדרטי וניתן ללבוש אותה ללא עזרה בתוך חמש דקות.
לקראת השנה החדשה גידלו האסטרונאוטים במעבדה עץ אשוח קטן. כחלק מאימוניהם לקראת הטיסה, בדקו את רומננקו וגרצ’קו אם נֵחנו ביציבות הנפשית הדרושה לעמידה בפני ההשפעות השליליות של תנאי בידוד ממושכים בחלל. זו פעם ראשונה שלוח הזמנים של צוות מעבדת חלל תואם את שעון מוסקווה ואינו מוכתב על־ידי מגבלות תקשורת כפי שהיה בפעמים קודמות. צוות מדענים מהארץ עבד עם האסטרונאוטים והדריך אותם בעבודתם.
שבוע ראשון, מ־10 עד 16 בדצמבר
10 בדצמבר – שיגורה של סויוז 26 ומנוחה במרבית שעות היום.
11 בדצמבר – 27 שעות לאחר ששוגרה סויוז 26 היא נצמדה לסוליוט 6. רומננקו וגרצ’קו נשארו בחלליתם שלוש שעות, הם בדקו את המעבדה והפעילו את מערכותיה. רק בתום הבדיקות הם קיבלו היתר לפתוח את פתח הכניסה של המעבדה ולהיכנס לתוכה. בכניסתם למעבדה הם אטמו את דלתותיה של סויוז והחלו בתכנית המחקר שלהם. סויוז 26 נצמדה לפתח ההיצמדות האחורי של סוליוט בשל חשש לאי תקינותו של פתח ההיצמדות הקדמי. בדיקות רפואיות הראו שהם חשים בטוב.
12 בדצמבר –עבודות שגרתיות נעשו ונבדקו מערכות החללית ומעבדת החלל. הבדיקות הרפואיות הראו שהאסטרונאוטים חשים בטוב.
13 בדצמבר – לאחר שני ימי עבודה מאומצים האסטרונאוטים קיבלו יום מנוחה, הליך המאפשר להם גם להסתגל לכוח משיכה אפס.
14 בדצמבר – המכשירים הופעלו ונערכו ניסויים.
שבוע שני, מ־17 עד 23 בדצמבר
17 בדצמבר – הבדיקות הרפואיות מראות כי האסטרונאוטים חשים בטוב. חלק ניכר מהשבוע הראשון במעבדה הוקדש לבדיקות רפואיות בעיקר בדיקות אלקטרו־קרדיולוגיות וקבוצות השרירים. הפעילויות שהתבצעו שבוע זה היו “ארוזות” היטב.
20 בדצמבר – הפעולה הראשונה שנעשתה ביום זה הייתה בדיקת פתח ההיצמדות החזיתי של המעבדה. המשימה הוטלה על גרצ’קו. לשם כך לבשו שני האסטרונאוטים את חליפות הלחץ החדשות שכללו מיכלי חמצן, אטמו את המעבדה עצמה ורוקנו את האוויר מפרוזדור המעבדה. גרצ’קו הצטייד במכשירי עבודה, בפנסים ובמצלמת טלוויזיה צבעונית ויצא החוצה. גרצ’קו שהה מחוץ למעבדה 20 דקות ומצא כי פתח ההיצמדות תקין. באותו הזמן רומננקו היה בפרוזדור המעבדה ופיקח על פעולותיו של גרצ’קו תוך כדי שידור פעולותיו אלה בטלוויזיה. ממצלמה זו שודרו גם תמונות של המעבדה וכדור הארץ.
פעילותו החוץ־רכבית של גרצ’קו נעשתה כאשר סוליוט 6 חלפה מעל אדמת ברית־המועצות. זאת מתוך מגמה לאפשר לאסטרונאוטים קשר ישיר עם מרכז הבקרה. ואמנם שידורי הטלוויזיה אִפשרו מיד בדיקה של מנגנון ההיצמדות גם מהקרקע. פרוזדור המעבדה נשאר מרוקן מאוויר 88 דקות אף שגרצ’קו שהה בחלל 20 דקות בלבד. גרצ’קו היה מחובר למעבדה בכבל ביטחון.
בתום הבדיקות גרצ’קו חזר לפרוזדור המעבדה ובזמן ששהה בחלק זה של המעבדה, דו”ח טלמטרי הראה שאחד מפתחי האוויר נתקע בפתח היציאה. אם זו אכן הייתה התקלה, גרצ’קו לא יכול היה להצטרף לרומננקו שהיה בתא מדוחס באוויר. ממרכז הבקרה הורו לרומננקו להזרים אוויר לפרוזדור המעבדה כדי לבדוק את הדו”ח הטלמטרי. התברר שקו החשמל המוביל לשסתום האוויר מקולקל וכי השסתום עצמו תקין. לאחר הבדיקה סגרו האסטרונאוטים את פתח היציאה ושבו לפעילותם השגרתית. התקלה נבעה כנראה מקצר חשמלי והאסטרונאוטים חיפשו לשווא מים במערכת. מסלול המעבדה היה 340 -356 ק”מ, זווית הנטייה 51.6 מעלות ומשך הקפה 91.35 דקות.
שבוע שלישי, מ־24 עד 30 בדצמבר
29.12 – בעזרת מנועיה של סויוז 26 שונה המסלול של התשלובת סוליוט וסויוז 26.
שבוע רביעי, מ־31 בדצמבר עד 6 בינואר
2 בינואר – בדיקות רפואיות ובדיקות מורכבות של מחזור הדם. האסטרונאוטים חשו בטוב.
6 בינואר – היום הסתיימה שהייה של חודש בחלל. האסטרונאוטים חשו בטוב. ביצעו מה שהוגדר “מקלחת בחלל” בתוך מיכל פלסטי. השבוע המשיכו בניסויים טכניים ומדעיים. בשבועות הראשונים לטיסה אחד ממקלטי הרדיו שבמעבדה התקלקל ובמקומו הופעל מקלט רזרבי ידני.
שבוע חמישי, מ־7 עד 13 בינואר
10 בינואר – סויוז 27 שוגרה ובה האסטרונאוטים ולדימיר ג’אבניקוב מפקד הטיסה ואולג מקרוב מהנדס הטיסה. על סויוז 27 להיצמד לפתח ההיצמדות החזיתי של סוליוט 6 ולהצטרף לרומננקו ולגרצ’קו. סוכנות טא”ס מסרה כי היצמדות כפולה זו תהפוך את מעבדות החלל לכלכליות יותר מאחר שהיא מאפשרת החלפת צוותים, מזון וציוד מדעי, פעולות המאריכות את זמן ניצולה של המעבדה.
על טייסי סויוז 27 לשהות במעבדה חמישה ימים ולחזור בסויוז 26. הם הביאו לעמיתיהם מזון, ספרים, עיתונים ומכתבים מקרוביהם והחזירו ארצה חומר מדעי ותוצאות מהניסויים המשותפים ועם עמיתיהם ושל אלה שביצעו עד כה. סויוז 27 שוגרה למסלול של 202 – 223 ק”מ וזווית נטייה של 51.7 מעלות, שעה שמסלולה של סוליוט היה 343-338 וזווית הנטייה 51.6 מעלות. בהקפה החמישית מסלולה של סויוז 27 היה 247- 296 ק”מ.
11 בינואר – לקראת ההיצמדות ביצע גרצ’קו ניסוי תהודה resonance)) בתשלובת סוליוט 6 וסויוז 26 כדי להבטיח שהזעזוע המכני שייגרם מסויוז 27 במהלך ההיצמדות לא יגרום שום נזק. סמוך להיצמדות רומננקו וגרצ’קו נכנסו לחללית שלהם סויוז 26, הם אטמו את דלתותיה וניתקו את מערכת האוויר של החללית מזו של המעבדה כדי לאפשר לעצמם ולחללית הגנה בטוחה כנגד תאונה וירידת לחץ במהלך ההיצמדות ולמקרה שיהיה צורך לנתק מיד את החללית מהמעבדה ולחזור ארצה. 24 שעות ו־30 דקות לאחר שיגורה סויוז 27 נצמדה לסוליוט 6. זה היה בהקפה ה־17 של סויוז. בעקבות ההיצמדות בוצעו תרגילי בטיחות שונים לקראת כניסתם של האסטרונאוטים למעבדה.
במהלך הפעלתם של אמצעי הבטיחות שנמשכו שלוש שעות נעשו פעולות לפי הסדר הבא:
1. התאמת המערכות החשמליות וההידראוליות של התשלובת סויוז 26, סוליוט 6 וסויוז 27.
2. השוואת לחצים משני צדדיו של פתח ההיצמדות.
3. מעבר הדרגתי של האסטרונאוטים למעבדה כשהם פותחים כל דלת בנפרד וחוזרים וסוגרים אותה מאחוריהם.
בתום שלוש שעות, האסטרונאוטים שבשתי החלליות קיבלו רשות להיכנס למעבדה משני צדדיה ולקיים פגישה נרגשת בתוך “בית המלאכה” של סוליוט 6. ואמנם בכניסתם למעבדה חגגו ארבעת האסטרונאוטים את האירוע כשהם מתחבקים, מחייכים ומחליפים טוסטים ממולאים בדובדבנים. ההיצמדות נעשתה בגובה 320 ק”מ.
12 בינואר – ארבעת האסטרונאוטים החלו בסדרה אינטנסיבית של ניסויים טכניים, רפואיים, ביולוגיים ומדעיים.
13 בינואר – נעשו ניסויים רפואיים כשהדגש היה על אבדן משקל בחלל. כן עסקו בהחלפת ציוד בין סויוז 26 לסויוז 27. מסלול המעבדה היה 337- 370 ק”מ ומשך הקפה 91.31 דקות.
שבוע שישי, מ־14 עד 20 בינואר
15 בינואר – היום הסתיימו הניסויים של שני הצוותים. הניסוי העיקרי והאחרון שנעשה היה ניסוי Cytos. ניסוי משותף עם מדענים צרפתיים למדידת השפעת תנאי החלל על התחלקות תאים במיקרו אורגניזמים. כן הושלם היום בניווט וייצוב התשלובת סויוז 26, סוליוט 6 וסויוז 27 מטרת הניסוי הייתה לשפר שיטות בקרה.
אחד הניסויים החשובים ביותר של ארבעת האסטרונאוטים היה בדיקת שינויי תהודה (resonance) של המעבדה. ארבעתם קפצו במרווחי זמן קצובים על המסילה הנעה. התוצאות שנמדדו נועדו ליישום בתכנון תחנות חלל עתידיות. בתום הניסויים החלו האסטרונאוטים בהכנות לקראת חזרתם של ג’אבניקוב ומקרוב ארצה. במהלך הניסויים ביצעו שני הצוותים ניסויי היצמדות אוטומטיים, ניסויים ביציאה ובכניסה מהירה למעבדה למקרה של החלפת צוותים, מבצעי הצלה ותיקונים בחלל של חלליות פגועות. הוכח כי ברית־המועצות מסוגלת לבצע הצלות בחלל.
16 בינואר – הכנות אחרונות לקראת נחיתתם של ג’אבניקוב ומקרוב כולל החלפת המושבים בין שתי החלליות כדי לאפשר להם הסתגלות לכבידת הארץ במושבים התפורים למידות שלהם. עם הניתוק, הקיפה סויוז 26 את כדור הארץ שלוש פעמים ולאחר מכן באה הנחיתה. סויוז 26 נחתה 310 ק”מ ממערב לצלינוגרד, קזחסטן. האסטרונאוטים הביאו עִמם סרטי צילום, מסמכים וניסויים ביולוגיים. סך הכול הם שהו בחלל שישה ימים. בדיקה רפואית לאחר הטיסה הראתה שהם חשו בטוב. מדעני החלל הרוסיים התייחסו לטיסתה של סויוז 27 כאל פריצת דרך חשובה והחלו לחפש דרך כדי לאייש את סוליוט 6 עד שתצא מכלל פעולה.
20 בינואר – היום שוגרה חללית האספקה פרוגרס 1. על החללית היה להעביר לרומננקו ולגרצ’קו דלק, חמצן (במקום זה שאבד שעה שגרצ’קו עבד מחוץ למעבדה), מזון, מים ביגוד, חליפות חלל, רכיבי בקרת סביבה – פילטרים ומטהרי אוויר, מערכת חדשה לבקרת הייחוס, כבשן ששמו Splav – 01 וציוד מדעי אחר. לפרוגרס הועברו לאחר פריקת מטענה, ציוד וחלקי ציוד מיותרים ופסולת שהיו בסוליוט 6. לאחר מכן נותקה פרוגרס 1 ונשרפה באטמוספירה. משקל הדלק שהיא הביאה היה 1,300 ק”ג. מסלול החללית לאחר שיגורה היה 194- 262 ק”ג ומשך הקפה 88.8 דקות בהקפה הרביעית נערך שינוי ראשון במסלולה.
שבוע שביעי, מ־21 עד 27
22 בינואר – בהקפה ה־31 שינוי שלישי במסלול, ובהקפה ה־33 פרוגרס 1 נצמדה לסוליוט 6. היצמדות זו היוותה שלב נוסף בתכנית החלל הרוסית. רומננקו וגרצ’קן צפו בתמרוניה של פרוגרס 1 עד להיצמדותה לסוליוט 6. הם היו מוכנים להסיט את המעבדה ממסלול במקרה שתתרחש איזושהי תקלה. מיד עם ההיצמדות, האסטרונאוטים החלו להעביר את הציוד שבתאיה למעבדה. ההיצמדות הועברה בשידור חי לכדור הארץ. סוכנות טא”ס מסרה כי צפויות טיסות נוספות לסוליוט 6 של חלליות סויוז מאוישות ושל חלליות אספקה בלתי־ מאוישות – פרוגרס.
25 בינואר – האסטרונאוטים בדקו את הציוד שהועבר מפרוגרס 1.
שבוע שמיני, מ־28 בינואר עד 3 בפברואר
2 בפברואר – המעבדה תודלקה. האסטרונאוטים שאבו את הדלק מפרוגרס אל מיכלי הדלק של סוליוט. לקראת התדלוק, בדקו רומננקו וגרצ’קו באופן יסודי את מערכת התדלוק. הבדיקה כללה גם ניקוי של צינורות הדלק כדי למנוע את זיהום המעבדה. במיכלים היה אותה שעה עודף חנקן והוא נשאב חזרה לבקבוקי האספקה שלו. הלחץ שהיה באותה שעה במיכלי הדלק ובמיכלי המחמצנים 20 אטמוספירות צומצם ל־3 אטמוספירות.
שבוע תשיעי,מ־4 עד 10 בפברואר
4 בפברואר – היום הסתיימה סדרה נוספת של ניסויי תהודה, מקבילה לזו שביצעו ג’אבניקוב ומקרוב. זוהי סדרה בת חמישה ניסויים שנערכה כאשר סויוז 27 ופרוגרס 1 היו צמודות לסוליוט 6.
5 בפברואר – מנועיה של פרוגרס 1 הופעלו לביצוע שני תיקוני מסלול.
6 בפברואר – האסטרונאוטים ניתקו את פרוגרס 1 מהמעבדה. לאחר הקפה אחת סביב כדור הארץ נמצאה פרוגרס 1 במרחק של 12 – 15 ק”מ מהמעבדה. מנוע המשנה שלה הופעל והיא הועברה למסלול הישרפות באטמוספירה.
8 בפברואר – המנוע של פרוגרס הופעל שוב, החללית חדרה לאטמוספירה ונשרפה. בכך הושלם “ניסוי מיוחד”. החללית נשרפה מעל האוקיינוס השקט.
שבוע עשירי, מ־11 עד 17 בפברואר
12 בפברואר – סוכנות טא”ס מסרה שהאסטרונאוטים עורכים באופן סדיר תצפיות לעבר אסונות טבע- נתיבי סערות, שרפות יערות והתפרצויות געשיות.
15 בפברואר – ניסויים מטלורגיים. קפסולות של אינדיום – נחושת ואינדיום – אנטימון הוכנסו לכבשן כדי להקל על תהליכי הגיבוש.
17 בפברואר – המשך הניסויים המטלורגיים. הפעם עם אמפולות של חצאי המוליכים אלומיניום – וולפרם ומוליבדן – גליום . לאחר השיבה ארצה נותחו תוצאות הניסויים.
שבוע אחד־עשרה, מ־18 עד 24 בפברואר
20 בפברואר – נערכו תצפיות לעבר כדור הארץ ולעבר חלקים נבחרים של האוקיינוסים. לאחר התצפיות עסקו האסטרונאוטים במה שהוגדר “עבודות משק בית” ועבודות תחזוקה של המעבדה.
שבוע שניים־עשר, מ־25 בפברואר עד 3 במארס
2 במארס – היום שוגרה סויוז 28 ובה האסטרונאוטים ולדימיר רמק, אסטרונאוט צ’כי והורסי אלכסיי גוברב. על האסטרונאוטים להיצמד למעבדת החלל ולבצע ניסויים משותפים עם רומננקו וגרצ’קו. רמק הוגדר “אסטרונאוט חוקר”. זו פעם ראשונה שבטיסת חלל רוסית השתתף טייס חלל ממדינה אחרת. רמק נמנה עם קבוצה של אזרחי מדינות מזרח אירופה שעברו הכשרה של שנה לקראת טיסות חלל בין־לאומיות במסגרת רוסית. יותר מאוחר בשנה זו שוגרו אסטרונאוטים מפולין וממזרח גרמניה. לדברי סוכנות טא”ס בעתיד ישתתפו בטיסות גם אסטרונאוטים ממדינות קומוניסטיות אחרות רמק וגוברב שהו במעבדה כמה ימים והביאו לעמיתיהם מזון.
3 במארס – סויוז 28 נצמדה לסוליוט 6. ההיצמדות הייתה בפתח ההיצמדות האחורי.
בריאיון שפִרסמה בשבוע זה סוכנות טא”ס, מרכז ההדרכה של האסטרונאוטים, הגנרל גיאורגי ברגבוי סיפר שפסיכולוגים חיפשו שיטות שבהן ניתן לסייע לטייסי חלל להתגבר על תחושת הניתוק שלהם. רומננקו וגרצ’קו ישנו בזמן שהוקצב להם לצורך זה. מעבר לשעות אלה לא יכלו לנוח. אחת השיטות שנוסו בטיסות קודמות להפגת המתח הייתה שידור חדשות כמה פעמים ביום. ואמנם לפי דברי ברגבוי: “שידורים אלה מפיגים את תחושת הניתוק מהבית”. בנוסף לכך, אחת לשבוע, בני המשפחה של טייסי החלל היו באים למרכז הבקרה כדי להתקשר אִתם. לאחר ששמעו מבני ביתם, “מה נשמע בבית, ולאחר שנזפו קלות בילדים על ציונים נמוכים שקיבלו בבית הספר או ששִבחו אותם על הצלחה בסקי, השתפר מצב רוחם.”
שבוע שלוש־עשרה,מ־4 עד 10 במארס
4 במארס – ארבעת האסטרונאוטים חגגו את שבירת שיא השהייה בחלל עד כה. השיא שנשבר הוא 84 יום של טייסי צוות סקילאב 4 האמריקני. צוות זה שלח היום לרומננקו ולגרצ’קו את איחוליו. היום שני הצוותים החלו בניסויים משותפים. נמסר שכל ארבעת האסטרונאוטים הם במצב רוח מרומם.
5 במארס – נעשו ניסויים משותפים בהשפעת חוסר המשקל על גוף האדם באמצעות ציוד מחקר צ’כי.
6 במארס – שני הצוותים עבדו בלחץ של 15 שעות עבודה ליום. האסטרונאוטים ביצעו ניסויים פיזיקליים שגרתיים וביצעו ניסויים צ’כיים־רוסיים: בדיקה של השתנות זוהר הכוכבים כאשר המעבדה נמצאת בצד החשוך של כדור הארץ וניסוי ביולוגי. הם גם שידרו דיווחים טלוויזיוניים לצופים על כדור הארץ. רמק וגוברב אמורים לחזור לכדור הארץ ב־10 במארס.
9 במארס – רמק וגוברב בדקו את מנועיה של סויוז 28 לקראת השיבה ארצה. ניסויים נוספים שארבעת האסטרונאוטים עשו יחד במהלך טיסתם המשותפת כללו סדרת ניסויים בעיבוד חומרים בעזרת הכבשן שבמעבדה, תצפיות אסטרונומיות וסדרת צילומים המכסים את כל כדור הארץ לסיקור משאבים. הדגימות המטלורגיות שרמק וגוברב הביאו ארצה היו קפסולות של כסף כלורידי, נחושת ועופרת כלורידית.
10 במארס – גוברב ורמק ארזו ציוד והעבירו אותו לחלליתם וכעבור כמה שעות נחתו. הנחיתה הייתה 340 ק”מ ממערב לצלינוגרד, קזחסטן. נמסר שרומננקו וגרצ’קו ישהו שבועיים נוספים במעבדה אך בפועל הם נשארו בסוליוט 6 שבוע נוסף בלבד.
שבוע ארבע־עשרה,מ־11 עד 17 במארס
בשבוע זה ביצעו האסטרונאוטים סדרה מורחבת ומאומצת של תרגילי התעמלות כדי להסתגל לכוח המשיכה של כדור הארץ במהלך הכניסה לכדור הארץ, ותרגילים שביצעו כשהם לבושים בחליפות מיוחדות המוסיפות לחץ שלילי על הרגליים ותוך דחיפת הדם מהחלק העליון של הגוף לחלק התחתון ובכך העמיסו עבודה על המערכת הקרדיו־ וסקולרית.
15 במארס – רומננקו וגרצ’קו החלו לקראת השיבה ארצה ב־16 במארס.
16 במארס – רומננקו וגרצ’קו נחתו. הם נחתו כשהם בסויוז 27. הנחיתה הייתה 265 ק”מ ממערב לצלינוגרד, קזחסטן. מרגע הניתוק מהמעבדה ועד לנגיעת החללית בקרקע עברו שלוש שעות ו־19 דקות. סך הכול הם שהו בחלל 96 ימים ו־10 שעות. מבדיקות שנעשו מיד לאחר הנחיתה נראה כי בריאותם של האסטרונאוטים תקינה.
מסקנות רפואיות מהטיסה
החוקר הרפורי אולג גוזנקו והאסטרונאוט גיאורגי גרצ’קו סיפרו כי תוצאותיהם של מבנה מערכות קיום החיים ותרגילי ההתעמלות השגרתיים שהאסטרונאוטים עשו, באו לידי ביטוי בדרך שבה הם ביצעו את עבודתם במהלך הטיסה. בדיקות שנעשו לאחר הטיסה הראו שאין שום הבדל בהשפעה של חוסר המשקל בין טייסי סוליוט 6 לאסטרונאוטים ששהו זמן קצר בחלל. כל אחד מהצוות איבד חמישה ק”ג ממשקלו במהלך הטיסה. הם הרגישו עצמם כבדים יותר ועמידה זקופה דרשה מהם מאמץ. תנועותיהם לא היו מדויקות והם נאלצו ללבוש חליפות מיוחדות להליכה במשך כמה ימים, עד שהתרגלו לכוח המשיכה של כדור הארץ, אם כי הסתגלותו של גרצ’קו הייתה מהירה יותר בהשוואה לטיסתו הקודמת בסויוז 17. בשובו ארצה מטיסתו הקודמת חש גרצ’קו כאבים בחזהו. עתה לא חש בהם כלל.
היקף רגליהם של האסטרונאוטים בטיסה זו קטן ב־1.5 – 2 ס”מ בשל אי פעילותם של השרירים בחלל. נפח הלב גם הוא הצטמצם. הממצאים לגבי הרגליים והלב זהים לאלה של טייסי סקיילאב האמריקנים. מבחינה נפשית האסטרונאוטים היו בכושר עבודה מצוין וגילו רצון ויוזמה בעבודתם. אחת המסקנות הייתה שהאדם יכול לשהות לפחות שלושה חודשים בחלל בלי להינזק. 10 – 12 שעות ביום עבדו האסטרונאוטים כשהם לבושים בחליפה היוצרת לחץ דם נמוך (Lower Body Negative Pressure Suit), המאלצת את המערכת הקרדיו־ וסקולרית למאמץ יתר וגורמת לזרימת דם לחלק התחתון של הגוף. שעה עד שלוש שעות ביום הוקדשו לתרגילי התעמלות.
ממצאים מטלורגיים
גרצ’קו סיפר לאחר הנחיתה כי בחלק מהניסויים המטלורגיים הורגשה כבידה בעוצמה חלשה.
