כוכבים בחלל, צולעים ברפואה

מה שווה המחקר הישראלי? דירוג עולמי, שסופר ציטוטים של פרסומים, מספק הפתעות וחששות

 יובל דרור

המדע והמחקר הישראלי מוכרים בכל העולם. אורחים מכובדים מחו”ל מוזמנים בדרך כלל לסיור במכון ויצמן, בטכניון או באחת מהאוניברסיטאות. לפי הדעה המקובלת, הגניוס היהודי הפריח את שממת ארץ ישראל והגיע להישגים מדעיים מדהימים. אבל האם הדעה הזאת נשענת על נתונים מדויקים, המאפשרים להשוות את איכות המדע בישראל לזו של מדענים ממדינות אחרות? הנתונים קיימים, אבל בישראל הם נשמרים במסתרים.

הנה כמה דוגמאות הממחישות את המחסור במידע על איכות עבודתם של מדענים ישראלים. ידוע כי המדענים הישראלים העוסקים במדעי המחשב הם המשפיעים ביותר בעולם בתחומם. האמת שונה במקצת. המדענים השווייצים, מתברר, משפיעים יותר. מכיוון שהרפואה הקלינית בישראל משובחת, סביר שאיכות המחקר בישראל בתחום זה טובה מאיכות המחקר בקניה. אבל לפי הנתונים, ישראל ממוקמת במקום ה-22 בעולם במחקר קליני, ואילו קניה – במקום ה-19. במדעי החלל והאסטרופיסיקה דומה שארצות הברית מובילה בפער ניכר על מדינות אחרות, אבל דווקא בתחום זה ישראל מדורגת ראשונה ואילו ארצות הברית רק שישית.

תרומתו המקצועית של מדען נמדדת על פי פרמטר מרכזי אחד: פרסומים. לא לחינם אומרים שהחיים באוניברסיטאות מתנהלים לפי הכלל Publish or Perish (פרסם או שתיעלם). כדי למדוד איכות מדעית, אין לבחון את מספר הפרסומים אלא את איכותם. אין טעם להלל חוקר שפירסם 100 מאמרים, שמהם אף לא אחד לא הותיר את חותמו על תחום המחקר שלו.

במדידת איכות של פרסומים מדעיים מקובל להניח, שאם מדען פירסם מאמר הנחשב לפורץ דרך בתחומו, חוקרים אחרים ירבו לצטט אותו. בדיקת מספר הציטוטים (בשקלול משתנים נוספים, כמו איכות כתב העת שבו פורסם המאמר) מרמזת בדרך כלל על חשיבותו של המאמר בהשוואה למאמרים אחרים.

החברה האמריקאית ISI Thomson בנתה מודל עסקי סביב הצורך של הקהילה המדעית למדוד את איכות עבודתה. החברה סוקרת אלפים רבים של כתבי עת ומנתחת את הציטוטים המופיעים בהם. ניתוחים סטטיסטיים מורכבים מאפשרים לה להצביע על המדען המצוטט ביותר בתחום מסוים או לומר מיהי המדינה שחוקריה הם המצוטטים ביותר בעולם. החברה מפיקה “ציון השפעה” (Impact Factor), המלמד עד כמה גדולה השפעתם של כלל המדענים ממדינה מסוימת על תחומם, בהשוואה למדענים ממדינות אחרות.

הפרופ' גדעון שפסקי, כימאי מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעבר רקטור האוניברסיטה, עוסק בשנים האחרונות בניתוח מסדי הנתונים של ISI. את מסדי הנתונים הוא רוכש בין השאר במימון של האקדמיה הישראלית למדעים. מקור מימון נוסף הוא כספים ששפסקי מקבל תמורת מכירת הדו”חות שהוא מפיק לכמה מוסדות בישראל.

חלק ניכר מנתוני ISI אינם פומביים, שכן החברה מוכרת את מסדי הנתונים שלה בכסף רב. למרות זאת, באתר האינטרנט של החברה אפשר למצוא נתונים מעניינים על מעמדה של ישראל. גם הפרופ' שפסקי הסכים להעביר ל”הארץ” נתונים על מעמדה של ישראל בתחומים שונים בשנים 2002-1998. הנתונים מתייחסים למדינות שחוקריהן פירסמו לפחות 100 מאמרים בשנה בתחום מסוים.

מניתוח הנתונים עולה שאיכות הפרסומים הממוצעת של החוקרים הישראלים באסטרופיסיקה ומדעי החלל ובתחום מדע החומרים, הכולל בין השאר את הננו-טכנולוגיה, היא הטובה בעולם. מדענים ישראלים, לדוגמה, פירסמו 1.32% מכלל המאמרים בתחום מדעי החלל והאסטרופיסיקה. מאמריהם של החוקרים הישראלים בתחום מצוטטים בכ-50% יותר מממוצע הציטוט בתחום (כלומר, אם מאמר ממוצע בתחום זה צוטט שש פעמים בשנים 2002-1998, מאמרים של חוקרים ישראלים צוטטו, בממוצע, תשע פעמים). במדעי החומרים פירסמו המדענים הישראלים רק 0.78% מכלל הפרסומים, אבל אלה צוטטו ב-57% יותר מממוצע הציטוט בתחום.

“אין להסיק מהנתונים שהמאמרים הטובים ביותר בתחומים אלה מגיעים מישראל”, מסביר שפסקי, “אבל הנתונים מורים כי הרמה הממוצעת של המאמרים הישראליים היא הראשונה בטיבה בעולם. לפחות חלקם שייכים לצמרת הפרסומים בתחום”.

תחומים נוספים שבהם מככבים המדענים הישראלים הם מדעי המחשב (מקום שני), כלכלה ומינהל עסקים (מקום רביעי) וכימיה (מקום חמישי). במתמטיקה ישראל מדורגת במקום השביעי ובביולוגיה וביוכימיה במקום השמיני. גם בתחומים אלה מאמריהם של החוקרים הישראלים מצוטטים יותר בהשוואה לממוצע הציטוט בתחום.

חקלאות מידרדרת

אבל לא הכל ורוד. אחת הבעיות העולות מניתוח הנתונים היא חוסר האחידות באיכות עבודתם של המדענים הישראלים. בעוד שבתחומים מסוימים ישראל היא מובילה עולמית בממוצע הציטוטים, בתחומים אחרים היא מדשדשת הרחק מאחור. בתחום האקולוגיה ולימודי הסביבה ישראל ממוקמת במקום ה-18. מאמרים של חוקרים ישראלים מצוטטים ב-15% פחות מממוצע הציטוטים בתחום. באימונולוגיה ישראל מדורגת במקום ה-13, במיקרוביולוגיה במקום ה-15, בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה במקום ה-14, במדעי החברה במקום ה-18 וברפואה קלינית במקום ה-22. במדעי החקלאות חלה הידרדרות מתמשכת. בשנים 2002-1981 דורגה ישראל במקום השישי בעולם מבחינת השפעת מחקריה על התחום. אבל בין 1998 ל-2002 היא הידרדרה למקום ה-13.

בכיר באקדמיה הישראלית אומר על מעמדה המביך של ישראל בתחום הרפואה הקלינית: “בממוצע, המחקר הרפואי בישראל לא שווה כלום. כל רופא רוצה להיות פרופסור או מרצה בכיר, ולכן יש לחץ נוראי לפרסם הרבה עבודות ומהר. הבעיה היא שלרופאים אין ההשכלה, ההכשרה המחקרית או הזמן הדרושים כדי לעשות מחקרים טובים. בדרך כלל אלה שיש להם השכלה, זמן והכשרה רצים אחרי הכסף ולא אחרי המחקר”.

הפרופ' דב ליכטנברג, ראש בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מסכים עם הניתוח הזה אך טוען שיש סיבה מהותית יותר למיקום העלוב של הרופאים הישראלים. “השכר של רופאים בבתי חולים הוא על הפנים. לכן ב-14:00 הם בורחים מבתי החולים וב-16:00 מתייצבים במרפאה הפרטית שלהם בבית, ב'מכבי', ב'אסותא' או בכל מקום אחר ועובדים עד הלילה. מכיוון שבישראל אין 'זמן מוגן למחקר', כפי שנהוג במדינות אחרות בעולם, הרופאים שלנו כלל אינם מתפנים לעסוק במחקר. כשמביאים בחשבון שהם חייבים לפרסם בכל זאת כדי להיות פרופסורים, מבינים מדוע הפרסומים שלהם אינם מרשימים”.

על מעמדם של המדענים הישראלים מלמדת גם טבלה שהפיקה ISI, ובה שמותיהם של המדענים המצוטטים ביותר בשנים 1999-1981. החברה סקרה 19 מיליון מאמרים, שנכתבו על ידי 5 מיליון חוקרים, ואיתרה את 250 המדענים המצוטטים ביותר ב-21 תחומי מחקר שונים. ברשימה זו, הכוללת כ-0.01% מכלל המדענים הפועלים בכל תחום, ישראל ממוקמת במקום ה-12 המכובד. 37 מדענים ישראלים נכנסו לרשימה היוקרתית וישראל מקדימה, בין השאר, את בלגיה, דנמרק, סין, ספרד, נורווגיה ורוסיה.

כאשר בוחנים מהיכן מגיעים המדענים הישראלים שברשימה, מתברר שרובם עובדים בשלושה גופי מחקר: מכון ויצמן, עם עשרה מדענים (אחד מהם הוא נשיא המכון, הפרופ' אילן חת, שמחקריו הנכללים ברשימה בוצעו דווקא כאשר היה חבר סגל האוניברסיטה העברית). עשרה חוקרים משתייכים לאוניברסיטה העברית, תשעה הם מאוניברסיטת תל אביב. יתר המדענים ברשימה הם ממכון וולקני (שלושה חוקרים), אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה, הטכניון, חברת יבמ וחברת קומפיוג'ן. בכל אחד מהגופים האלה פועל מדען אחד הכלול ברשימה.

בהרצאה פתוחה שנשא הפרופ' שפסקי במחלקה לכימיה באוניברסיטה העברית הוא הציג נתונים על המאמרים המצוטטים, שהביאו להכללת מדענים ברשימה. לפי הנתונים, עשרה מהמאמרים עוסקים בתחום מדעי המחשב, חמישה מהם עוסקים במתמטיקה, ארבעה בפיסיקה, שלושה בביולוגיה מולקולרית והשאר בכימיה, אסטרופיסיקה, הנדסה ועוד.

הפרופ' גדעון דגן מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, שנמצא ברשימת ה-37, טוען שהרשימה מרשימה במיוחד בהתחשב בממדיה המצומצמים של הקהילה המדעית הישראלית. “לארצות הברית יש 3,121 מדענים ברשימה. זה מספר מדהים, המלמד על עוצמתה”, הוא מסביר. “בנוסף, יש לזכור כי הרשימה כוללת בעיקר מדענים מבוגרים, שכן חולפות כמה שנים עד שמאמר צובר מוניטין ומתחילים לצטט אותו”.

אם מצבם של ישראל ושל מדעניה שפיר כל כך, סביר כי גם לאוניברסיטאות הישראליות יש מעמד מכובד בהשוואה לגופי מחקר אחרים בעולם. לא תמיד. כדי לדרג את הישגי המדינות, ISI בוחנת רק ציטוטים מפרסומים של חוקרים הפועלים באוניברסיטאות. בישראל פועלות שש אוניברסיטאות (האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת חיפה והטכניון). גם מכון ויצמן נחשב לאוניברסיטה. ציטוטים של מאמרים שמפרסמים מדענים הפועלים במכוני מחקר שאינם אוניברסיטאות אינם נחשבים בספירה זו. ישראל יוצאת נשכרת משיטת ספירה זו.

חוששים מחשיפה

מנגד, כאשר ISI מבקשת לדרג את מוסדות המחקר עצמם, היא כוללת גם את הציטוטים ממאמרים של מדענים המשתייכים למכוני מחקר. כשהאוניברסיטאות הישראליות נאבקות גם עם מכוני מחקר מכל העולם, הן נדחקות למקומות נמוכים יותר ממה שאפשר היה לצפות.

הנתונים נמצאים בידיהם של כמה מוסדות ישראליים, אך אף אחד מהם אינו מוכן לפרסם אותם באופן רשמי. גם הפרופ' שפסקי, שהציג חלק מהנתונים בהרצאה הפתוחה שנשא באוניברסיטה העברית, ביקש שלא להעביר את הנתונים המלאים לידי “הארץ”. כזכור, בשנים 2002-1998 מוקמה ישראל במקום הראשון בתחום מדעי החלל והאסטרופיסיקה. האוניברסיטה העברית דורגה ראשונה בקרב כל מוסדות המחקר בעולם בתחום זה, אוניברסיטת תל אביב תפסה את המקום ה-49 ומכון ויצמן היה במקום ה-65.

בכימיה יש למכון ויצמן מעמד בכורה בקרב מוסדות המחקר בישראל. חוקרי המכון מדורגים במקום ה-22 בעולם, לעומת אוניברסיטת תל אביב (77), האוניברסיטה העברית (83), אוניברסיטת בר-אילן (116) ואוניברסיטת בן-גוריון (136).

ברוב המקרים מכון ויצמן תופס את המקום הראשון באיכות המאמרים שמדעניו מפרסמים, בהשוואה למוסדות המחקר האחרים בישראל. המכון מדורג ראשון בין מוסדות המחקר הישראליים במתמטיקה (27 בעולם), אימונולוגיה (28 בעולם), הנדסה (8 בעולם), ביולוגיה מולקולרית (26 בעולם), מדעי העצב (10 בעולם), מדעי המחשב (9 בעולם) ועוד. גם בפיסיקה מכון ויצמן מוביל את המוסדות הישראליים, אבל בתחום זה הוא תופס רק את המקום ה-52 בעולם. אחריו באים אוניברסיטת תל אביב (96), הטכניון (107), האוניברסיטה העברית (109), אוניברסיטת בר-אילן (119) ואוניברסיטת בן-גוריון (128).

ברפואה קלינית המצב רחוק מלהיות סימפטי. מכון ויצמן נמצא במקום השביעי בעולם, הטכניון ממוקם הרחק מאחור, במקום ה-137, ואוניברסיטת תל אביב מעט מתחתיו, במקום ה-142. מצבן של האוניברסיטאות הישראליות קשה גם במדעי החברה. מבחינת השפעת החוקרים על התחום שבו הם פועלים, כולן ממוקמות מתחת למקום ה-100 בעולם.

בכירים במוסדות האקדמיה בישראל טוענים כי יש חשש ששיטת המדידה תהיה לחזות הכל ורק על פיה יוחלט מי יקודם ומי לא. אחרים טוענים שהאוניברסיטאות חוששות מפרסום הנתונים, שכן אם יתברר שחוקרים ממוסד מסוים אינם מוערכים בעולם כפי שהם סבורים, תתרחש נדידה למוסד אחר.

“אסור ששיטת המדידה של ISI תהפוך לכלי בלעדי לשיפוט מדענים”, אומר שפסקי. “קיימת סכנה שפקידים וביורוקרטים ישתמשו בשיטה זו ויגיעו למסקנות שגויות, בגלל חוסר הבנה בנוגע לאופיים של התחומים השונים. אם רופא מגיע אליך הביתה, בודק לך את הדופק ועל בסיס זה קובע דיאגנוזה, צריך לקחת ממנו את הרישיון. מצד שני, אם מגיע רופא והוא לא מודד את הדופק, גם אז צריך לקחת ממנו את הרישיון”.