חוקרים בהולנד הצליחו לזהות באמצעות מכשיר MRI על איזו אות מסתכל נבדק. הדרך ל”קריאת מחשבות” עדיין רחוקה, אך יש הרואים בכך צעדים ראשונים
באמצעות ניתוח הדמיות MRI של המוח ומודל מתמטי משלים ניתן לשחזר מחשבות. בדרך זו, הצליחו חוקרים מאוניברסיטת ניימכן בהולנד לזהות על איזו אות מתבונן נבדק. כתב העת Neuroimage קיבל את המאמר לפרסום והוא יתפרסם בקרוב.
סורקי MRI תפקודיים או fMRI משמשים במחקרים קוגניטיביים בעיקר כדי לזהות אילו אזורים במוח פעילים כאשר נבדק מבצע משימה ספציפית. שאלת המחקר היא האם איזור מסוים במוח פעיל או לא. קבוצת החוקרים במכון דונדרס לחקר המוח, קוגניציה והתנהגות באוניברסיטת רדבוד (Radboud) בניימיכן הלכו צעד אחד קדימה: הם השתמשו בנתונים של הסורק כדי לקבוע על מה התבונן הנבדק. אמנם לא מדובר בתמונה ברורה, אלא בתבנית מעורפלת, אך ניתן היה לזהות בה תבנית מוכרת של אותיות בכתב יד.
יאיר לקרץ, דוקטורנט בביה”ס סגול לחקר המוח באוניברסיטת תל-אביב, מסביר כי בניסוי בו הוצגו לנבדקים אותיות בכתב-יד על גבי מסך מחשב, בזמן שהפעילות המוחית של מוחם נמדדה. החוקרים מצאו שיטה מתמטית המאפשרת ניבוי ברמת דיוק גבוהה יחסית, של צורת האות שהוצגה לנבדק מתוך תבנית הפעילות העצבית במוחו.
לקרץ, המייצר מודל חישובי לקריאה, מוסיף שמאמר זה מצטרף למספר מאמרים שפורסמו בשנים האחרונות אשר מתארים כיצד ניתן להסיק מתבנית הפעילות העצבית במערכת הראיה של מוחו של אדם, מהו סוג האובייקט או התמונה בה האדם צופה. “יש הרואים בכך צעדים ראשונים לקראת יישומה של ‘קריאת מחשבות’ אשר תתאפשר מתוך צפייה בפעילות מוחו של אדם”, הוא אומר.
עם זאת, מציע לקרץ להתייחס למספר מגבלות ולהנחות של המחקר. “ראשית נשים לב, הוא אומר, “כי הפעילות המוחית שנמדדה בניסוי הייתה באיזורי ראיה מוקדמים אשר ממוקמים באיזור האונה האוקסיפטלית במוח. אלו הם אזורים בהם מתרחשת פעילות תפיסתית נמוכה, בעוד שפעילות מחשבתית “גבוהה כמו קבלת החלטות, הסקה, רצייה וכדומה, אשר אוצרת בין השאר מידע אשר נקלט ועבר אינטגרציה מחושים שונים, מיוחסת לרוב לאיזורים אחרים כדוגמת האונה הפרה-פרונטאלית (הקדם-מצחית).
כלומר – לכן הדרך לקראת “קריאת מחשבות”, כפי שמובנת לרוב, עדיין ארוכה. שנית, מסביר לקרץ, כי יש להכיר את מגבלותיו של מכשיר הדימות: המדד
בו עושים שימוש מתאר את כמות החמצן בדם באיזורים השונים במוחים. רמות חמצן גבוהות יחסית מעידות אמנם על פעילות מוגברת של התאים במוח, אך אינן מהוות בהכרח מדד טוב לייצוג מידע במוח. מגבלה נוספת של מכשיר הדימות היא רזולציית זמן נמוכה יחסית בסדרי גודל של שניות, לשם השוואה, תבנית הפעילות של תאי-העצב במוח היא בסדר גודל של אלפיות שניה. לכן קיימת מגבלה לגבי קצב “קריאת המחשבות” האפשרי במכשור הנוכחי.
“יחד עם זאת, ההצלחה של המחקר בניבוי צורת האות מתבנית הפעילות המוחית מרשימה ביותר, ומעוררת את הדמיון לקראת הצלחות נוספות בתחום זה.” מסכם לקרץ.
* תודה לפרופ’ נעמה פרידמן, לראש ביה”ס סגול לחקר המוח פרופ’ אורי אשרי ולפרופ’ אלסנדרו טרבס על סיועם.
32 תגובות
אני מכיר את כל הנתונים שציינת אבל הנושא הרבה יותר מורכב. מדובר בעיקר בהשערות ובמשתנים שונים. מערכת עיבוד מידע בסיסי חייבת את כל הצירופים האפשריים. התבניות המורכבות לא.
יש זיכרונות הצהרתיים חדשים ממש שדורשים נוירונים חדשים, ויש זיכרונות הצהרתיים אסוציאטיביים חדשים שתלויים בשינויים בסינפסות בלבד. וכמובן זיכרונות מוטוריים שלא קשורים בכלל להיפוקמפוס.
“אני מאמין שזיכרונות ארוכי טווח מאוחסנות בהיפוקמפוס”
לפי מה שידוע לי טענה זו אינה נכונה, להיפוקמפוס אמנם תפקיד חשוב ביצירת זכרונות חדשים (אנשים שאיזור זה נפגע אצלם לא מסוגלים ליצור זכרונות חדשים לטווח ארוך) אך הזכרונות עצמם נוצרים ומתקבעים בקליפת המוח.
רשתות נוירונים אינן צריכות להכיל את כל הצירופים בעולם של התבנית אותה הם אמורים לזהות, הדבר כאמור אינו אפשרי כי כמו שציינת מספר הצירופים הוא אינסופי. מה שיפה ברשתות נוירונים (ורואים זאת גם בסימולציות ממוחשבות) זה שאחרי שהן למדו מספר מספיק של דוגמאות עבור אותה תבנית הן מסוגלות לזהות אותה גם בהמון ורייציות וזויות נוספות שהיא מעולם לא נתקלה בהן קודם.
אני מציע לך לראות את ההרצאות של עידן שגב, יצירה של זכרונות חדשים לא מצריכה נוירונים חדשים, למעשה רוב הזכרונות נוצרים ע”י חיזוק או החלשות של סינפסות קיימות, וכמו כן ע”י ניתוק סינפסות ויצירה של סינפסות חדשות.
לצורך עיבוד מידע בסיסי ניתן להשתמש במספר קבוע של סינפסות ותאים. עיבוד מידע כולל את כל הצירופים האפשריים של הקו. כולל זווית, מיקום, כמות אור, ועוד. לתבניות מורכבות יותר משתמשים בסינפסות לפי הצורך, אם תנסה לבנות מערכת שכוללת את כל הצירופים האפשריים לתבניות מורכבות, אז המוח לא יצטרך ללמוד כי כל האפשרויות כבר מובנות בו, אבל לשם כך תזדקק למספר חיבורים ונוירונים אין סופיים. למרות שיתכן שיש כמה סוגים של תבניות מולדות שחוסכות את הצורך בלמידה, כמו למשל תבנית של פרצוף בסיסי, כדי שהתינוק יידע לזהות את אמו. ואולי אפילו צורות מאוד בסיסיות כמו מלבן ומשולש. יש איזה מחקר שטוען שהתינוק מזהה רק פרצופים בימיו הראשונים.
אני מאמין שזיכרונות ארוכות טווח מאוחסנות בהיפוקמפוס, אין קביעה ברורה בנושא, אחת הסיבות שאני חושב כך. כי זה המקום היחיד שנוצרים בו נוירונים חדשים, ולפי הבנתי רק זיכרונות הצהרתיים חדשים דורשים נוירונים חדשים. זיכרונות מוטוריים לא נוצרים בהיפוקמפוס ולא דורשים נוירונים חדשים.
אני לא פוסל את ההסבר שלך אבל אני לא מבין מדוע הוא נחוץ, לפי מה שידוע לי ההיפוקמפוס משמש אמנם ליצירת זכרונות אך אלו מאוחסנים בסופו של דבר בקליפת המוח (= זיכרון לטווח ארוך).
מדוע ההסבר שרשמתי קודם אינו נראה לך מספק עבור זיהוי של תבניות מורכבות? (כפי שהראיתי לך עם מספר דוגמאות) מדוע יש צורך בהסבר חלופי?
לא ירדתי לסוף דעתך, אשמח אם תסביר מה לא מסתדר לך.
קליפת הראייה עוסקת בעיבוד מידע של הקווים הבסיסיים. כך שיתכן שאכן המספרים שם קבועים. תבניות מורכבות ונלמדות ככל הנראה מאוחסנות באזור ההיפוקמפוס.
אנסה להסביר שוב, בכל קליפת המוח יש לך 300 מיליון “אשכולות”, והם מחוברים בינהם בצורה היררכית, אשכול הממוקם בשכבה נמוכה מזהה דברים בסיסיים (קו, צליל בתדר מסויים) והוא מהווה קלט לאשכולות רבים נוספים ברמות גבוהות יותר שמזהים דברים מורכבים יותר (כמו לדוגמה המילה “תפוח”, בדיחה מצחיקה, מנגינה מוכרת של שיר וכדומה).
כל “אשכול” מורכב מ 300 נוירונים, כלומר אם יתקבל ברמה הזו בהיררכיה קלט מתאים (קו בזוית המתאימה) אותה קבוצה של 300 נוירונים תתחיל להיות מאד פעילה חשמלית ותשלח אותות פלט לאשכולות המתאימים ברמות גבוהות יותר כאילו ברצונה להגיד “היי, תקשיבו זיהיתי את האות ‘A’, ראו אם ניתן לעשות עם זה משהו (לדוגמה לזהות את המילה “Apple” באשכול שיודע לחבר את אוסף האותיות האלו)
מקווה שההסבר ברור יותר.
ממה שהבנתי ממך קודם. יש רק 300 נוירונים לכל קלט. אם אתה מדבר על 300 נוירונים לכל קו, זה סיפור אחר.
נו, אז מה רצית להגיד? נכון כדי לזהות תפוח “ביזבזת” כביכול 9 אשכולות מתוך 300 מיליון שיש לך במוח, וזה לא באמת “ביזבוז” כי כאמור כל אשכול שמזהה צורה בסיסית כלשהי (קשת, קו אופקי וכו’) משמש קלט לעוד מספר רב מאד של אשכולות אחרים ברמה גבוהה יותר בהיררכיה שמזהים אובייקטים נוספים המורכבים מקשתות (בנוסף לתפוח).
בעצם 9 אם תיקח בחשבון את התפוח השלם המיוצג בשכבה השניה
זה מחזק את השאלה שלי, 8 קוים דורשים 8X300 ולא 300
מייק, באופן עקרוני ניתן לתאר תפוח ע”י 8 קשטות פשוטות בלבד, מספיק שיש לך 8 אשכולות של נוירונים, שכל אחר מזהה קשת בזווית מסוימת, ועוד אשכול תשיעי שמחבר את כולם יחד, וכבר יש לך זיהוי מלא של תפוח. ואל תשכח שכל אשכול שמזהה קשת יכול להוות קלט לעוד המון אשכולות אחרים שמזהים אובייקטים נוספים המורכבים מאוסף של קשתות.
ניסית לצייר את זה, ראה איך ניתן לפרק את התפוח בקלות לאוסף של רכיבים פשוטים:
http://img2.timg.co.il/forums/1_171368791.JPG
אם קו אחד דורש 300 נוירונים, איך תפוח יכול להסתפק באותו כמות נוירונים?
“אשכול” הוא קבוצה של 300 נויירונים לערך שמתחילה להיות מאד פעילה מבחינה חשמלית בעקבות קלט מסויים (לדוגמה קו אופקי אם היא ממוקמת ברמה נמוכה בהיררכיה, ובדיחה מצחיקה או האובייקט “תפוח” בשכבות העליונות).
לי זה נשמע מאד הגיוני, תחשוב על זה, כל אובייקט ולא משנה עד כמה מורכב (אופניים בדוגמה שלך) בנוי מאובייקטים פשוטים יותר (כידון, גלגלים, כיסא) והם בתורם מורכבים מאלמנטים עוד יותר פשוטים.
כנ”ל עם המילה “תפוח” בדוגמה של קורצווייל, היא מורכבת מכמה אותיות, וכל אות מורכבת בתורה מסדרה של קוים בזויות שונות.
זה נראה לי מתאים מאד למבנה ההיררכי שהוא מדבר עליו, והבנתי שגם אתה מדבר עליו בהודעתך הראשונה.
תשים לב שאתה מדבר על קו פשוט שנמצא בשכבה הראשונה. בהחלט יתכן שבתנאים רגילים אין צורך ביותר מ300 נוירונים שיפעלו בעת קלט של קו. אבל כשמדובר בתבניות מורכבות יותר זה כבר לגמרי לא נשמע הגיוני.
עכשיו אני גם מבין אולי מבין למה אתה מתכוון אשכול. כל קלט בסיסי מולד מתחיל בעצם אשכול. אני חשבתי על משהו אחר בכלל, והסברתי למעלה.
בנוגע להערה השניה, לא טעיתי, הסינפסות בקלט מקורם בעשרת אלפים נוירונים. וגם הפלט שולח אקסונים לעשרת אלפים נוירונים.
דרך אגב מה שאמרת לא מדוייק, כל אקסון (פלט של נויירון) יכול להוות קלט לכמה וכמה סינפסות של כמה וכמה נויירונים שונים… עידן שגב מתאר זאת כחוט תיל שעובר בתוך צמרת סבוכה של עצים בג’ונגל ונוגע בדרך בעלים של העצים השונים בדרך.
שמע, לצערי איני מומחה בתחום ואינני יודע בדיוק איזה אחוז מהסינפסות מקבל קלט מנויירון שהוא חלק מהאשכול ואיזה אחוז מקבל קלט מאשכולות אחרים בהיררכיה, אך אפילו אם תיקח בחשבון שכל אשכול מקבל קלטים רק מ 1% של האשכולות האחרים במוח זה כבר דיי מסתדר:
תחשב 300 נויירונים באשכול בודד, כפול עשרת אלפים סינפסות לכל נויירון, ותראה שהתוצאה היא בדיוק 1% מ 300 מיליון שזה מספר האשכולות הכולל בקליפת המוח.
בכל אופן אני מבין שהתאוריה הזו נסמכת גם על מחקרים מעשיים במעבדה שהראו כי עבור קלט של קו בזוית מסויימת לדוגמה מול העין “נדלקת” קבוצה של 300 נויירונים ומתחילה להיות מאד פעילה חשמלית, זה מה שזכור לי גם מהקורס המרתק של עידן שגב “מסינפסות לרצון חופשי”:
https://www.youtube.com/watch?v=yP-dJNYTrg8
יש בממוצע עשרת אלפים סינפסות בקלט של כל נוירון. כל אחד מהסינפסות מגיע מנוירון אחר. וזה רק משכבה אחת. אז איך בדיוק אשכול שלם מכיל רק 300 נוירונים?!
אין לי כרגע רמקולים, אבל נדמה לי שכאן פרופסור עידן שגב מדבר על עיקרון דומה:
https://www.youtube.com/watch?v=L0AR1cUlhTk
מייק, 300 מיליון אשכולות, תכפיל ב 300 נויירונים בערך בכל אשכול, יוצא מספר דיי קרוב ל 100 מיליארד שזהו המספר המוערך של כמות הנויירונים בכל קליפת המוח אצל אדם בוגר.
נקודה מעניינת נוספת היא שלטענתו אין הבדל בין “אשכול” נויירונים שממוקם ברמה הנמוכה ומזהה מאפיינים פשוטים כמו קו בזווית מסויימת או צליל בתדר מסויים, לבין “אשכול” ברמה גבוהה שמזהה בדיחה מצחיקה או את המילה “תפוח”, הכל תלוי בחיבורים שנוצרים בין האשכולות (ע”י האקסונים, שהם מעין “קישורים”) זה מה שקובע את ההיררכיה.
הוא מזכיר מחקר טרי שהראה איך קבוצת נויירונים שבדרך כלל נמצאת בתחתית ההיררכיה שינתה את יעודה (נדמה לי עקב גידול או תאונה) והתחילה לפעול כאשכול שמזהה דברים הרבה יותר מורכבים, כלומר בשיכבה עליונה בהיררכיה.
אני מניח ש”אשכול” אתה קורא לכל התאים בכל השכבות המתפצלות מתא זיכרון יחיד בשכבה גבוהה דרך שכבות תחתונות עד לסנסורים. רק איך הגיעו למספר הזה של 300 מיליון? לפי ההיגיון אם לכל תא אשכול ייחודי, אז מספר האשכולות כמספר התאים.
מייק התכוונתי לכך שהחלק הראשון בתאור שלך לגבי אופן זיהוי האופניים מזכיר מאד את התאוריה של ריי קורצווייל, כאמור הוא טוען שכל אשכול נויירונים ברמה הנמוכה ביותר מזהה דבר מאד בסיסי כמו קו אנכי או אופקי, וכמה אשכולות בודדים כאלו מהווים קלט לאשכול ברמה יותר גבוהה שמזהה דבר מורכב יותר (לדוגמה גלגל) וכמה אשכולות ברמה הזו מחוברים לאשכול שנמצא ברמה עוד יותר גבוהה והוא מזהה אופניים.
הוא מסביר שככל שהשכבה פנימית יותר כך היא מכילה זיכרון מורכב יותר, זה נכון אבל לא על זה דיברתי. הוא לא מסביר את שלושת הדברים שתיארתי כאן. איך הזיכרון הפשוט או המורכב מיוצג במוח. איך מתבצע זיהוי של אובייקט באמצעות הזיכרון, ואיך מתבצע שליפה מהזיכרון למודע. כל התיאור שלי נכון גם לגבי השכבות הפנימיות, רק שהעדפתי להסביר את זה בצורה פשוטה על שכבה אחת.
למיטב ידיעתי אין מודל דומה למה שתיארתי. ויהיה מעניין אם אתבדה. אני מקווה שלמישהו שעוסק בתחום ייפול האסימון והוא יהיה מוכן לנסות את הרעיון. אפשר למשל להוסיף יכולת שליפת זיכרון מתוך תא ברשת עצבית מלאכותית באמצעות הוספת תכונה פשוטה שתגרום באמצעות עירור מכוון של התא להציג את הזיכרון המאוחסן בו לאחור על גבי הסנסורים או על גבי אמצעי אחר כגון צג, למיטב ידיעתי אין כיום שיטה לעשות את זה והרעיון שהצגתי יכול בהחלט להיות שיעבוד.
אגב זה בדיוק מה שעשו פה. עוררו תא זיכרון של אות מסוים באמצעי טבעי אמנם, על ידי התרכזות באות, ואז האות הוצג על גבי תאים קדמיים הקרובים יותר לעין. יתכן שבעת שליפת האותיות הם מוצגות גם ממש בעין, כמו שקורה בעת קלט חיצוני של האות.
היי מייק, הוא מדבר על משהו בסביבות 300 מיליון “אשכולות” כאלו בכל קליפת המוח, והם מחוברים בינהם בצורה היררכית, ראה כאן החל מדקה 40:50 –
https://www.youtube.com/watch?v=zihTWh5i2C4
אסף
במחקר הנוכחי ביקשו מהנסיין לדמיין אותיות. מלבד זאת אם תקרא את מה שכתבתי תראה שתאורטית בעת שליפת זיכרון האובייקט הנשלף יכול להיות מוצג בדיוק באותו מקום שהאובייקט הוצג בעת הקלט. כך שאין זה משנה אם הוא נבדק בעת הצפייה באובייקט או בעת שהוא רק התרכז באובייקט.
אחד
הבאתי כאן תיאור פשטני. תא של אופניים אכן נמצא בשכבה עמוקה יותר ברשת העצבית. אבל לא הבנתי מה הם המאתיים נוירונים לאשכול. אם כל נוירון מתחבר לעשרות אלפי נוירונים. אולי התכוונת למאתיים אלף או אפילו מאתיים מיליון?!
מייק התאור שלך דומה מאד לתאור של ריי קורצוויל בספרו החדש:
“How to create a mind – The secret of human thought revealed”
הוא טוען כי המוח מחולק לקבוצות רבות של נויירונים (100-200 נויירונים בכל אשכול כזה) והן מחוברות בינהן בצורה היררכית כך שהקבוצות בתחתית ההיררכיה מזהות תבניות פשוטות מאד כמו קו אופקי, קו אנכי, קו בזווית של 30 מעלות וכדומה, והקבוצות ברמה העליונה מזהות דברים מורכבים כמו אופניים, בדיחה מצחיקה וכדומה.
הדגמה מאד מעניינת, לפני מספר שנים:
http://pinktentacle.com/2008/12/scientists-extract-images-directly-from-brain
אני אני מבין נכון זו לא היתה כאן שום קריאת מחשבות. בסה”כ מדדו את התאים במוח שאחראים על תרגום המידע הויזואלי. כבר היו ניסויים רבים בנושא ואם אני לא טועה כבר בשנות השישים השתילו לחתול מטריצת חיישנים והצליחו “לראות” את מה שהוא רואה דרך המוח.
אני מניח שהנוירונים שהוקלטו, הם המרכיבים שמייצגים את האות. ניתן להבחין בהם באמצעות המכשירים בעת שליפת האות מתא זיכרון והצגתו במודע. מאוד מחזק את המודל שפיתחתי לגבי מערכת הזיכרון, הזיהוי, והשליפה. אני אציג פה חלק מהטכניקה. צריך אבל לזכור שמחשבות כוללות לא רק מידע חזותי אלא גם שמיעתי, תחושתי, ועוד. כך שזו רק התחלה של מהפכה.
⦁ כיצד מאוחסן זיכרון הצהרתי במוח
⦁ איך מתבצע זיהוי של אובייקט חיצוני
⦁ איך מתבצע שליפת זיכרון והצגתו במודע
אחסון זיכרון
כל אובייקט בנוי ממרכיבים רבים. למשל לזוג אופניים, יש כידון, גלגלים, פדלים, ועוד. והחיבור בין המרכיבים השונים הוא שיוצר את זוג האופניים.
כדי לאחסן זיכרון של זוג אופניים נוכל לעשות כך: נניח שיש לנו חיישן מיוחד לכל אחד ממרכיבי האופניים שתיארנו. ניקח את כל החיישנים האלה ונניח אותם זה לצד זה.
לכל חיישן נחבר כבל מוליך, ואת הקצה השני של כל הכבלים נחבר לתא משותף אחד. התא המשותף ישמש כתא זיכרון המאחסן את זוג האופניים באופן וירטואלי. כעת אם נרצה לדעת מה מאוחסן בתא הזיכרון, נוכל פשוט לבדוק לאיזה סוג של חיישנים הם מחוברים, כל חיישן מייצג מרכיב מסוים השייך לזיכרון, וכלל המרכיבים נוכל לדעת מה הוא האובייקט המאוחסן בזיכרון.
זיהוי זיכרון
זיהוי אוטומטי של אופניים מהעולם החיצון יתבצע כך: החיישנים המייצגים את מרכיבי האופניים יופעלו בעת קלט של האופניים, המתח שייווצר בהם בעקבות הפעלתם יפעיל גם את תא הזיכרון הנמצא בקצוות המוליך של כל אחד מהם, וכאשר תא הזיכרון יופעל נוכל לדעת שהמערכת זיהתה זוג אופניים.
שליפת זיכרון
שליפת זיכרון היא תכונה המאפשרת לכל אדם להציג לעצמו בדמיון את תמונת האובייקט המאוחסן בתא הזיכרון. בעת שליפת הזיכרון כיוון הזרם במוליכים הוא הפוך. כלומר תא הזיכרון מפעיל הולכה אחורנית במוליכים ומפעיל את הסנסורים בדומה למצב שקורה בקלט אמיתי, רק שבמקום שהסנסורים יפעילו את התא, התא מפעיל את הסנסורים. השליפה מאפשרת למכונה לדמיין את האובייקטים המאוחסנים בה, ובעצם להיות מודעת לאובייקטים המאוחסנים בזיכרון שלה.
נוכל להמחיש יותר את טכניקת שליפת הזיכרון על אובייקט פשוט כמו האות ר. כל פיקסל בעין משמש למעשה כחיישן בפני עצמו. כל פיקסל באיור הבא קולט חלק אחד של האות ר. ניתן לראות את האות ר באדום מיוצג בעין על ידי פיקסלים רבים, כשכל פיקסל מחובר באמצעות סינפסה לתא הזיכרון המייצג את האות. תא הזיכרון מופעל באופן מקסימלי בעת שמופיע האות ר מהעולם שבחוץ. ואף יכול להפעיל ולדמות בעצמו את האות ר באמצעות הולכה אחורנית.
אליהו גליל, טענה משונה מאוד. מה זה שלא נדע אם הנוירונים יורים בגלל אובייקט ממשי או בגלל ייצוג פנימי. הרי הדימיון תמיד משחק תפקיד במחשבות. והשאלה היא האם מדובר בייצוג ממשי או לא תלוי בפעילויות של אזורים אחרים במוח. לדוגמא האזור הזה שעכשיו הצליחו לנתח אם הוא לא מופעל בזמן שאותו אדם מדמיין אותיות יהיה ניתן לזהות מה מקור הדימיון.
הסיבה שקריאת מחשבות לא תהיה אפשרית לדעתי היא, כי אין שום קשר בין מחשבות מסוימות לאזורי פעילות במוח. בשביל לקרוא מחשבות נצטרך לחבר לכל כניסה ויציא של נוירון מכשיר הקלטה ברזולוציית זמן גבוהה. רק אז יהיה ניתן אולי לקרוא מחשבות. הבעיה שמכשיר כזה לא נראה באופק.
בהנחה שאכן יצליחו לפתח רובוט קורא מחשבות, יש כבר כיום לבחון את הבעיות האתיות והמשפטיות שפיתוח כזה עלול לעורר. על פניו יכולה להיוח כאן חדירה לתחום של צנעת הפרט. מי יהיה רשאי להחזיק מכשיר כזה, המשטרה או כוחות ביטחון אחרים? או חברות העווסקות בהשמת עובדים וכחלק בבחינות המיון שלהן יהיה על מועמדים להתחבר למכשיר כזה? ככל שיקדימו לחקור נושא זה כך ייטב
תודה על המאמר המעניין.
בקשר לקריאת מחשבות, האם זו רק דרך ארוכה עד ליעד, או אולי בכלל בלתי אפשרית? פרופ’ מיכאל הגנר, מומחה לפילוסופיה של הנוירולוגיה, טוען שהנוריולוגיה מבטיחה הרבה, אבל מממשת מעט. להערכתו לעולם לא נוכל לקרוא מחשבות בגלל שלא נוכל לדעת האם האם הנוירונים יורים בגלל אובייקט ממשי או בגלל ייצוג פנימי בלבד.