קצת הסטוריה, תהליך האבחון של המחלה “BERI-BERI”
דוד לוי [email protected] *
כריסטיאן איקמן,יליד הולנד, סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת אמסטרדם, המדינה מימנה את לימודיו בתמורה להתחייבות מצידו, שישמש רופא צבאי לאחר מכן.
לאחר לימודי הרפואה, איקמן התעניין מאוד בבקטריולוגיה, ונסע לברלין , שם התמחה בתחום זה יחד עם הרופא הנודע רוברט קוך (זיהה את הבקטריה הגורמת לשחפת , זוכה פרס נובל).
כשהיה בברלין, פגש איקמן שני חברי וועדה שנשלחו ע”י הממשלה הדנית לאינדונזיה, במטרה לגלות מהי הסיבה ל”בריברי”, מה שאז הוגדרה כמגפה בארצות טרופיות וסובטרופיות. לפני הגעת הצוות לחקור את המגפה, הם פגשו את קוך במעבדתו , מכיוון שחשבו שהמחלה נגרמת ע”י בקטריה מסוג מסויים. “בריברי” אופיינה בדלקת רב-עצבית חריפה, שתוצאותיה שיתוק בגפיים התחתונות (מה שנקרא “בריברי יבשה”), ובנוסף, כשל נשימתי ולבבי המלווה בבצקת חריפה (“בריברי רטובה”).
ד”ר איקמן התנדב להצטרף לצוות, ולעזור לזהות את הבקטריה האחראית למחלה. למרות שההערכה הרווחת בצוות הייתה שבקטריה גורמת למחלה, איקמן לא הצליח לתעד כל מעבר של המחלה בשום מקרה.
אם כן, חקר סיבת המחלה הגיע למבוי סתום, אולם, רמזים חדשים הגיעו לידיעתו של איקמן. מחלה הדומה בתסמיניה פרצה בקרב העופות במעבדה הנמצאת בבית חולים צבאי בג'קרטה (בירת אינדונזיה). העופות סבלו מחולשת שרירים, לא היו יכולים להשתמש בכנפייהם או להרים את ראשם, ובמהרה מתו מכשל נשימתי. בדיקה מעבדתית הדגימה תהליך ניווני של מערכת העצבים הפריפריאלית. שוב, איקמן ניסה להדביק עופות בריאים במחלה הזו, ונכשל. בעוד שאיקמן היה אובד עצות לנוכח הממצאים, העופות החלו לפתע להחלים, ולא תועדו מקרים נוספים של המחלה בעופות. בנקודה זו איקמן החליט להתמקד במזונם של העופות, וגילה שהעופות הואכלו באורז מעובד (שקליפתו הוצאה) מה-17 ביוני עד ה-27 בנובמבר. לאחר מכן, טבח חדש נכנס למטבח, והעופות הואכלו שוב באורז בלתי מעובד.
מחלת העופות, (שכונתה בריברי של העוף), החלה ב-10 ביולי, ונסוגה בסוף נובמבר. איקמן הצליח ליצור תסמיני בריברי בשנית ע”י האכלתם של העופות שוב באורז מעובד, ולשפר את מצב העופות ע”י מתן אורז שאינו מעובד. איקמן בודד את המרכיב הפעיל מהקליפה הפנימית של גרגר האורז, וכך היה ניתן לטפל בעופות ע”י מתן החומר הפעיל בצורה תוך-וורידית, או אוראלית.
ההוכחה “הסופית” הגיע כאשר איקמן גילה שמספר אסירים בכלא אינדונזי הואכלו באורז מעובד, ושאר האסירים הואכלו באורז בלתי מעובד. באסירים שהואכלו אורז מעובד, הודגם אחוז גבוה מאוד של תחלואת בריברי. אותו חומר פעיל שאיקמן הצליח לבודד התגלה כ-אמין, ולנוכח השפעותיה מרחיקות הלכת של התרכובת , היא כונתה “אמין חיוני” – “ווייטל אמין”, מה שלימים התקצר ל”וויטמין”.
תגליתו של איקמן, אותו וויטמין מסיס במיים הנקרא תיאמין (וויטמין בי-1), הצילה אלפי חיים ופתחה עידן חדש לחלוטין, עידן שבו הוכרה החשיבות הרבה של הוויטמינים בתזונה, וההשפעה ההרסנית שיש למחסור בוויטמינים מסויימים.
רופא וביוכימאי ידוע נוסף, פרדריק הופקינס, חקר רבות את מבנה ותפקיד הוויטמינים בגוף, ומהן השפעות הווטימינים על הפיזיולוגיה והגדילה.
מצורפת תמונה, בה רואים שני עופות, זה מצד שמאל הואכל במזון עשיר בווטמין C ו-B, והימני הואכל
במזון החסר את הווטמינים הנ”ל.
מכיוון שמחסור בוויטמין בי-1 מככב בארצנו, לצערנו, אולי אפרט בקצרה על תסמיני המחלה,
מחסור בווטמין בי-1 (תיאמין), מקדם אנורקסיה, אפאתיה וחולשה כללית. באם המחסור נמשך לאורך תקופה ארוכה, התסמינים יכולים להתפתח ל”בריברי” , אשר מסווגת כ”יבשה” או “רטובה” (למרות ששני המצבים חופפים בדר”כ.). בשני סוגי המחלה, החולים מתלוננים על כאבים ופרתזיה (תחושות עקצוץ ודגדוג בלתי מוסברות בעור). “בריברי רטובה” מתאפיינת בתסמינים קרדיוסקולריים, כתוצאה מכשל ביצור האנרגיה המיוקרדי (של שריר הלב).(אציין שוויטמין B-1 משמש כאנזים משנה ברספירציה תאית, ולכן אפשר להבין מהן ההשלכות של מחסור בו על תהליכי יצור האנרגיה). , ודיסאוטונומיה (תפקוד לקוי של מערכת העצבים האוטונומית), כל אלו בד”כ מתרחשים כאשר מחסור הוויטמין עולה על שלושה חודשים.
לב מוגדל, טכיקרדיה ,אי ספיקת לב מוגדשת והצטברות נוזל בריאות, בצקת ודלקת פריפריאלית, כל אלו מודגמים בחולים הנ”ל.
בחולים המגיעים עם “בריברי יבשה”, מודגמת מחלת עצבים סימטרית-פריפריאלית, המערבת את המערכות המוטוריות והסנסוריות, בליווי רפלקסים מופחתים. פתולוגית העצבים משפיעה בעיקר על הגפיים התחתונות עם השלכה רחבת היקף על פעולות מוטוריות בסיסיות.
תהליך האבחון של “בריברי” מתורגם מתוך “Harrisons Principles of Internal Medicine 15th Ed”
ידען חידושים ברפואה
The Story of Beriberi
פורום מדע בוואלה
* המאמר פורסם לראשונה אתמול בפורום המדע של וואלה והוא מופיע גם באתר הידען באדיבות המחבר.
