“לכבוד יום זה עולה בארצנו הקטנה יזמה לביטול האיסור לבנות בחופים, אותם חופים אליהם מוזרמים לסרוגין ביוב ושפכים תעשייתיים שמרעילים דגים. נזכרתי בחולה שיבשנו ובים-המלח שאנחנו מיבשים.”
3 במרץ נקבע כיום הבין-לאומי לשמירה על הסביבה. לכבוד יום זה רציתי להלל ולשבח את הפעילות היפה לשימור הטבע בארץ, לאזכר את שיקום אוכלוסיות הצבאים, היעלים, הזאבים והתנים, לציין את השמורות המיוחדות והייחודיות ברחבי הארץ ולהזכיר את המסע שגרם לשינוי בנוהג קטיפת פרחים ועוד יוזמות ומעשים יפים, אלא שאז התעורר הספקן שבי ונזכרתי כי לכבוד יום זה עולה בארצנו הקטנה יזמה לביטול האיסור לבנות בחופים, אותם חופים אליהם מוזרמים לסרוגין ביוב ושפכים תעשייתיים שמרעילים דגים. נזכרתי בחולה שיבשנו ובים-המלח שאנחנו מיבשים. לעומת החולה וים המלח הקטנים נזכרתי בימות אורל וצ׳אד שנעלמות.
נזכרתי גם כי למעט החברה האנושית אין חיות שהורסות את הסביבה הטבעית במודע ובאופן שמונע התחדשות ושיקום.
חשבתי כי להכריז על יום אחד כ״היום״ מרמז על כישלון במה שהיה חייב להיות מהלך טבעי ומובן מאליו, שכן כמו שברור לרוב האוכלוסיה האנושית כי יש צורך חיוני לשמור על הבריאות כך צריך היה להיות מובן כי שמירה על הסביבה הוא הכרח קיומי כמו זו הקיימת בקרב אוכלוסיות ראשוניות שגם הן מוכחדות.
מה שהיה אמור להיות מובן, הכרחי וטבעי היה ליוזמה כושלת של חלק קטן מהאנושות, של אותם אלה שמבינים כי מאחר שהאינסטינקטים הטבעיים מדוכאים ע׳י פיתוחים טכנולוגים ותרבותיים, יש צורך בחוקים ותקנות כדי שהדורות העתידיים יוכלו להמשיך להתקיים באיזון עם הסביבה הטבעית שהולכת ונהרסת ככל שהתרבות והטכנולוגיה מתפתחות,
ההרס מתבטא בשורה של עוולות שאנו מייצרים: צייד פראי של מינים בגלל אמונות טפלות ומנהגים מיותרים מחסלים אוכלוסיות ללא אפשרות שיקום, (לא חשוב כי יהיו גני-חיות ווירטואלים, סרטים ותעוד); שימוש בקוטלי חרקים ועשבים גורמים לפגיעה חמורה בדבורי-דבש ובמאביקים אחרים וכך נגרמת פגיעה בכושר יצור המזון. (לא חשוב כי יפתחו שיטות טכנולוגיות לייצור מזון); שימוש יתר בדשנים (מלאכותיים) גורם לפגיעה והמלחת גופי מים, לפריחת אצות רעילות ולהרעלת מי תהום. (טוב נו, כבר היום מתפילים מים ויפתחו שיטות טיהור מרעלים) פלסטיק מכל הגדלים והסוגים ״מקשט״ את הסביבה, יוצר כתמים באוקיאנוסים, מרעיל חונק והורג יצורים ימיים ויבשתיים (לכן יפותחו מצגות מפלסטיק של מערכות חיים שנעלמו).
מעל ומעבר לכריתת יערות, סכירת נהרות, השמדה גורפת של חיות וצמחים החברה האנושית פולטת לאטמוספירה גזים שפוגעים בשכבת האוזון שנספחים לאוקינוסים וכתוצאה מכך משתנה הרכב המים, גזים אחרים – גזי החממה יוצרים ״שמיכה״ שגורמת להתחממות בקנה מידה ובמהירות שהעולם, הטבע והסביבה לא ידעו . (לא נורא, תפותח מערכת אטמוספירה מלאכותית).
אחרי כל הנזק וההרס שנגרמים במודע אין פלא שכדי להשקיט את המצפון של חברה שהורסת את עתידה יש צורך ב ״יום השמירה על הסביבה״.
לפני יותר מעשר שנים כתבתי על הצורך בשמירה על הסביבה הטבעית. לצערי הרב יותר ויותר מסתבר כי הפיתוחים הטכנולוגיים וההתאמות התרבותיות״ מקדמים את החברה האנושית לאפשרות העצובה של פרידה מהטבע, הולך וגדל הסיכוי כי מי שמצפה ״בכליון עיניים״ לעולם טכנולוגי ללא סביבה טבעית מתקרב להגשמת הציפיות.
כמו שלנו יש אפשרות לבקר במוזאונים ובאתרי ארכאולוגיה כך יהיו עבור הדורות הבאים שמורות וגני חיות בהם אפשר יהיה לראות מה זה טבע, ואז כאשר הסביבה הטבעית תהיה מושג ערטילאי ידעו בני הדור כיהם בתוך תוכה של התקופה האנטרופוגנית.
באתי לברך, להלל ולשבח ויצאתי מספיד …
2 תגובות
זה נכון שהמגמה היום היא להשתלט על הטבע ולהרוס אותו.
יש נטייה לזלזל בטבע, לנצל ולרמוס אותו, ולכן אני מבינה את הפסימיות וגם חולקת אותה עם אוהבי טבע אחרים.
לצערי, יהיה הרבה יותר רע לפני שיהיה טוב, אבל יהיה טוב.
בתרחיש הטוב ביותר- המין האנושי ילמד שהטבע חשוב לאקלים כדור הארץ, להעשרת האדם ברעיונות, בהשראה לטכנולוגיות ומולקולות חדשות ועוד תרומות שאנחנו עדיין לא חכמים מספיק כדי להבחין בהם עדיין.
בתרחיש הגרוע ביותר- האדם יכחיד את הטבע, העולם יהפוך למלאכותי ועקר ואז בטעות, או ברשלנות, או בכוונה, אנחנו נוציא אותו מאיזון והוא לא יוכל לתמוך בבני האדם יותר ואז ניכחד.
ככה או ככה, איתנו או בלעדנו הטבע יחזור וישגשג. יש לו יכולות ריפוי עצמי מדהימות, מספיק להסתכל על מה שקרה בצ’רנוביל, ומה שקורה בכל מקום שהאדם נטש אותו.
אני רק מקווה שהתרחיש הראשון יתממש ולא השני.
אני אשמח לקבל מידע לגבי איך ניתן להתנגד לתוכנית החדשה לבניה בחופים.
הצלחנו בבצת ובפלמחים… וצריך להתחיל את הקרב הבא.
הי אסף, אל תהיה כל כך פסימי.
יתכן ופסימיות היא מנת חלקם של רבים מחובבי איכות הסביבה, כי אכן נגרם לסביבה נזק עצום.
אך מנקודת מבט יותר רחבה יש מקום לאופטימיות.
למין האנושי לקחו אלפי שנים כדי ללמוד מטעויות.
מלחמות ואפליה על בסיס מין, גזע דת וכו’ הן שתי בעיות שהמין האנושי מתמודד איתן אלפי שנים,
ורק במאות או עשרות השנים האחרונות נראה שהתחלנו לתקן וללמוד מהטעויות.
מאז מלחמת העולם השנייה המלחמות הולכות ומצטמצמות באופן עקבי, ויותר ברור לנו ששלום יותר משתלם. (אנחנו לוקחים את קיומו של האיחוד האירופי כמובן מאילו אך זה הוא נס בכל קנה מידה, שמצביע על התבגרות של המין האנושי)
נשים, שחורים ומיעוטים בכל רחבי העולם מקבלים יותר ויותר שוויון זכויות.
בעיית השמדת הסביבה היא בעיה יחסית צעירה עבור המין האנושי, ואם זאת, ברמת הקונצנזוס כלפי חוץ, כבר הספקנו
להכיר שהפגיעה בסביבה היא משהו מזיק שיש לשנות (ראה את ההחלטות של הכנס העולמי האחרון לאיכות הסביבה).
זה נכון,
הפעולות שכבר נעשו על ידינו בעבר עדיין מקדימות את הפתרונות ואת רמת המודעות של האנושות לאיכות הסביבה, ולכן אנו
יכולים לצפות שהנזק יתרחב, אך שיפוע עקומת גידול הנזק כבר נמצא בירידה.
אם מסתכלים בטווחי זמן היסטוריים, הפתרון לבעית איכות הסביבה נמצא כבר מעבר לסיבוב.
צריך פשוט להמשיך ולעשות…