סערה של חלקיקי אבק זעירים השתלטה על מאדים במהלך השבועות האחרונים וגרמה לנאס”א להשעות את הפעילות המדעית של רכב המאדים אופוריטוניטי, אך לא היה צורך בהשעיית פעילותו של קיוריוסיטי, הנע וחוקר במכתש גייל – הסיבה יש לו יחידת כוח אטומית. לפיכך הוא יכול לספק נתונים בזמן אמת על מצב הסופה
________________________________________
בחודש יוני 2018 השתמש רכב המאדים קיוריוסיטי של נאס”א במצלמת התורן שלו, כדי לצלם תמונות של האובך המתגבר על פני השטח של מאדים, שנגרם על ידי סופת אבק מסיבית. הרכב הרובוטי עומד בתוך מכתש גייל ומביט אל שפת המכתש. התצלומים מתפרשים על פני שבועיים, ומתחילים עוד לפני פרוץ הסערה. צילום: נאס”א
סערה של חלקיקי אבק זעירים השתלטה על מאדים במהלך השבועיים האחרונים וגרמה להשעיית פעילותו של רכב המאדים הותיק אופטריוניטי . לעומתו קיוריוסיטי של נאס”א, שחוקר את אדמת מאדים במכתש גייל, ממשיך לפעול ללא הפרעה. בעוד אופורטיוניטי מופעל על ידי אור השמש, וקולטי השמש שלו מלאים כרגע באבק, לקיוריוסיטי יש סוללה המופעלת על ידי כוח גרעיני שפועל יומם ולילה.
מדובר בסופה המכסה את כל מאדים. אף על פי שקיוריוסיטי נמצאת בצד השני של מאדים ביחס לאופורטיוניטי, ריכוז האבק באטמוספירה החוסם את אור השמש הוכפל בשבוע האחרון. ערכו של הנתון המכונה “טאו” במכתש גייל הגיעה ל-8 ובפעם האחרונה שאפשר היה למדוד – באיזור בו נמצא אופורטיוניטי, הגיע לדרגה 11, וכעת לא ניתן עוד לבצע שם מדידות.
עבור מדעני מציע קיוריוסיטי חלון חסר תקדים שיאפשר לענות על כמה שאלות. אחת הגדולות היא למה יש סופות אבק כמו זו האחרונה ההופכות מאסיביות ואורכות חודשים בעוד האחרות נשארות קטנות ומקומיות ואורכות לכל היותר שבוע?
“אין לנו רעיון טוב”, אמר סקוט דג’וזביץ’, מדען אטמוספרי במרכז טיסות החלל גודארד של נאס”א בגרינבלט שבמרילנד, המוביל את חקירת האבק של קיוריוסיטי.
הוא מציין כי קיוריוסיטי בתוספת צי החלליות המקיפות את מאדים יאפשר למדענים בפעם הראשונה לאסוף שפע של מידע אבק הן מפני השטח והן מהחלל. הסערה האחרונה בעוצמה הגלובלית שאפפה את מאדים היתה ב – 2007, חמש שנים לפני שקיוריוסיטי נחת שם.
בהנפשה, Curiosity פונה אל שפת המכתש הנמצא במרחק של כ-30 ק”ממהמקום שבו הוא ניצב בתוך המכתש. תמונות יומיות שנתפסו על ידי מצלמת התורן או Mastcam, מראות את השמים אטומים יותר ויותר. עוביו של הערפל המסתיר את השמש הוא פי שישה עד שמונה עבה מהרגיל לתקופה זו של שנת המאדים.
סופות אבק מאדים שכיחות, במיוחד במהלך האביב והקיץ הדרומי, כאשר כוכב הלכת נמצא בנקודה הקרובה ביותר לשמש. כאשר האטמוספירה מתחממת, נוצרות רוחות בשל הניגודים בטמפטורות פני השטח במקומות שונים, ומסיעה חלקיקי אבק. כיפות הפחמן הדו חמצני שנוצרו במהלך החורף מתאדים, מעבים את האטמוספירה ומגדילים את לחץ האוויר. תהליך זה גורם להעלות את ענני האבק עד לגובה של 60 ק”מ ויותר ולהישאר שם.
למרות זאת, סופות אבק במאדים כלואות באיזור בו נוצרו. לעומת זאת, הסערה הנוכחית, אם היתה מתרחשת על כדור הארץ, גדולה יותר מאשר שטחן של צפון אמריקה ורוסיה יחד.
סופות אבק מתרחשות גם בכדור הארץ, באיזורים מדבריים כגון צפון אפריקה, המזרח התיכון ודרום מערב ארצות הברית אבל התנאים בכדור הארץ מונעים מהם להתפשט בעולם, אמר ראלף קאהן, מדען בכיר בגודארד, שחקר את האטמוספירות של כדור הארץ ומאדים. אלה כוללים את המבנה של האטמוספרה העבה שלנו ואת כוח הכבידה חזק המסייע ליישב אבק. לכדור הארץ גם יש כיסוי צמחייה על הקרקע שקושר את הקרקע באמצעות השורשים, עוזר לחסום את הרוח והגשם לשטוף את החלקיקים מתוך האטמוספרה.
למיצג 360 מעלות של סופת האבק כפי שנראית במצלמת התורן של רכב המאדים קיוריוסיטי
עוד בנושא באתר הידען:
