משחקים אולימפיים ויהודים בעידן הקדום

המשחקים האולימפיים הקדומים, שרשמית החלו להיספר ככאלה, באולימפיה הקדומה אשר בחצי האי הפלופונסי, נחגגו לראשונה בשנת 776 לפנה”ס ונועדו, בין שאר התנאים המגבילים, לבני הלאס, הלוא היא יוון הקדומה בחצי האי הבלקני, ועם הזמן, מסיבות שונות, נפתחו המשחקים האולימפיים לכל מי שהוגדר כיווני ברחבי אגן הים התיכון ובפרט בחלקו המזרחי 

בעוד אנו תרים ומרימים כל אבן ציפייתית לעוד זכיה במדליה אולימפית ראוי לזכור את הקשר בין יהודים ומשחקים אולימפיים בעידן הקדום.

המשחקים האולימפיים הקדומים, שרשמית החלו להיספר ככאלה, באולימפיה הקדומה אשר בחצי האי הפלופונסי, נחגגו לראשונה בשנת 776 לפנה”ס ונועדו, בין שאר התנאים המגבילים, לבני הלאס, הלוא היא יוון הקדומה בחצי האי הבלקני, ועם הזמן, מסיבות שונות, נפתחו המשחקים האולימפיים לכל מי שהוגדר כיווני ברחבי אגן הים התיכון ובפרט בחלקו המזרחי.

לאמיתו של דבר התקיימו משחקים הלניים ופאן-הלניים כמו המשחקים הדלפיים והדוריים ואף הפאן-אתונאיים לאורך העידן הקדום עד להתמוטטותה של יוון וכיבושה על ידי רומא במאה השניה לפנה”ס, וזאת בחשבון מתמטי-כרונולוגי ובהתחשבות במשחקים האולימפיים הקלאסיים.

זאת ועוד. משחקים מעין הלניים, או אם נדייק – קדם הלניים, התקיימו במקומות שונים, לפעמים הרבה-הרבה לפני ראשית המשחקים האולימפיים הקלאסיים כמו בצור או בצידון.

המפגש הראשון בין היהודים לבין המשחקים ההלנים-הלניסטיים בצור התקיים לאחר הרפורמה ההלניסטית ההתיוונותית ביוזמתו של ישוע-יסון הכהן הגדול משנת 175 לפנה”ס עת הוקמו מתקני הספורט במתכונת ההלניסטית בירושלים, ושלוש שנים אחר-כך שולח יאסון למשחקי צור משלחת של צעירי/בחורי ירושלים, שחלקה נועד, אולי ליטול חלק בתחרויות.

בשנת 28 לפנה”ס חונך המלך הורדוס את מבני הפאר בירושלים ובכללם המקדש מזה והמתקנים הספורטיביים בנוסח הלניסטי מזה. כשהתחרויות נערכו לכבודו של הקיסר הרומי אוקטביאנוס/אוגוסטוס ושש עשרה שנים אחר כך חנך הורדוס את מבניה החדשים של העיר קיסריה, ובכללם המבנים הספורטיביים, יותר בסגנון הרומי.

אז מה בין אלה לבין המשחקים האולימפיים? ראשית – הענפים היו אולימפיים, למעט ההשפעה הרומית של קרבות בין גלדיאטורים. שנית – התקיימו בכללם גם מופעי תיאטרון ומוסיקה, חלקם תחרותיים, כמקובל במשחקים האולימפיים. שלישית – וחשוב מכך המשחקים נקראו בשם “קווינקוורמיים”, היינו “משחקי שנת החמש” ממש ככינויים באולימפיה. ומדוע? המשחקים האולימפיים נערכו אחת לארבע שנים, ומפאת קדושתם והקדשתם לזאוס, ראש משפחת האלים האולימפיים, הם נקראו “משחקי שנת החמש”. תמוה? ממש לא! היוונים ככלל חששו מיצירת חללים וואקומים, שלתוכם עלולים להיבלע דמונים משחיתים, ועל כן ספרו את שנת המשחק פעמיים: פעם כשנה פותחת ופעם כשנה נועלת את ארבע שנות המשחקים שקדמו לכך. מתוך כך נוצרה שלשלת מחזורית מעושתת, ללא “חוליות חלשות”.

כינוי המשחקים שניהל הורדוס כמעין-אולימפיים, בירושלים ובקיסריה, עלול היה לשבש את הכינוס האולימפי הקלאסי, אלא שבעידן זה דעכו המשחקים האולימפיים וכמעט שקעו לחלוטין, כך שיכול היה הורדוס להרגע בכך שהוא מעביר קמעא, לפחות בהיבט הנוסטלגי, את המשקל מיוון ליהודה.

אין לדעת האם יהודים נטלו חלק במשחקים אלה, עם זאת אין לבטל אופציה כזו לחלוטין. בכל מקרה היות הורדוס מלך יהודי אינו נתון כלל למחלוקת, שהרי סבו, אבי אנטיפטרוס, גויר בזמנו באילוץ על ידי יוחנן הורקנוס, המלך החשמונאי הראשון.

4 שנים אחר-כך, בשנת 8 לפנה”ס, החליט הורדוס להחיות את המשחקים האולימפיים הקדומים, שמפאת בעיות קשות כגון מלחמות וקשיים תקציביים נוראים, הם נועדו להימחק סופית ממפת ההיסטוריה הקדומה. היות שהורדוס ידע כי הקיסר הנוכחי, אוגוסטוס, היה שבוי בקסמה של התרבות ההלנית הקלאסית, לא יכול היה לוותר על ההזדמנות שנקרתה בידו לשדרג את מעמדו בעיני הקיסר, ואשר על כן דאג הורדוס לסגור את בור התקציב האולימפי ובזכות זאת התמנה ל”אגונוטט”, היינו עורך משחקים קבוע. והשאר … היסטוריה.