הבחירה הנשית

על המשיכה המינית של נשים לטיפוסי גברים שונים במהלך המחזור החודשי

כרמל בילו ויוסף טרקל | גליליאו

אחת הסוגיות המעסיקות את המין האנושי מאז ומעולם היא כיצד מתבצע תהליך בחירת בני הזוג. בשנים האחרונות עלתה המודעות לחשיבות נושא המחזוריות ההורמונלית החודשית בחקר הפיזיולוגיה וההתנהגות הנקבית. נשים מפגינות התנהגות מינית לאורך כל המחזור החודשי, אולם שינויים הורמונליים במהלכו משפיעים על הנטייה למושאי משיכה שונים ואפילו קוטביים.¹ כך מצטיירת תופעה של שתי פאזות במאפייני המשיכה המינית: מחקרים העלו שלעומת רוב זמן המחזור (בתקופה הלא פורייה), אז ניכרת העדפה ל”מפרנס הטוב”, סביב זמן הביוץ מופיעה משיכה לבעלי ה”גנים הטובים”.

נתאר כאן את הפנים השונות של המיניות הנשית במהלך המחזור החודשי: כיצד משפיעים שינויים הורמונליים על נטיית נשים למושאי משיכה שונים ואפילו קוטביים?

שני שלבים בהתנהגות המינית: בסיס אבולוציוני

ברוב מיני היונקים, הורמונים שחלתיים מבקרים את נכונות הנקבה להזדווגות כמו גם את יכולתה הפיזית להזדווג. את ההתנהגות המינית הנקבית ביונקים מבקרים בעיקר אסטרדיול (נגזרת של ההורמון אסטרוגן) ופרוגסטרון. קיימת התאמה גבוהה בין עלייה ברמות האסטרוגן לעלייה בהתנהגות המינית ובין עלייה ברמות הפרוגסטרון לירידה ניכרת בנכונות להזדווג.

בפרימטים, לעומת מרבית היונקים, היכולת להזדווג שוחררה מהבקרה ההורמונלית והורמונים שחלתיים משפיעים בעיקר על המוטיבציה המינית. ההפרדה של יכולת ההזדווגות מהאינטרס להזדווג מאפשרת לניסיון חברתי ולהקשר חברתי להשפיע על ביטויי ההתנהגות המינית.

נקבות במינים מונוגמיים, כדוגמת דרבנים וקופי גיבון, נוטות להיות פעילות מינית יותר מהנדרש אם הפונקציה היחידה של ההזדווגות היא הפריה. לעתים מתקיימת הזדווגות אף בעת שהפריה בלתי אפשרית או מאוד לא סבירה, והיא עשויה להתרחש אף בזמן היריון. אפילו בקרב חסרי חוליות אפשר למצוא דוגמאות לפעילות מינית גבוהה ולריבוי הזדווגויות מעבר לנדרש לעצם ההפריה במינים שבהם זכרים מסייעים לנקבות בתהליך הרבייה.

התנהגויות אלה מצביעות על אפשרות שקיימת העדפה אבולוציונית של מיניות נקבית מוגברת כאמצעי למניפולציה של ההתנהגות הזכרית: זכרים נוטים להישאר עם נקבות שהן יותר פעילות מינית ולסייע להן, בהגיבם לאו דווקא לעדות פיזיולוגית ישירה לפוריות הנקבה, אלא לסימן המבוסס על התנהגותה, שלעתים עשוי להיות כוזב.

מאחר שזכרים שונים נבדלים ביכולתם לספק תועלת גנטית מול תועלת חומרית, הגיוני שהנקבה תתנהג בהתאם לצרכים המשתנים במהלך המחזור: הבסיס לחיפוש בני זוג בשלב הפורה (שלב הייחום) נובע משיקולים רבייתיים של השגת יתרון גנטי לצאצאים.² בשלב זה השיקולים של ברירת בן הזוג הם על פי מאפיינים המצביעים על איכות גנטית כמו תווי פנים, מבנה גוף, קול, גובה, ריח והתנהגות.

ההתנהגות המינית המתמשכת, כלומר הפגנת מיניות בשלבים הבלתי פוריים של המחזור, נובעת משיקולים התנהגותיים-חברתיים של תשואה מידית לאם ולצאצא. בקרב נקבות השימפנזים אפשר להבחין בפעילות מינית ובייזום הזדווגויות במידה רבה יותר דווקא מחוץ לתקופת שיא הפוריות. ככל הנראה להתנהגות המינית של השימפנזים, החיים בקבוצות, ולהזדווגות במהלך התקופה הלא פורייה, תפקיד חשוב בהפחתת אגרסיביות של זכרים כלפי הצאצאים על ידי הסוואת זהות האב. לעומת זאת בשיא הפוריות נקבות השימפנזה מזדווגות עם מספר קטן יותר של זכרים, תוך כדי ברירת אלו שמציעים תועלת גנטית לצאצא.

במינים שבהם שני ההורים מטפלים בצאצאים חשיבות ההזדווגות מחוץ לימי הפוריות עשויה לסייע בהבנת האופן שבו עיצבה האבולוציה את ההתנהגות ואת הפסיכולוגיה המינית האנושית.

במחקרים שונים נמצא כי זכרים בעלי תכונות שמצביעות על בריאות ועל הצלחה רבייתית הם בעלי נכונות פחותה להשקעה הורית. לכן יש יתרון לנקבה היוצרת קשר מונוגמי דווקא עם זכר שאינו מצטיין בתכונות אלה, בשל נכונותו לספק תמיכה וצרכים חומריים. במצב כזה יש יתרון לקבלת גנים “טובים יותר” מזכרים אחרים, בעודה זוכה לעזרה בטיפול ההורי מהזכר הקבוע. מינים רבים של עופות מונוגמיים, למשל, אינם בהכרח מונוגמיים מינית. למעשה כ-15% מצאצאיהם מקורם בהזדווגות מחוץ לקשר הזוגי הקבוע, המונוגמי, התנהגות המכונה EPC Extrapair Copulation)). התנהגות זו מאפשרת לנקבה להפריד בין בחירתה באב גנטי לבחירה בשותף לגידול הצאצאים ולטריטוריה.

גם אצל בני אדם נמצאו דיווחים על שיא ב-EPC סביב זמן הביוץ, כאשר נשים העדיפו גברים בעלי מאפיינים המצביעים על יתרונות גנטיים נורשים כשותפים ל”בגידה”. עם זאת, נשים צריכות להיות רגישות לנוכחות או לאי נוכחות בן זוג יציב ומשקיע. לאורך רוב ההיסטוריה האנושית היה מחיר ההיריון בהיעדר תמיכה מצד בן זוג קבוע בקשר ארוך טווח גבוה מדי. במונחים אבולוציוניים, בלי המשאבים שסופקו מטעמו של בן זוג “משקיע”, הצלחת ההיריון והטיפול של האם בצאצא היתה פחותה במידה ניכרת.

ממחקרים על אוכלוסיות ציִד-לֶקט בנות זמננו עולה כי להיעדרות האב יש השפעה שלילית מובהקת על שרידות הצאצא עד גיל 10. לדוגמה, הסבירות למוות בין גיל 5-1 בילדי שבט האצ’ה (Aché) בפרגוואי גבוהה פי 2.6 כשהאב נפטר מאשר כששני ההורים נוכחים, ופי 2.9 כשההורים גרושים.

אפשר לסכם ולומר שלמרות החשיבות של המסגרת המונוגמית, אפשר להסיק כי ההיבטים השונים של המיניות במחזור הנשי האנושי עוצבו כך שתהיה אפשרות להשגת יתרון גנטי בהקשר של EPC, תוך כדי ניצול המשאבים החומריים שמספק בן הזוג הקבוע.

מה בין פָּנים גבריות למערכת החיסונית

אחד המאפיינים של פנים שהן יפות בעינינו הוא סימטריה יחסית. אין מדובר בסימטריה שהיא מוחלטת ומלאכותית כמו מראָה. יש מחקרים שמראים שיש אפילו העדפה לאסימטריה קלה מאוד, כזאת שאי אפשר “לשים עליה את האצבע”, מאשר לסימטריה של מראָה. באופן כללי, פנים סימטריות הן פנים מושכות יותר, בין השאר משום שהן מצביעות על בריאוּת.

עיצוב מובחן של עצמות לחיים, רכסי גבות בולטים ולסת גדולה הם מסממני השינוי אצל נערים בגיל ההתבגרות. שינוי זה בתווי הפנים קשור לשינוי ההורמונלי בגבר, שהוא בעיקרו שינוי ברמות הטסטוסטרון, האחראי להיווצרות סממני המין המשניים בזכרים ולביטוים. אך נמצא שלטסטוסטרון גם השפעה שלילית על המערכת החיסונית. בשל שתי תכונות אלה העלו חוקרים את השערת עקרון ההכבדה של המערכת החיסונית (immunocompetence handicap hypothesis).

היות שהטסטוסטרון הוא האחראי להיווצרות סממני המין המשניים ולביטוים בזכרים, השערה זו מציעה כי בה בעת הוא גם בעל השפעה שלילית על המערכת החיסונית, וכי היכולת לבטא תכונות זכריות כרוכה במחיר של ירידה בתפקוד מערכת החיסון ועקב כך הפרט פגיע יותר לפתוגנים ולטפילים. כך רק זכרים חזקים במיוחד, “מאיכות גבוהה”, מסוגלים “להרשות לעצמם” להציג סממני מין משניים בולטים ולשרוד על אף החשיפה לפתוגנים ולטפילים. פרטים פחות עמידים לא יכולים לפתח סממנים כאלה מבלי שיתגלו סימני פגיעה במהלך התקין של ההתפתחות, פגיעה שתתבטא באסימטריה בתכונות דו-צדדיות. במחקרים שונים נמצאה התאמה חיובית בין שרידות הצאצאים ובין מידת הביטוי של סממני מין משניים זכריים אצל אבותיהם, במגוון רחב של בעלי חיים.

כמו כן הראו מחקרים שגברים עם רמות טסטוסטרון גבוהות נוטים להשקיע פחות בזוגיות ובצאצא. בהיותם אטרקטיביים יותר לנשים הם יכולים להעדיף קשרים מיניים קצרים ומרובים על פני קשר יציב הדורש השקעה חומרית. לעומת זאת, גברים בעלי תווי פנים “נשיים” מדורגים במבחני העדפה שונים כבעלי תכונות אופי של חיוביות, כנות והורות טובה.

מחקר מסוג זה נערך ב-1999 באוניברסיטת סנט אנדרוז שבסקוטלנד על ידי ד”ר איאן פנטון-ווק (Penton-Voak) ועמיתים, שעיבדו בעזרת תוכנת מחשב קלסתרי פנים גבריות על ידי הקצנת כלל תווי הפנים לכיוונים גבריים או נשיים, תוך כדי יצירת סקאלה בת חמש דרגות. למשל, מכיוון שלסת נשית אופיינית קטנה מלסת גברית, הרי פמיניזציה של לסת גברית תתקבל על ידי הקטנתה באמצעות התוכנה (איור 1). תמונות הקלסתרים הוצגו לפני נשים ונבחנה העדפתן לתווי פנים בשלבים שונים של המחזור החודשי וביחס למצבן הזוגי (וראו: “מחזרים במחזור”, “גליליאו” 36).

בהתאם להשערת עקרון ההכבדה של המערכת החיסונית, נמצא במחקרי דירוג התמונות שנשים נמשכות לסממנים גבריים מובהקים בפנים כמו עצמות לחיים בולטות ולסת גדולה, בשילוב עם סימטריה דו-צדדית, הקשורים יחד להערכה גבוהה של דומיננטיות. העדפה זו לתכונות התלויות בטסטוסטרון מצטיינת בשינוי מחזורי, המשקף שינוי ברמות הפרוגסטרון. נמצא קשר חיובי בין רמות פרוגסטרון גבוהות בשלב הגוף הצהוב (השלב הבלתי פורה, שלאחר הביוץ), ובין העדפה של תווי פנים “נשיות” ועדינות יותר אצל גברים. אלה נתפשים כאמינים, כחמים וכהורים טובים. נמצא קשר שלילי בין רמות פרוגסטרון גבוהות להעדפת פנים זכריות. נשים מציגות משיכה לתווי פנים גבריות בעיקר בימים 14-6 בשלב הזקיקי (המקדים לביוץ) כאשר הסבירות להתעברות היא הגבוהה ביותר (איור 2).

נוסף על כך נשים סביב זמן הביוץ דירגו תמונות של פנים גבריות כהות יותר כנעימות יותר. צבע העור מציג דימורפיזם זוויגי (הבדלים בין המינים) בכל הגזעים האנושיים, כאשר לגברים עור כהה בממוצע משל הנשים. אם כן, העדפה לעור כהה בתקופת הביוץ עשויה להיחשב גם היא למשיכה לתכונה גברית מובהקת.

גובה הקול כמדד לגבריות

הקול הגברי נמוך בכאוקטבה אחת מהקול הנשי. גובה הקול הוא המאפיין האקוסטי הבולט ביותר בדיבור האנושי, המפגין דימורפיזם זוויגי. האנטומיה של מערכת הפקת הקול עוברת זיכּור (מסקוליניזציה) בהשפעת אַנְדְרוֹגֶנים (הורמוני מין זכריים) בגיל ההתבגרות, הגורמים למיתרי הקול של זכרים לגדול בכ-60% יותר מאלה של נשים. תדירות הקול הגברי נמצאת ביחס הפוך לרמות הטסטוסטרון במהלך ההתפתחות המינית ובבגרות. מאחר שקול נמוך הוא תלוי טסטוסטרון (רמת הטסטוסטרון ונפח מערכת הקול נמצאים ביחס ישר), הקול הנמוך יכול לסמן איכות גנטית בהתאם להשערת עקרון ההכבדה של המערכת החיסונית.

ובאמת, נשים תיארו קול גברי נמוך יותר כאטרקטיבי יותר, והמידה שבה הן דירגו את קול הגבר כאטרקטיבי נמצאה בהתאמה ליחס בין רוחב הכתפיים לרוחב האגן של הגבר (הגברים בעלי הקול הנמוך היו גם בעלי מאפיינים פיזיים גבריים יותר, כמו כתפיים רחבות). דירוגים אלה אף חזו נכונה את הדיווחים על מספר בנות הזוג שהיו לגבר, ומספר הפעמים שבהן נבחר כפרטנר לEPC-. בסוגיית ההעדפה המחזורית עולה הטענה שקול נמוך אטרקטיבי יותר לנשים קרוב לשיא הפוריות וחוזה הצלחה רבייתית גדולה יותר. בחירת הנקבה בגנים “טובים” השפיעה כנראה על האבולוציה של גובה הקול הגברי; קול נמוך מועדף בקשר מיני קצר טווח יותר מאשר בקשר ממושך.

ריח הגוף הגברי והאורגזמה הנשית

לחוש הריח השפעה ניכרת על ההתנהגות המינית האנושית. חומרים שהתגלו בהפרשות בני האדם פועלים כפֶרומוני מין, כדוגמת האַנדרוֹסטֵנים בזיעה הזכרית. ריח הגוף עשוי להעיד על המצב הפיזי של בן הזוג הפוטנציאלי ולשמש כאות בתהליך ברירת בן הזוג.

מתברר כי גברים מדרגים מידע חזותי וריח כשווים בחשיבותם, בעוד נשים מייחסות חשיבות רבה יותר לריח בבחירת בן זוג. כמו כן העדפות ריח גוף גברי מצד נשים מקיימות דפוס מחזורי, כאשר ריח של אַנדרוסטנוֹן, שהוא פֶרומון מין זכרי, מקובל יותר על נשים סביב זמן הביוץ.

נשים מבחינות בין “איכויות” של גברים שונים לקראת סוף השלב הזקיקי של המחזור (לקראת הביוץ) שלא כמו בזמנים אחרים. במחקר שנערך באוניברסיטת ניו-מקסיקו נתנו לסטודנטיות להריח 41 חולצות שלבשו גברים שונים במשך שני לילות. נמצא שנשים סביב זמן הביוץ מעדיפות ריח של חולצות שלבשו גברים סימטריים.

נשים בימים הלא פוריים לא הראו העדפה ברורה לריח של גברים סימטריים או אסימטריים. יציבות התפתחותית מתבטאת ביכולתו של הפרט להתמודד עם הפרעות גנטיות וסביבתיות במהלך ההתפתחות ולהגיע בסופו של דבר לסימטריה דו-צדדית. אסימטריה נתפשת כסמן לחוסר יציבות התפתחותית וחוזה פגמים בתכונות כגון בריאוּת, פוריות ואורך חיים. נוסף על כך, הסבירות שנשים יחוו אורגזמה במהלך קיום יחסי מין עם גברים סימטריים גבוהה מאשר עם גברים אסימטריים.

לאורגזמה הנשית תפקיד חשוב בשמירת הזרע ובהובלתו לכיוון הרחם בתוך מערכת הרבייה הנקבית. אורגזמה המתרחשת בין דקה ל-45 דקות מרגע פליטת הזרע, מגדילה את נפח הנוזל הנשמר בגוף האישה מאחוזים אפסיים עד לכ-65% מכלל הנוזל הנפלט בפליטה. כך מתאפשרת הטייה של תוצאות תחרות הזרע לטובת גברים בעלי סמנים של “איכות גנטית” כמו סימטריה. אם כך, נדרשת לנשים היכולת להשתמש באות כימי בזיעת גברים להבחנה בין אלו שחוו לאלו שלא חוו חוסר יציבות התפתחותית.

במאמר שפרסמו גנגסטד ותורנהיל (Gangestad & Thornhill ) לקראת סוף המאה הקודמת הוצע שההבדלים בריח עשויים לנבוע מהבדלים במטבוליזם הקשורים לסימטריה, כמו למשל ייצור חומצות אמינו שונות בגברים סימטריים מאשר בגברים אסימטריים, בשל הסימטריה של תהליך היצור. הסבר נוסף להבדל בריח הגוף של גברים סימטריים ואסימטריים מתייחס לריכוז ולאופי חיידקי העור, שתורמים לריח הגוף ומשתנים כפונקציה של היציבות ההתפתחותית.

הנטייה לבגוד ב”מפרנס הטוב”

זיקתן של נשים לבני זוג בעלי מאפיינים קוטבייםלאורך המחזור נובעת מהתנגשות מובנית באינטרסים הרבייתיים. בשל ההשקעה האדירה בגידול ילד לבגרות, נשים פיתחו העדפה לבני זוג בעלי יכולת ונכונות לספק משאבים לגידול צאצא. ואולם במקביל, מתוך התועלת בברירת גֶנים טובים, התפתחה בנשים משיכה לבני זוג המציגים סמנים לאיכות גנטית כמו מאפיינים והתנהגות גבריים מובהקים וסימטריה דו-צדדית.

אף שהאישה חושקת בשתי התכונות – גנים טובים ויכולת לספק משאבים – קשה למצוא בן זוג שניחן בשתיהן. יתר על כן, במידה מסוימת קיים ביניהן ניגוד: האבות הגנטיים הטובים הם לאו דווקא האבות המטפלים הטובים. נמצא שגברים עם רמות טסטוסטרון גבוהות מדווחים על אחוזים גבוהים של חוסר יציבות בזוגיות, גירושים ואלימות בבית.

אפשר לומר שלאישה יש אינטרס ביולוגי של תמרון בין השניים: למשוך “מפרנס טוב” כבן זוג לטווח ארוך, ובסתר לחפש “סַפּק גנים טובים” על ידי קיום קשר מיני קצר עם בן זוג משני. אכן, גברים שמציגים סמנים לכשירות גבוהה (Fitness) ורמות גבוהות של סימטריה, נבחרים לעתים קרובות יותר כבני זוג לטווח קצר מאשר גברים המציגים תכונות פחות גבריות וסימטריה נמוכה יותר. נמצא כי בקרב נשים בריטיות תדירות ה-EPC (ה”בגידה”) גבוהה פי 2.5 לקראת סוף השלב הזקיקי, לקראת הביוץ, מאשר בשבוע האחרון של המחזור, בזמן הדימום כאשר הפוריות נמוכה. זאת בעוד יחסי מין עם בן הזוג הקבוע נוטים להיות מפוזרים באופן שווה לאורך המחזור.

נשים בעבר הקדום הפיקו תועלת גנטית מקיום יחסי מין שאינם עם בן הזוג הקבוע, אלא אם כן בן זוגן הקבוע היה בעצמו בעל “גנים טובים”. אם כך, הסלקציה היתה צריכה לעצב בנשים עניין בגברים מחוץ לזוגיות, סביב זמן הביוץ, בתלות בתכונות בן הזוג הקבוע. כלומר נשים המעריכות את בן זוגן הקבוע כבעל איכויות גנטיות נמוכות, חשות דחף רב יותר ל-EPCעם התקרבות מועד הביוץ.

מידת התנודתיות המחזורית של ההעדפה הנשית לתכונות גבריות מנוגדות מושפעת כנראה מרמת האסטרוגנים והאטרקטיביות של האישה עצמה. נשים “גבריות” מפגינות תנודתיות גדולה יותר במשיכה לעומת נשים “נשיות”, שמציגות תנודתיות מתונה יותר. זאת ככל הנראה בשל יכולתן של נשים שנתפשות כמושכות במיוחד להשיג תמיכה ממושכת גם מגברים בעלי רמות טסטוסטרון גבוהות ומאפיינים גבריים מובהקים.

תנודות מחזוריות בהעדפת תווי פנים של גברים עשויות להיות מושפעות גם מאופי מערכת היחסים שמחפשת האישה. בדגימה של תלמידות תואר ראשון באנגליה שהתבקשו לבחור בן זוג לפי תווי פנים, נמצא שבהעדפת בני זוג לטווח ארוך לא ניכר שינוי מחזורי. לעומת זאת, בהעדפת בני זוג לטווח קצר, הופיעה תנודתיות מחזורית רבה.

אסטרטגיית ההזדווגות הדו-קוטבית היא בעלת סיכונים רבים בשל העלות הרבה לבן הזוג הקבוע. גילוי הבגידה עלול להוביל לתוצאות שליליות ואף הרות אסון מבחינת האישה. לכן מבחינת האינטרסים של האישה ההתנהגות של EPCצריכה להיות מבוקרת על ידי משתנים כגון הסבירות להתעברות והמידה שבה מציג בן-הזוג הקבוע את הסמנים לגנים טובים.

1. “המחזור החודשי” מתייחס כאן, כבכל טקסט ביולוגי, למחזור החודשי כולו, ולא כמונח המתאר את תקופת הדימום החודשי. (המערכת)

2. המושג ייחום מתייחס לשלב במחזור של מרבית נקבות היונקים, המקדים את הביוץ ובו הנקבה נכונה ביותר להזדווגות. זהו הפרק הפורה במחזור, המתחיל באמצע השלב הזקיקי שבמהלכו יש עלייה ברמות האסטרוגן בגוף. בשלב הגופיף הצהוב, שלאחר הביוץ, רמות הפרוגסטרון עולות על רמות האסטרוגן ובו הנקבה לא פורייה.

כרמל בילו היא מדריכה בבית ספר שדה עין-גדי ובחברה להגנת הטבע. מסטרנטית במחלקה לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל-אביב וחוקרת את השפעת המלטונין על ביטויי אגרסיה וחרדה בהנחייתה של פרופ’ נגה קרונפלד-שור.

יוסף טרקל הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל-אביב, במחלקה לזואולוגיה, בעל התמחות בתחום התנהגות בעלי חיים. בשנת 1996 הקים את יחידת “חיות וחברה”, יחידה אקדמית ייחודית במסגרת האוניברסיטה, העוסקת ביחסי הגומלין בין אנשים לבעלי חיים.