מספרים שחותכות עמילואידים – תרופה למחלות דגנרטיביות (בגיוס) להמונים

קבוצה של חוקרים מרחבי העולם, בראשותו של פרופ’ גל ביתן מ-UCLA, מבקשים לגייס מהציבור 2 מיליון דולר במימון המונים, לעריכת ניסויים קליניים בתרופה המתמודדת עם הצטברות חומרים בתאים: אלצהיימר, פרקיסון, לו גריג, סוכרת סוג 2 ומחלות נוספות שכולן מסתמכות על אותו מנגנון ביולוגי , אם כי החומרים המצטברים שונים ממחלה למחלה* בראיון לאתר הידען מסביר ביתן כי האווירה כיום היא שרק תרופות שיש בהן שיפור לתהליך קיים זוכות למימון עקב הקיצוצים ואף חברת תרופות לא לוקחת סיכון על פיתוח גישות חדשות

קבוצה של כ-30 חוקרים משש קבוצות מחקר שונות באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנגל’ס (UCLA) ויחד איתם חברים בלמעלה מ-20 קבוצות אוניברסיטאות מאוניברסיטאות אחרות בארה”ב, גרמניה, איטליה, צרפת, פורטוגל, ברזיל וישראל, פיתחו ביחד תרופה התוקפת את מנגנון הצטברות העמילואידים, מנגנון העומד בבסיס מחלות רבות. כעת הם מבקשים לגייס 2 מיליון דולר באתר מימון ההמונים INDIGOGO, לחברה שתבצע ניסויים קליניים של התרופה על חולים במחלות אלה.

בראש הקבוצה עומד פרופ’ גל ביתן מ-UCLA, שמסביר בראיון לאתר הידען כי אם אכן תצליח לבצע את המתוכנן לה, היא עשויה לרפא או להקל על מצבם של חולים בלמעלה מ-30 מחלות חשוכות מרפא, לרבות אלצהיימר, פרקינסון, הנטיקגנטון, לו גריג (ALS), סכרת סוג 2, ומחלות רבות שבהן מעורב אותו מנגנון ביולוגי – הצטברות עמילואידים. בנוסף, הצטברות עמילואידים נוצרת כתופעת לוואי של פגיעות בעמוד השדרה ואפילו של איידס.

לדברי ביתן, החוקר מזה כ-15 שנה מחלות דגנרטיביות, במודלים של חיות המדמות שבע מהמחלות הללו הצליחה התרופה להשפיע בלא תופעות לוואי.

המחקר הבסיסי מומן בידי קרנות ומענקים ממשלתיים התומכים במחקרים במחלות כגון אלצהיימר, פרקינסון ו-ALS, אך עדיין נדרש סכום משמעותי כדי להתניע ניסויים קליניים.
לפי נתוני אגודת האלצהיימר, התחלואה במחלה היא הגורם השישי למוות בארה”ב, ובעוד בחמש המחלות שבראש הרשימה נרשמת ירידה בשיעור התמותה (לרבות סרטן השד, סרטן הערמונית, מחלות לב, שבץ מוחי ואיידס, מספר נפגעי האלצהיימר רשם עליה של 68% בשנים 2000-2010. למעשה מחקרים חדשים מראים כי מספר מקרווי המוות הקשורים למחלת האלצהיימר גדולים בהרבה משחשבו בעבר ויתכן שהוא כבר כיום גורם המוות מספר 3. הגורם המאפשר לטפל בכל המחלות הללו מכונה “מלקטת מולקולרית:” (molecular tweezer). האתגר הוא בכך שהמלקטת המולקולרית עובדת בדרך שונה מכל תרופה שפותחה עד כה ולכן היא מעוררת התנגדות אצל חברות התרופות.
“לצורך ביצוע הניסויים הקליניים הוקמה חברת Clear Therapeutics. החברה קיימת אך עדיין לא ממומנת.”

אתר הידען: בהסברים כתוב שנהיה קשה לממן סוג כזה של מחקר במחלות יתומות באמצעים הרגילים של מענקים ממשלתיים, קרנות פילנטרופיות או חברות תרופות. למה בעצם? האם בגלל שזהו מחקר אינטרדיסצפלינרי? האם הוא מתנגש עם האינטרסים של חברת תרופות זו או אחרת?

פרופ’ ביתן: “התשובה מורכבת מכמה גורמים: ראשית הכלכלה בארה״ב במשבר מאז 2008. תקציה המחקר של ה-NIH דורך במקום מאז, מה שאומר שתקציבי המחקר למעשה קטנים כל הזמן, גם כי ההוצאות עולות כל הזמן וגם כי התקציב הולך ברובו למימון מחקרים קיימים ופחות למחקרים חדשים. אם לפני המשבר כ-25% מההצעות זכו למימון, כיום בערך 10% מההצעות ממומנות. במצב כזה, נוצר לחץ פסיכולוגי על ועדות המדענים שעושות רוויו להצעות וכולם רק מחפשים על מה לפסול את ההצעה.”

“בנוסף נוצר לחץ כבד על העמותות שגם התקציבים שלהן הידלדלו מאד בשנים האחרונות. יש הרבה מאד ידיעות וכתבות בתקשורת באמריקאית על כך שהמחקר המדעי והרפואי באמריקה במשבר. מה שעוד קורה כתוצאה מכך הוא שמחקר שמרחיב את מה שאנחנו יודעים על מחלה מסויימת נחשב יותר כדאי, כי כל תשובה תרחיב את המידע. לעומת זאת מחקר שמנסה ליצור תרופה או טיפול חדש נחשב לבר-סיכון גבוה כי אם התרופה או הטיפול לא יעבדו, הכסף ירד לטמיון. כשיש מעט כסף יחסית, אנשים לא רוצים לקחת סיכונים. אם בעבר במצב שלנו היה קל יחסית לממן סטרט-אפ, כיום משקיעים מוכנים להיכנס רק כשכבר יש תוצאות ראשונות בבני-אדם.”

“שנית, המנגנון שבו התרופה שלנו עובדת הוא ייחודי. כמעט כל התרופות מבוססות על העיקרון של מולקולה קטנה שנקשרת לאתר הקישור של אנזים או רצפטור ובכך חוסמת פעילות ביולוגית מסויימת. הספציפיות של הקישור מבוססת על המבנה התלת-מימדי הייחודי של האנזים או הרצפטור, וההתאמה של מולקולה קטנה לאתר הקישור כמו מפתח למנעול. במקרה של המחלות שהתרופה שלנו מיועדת להן, מה שגורם למחלה הוא צבירים קטנים ורעילים מאד של חלבונים מסויימים – בכל מחלה חלבון אחר – שהמבנה שלהם הוא מאד בלתי יציב ומשתנה כל הזמן.
למבנים המשתנים האלה אין אתר קישור מוגדר. יחד עם זה, הרבה מחקרים מראים שישנן איטראקציות מולקולריות מסויימות שמשותפות ליצירה של המבנים האלה. אלה אינטראקציות שיכולות להיות קיימות בכל חלבון. אבל המיוחד במקרה הזה הוא שבניגוד לחלבונים נורמליים, שהמבנה שלהם עוצב על-ידי מיליוני שנים של אבולוציה ולכן האינטראקציות שלהם מבוססות על התאמה גבוהה מאד וכוחות חזקים, בצבירים הרעילים האינטראקציות הרבה יותר חלשות. הצבירים האלה לא היו אמורים להתקיים באופן נורמלי. האבולוציה עשתה הרבה מאד כדי למנוע את היווצרותם. אבל בגילאים שבהם המחלות האלה פורצות, שהם בדרך-כלל מעל לגיל הפריון, הלחץ האבולוציוני כבר לא קיים. התרופה שלנו חוסמת את האינטראקציות המסויימות האלה מאד בעדינות. הקישור הוא חלש יחסית והרבה פעמים בשניה נשבר ומתחדש. הכוח שלו מספיק כדי למנוע את יצירת המבנים הרעילים, אבל לא כדי להפריע לפעילות של חלבונים נורמליים.”

“המנגנון הזה הוא מהפכני ונוגד את הדעה המקובלת שלתרופה אסור להיקשר לחלבונים שהם לא המטרה שלה. לכן אנחנו נתקלים בהרבה ספקנות ובקושי לקבל את המימון הדרוש כדי להגיע למחקר קליני. קיבלנו הרבה מענקי מחקר קטנים יחסית שאיפשרו לנו להגיע למקום שאליו הגענו. בעזרתם הראינו עד היום את יעילות התרופה בשבעה מודלים שונים של חיות, כולל דגים, עכברים, וחולדות בנוסף, הראינו שיש חלון בטיחות גבוה בעכברים, ולכן אנחנו מבקשים את תמיכת הציבור כדי שנוכל לעשות את הניסויים הדרושים כדי להתחיל ניסויים קליניים.”

מה סכום היעד שלכם?
“היעד הוא כפי שציינו בדף הגיוס, שני מיליון דולר. אנחנו מאמינים שהסכום הזה יוכל להביא אותנו להתחלת ניסויים קליניים.”

יש לך קשר עם קבוצות החוקר אלהציימר בארץ (בת”א יש למעלה מ-100 חוקרים שעורכים מחקרים הקשורים למחלה לפי הנתון האחרון ששמעתי)?

“יש לי קשר עם מספר חוקרים בארץ, אבל לא בהכרח בכיוון של אלצהיימר. כרגע יש לי שיתופי-פעולה פעילים עם רז ילינק מאוניברסיטת בן-גוריון ועם דני סגל ושוש בר-נון מאוניברסיטת תל-אביב. בשנים האחרונות נתתי הרצאות פעמיים בכינוס האלצהיימר של אוניברסיטת תל-אביב שמאורגן כל שנה על-ידי עמוס קורצ׳ין ודני מיכאלסון, וגם באוניברסיטאות השונות, כולל תל-אביב, בר-אילן, ירושלים, ובן-גוריון.”